אין דבר יותר קבוע מסידור זמני

הטריח מי שהטריח את עצמו אלי - להלן השיחה :

המטריח : לפעמים את כותבת די משעשע. מה זה הקטע הזה עם העש בעגבניות? נשרפו לך מלא תאים במוח מהחמסין, אה?

אני: לא מצחיק אותך שקוראים לאיזה מזיק "טוטה"?

המטריח : מצחיק ? למה מצחיק. שם לטיני. מה הבעיה שלך ?

אנוכי: כן, אבל "טוטה"? לקרוא לעש המנהרות? . ( האסימון נופל, ההארה צונחת מהשמים ו --- ) אתה בכלל יודע על מה אני מדברת?

המטריח: לא .

כבודי : "טוטה", זה השם של האתר הזה שנקרא על ידי רוב הציבור : הכוס של האמא שלך..... ( יא מניאק , למקפידים )

הטרחן : אהההההה. טוב. לא מצחיק .

א. : טוב. שלום.

העולם השתגע. ועכשיו, גם האגרונומים, אולי אחרוני החננות על כדור הארץ , מתחילים להתפרע?

שריפות ברוסיה , שטפונות באפגניסטן ( לא אמור להיות שם מדבר או משהו כזה? או שסתם זה הטליבן מביא איתו את המדבר לכל מקום שהוא מגיע? )
טמפרטורות חסרות תקדים בבקעת הירדן ו -

לארצנו הגיע מזיק חדש!!!!! שמו : TUTA ABSOLUTA . כן חברים - עש המנהרות בעגבניות נקרא: " טוטה אבסלוטה " .

תגידו אולי זה פטריה שצומחקת במקומות אפלים , יש איזה קשר ..... לא ! לא פטריה ולא קשר אסוציאטיבי רופף...... עש המנהרות. ( משפחת הפרפרניים, למי שבאמת זה מענין את התחת שלו ).

את הכתבה כולה, כולל סקירה של הנזקים ןתמונות תקריב של הביצים של הזבל בן זבל הזה אפשר לקרוא ב"יבול שיא", עיתון לחקלאות מתקדמת.
( אגב, ירחון מומלץ לסובלים מנדודי שינה, יאוש ודיכאון כרוני, או למכורים לכרומו מיותר בתכלית ) .

בברכת : רק - עוד - חודשיים - וחצי , לפחות, לתחילת - סימני - הסתיו . ( אולי)

ושנו חכמים:

"מצפון נקי הוא סימן מובהק לזיכרון חלש".

תשמע, אמרתי לו - תשמע טוב. אני בצד של הרעים בסיפור הזה. לא בצד של החפים מפשע.

בבית ספר לרפואה מלמדים אותם לשמור על הבעה נייטרלית. קורקטית. הוא כבר לא מעט שנים מתאמן על זה. אבל היה לו קשה.

גם לי - אחרי הרבה זמן זה יצא לא כל כך מתוכנן. אבל כנראה שעכשיו הגיע זמן הפרעון. אם הרופא, שמסתכל תמיד רק למחשב ( או לכוס שלי, תלוי באיזה שלב אנחנו ) אומר - גב. ב. את נראית לא מאושרת. כנראה שזמן הפרעון הגיע.

תורת היחסות - מה אורך המסדרון במרתף של בית חולים בצפת, מהכניסה עד לחדר ניתוח? האם העובדה שכל הזכוכיות בקומת הכניסה "הרישמית" מנופצות על רחבת הכניסה משפיעה על המרחק ? האם העובדה ששתיים בלילה משפיעה על המרחק? יהיה מענין פעם לחקור את היחסיות של הדברים האלה. כי כבר למחרת בבוקר המרחק היה קצר בהרבה.

ולמה אני מספרת את כל זה - בתור הקדמה למה שאני רוצה להגיד עכשיו. ומה שאני רוצה להגיד עכשיו זה שלפני ארבע שנים קרה לנו נס.

