קיוריאס כבר לא רוצה לדעת...

אני שומע אותו כבר חודש. חופר בטקסטים שלו בליריקס דוט קום, וכל שיר אני רק נדהם יותר ויותר ויותר - ומעריץ אותו יותר ויותר ויותר

גאון !!
מאדרפאקינג ג'יניוס!! אמינם!

א-מ-י-נ-ם !!!

כמה אלימות! וכמה חוצפה, כמה שנינות, כמה חריפות, כמה דיקציה גאונית כמה כישרון מוסיקלי. כמה חוצפה, כמה גסות, כמה חרא הוא זורק על כולם ועל הכל וכמה קללות, עוד קללות, סמים, איומים, אלימות, מכות, התאבדות, רצח, זנות, אונס...

שערוריה שעוברת כל גבול ועדיין - אני מלקק את החרא שהוא מחרבן!!!
כי הוא כל כך לא עושה חשבון, או שהוא בעצם כן עושה חשבון ככה או ככה זה יוצא כל כך טוב, זה כל כך במקום, זה כל כך מפתיע, כל כך מרענן, כל כך נכון!

הבנאדם היו לו חיים של כלב נכה וואיט טראש דפוק מתוסבך עם כל הפוטנציאל לבלות את מרבית חייו במתקן כליאה שמור. אולם, צחוק הגורל, יצא ממש ההיפך והוא- צוחק על זה שואל על זה שר על זה. ממשיך להראות את התחת וכולם ממשיכים לנשק אותו.

אני אוהב את הגאון הדפוק הסוציופאת והאנטיפאת הזה כל כך!! חולה עליו!!!

תודה לך אמינם יא'חוליגאן מופרע - שאתה מדליית זהב לאינדיבידואליזם ול'פאק דה סיסטם'
חולה על החרא שלך !


מיד, מבחר ציטוטים מסעירים משיריו...

פשוט נפלת עליי. נתלית עליי.
קפצת גבוה באוויר ונחתת עליי ולא השארת מקום לקרקע מתחת לרגלייך.
ואני ראיתי אותך באה ולא יכולתי לתת לך ליפול.
היית צריכה אותי, דרשת את האהבה שלי ואני נתתי לך אותה בהכנעה.
גילית את תשוקתך ונחשפת כי הרגשת שאני אכיל אותך.
לקחת סיכון ענק. סביר שהיית נדחית אבל לא.
לא יכלתי להפנות לך גב. להותיר אותך בידיים ריקות. לא להשיב על אהבתך.
ואז הטפטוף השקט, השליטה הדרוכה, הלך וחזק, הלכה וצרה
ופתאום, הייתי למטה. מחכה לך.
חושב עלייך, מקנא לך, מוותר לך, סולח ולא שוכח.

רקדנו ביחד מחול של שדים.
פגעתי בך ואת פגעת בי אבל כשהיינו ביחד, הכאב היה נעלם.
כשהיינו ביחד הייתי שומע את הגוף שלי נמשך אלייך, הייתי רואה את עינייך משוטטות בנבכי נפשי.
ידעתי מה את רוצה לפני שאמרת את זה, כעסתי עוד לפני שידעתי מה עשית.
ונתתי לך את הכל ובסוף כבר קיבלת ואז רצית עוד. ועוד.
קראת לי מלך ולבשת אותי כמו תכשיט ואמרת לי מילים שפתאום חייתי
והשליטה כבר לא היתה אצלי, גם לא אצלך.

ואז היינו רטובים והתחלנו לשקוע ולא רצינו לטבוע
וחילצתי אותך ושקעתי וחילצתי את עצמי ואז את שקעת
וכל פעם מישהו אחר היה קופץ למים הקפואים
וכל פעם מישהו אחר סרב לוותר על האהבה
כל פעם רק לעוד רגע הניצוץ היה ניצת ושוב היינו מחוברים ושוב היה לנו חם
עם הזמן נחלשנו. התעייפנו. הכאב, הצריבה מתישים.
כשדיברנו על זה הבנו את הטירוף שלנו והיינו בוכים.
בסוף נניח זה לזו לשכוח וישאר השיר.

