בר דעת

עכשיו כזה רק באמת.

 הצבעים כבר לא חזקים.

הכל פה רק גוונים של אפור

*בלעדיך

_{המכה גרמה לי להפנים}

אחרי שבהיתי במתנה הנטושה שאמורה הייתה להינעץ בבשר, באת אלי בלילה.

הבחילה ליוותה אותי למן היקיצה.

בבוקר כשהכומר טבל את הלחם ביין הקאתי.

שוב.

זה לא הצמיד שלך שנחתך ועדיין בוער על מפרק כף היד. וזה לא השיער שלך שאמור היה להמשך, נגזר, ועדיין מונח כאבן ריחיים על הראש. יותר מהכל זה החור השחור שבבטן שלא מצליח להתמלא, לא בשתייה, לא באימון ולא באחרות. 

עדיין חי בשעון לונדון.

עד מתי?

כדי נקודה 

אלמונית

שלא להטריד בגופי

מלכויות