בעודנו הולכים ' רצים במסדרון בעל האורך המשתנה, לא ידענו עדיין שקרה לנו נס. רק אחרי שהרופא יצא , לחץ לנו יד ואמר לנו :" תלכו , תלכו בשבת לבית כנסת. אפשר מאוד. קרה לכם נס ! " ואז הבהיר את פרטי הנס . לא תגידו - חובש כיפה, מפריס ציצית. ממש לא. ( אם כי מבטא אמריקאי כבד, אז לכו תדעו )

אז הסתבר לנו שקרה לנו נס - מהסוג שמסמנים את החיים לפניו , ואחריו. שעושים הסכמים עם אלוהים, שמבטיחים הבטחות, שנשבעים שבועות, ונודרים נדרים. מסוג הדברים האלה , שאתה אומר - נו, מה, לא יועיל - לא יזיק. בואו נעשה איזה הסכם ובלבד ש......

עבר זמן, החייל כבר אזרח מזמן, והכל בסדר ( גם אצל החיזבללה כנראה ) וכל הענין היה כלא היה.

האם חלו שינויים אמיתיים בחיינו - וואלה, לא ממש. ההבטחות להיות אחרים דהו לאט לאט, הזמן עבר והלהט התהכהה. לא נעשינו אחרים , לא מילאנו את השבועות והנדרים. "הקיץ שב למסלוליו הישנים" . מי שהיינו לפני , נותרנו גם אחרי.

ואני - עוד לא החלטתי אם זה מאכזב או בעצם מעודד.

מסתבר ששינויים באישיות מחייבים תקופת דגירה ארוכה מאוד - אם בכלל.

אם הסטטיסטיקה מדויקת הרי שהיהודים הם רק אחוז אחד של הגזע האנושי. כוכב קטן מהבהב, עכור ועלוב, האובד בזוהר שביל החלב. הגיוני שכמעט ולא היה צריך לשמוע אודות היהודי, אבל שומעים, ותמיד שמעו עליו. הוא זוהר ככוכב לכת בשמיים לא פחות מן המעצמות הגדולות. חשיבותו המסחרית מרקיעה שחקים בחוסר כל יחס למספרו באוכלוסייה הכללית. תרומתו לרשימת הכבוד של אישים בספרות, מדע, אומנות, מוסיקה, כלכלה, רפואה ומדעי הרוח חורגת מכל קנה מידה. הוא ידע להילחם על נפשו, בכל הדורות, גם כאשר ידיו כפותות לאחור. מותר לו להתהדר בכך. המצרים, הבבלים והפרסים קמו בזמנם, מילאו את שמינו ככוכבי שביט עד שזיוום דעך ונמוג לחלוטין; בעקבותיהם באו היוונים והרומאים ברעמים כבירים עד שנשתתקו ונעלמו; עמים אחרים זינקו והחזיקו בלפיד הגדול עד שכב?ה, וכיום הם יושבים בחשכה תחת השמש. היהודי ראה את כולם, ניצח את כולם ועוד איננו מראה סימני התדרדרות, גם לא תופעות של זיקנה, לא תשישות ולא אובדן תנופה. ערנותו לא כהתה וחכמתו לא פגה. כל הברואים חדלים פרט ליהודי, כל עוצמה כורעת רק שלו שרירה וקיימת. מהו סוד חיי הנצח?


- מרק טווין

לא יודעת , - רק לי זה, איך שהוא נשמע " מחמאה פולנית"? לכאורה הוא בא להגיד דברים יפים, (בייחוד שגם המצרים היוונים והרומאים יושבים בחושך), אבל משהו ב"טון" גורם לי להרגיש מאוד לא נוח עם המחמאות האלה?

מין ניגזרת כזאת של " אחדים מחברי הטובים ביותר , וגו'... "

בניגוד לדעה הרוות , גם לגיל מתקדם יש יתרונות.

היתרונות: אם נתחיל במובן מאליו, אז למרות שעכשיו החופש הגדול, וחלק גדול מתושבי המדינה הפכו לחברת הפעלות , ועסוקים בהליכה לאן שהוא שאין להם חשק ללכת לשם רק כי הילדים רוצים, או בהגררות חזרה מאותו מקום בדיוק. בהאכלה של להקת ברקודות חמודות , שמתעוררות השכם בשתיים אחרי הצהרים ... אבל אני, ולמרות שעכשיו קיץ והים מלא מדוזות והבריכה מלאה כלור -------- לא אכפת לי!!!!!!!!!!!!!! הטף גדלו מספיק ( חלקם גדלו יותר מדי, אבל זה כבר ענין אחר ) וניתן להתנהל מולם בשיטת * שגר ושכח*. אפשר לקום בבוקר - ולנהל חיים עצמאיים של אדם בוגר.