תדעי שדבר כזה לא יחזור. אל תצפי לזה שוב.
גם אני לא אצפה. פשוט לא יכול להיות דבר כזה.

יפפפפפפפפ-הההההה!!! אוףףףף! כמה יופי יש בעולם הזה שורפות לי העיניים!

"המלכה איזבל" כפי שהיא נוהגת לכנות את עצמה, עובדת חדשה במועדון בתור מלכת הבית או משהו כזה...

אדמונית מילה יפה נכון? בולשיט. אני מדבר איתכם על שיער בצבע של אש לוהטת מלחשת, תלתלים מעוצבים בצבע כתום עז ג'ינג'י עוטף עיני לביאה רעבה ושפתיים דקות וקפוצות, חושניות ומגרות.

אישה, או נערה, מהסוג הכי קטלני. האלה שהן כל כך יפות (שבא לבכות) שהן משתקות.
כאלה שלא אומרות בעצם אף פעם כלום, ולא מגלות, והן אף פעם לא חלשות, וגם כשהן באמת צוחקות הן נותנות הרגשה כזאתי ..שחצנית כזאתי, מתנערת כזאתי.. כאילו הן צוחקות עליך, ולא ממך, או איתך.

ראיתי אותה מיד, ואחר כך ראיתי אותה כל הזמן. כשראיתי אותה נעצרתי. נעמדתי, הבטתי. תשומת לב לא חסרה לה והבטתי בה מרחוק והיא נעצה בי את מבטה העקשן הקפוא חזרה ואני לא הרפיתי והבטתי בה עוד והרגשתי שאני מתפשט ואני עומד ערום ונבוך מולה אבל לא הפניתי את מבטי. בעודי מתפתל נאחז במבטה הנחשי היא כאילו מביטה בי משועממת, לא מנידה עפעף, לא מגלה חיוך, לא קריצה... קור מקפיא. למרות זאת, יכולתי להריח אותה והמתחלף שבי ראה ילדה מתוקה, עדינה עם קול דק וצחקוק ביישני, נערה תמימה, נסערת, מאוהבת.

כן כן. חשמל זורם בכפות ידיה אין שום ספק, ואחת כזאת, הייתי מוכן שתעשה לי הכל, אבל לא בשביל השואו, רק אם היא באמת נהנית מזה... רק אם היא באמת רוצה. מה שהיא רוצה. הכל!!

בקיצ, כל הכבוד למועדון קאסטינג קטלני היא מ-ה-מ-מ-ת!!!

ראו עליה שהיא לא בעצם נשלטת, ולא בעצם כנועה... היה במבטה משהו מסגיר, בהתנהגותה משהו גאה ולוחמני. היא היתה מומחית לכאב זה כן, וסף הגירוי שלה היה גבוה מדי, פרי ניוון רגשי ארוך שנים שהותיר בה כמיהה לעוצמות בלתי אנושיות.

בערב ההוא, כשהגעתי למועדון, היא היתה קשורה אל הסד, רגליה מפוסקות ותלויות באוויר, ידיה פרושות לצדדים, ראשה נפול אחורנית ושערה מסתיר את תווי פניה המתעוותים ...
בחור אחד הצליף על ערוותה עם שוט קצר מעור והיא נעצה בו את עיניה ומלמלה בשפתיה חרישית.. לא היה ניתן להבין את מוצא פיה, אבל תווי פניה וזווית שפתיה רמזו שהיא לאו דווקא מתחנפת, לאו דווקא מתחננת, לפי תגובותיו של הדום שטיפל בה היה אפשר להבין שהיא משלהבת אותו, תנועותיו הלכו והתחזקו, הצלפותיו הלכו וצרבו את עורה הצחור החלק בעוצמה גדלה והולכת.
ראיתי והיה לי ברור שהיא נהנית לסחוט אותו, "בטח היא אומרת לו איזה אפס הוא"... חשבתי לעצמי, מנסה לפענח את הדינמיקה הסמויה שהתרחשה בין שני המופיעים...

