אני גרה בדירה שלי כבר 6 שנים החודש חתמתי על חוזה לשנה שביעית. בתל אביב לא ממש כדאי לעבור דירה בימינו. הדירה הזאת גם הפכה לבית. זו דירה מפוצלת יש קיר גבס דק בין הסלון שלי וחדר השינה של שכנים לכן למשל קניתי מערכת סטראו נוספת לחדר שינה כדי שאני אוכל לשמוע מוזיקה בבוקר כשאני קמה בלי להפריע.
לפני כמה חודשים נכנסו לדירה לידי זוג שנראו חמודים בהתחלה ילדים טובים שכאלו אבל מאותו הרגע אין שקט. כל היום טענות על כל מיני דברים למשל על זה שאני מחזיקה מנגל קטן פושט ואת המגבת של הכלב ליד הדלת שלי על אף שהם החזיקו אופנים. על איך שמחשבים את החשבונות (חשמל וארנונה משותפים) ועל רעש. ברור לי שהם שומעים כל פיפס מהדירה מהסלון שליו עם אובדן הפרטיות כבר השלמתי. אבל הסלון הוא מרכז הבית בחדר השינה אני לא מבלה אלה למטרות שינה.
אני גם שומעת מאצלהם כל זמן דפיקות וסחיבות של מה שנשמע כמו רהיטים ולא אומרת כלום לא מעירה על זה שהחתולים שלהם מחרבנים בחדר מדרגות כי הם נותנים להם להסתובב שם ואלף דברים אחרים. אני כמעט לא בבית עובדת משרה מלאה הולכת לישון מוקדם כל החברים שלי תמיד כועסים עלי שאני לא עושה כלום באמצע השבוע. אבל כל פעם שאני שומעת מוזיקה בבית או רואה סרט עם אפקטים יש דפיקות בדלת. לפני כחודש אותו שכן ממש תקף אותי לא נתן לי לסגור את הדלת ופגע לי ביד היא כאבה כמה ימים אחרי. לא פניתי למשטרה וזו הייתה כנראה טעות כי היום הוא שוב הציק לי הפעם הייתי חכמה ולא פתחתי את הדלת אבל הוא היה מאוד אגרסיבי ועכשיו אני יושבת בבית וקצת מפחדת לצאת על אף שאני די חייבת להוציא את הכלב לטיול.
מרגישה שאין לי איך להגן על עצמי. טוב אולי אני אקח כלב גדול ומאיים על אף שממש לא בא לי שני כלבים. ברור לי שאם לא הייתי אישה לבד כל זה לא היה קורה הוא לא היה מעיז.
לפני 15 שנים. 20 בפברואר 2009 בשעה 14:53