אז, בואו למשל נדבר על סקס.

חלק גדול מאוכלוסיית העולם ( מדגם של 25 מתוך שישה וחצי מליארד זה מדגם די מייצג , לא? ) , סבורה עדיין שסקס עושים עד גיל 32 וחצי - מ ק ס י מ ו ם , אני חייבת להגיד לכם שזה לא לגמרי ככה. הסידור של מולקולות הסקס בראש משתנה עם הגיל. השאלה הגורלית " איך התחת שלי נראה בעיניו מהזווית הזאת " יורדת למקום די נמוך בדרוג החשיבות. במקומה מגיעה ההנאה המלאה מהעובדה שהוא מבקר שם , באתר הנהדר הזה וקיבינימט איך הוא נראה. במילא הוא כבר לא רואה כל כך טוב בלי משקפים...

גם הענין עם הציצים נעשה יותר קל - אם בגיל צעיר יותר, עצם המחשבה על שני הח'ברים האלה, שמתבדרים ברוח מכל תזוזה, ומתנדנדים להם לכל עבר ומקלקלים את הקומפוזיציה היתה סוג של כיבוי חשק אולטימטיבי. אבל היום - הם שם ? הם כבדים , ומלאים,זה לא יישאר ככה לנצח, אז בואו נהנה. הרי אתה כבר יודע בדיוק איזה סוג של נשיכות נעימות לי, ואתה גם יודע שאוי לחייך אם תמזמז לי את הפטמה זאת... כי כבר עשינו חזרות על הענין הזה המוון פעמים. אז מה שנשאר זה לענג.בואו נשתמש בהם בתבונה, ובמקום לחשוב איפה לדחוף אותם בקומפוזיציה הכללית של האירוע הזה...

בכלל כל העניין עם הקומפוזיציה של הזיונים - תקופות ארוכות בחיים , אנחנו עסוקים בבימוי של הסצינה. "מי מלפני, מי מאחורי, אני פוקחת את עיני...."
זה חשוב איך הדברים נראים מכל הצדדים. זה סוג של הופעה. ( ואני אפילו לא נכנסת לענין של סשנים, ששם זה תאטרון של ממש. שלא לאמר אופרה . ) בחלוף השנים, המסביב הזה נעשה קצת פחות מרכזי.
הרי כבר התפלקו לנו מדי פעם דברים שלא תכננו ( כן, כן, גם לבנות... ) וכבר נאלצנו להשלים עם זה שלעיתים לגוף תכניות משלו , וכן - כבר היה לנו מכל הסוגים. זיונים נהדרים , וזיונים גרועים, זיונים מעליבים וכאלה שיותר טוב שבכלל לא נדבר עליהם.... והיו סשנים שהעיפו אותנו לעננים , וגם כאלה שתקעו אותנו למרתף של המרתף.

ההכרה שהכל עובר באיזה שלב, מקלה מאוד. כי יאללה - בואו נעשה חיים. יש לנו כבר נסיון, ויש ידע, וצברנו כמה שעות על הכביש ואנחנו כבר יודעים מה נעים ומה פחות. אז בואו נהנה .



החסרונות : כל השאר

דיווחי הבוקר ברשתות השונות על יציאת צעדת משפחת שליט -

ארבע דיווחים , פחות או יותר מאותה שעה. מספר הצועדים המדווח - 1500, 2000, 4000 . רשת אחרת לא דיווחה כלל על מספר צועדים ורק ציינה סגירת נתיב באיילון.

בלי קשר לנושא, שהוא סבוך מאוד , ורגיש , ואולי הכי טוב להפסיק בכלל לטחון אותו בלי הפסקה - ובלי להביע דעה כלל - מה שנותרת היא תחושה שאופן הדיווח,
" הגמישות " שלו, הם עוד דרך להשפיע על הקוראים.

כלי תקשורת אוהדים - יגדילו את מספר המשתתפים. כלי תקשורת פחות אוהדים - ייספרו בקמצנות.

ואנחנו - איך יוצאים מזה? כי הרי התופעה הזו לא ייחודית רק לנושא גלעד שליט. היא נכונה לכל הדיווחים , בכל הנושאים.

בשבועות האחרונים אני מתאמנת בשקיפות.