מקרב הקהל כבר נשמעו קריאות השתהות ותדהמה מעוצמת המכות שהונחתו על גופה העדין, עיניו של הדום התחילו להתרוצץ באי נחת סביב ותנועותיו לא היו בוטחות כמקודם.. חיוכה הלך והתרחב וקולה הלך וגבר... "נו כבר" רדתה בו לפתע בקול. רחש של פליאה זמזם בקהל הצפוף והבוהה.. "נו כבר תכאיב לי" התרתה בו שוב וזה בתגובה מתח את ידו אחורנית והצליף מכה מרעישה על בטנה הרכה. היא התפתלה בין הכבלים שלפתו אותה, עיקום קל בזווית שפתיה גילה את תחושותיה והתחלף מיד בחיוך מתגרה... "זה כל מה שאתה יכול?.." "ואתה קורא לעצמך דום?"... "חהחהחה" צחקה בקול. "מסכנות השפחות שמקבלות אותך" התריסה בו שוב.. "הן בטח מתות משיעמום... אולי תקרא למישהו שיעזור לך?"

בשלב הזה חדל הבחור המפורק מההצלפות, שמט את ידיו לצידי הגוף ופנה אליה: "אני רואה שאת לא נהנית מספיק... אני לא מתכוון להשאיר עלייך סימנים זה נגד המוטו שלי..."
""זה גם נגד המוטו שלי ילדון... אבל אתה צריך לעבור הכשרה קצרה בסיפוק שפחות אמיתיות לא צעצועות וניליות שמחפשות חתן..."..."דניאלה יכולה להראות לך איך עושים את זה..." אמרה וקראה בקול "דניאלה..."
כעבור מספר שניות הגיעה דניאלה, לבושה בשמלת לייטקס שחורה צמודה וקצרצרה שגילתה את תחתית עכוזה לכל דכפין ומגפי עור מחודדים מלווים את רגליה עד ירכיה, ועלתה על הבמה.

"הבחור האומלל כאן צריך שיעור קצר בגרימת כאב..." אמרה לה בחיוך מזלזל... "מה דעתך לעשות לו קורס מזורז? .."
דניאלה חייכה בסיפוק... "אם הוא רוצה ללמוד מי אני שאסרב..."
"כן, אני רוצה ללמוד איך" השיב הבחור המושפל..
"רד על ברכיך אם ככה" פנתה אליו דניאלה וחטפה את השוט מידיו... ,ואני אראה לך איך עושים את זה כמו שצריך"...

סקא...ססקאאא... נשמעו הצלפות מהירות על עכוזו המתנפח של הדום המוכה. דניאלה הצליפה בו בהנאה ובמקצועיות וכל מכה גררה יבבה עמומה שבקעה מגרונו הבלתי מורגל בכאב של השליט המובס...

"אם אתה כבר על ארבע, ואתה חוטף כמו שצריך, שים את הלשון שלך במקום הנכון לפני שאני מתעצבנת" פנתה אליו בגסות דניאלה... "כן, אם לא הצלחת להצליף בי כמו שצריך לפחות תלקק אותי כי באתי הנה להתחרמן לא להשתעמם ולהסתכל עליך מיבב" אמרה הג'ינג'ית הקשורה בחיוך, מוסיפה קריצה שובבה לדניאלה שעבדה על אחוריו במרץ רב כל העת...


בסוף הסיישן, היה שם כלב אומלל עם תחת נפוח מוצלף ונבעט בעכוזו החשוף, כשהוא יורד לג'ינג'ית שתלויה על סד ולופתת את פרצופו לתוך מפשעתה בכח תוך כדי שהיא נאנקת מהנאה, ועל שניהם מנצחת דניאלה בעיניים בורקות.

הזין שלי היה כל כך קשה שחשבתי שאני גומר במכנסיים עוד שניה.
קריאות האורגזמה של ה"שפחה" שהיתה קשורה בגפיה באוויר והתענגה כעת על לשונו של דום צעיר ומושפל פילחו את מוחי כתער וחזיונות של סדום ועמורה חלפו לנגד עיניי.

