דברים שחשוב להגיד

בסוף בסוף, אחרי כל המילים היפות על הכלה וקבלת השונה, ושזה לא מפריע לך שאת גדולה ממני בלא מעט שנים, ושלא משנה בכלל "מה יגידו",

בסוף בסוף נכנעת ללחץ החברתי.

אבל אני לא מאשים אותך בכלל. רק אוהב.

כן, פטיש האהבה למוזיקה.

לכו לראות את התופעה שנקראת "עוזי נבון והחוויות". כל מילה מיותרת.

מעניין האם יגיע שלב בחיי, שבו יום ההולדת שלי, יהיה סתם יום נחמד ונעים ונטול כאב ומחשבות כואבות/מכאיבות.

לרוב זה ללא שום הקדמה. אפילו לא "היי".

* חחחח מה אתה זונה?

* תגיד כמה לשעה?

* מה, זיינו אותך בבית?

* מה אתה אוהב?

בטוח ששכחתי עוד, אבל הבנתן/ם את העיקר.

בחייאת, קצת נימוס אלמנטרי של אנושיות.

1. זה טרגר אותי.

2. הבחורות האלה אמיצות כל כך, ומספיק לקרוא רק כאן את התגובות שחלקן מזלזל/מאשים אותן בעצם, כדי להבין מה הן הקריבו.

3. ניסן וחבריו צריכים לעבור סירוס בלי הרדמה.

4. וזה לא קשור לתחקיר עצמו,אלא לפורמט. חן ליברמן היא שטחית ומאוד מודעת להוראות מההפקה שאמרו לה "תביאי לנו דמעות והרבה צהוב".

אז צרפת הפסידה בגמר.

מבחינת כדורגל זה לא ממש איכפת לי כי אני לא באמת אוהד של קבוצה או נבחרת.

אבל אישית, משפחתית, היא הפסידה. והיא בטוח עצובה ובוכה, וזה כל כך משמח אותי!

בשנים האחרונות, וליתר דיוק מאז שכל ערוצי המיינסטרים החליטו שכל שידורי הפריים טיים יעסקו בבישול, ובחבורות של אנשים חסרי מודעות עצמית שבוכים ומתחבקים ומתפייטים על איזה אומלט, וכמובן טבחים שמשום מה קוראים להם שפים או שופטים, התפתחה סטיה איומה ונוראה של דיבור בלתי פוסק על אוכל.

אי אפשר להיות בארוחה או במסעדה בלי שיחה מיותרת ומייגעת שהעיקר בה הוא:

"אז איך הכנת את ה..."

"מה שמת ב..."

"כמה זמן צריך לשים בתנור"

אלה הן רק התובנות שלי, כמי שלא יודע/רוצה/מעוניין לדעת לבשל/לטגן/לאפות/לספר סיפור קורע לב שממנו תצא שקשוקה מ-ד-ה-י-מ-ה!

*דממה רועמת*

מדוע יש הסכמה שבשתיקה ואפילו פירגון "גברי", כשגבר מבוגר ואישה/בחורה צעירה ממנו בפער, נמצאים בקשר?

מדוע יש זלזול/שיפוט/"מה היא בכלל מוצאת בו", כאשר המצב הפוך, והאישה מבוגרת בפער מהגבר/בחור?