זאת אומרת, אני הולכת ונהיית שקופה. וזה לא שאיזו אנורקסיה מטורפת פקדה אותי. זה לא. ( לכל אחד יש גבולות, פחמימות זה גבול. בלי פחמימות העולם הרי יעמוד מלכת )

בתור שולחת קורות חיים במשרה מלאה ( בשלושה חודשים האחרונים ), ומתגוררת מצפון לחדרה , שזה באופן חצי רישמי בעצם לא ממש במדינת ישראל בכל הנוגע לעבודה - אז אני אפילו לא מקבלת אישור שפניתי התקבלה. שקיפות מלאה.

ברור שבתור מתגוררת מצפון לחדרה, ביתי, שאמור להיות מבצרי , הופך בחודשי הקיץ לסוג של "צימר לכל דורש" . וחוסר הנכונות להכיר ברצונם של בני הבית
( אני , לצורך הענין ) לבלות מדי פעם בבהייה חסרת תוחלת בזבובים ( וכל זאת כאשר המנגל כבוי , כמובן ) מביאה אלינו נחילים נחילים של אורחים. ואני - אני שקופה....

גם בני הבית , על מגוון גילאיהם וצרכיהם - גם עבורם , אמא = דני דין. העיקר שהענינים מתקתקים .

מתחשק לי לשוב להיות במרכז האירועים. ( רק בלי הצרות שמתלוות לזה. הסימנים הכחולים, ההכנות האין סופיות, הלחץ ... )

או שלא?

במסגרת שיפור יחסי עם היקום , והמעבר מחשיבה רציונלית לחשיבה ניו אייג'ית - אני מקפידה מדי יום יומיים לקיים סשן עצמי, ובוא אני חייבת לחשוב לפחות על כמה דברים *כן* חיוביים שקורים .

אז חשבתי לאחרונה על כמה דברים כאלה, שכאשר הם קורים אני חושבת לעצמי : " איזה כיף שנולדתי" -

הביס הראשון בקרואסון הטרי ( גם דייניש הולך, האמת ) עם הקפה הראשון, בבית קפה ברחוב שאני ממש לא יודעת את שמו, בעיר אירופאית אפורה וקרירה - אחרי טיסת לילה. כל הדברים כבר במלון ( או השד יודע איפה שמתכוונים לישון שם... ) . הביס הזה, עם הקפה הזה - כשכל החופשה לפניך --------------- אוךךךךךךךךך. מעטות האורגזמות שמשתווות אליו. ( ודגמתי כבר איזה אורגזמה או שתיים בחיי הארוכים ) .


הרגע הזה, בסשן מאוד אכזרי, שניה לפני שמתחילים לעוף, אבל כשכבר יודעים שזה הולך לבוא. האמת , שזה רגע מאוד "נוזלי" . גם מבחינת המחשבה, וגם מבחינה פיזית - עם הדמעות, והנזלת, והמיצים השונים והמשונים - פתאום נהיה איזה שקט בראש ואחריו - טיסה נעימה. ( נא להדק חגורות. ... ) .

אורגזמה בלתי צפויה - בסקס שווה נפש, משהו כזה של אמצע השבוע........ שפתאום משום מקום מגיע איזה משהו פראי, עם טריגר לא ידוע ועושה כל כך טוב. האמת - כמעט כמו הקרואסון ההוא...

למצוא מאה שקל בכיס של מכנסיים מלפני שנה. תענוג ששווה להוולד בשבילו... זה לא המאה שקל, זה התחושה שמשהו נהדר עומד לקרות, כי הנה, משהו טוב כבר קרה והם אמורים לבוא בשלשות , או משהו. ( חשיבה מחורפנת, כבר אמרתי , לא? )

לצאת בקיץ החוצה כי הכלב נובח כבר איזה רבע שעה ועוד מעט מעיפים אותנו מהשכונה , כשמשקים את הדשא של השכנים ויש ריח נהדר של אדמה רטובה, ולגלות שיש שני קיפודים מתחת לעץ תות. והם באמת אוכלים תותים מהעץ. מה לעשות - זה פשוט מתוק במידה שלא תאמן.

גם שבת ( אחת, רק אחת, מה כ'פת לכם ) בלי אורחים יכולה להיות סיבה טובה לחשוב מחשבות חיוביות. אבל בואו נהיה מציאותיים.....

שבת שלום.