זה היה אחלה סוויץ'. חבל שזה לא היה באמת ...

כל המנופים ההידראולים האלה ובעצם כל המוטות המתארכים האלה שמרימים לדוגמא את הארגזים של המשאיות וכל מיני דברים כאלה, כל הדברים האלה עובדים על אותו עיקרון.

השמן בתוך הבוכנה יש לו קצב מסויים שבו הוא יכול להתנייד והקצב הזה הוא קבוע.
משמע, לא חשוב כמה חזק תמשוך, תמיד זה ייקח את אותו הזמן.
בעצם, שמבינים את ההשלכה מהכיוון ההפוך מבינים שגם אם תמשוך חלש, זה ייקח אותו הזמן.

אז בעצם בשורה התחתונה בשוויון נפש גמור ניתן לומר שככל שתמשוך יותר חזק ככה זה יהיה יותר קשה למשוך, וככל שתמשוך יותר לאט כך תצטרך להפעיל פחות כח. זה העיקרון ועד כאן הידראוליקה להערב.

בחיים בכלל בבידי בפרט ובמערכות יחסים בכלל ובפרט המנגנון הזה מעתיק את עצמו בהמון מקרים וצריך וכדאי לנסות לזהות את זה תמיד, את העיקרון של משאבת שמן, וכך ניתן לחסוך המון אנרגיה וגם אפשר להבין שיש דברים שכח פשוט לא יכול לפתור, ויש דברים שלוקח להם את הזמן שלהם לקרות ואין דרך להאיץ תהליכים מסויימים.

יש פעמים שזה כל כך ברור לעין, כל כך גלוי ושקוף. שמנגנון השמן פועל בין שני אנשים, מווסת את יחסי השליטה ביניהם כפי שהוא מווסת את שני צידי הבוכנה במשאבה. זה עוזר לי. אני מרגיש שאני יכול להבין מה קורה, איך כח חיצוני יכול להפעיל כח פנימי בכיוון ההפוך. ככה זה.

.....
.....
....

אז ככה,
יש עוגות גבינה שהן בדיוק אווריריות מספיק מצד אחד, בדיוק צמיגיות מספיק לאיזון, לא מתוקות מדי, בעלות חמצמצות נכונה, במרקם הנכון, עם הארומה הנכונה, כשהן עשויות מהשמנת הנכונה, בטמפרטורה המתאימה, והיא נוצקת לתוך הכלי המתאים, והפירורים פריכים למשעי והם סדורים כאחת על העוגה בשכבה בעובי המתאים, ותחתית העוגה לא רטובה וספוגית, וגם לא קמחית ועבשה, אלא קשה ונמסה בפה. והעוגה היא לא גדולה מדי ולא קטנה מדי ולא גבוהה מדי והיא מעוטרת בפומפוני קצפת מדוייקים ועל כל אחד מהם ניצב תות שדה אדום ועסיסי והעוגה מריחה כמו קרם מדובש.


ויש את העוגות גבינה שכולנו אוכלים בבית הקפה.
ויש את כל מה שבאמצע, ואין שום עיקרון מאחורי זה ובכל זאת אפשר להשליך מכאן על אנשים ועל היחסים שביניהם


אה וכמובן, גם העוגה הכי מצויינת כמתואר בנ"ל אם אוכלים את כולה מקבלים בחילה, וגם אותה אי אפשר לאכול ולהשאיר שלמה ...

איך הכל מקבל משמעות פתאום..

אתם יודעים מה זה?
כעס מחרב! משחית! כעס נקמני שלא יודע מנוחה?
כעס שמלווה בפגיעה איומה, צורבת, כואבת ועלבון,
כעס שלא יודע שובע ולא מנוחה, כעס בלתי ניתן לשליטה
זעם ושנאה שממלאים שחוסמים, כעס שלא רוצה לעבור
שלא רוצה להתפייס, לא לסלוח ולא לשכוח, כעס רוטן נלחם ולוחמני

כעס שהוא מעבר לכל עניין קונקרטי, כעס מתפרץ משתלח, כעס שאינו מבדיל..

כעס מפגר! אטום! רע!
כעס שננעל ולא מרפה כמו לסת של כלב


רררר....אל תתקרבי עכשיו! אל תבואי לבקש סליחה! אל תבקשי לדבר, להסביר.. אני לא רוצה לשמוע!! על הזין העקום שלי ! קוס אמא שלך ושל הבעיות שלך ושל מה שחשבת ומה שהבנת!
ממש מעניין את השערה שעל הביצה הסרוחה שלי! מצטערת? אהה.. יופי קוס אמק אז גם תבכי קצת בנוסף...אולי זה יעביר לי חלק מהכעס.. אולי אחרי שאני ארחם עליך בגלל איך שיצאתי עליך שלא השארתי ממך כלום קברתי אותך רצחתי אותך עשיתי אותך חיידק אולי מרוב רחמים יעבור לי קצת הכעס!!! בינתיים מרחוק, כי מה שאני אגע בו יתרסק מיד. מה שאני אנסה ללטף ייקרע וימות!

תעצרו אותי תעצרו אותי...

כייסת הלבבות

הוא לא רצה לקבל ממנה כלום בשביל שכשהיא תלך הוא לא ירגיש בחסרונה. הוא אהב אותה וקינא בה מהרגע הראשון, קינא במי שבא איתה ובמי שהולך איתה.

בפעם הראשונה שהם נפרדו על מדרגות תחנת הרכבת בפריז, הוא טס לקופנהאגן והיא נסעה ברכבת לחברתה הטובה בדרום ספרד, הוא ליווה אותה אל התחנה ונשק לה וחיבק אותה, מריח את הבושם שנספג בשרוול מעילה וכאילו נצבט עוד פעם אחת, הביט לתוך עיניה החכמות והטובות שהוא כל כך אהב ונפרד ממנה לשלום. "אנחנו נדבר בקרוב, תעשי חיים יפה שלי" הצליח לסנן מבעד לגלי החרדה שהחלו אופפים אותו לקראת עזיבתה.

ידה ניתקה מידו והיא הסתובבה ופנתה לדרכה הלאה ממנו. לשניה הוא עמד מהופנט, כאילו לא מעכל, לא מפנים עדיין את הפרידה ורק משב רוח מקפיא על פניו החזיר אותו לעשתונותיו. עכשיו היא כבר היתה הולכת ומתרחקת ממנו עוד צעד ועוד צעד, ופתאום הוא לא ראה אותה יותר, נעלמה בתוך הקהל שעל הרציף, אולי היא כבר עלתה לרכבת והוא נותר עומד תלוי כולו במבט מעורפל מנסה לדמיין את דמותה עומדת כאן מולו ממש כמו לפני שניה, את חיוכה ואת זיו פניה.

עמד המום כמו שעמד, כך נזכר כעת, עזוב על סף שער הגנון כשהיה בן 4 ואימו איחרה לאסוף אותו. כך הוא נדמה לעצמו באותו הרגע, כך הוא חש ודמעה חמוצה התגנבה לגרונו, עומד בודד וממתין ואין מי שייקח. אולי בפעם הראשונה מאז הוא הרגיש לבד. מהרגע שפנתה בגבה אליו והלכה ממנו הוא הרגיש כל כך לבד, הכי לבד בעולם. היתה לו עוד שעה אחת לשרוף לפני שיצא לשדה התעופה והוא רצה להספיק לקנות לו וויסקי קטן לטיסה אבל כל זה לא היה חשוב בכלל, שום דבר כבר לא היה חשוב בכלל.

הוא ישב וכתב לה מכתב שנשלח רק אחרי שהגיע למלון בקופנהאגן והיא ראתה אותו רק אחרי שבוע כשחזרה לפריז.


קונפיטורה מדהימה שלי,
השארת אותי לבד והבנתי את זה רק אחרי שהלכת. מוזר, עד שבאת לא הרגשתי לבד אף פעם, ועכשיו אני מרגיש כאילו הגלו אותי אל מחוץ לעולם. אני מקווה שעל כל מאה פעמים שאני חושב עלייך תחשבי עלי פעם אחת, כי אז אני אדע שאת אוהבת אותי המון. אני מקווה שאת מסתכלת על הנופים המחשיכים ונזכרת בזמן שהיינו ביחד ובדברים שעשינו. אני מקווה שאת גם מרגישה קצת לבד עכשיו אחרי שנפרדנו.
מה זה? מה עשית לי? מתי כייסת לי את הזכות לחיות בלעדיך? זה היה כשהתחבקנו לפני שנסעת או שכייסת אותי כבר הרבה קודם ואני הייתי כל כך מסונוור שלא שמתי לב? אני שונא להרגיש ככה. בואי אלי כבר מהר. מתי ניפגש שוב? כי עד אז אני בפסק זמן מהחיים.

שלך,
החרדון.

הייתי בכנס. כנס כזה של כל מיני אנשי עסקים.. עם כיבוד וקפה בלובי וארוחת צהריים והרצאות.. שיעמום, אבל עפים הרבה כרטיסי ביקור... לא חשוב..


יש את כל הדיילות המתוקות החינניות האלה שמסתובבות כאילו, סליחה על הביטוי, תקוע להן משהו ומחלקות כל מיני שקיות וכל מיני ממתקים.

הוקצוץ, היתה שם איזה ילדונת, ואללה, אולי בת 20. יפפפפפה, יפההההה יפה יפה.. מה זה, בארבי! אחת נראית כמו כמו איזה לוליטת פורנו אמריקאית נימפומנית מהערוצים של הדה-לוקס.. שיער בלונדי שטני, עיניים בטעם קרואסון חמאה, עור חלק, מתוח, שפתיים קטנות ועדינות ויפות.. אחחח... למות למות מהמשגעת הזאת אדונייי !!!!

כן, והיא חילקה יוגורט אקטימל חינם לאורחים.. היה לה מין מגש כזה תלוי בתחתית הבטן עם ריתמות על הגב. בגלל שהיא היתה כל כך שברירית ורזה המגש שמט מעט את כתפיה והבליט את האגן שלה קדימה. עדיין בלט מאחורי המכנס הצמוד והורדרד שלה תחת קטן ובולט שצריך לעשות עליו קעקוע: bite me !

האסוציאציה השפחתית זינקה לתוך מוחי הקודח זימה ועמורה וליטפתי במבטי את ירכיה לאורך רגליה עד לרגע שפגשתי את מגפיה !!!

אוי ואבוי לעיניים שראו איזה מגפיים, עור שחור, עקב באורך הגלות ובקוטר חצי סנטימטר, שפיץ, מה זה שפיץ? אחול חול שפיץ !! כמו השפיץ של הירח.. פששש.. יצא מהמגפיים שלה ריח של פמדום רעה, רעה מאוד !! אכזרית !!

כשהיא שוב עברה לידי מישהי פתאום אמרה לה "רציתי להגיד לך שהמגפיים שלך ממש יפות" וחייכה.. "תודה רבה" אמרה נערת היוגורט המסתורית בקולה הרך כגוזל ונידבה חיוך ממיס וקטן.. "קניתי אותם ב..." (איך אני אזכור?...)
אמרה והפשילה את קצה המכנס שלבשה וגילתה את המשך המגף המפואר שלה. המגף הזה המשיך וטיפס עוד ועוד למעלה והיו עליו אבזמים בצורת X לכל אורכו. הייתי מהופנט אבל הצלחתי להתעשת שניה לפני הזמן מהמחזה המרטיט שהתהווה מולי ספונטית כדי להביט רגע על כולה.
לוליטת יוגורט מתוקה כמו אקטימל תות, יפה ורתומה, מפשילה את תחתית המכנס שלה, מרימה קלות את רגלה המודגמת באויר, נשענת קלות על צידה, מחייכת חיוך מבוייש ומרוצה ואז מיד מתייצבת ונעמדת על שני העקבים הדקיקים נפרדת ומסתלקת לתוך ההמון.

זה היה חזזזק חזזזזק ואמץ !!
אחר כך שהכל נגמר ראיתי אותה יוצאת אחרי המשמרת לבושה כמו שהיא באה בבוקר, לפני שעטתה עליה את תחפושת היוגורט. אף דומינה לא היתה מתביישת. איזה קלאס, הכל שחור, צמוד, המגפיים שכל כך בלטו מבעד ליוגורט נראו עכשיו כמו חלק בלתי נפרד מהופעה מהממת של ילדה, אולי חיילת, שמי יודע מה יש בה ומה עוד יהיה בה, וככה או ככה, זה מסוג הדברים שאני לא אשכח.


לילה טוב

הוא רצה להישלט, הוא רצה מישהי שתאלף אותו, שתכניע אותו, מישהי שתכווץ אותו ותצמרר אותו ותכשף אותו ותחשמל אותו ותמגנט אותו. הוא רצה מישהי שתסנוור אותו, שתוציא אותו משיווי המשקל, שתערער אותו, את הביטחון שלו, את הכח האדיר שהיה לו.

הוא רצה שמישהי תגרום לו לבכות, לא מכאב, מעוצמת האהבה שלו אליה, מעוצמת ההערצה שלו אליה, מעוצמת סגידתו אליה, הוא חיפש מישהי שתוכל לזלזל בו, לנער אותו מעליה, להתכחש אליו, להתעלם ממנו, הוא היה צריך מישהי שלא תישבה בקסמיו, מישהי שלא תתרשם ממנו, מישהי שתסתיר את אהבתה ולא תציע אותה ולא תיתן לו להתרומם אף פעם.

הוא חיפש אישה חזקה שלא צריכה תמיכה שלא צריכה חיזוק שלא צריכה אישוש, שלא צריכה הבטחה ולא ביטחון מאף אחד אחר. הוא חיפש לוחמת, אמזונה, רוצחת בדם קר, מופרעת שלוחת רסן, חסרת מעצורים, בלתי נשלטת, פורצת גבולות ומכורה לכאב, להרס, למוות. חיפש מישהי שתבגוד איתו בכל המוסכמות ותשחט את כל הפרות הקדושות ותצחק ותקניט ותשתעמם מהר.

זה מה שהוא באמת באמת רצה הדום בעל כורחו. הדום בעל כוחו. למרות שהוא רצה להישלט הוא לא יכל להשתחרר, לוותר מראש, להיכנע ללא קרב. הוא רצה לתת את כולו אבל למי שראויה, שאין בה חת ולא רבב, למי שיכולה להכיל אותו, את העוצמות שלו, מי שיכולה לאחוז בקרניו של השור הזועם ולהכריע אותו ארצה בלי להיפצע, בלי ויתורים, בלי העמדות פנים.

הוא לא מצא אף פעם אף פעם מישהי שהצליחה להתקרב לשלוט בו.
לא היה לו מזל כזה גדול והוא היה חזק מדי. החיים עשו אותו כזה חזק הוא לא נשבר אף פעם, מכלום, לעולם. הוא שנא לשלוט אבל לא הצליח להישלט, לא באמת, אפילו לא לשניה. כמו סחורה שאין לה קונים בשוק. כמו עגבניה בדוכן מלפפונים. סיפור עצוב.

מישהי שאני מכיר.

מישהי שאני מכיר מהתערוכות והכנסים, שוב, כמו נערת היוגורט היא עובדת בכנסים האלה שאני תמיד נמצא בהם, היא תמיד מגיעה בתחפושות מהוללות עם ריסים ארוכים ארווווכייייייים.... והיא יפה, סקסית, רזה, עצבנית ולוהטת, יש לה שיער בלונדיני מתולתל ועיניים כחולות או ירוקות , בהירות. פתאום ראיתי אותה במועדון, פתאום זיהיתי אותה שם.

כשהיינו בתערוכה היא היתה מהממת וקרצה לכולם והגניבה את כולם ושאני עברתי לידה היא מצמצה עם הריסים הארוכים שלה וחייכה חיוך מתוק אך עוצמתי ונתנה לי מתנה ואני נתתי לה כרטיס ביקור, וכל פעם שעברתי לידה הסתכלתי עליה ונשכתי את השפתיים והיא מצמצה עם הריסים הארוכים שלה והיא היתה יפה והשפתיים שלה היו מתוקות.

ופתאום ראיתי אותה הלילה, והיא היתה מאופרת בכבדות ושיערה היה פזור והיא לבשה ג'ינס שחורים ממש ממש צמודים והיו תלויים לה אזיקים על החלק האחורי של הג'ינס והיא היתה בטמפרטורה של מיליון מעלות צלזיוס והיא היתה יפה ואני ניגשתי אליה ואמרתי לה מיד "היי זה אני מהתערוכה.. יה איך אני שמח לראות אותך כאן.."
והיא אמרה "שיואו איך זיהית אותי?" ואני אמרתי לה כי את כל כך יפה ואי אפשר לשכוח אותך ואז היתה מוזיקה ממש בקול רם ואמרתי לה מי אני ואמרתי לה "אחלה שאת כאן" ואמרתי לה "אפשר לנשק אותך?" (כי אני פשוט פרוצה ממין זכר) והיא אמרה משהו שלא שמעתי והלכה לשירותים ואני חשבתי שאני ממש חוצפן ואחר כך למטה פתאום היא ביקשה סיגריה ממישהו ואני הייתי לידה בשלוף והוצאתי סיגריה ואש והדלקתי לה את הסיגריה והיא תפסה את הסיגריה בשיניים בחיוך קצת מופרע ואחרי שהדלקתי לה את הסיגריה היא פתאום הוציאה את הסיגריה מהפה והדביקה לי נשיקה שהלכה ונעשתה יותר ויותר ויותר..

והלשון שלה היתה מחוספסת כמו נייר זכוכית וקשה כמו זין של חמור סליחה על הביטוי והיא היתה יפה ומשגעת והטעם שלה היה של תות מתוק וטרי והשפתיים שלה היו קפוצות וקשות ומתנגדות ואני ליקקתי אותה ונישקתי אותה ומצצתי את הלשון שלה איזה יופי יופי ככה איזה כמה שניות אולי 10 אולי 20 וזה היה מעלף! והיא היתה כל כך כוחנית ובלתי נשלטת והיא היתה כל כך נימפה נחשקת ומבלבלת ומסחררת ואני חיפשתי אותה אחר כך עוד ועוד ועוד והיא נעלמה, לא היתה עוד..

חיפשתי וחיפשתי הרגשתי שאני חייב עוד פעם את השפתיים האלה את הלשון הזאת את החום הזה את התשוקה הזאת את המתירנות וההשתחררות ו... וואוו !!! אני מת!! חיפשתי אותה.

היי הלו!!
אני לא יודע איך קוראים לך ולא איפה למצוא אותך
אף אחד לא מכיר אותך ואת אמרת בעצמך שאת אנונימית. אני חולה על היופי המדהים שלך והאזיקים שהיו תלויים לך על המאחורה של המכנסיים על התחת המטריף שלך והם הטריפו לי את הצורה ואת הזין!!

מצטער שאני כלב כזה בוטה ומזדיין, אבל באמת, קרעת לי את התחת. אני חייב בחורה כמוך, אני רוצה אותך, בובה, היה טוב, אל תלכי, תחזרי, אני רוצה עוד, בבקשה.. פלייייזזזז...


פיצצת לי את הדאנג'ן ואת החוויה ואני תפוס עלייך חזק את החלום הכחול שלי ורק אלוהים יודע מתי ואיך אבל אני נרשם לכל התערוכות במיליון שנה הקרובות ובפעם הבאה שאני אראה אותך אם תתני לי אני ארד לך בשירותים כי את פצצה מחשמלת ואני כלב ציד אכזרי !!

ומלא וודקה רד בול.
זהו.