הבלוג של השולט אור

אהובתי,
בעוד שמונה ימים נחגוג חודשיים של זוגיות.
ובפעם הראשונה בחיי, אני חווה זוגיות שבה החופש הוא אידאל.
החופש להרגיש,
החופש לעשות,
החופש לאהוב,
החופש שמעניק לכל אחת מאיתנו את הזכות האולטימטיבית להיות מי שאנחנו באמת.

בפעם הראשונה בחיי אני בקשר, שאין בו שמצוץ של ביטול עצמי מצד מי מאיתנו.
האמת יכולה לזקוף את ראשה בקשר הזה, כי שום אמת לא מאיימת על שלמותו.
את אהובתי, את השפחה שלי, את החברה שלי, לפעמים את אפילו שולטת בי.

אנחנו חולקות ויכוחים אידאולוגיים או הסכמות גורפות...
האהבה מכילה את הכול באמת מוחלטת, ולאהבה אין גבולות.
באהבה שכזו אין צורך בקנאה, אין לה מקום פשוט כי שתינו יודעות בדיוק מה מקומנו בלבה של השנייה.
ואני מאושרת איתך אהובתי.
מאושרת גם כשהעבר מכה בחיינו.
בחיינו - כי חיי שלובים בחייך.
את מעניקה לי את הכוח להתמודד.
את לצדי כדי לאחוז בידי ולא להניח לי לטבוע.
אני מקווה שאני מצליחה להעניק לך את אותם הכוחות.

אני אוהבת אותך.
ואני מודה לך על הזכות להיות אהובתך, חברתך וגברתך.

העשור החולף היה עשור של צמיחה וקושי ששולבו זה בזה.
היו בו את רגעי היופי של הקרבה האולטימטיבית ורגעי ייאוש של בדידות שאין לה מזור.
היו בו את זמני הניצחון של ההצלחה בעבודה שיצרתי לי ואת זמני השפל של האבטלה והמיתון.
היו בו תקופות של פחד מקפיא מפני אבדן שאין גדול ממנו, ואת חיבוקי האושר של מי שנוצרו ושל מי שניצחה את כל הכאבים.
הייתה בו התמודדות עיקשת עם זיכרונות העבר ומאבק להתגבר עליהם, לצד רגעי המשבר שהם נשאו עימם.
הייתה בו אמת גדולה לצד מניפולציות של המציאות ושקרים.
היה בו קשר נישואין שהסתיים ואהבת חיים שתפסה את מקומו, ובסיומו של העשור - סופו של הקשר שהעניק לי יותר מכל קשר אחר שהיה לי בעבר אבל שגם לקח את כולי.
זה היה עשור שבו החכמתי ולמדתי אותי קצת יותר לעומק, ואולי בדרך למדתי קצת יותר להבין.

העשור החדש מתחיל ממקום של תקווה.
הקשיים הכלכליים שחוויתי בשנה האחרונה מתחילים להתפוגג אל מציאות של עבודה יומיומית.
הילדים שיקרים לי מחיי, ממשיכים לחבק אותי קרוב וליהנות מהאהבה שיש לי להעניק להם לשארית חייהם.
חברויות ישנות וחדשות עוטפות אותי בשמחת חיים.
הימים והלילות מחוייכים ומאושרים לי, בזכות הזוגיות החדשה שנבנית ושמעניקה מקום אוהב לכל מי ומה שאני.
הצחוק חזר לשכון בחיי וההווה מבטיח עתיד של חיים משותפים, צמיחה, הכלה, קבלה, אהבה ועונג.
האישה שאיתי מעניקה לי את עצמה ואת אהבתה, באותה המידה שבה אני מעניקה לה את עצמי ואת אהבתי.
העשור החדש מתחיל בידיעה שהגעתי הביתה, ושהבית הוא המקום הבטוח בו אני ואהובתי יכולות להיות מי שאנחנו ולהיות אהובות, בזכות המכלול של מי שאנחנו.

זה היה עשור של שיעורים שצברתי בחיי בזכות החוויות והאנשים שחלפו בו, ואני מצפה בסקרנות לשיעורים אותם אחווה ואלמד בעשור החדש שמתחיל הלילה.

אני מאחלת לכל מי שאהבתי ושאני אוהבת עשור של צמיחה, אהבה, קבלה, הכלה, עונג, בריאות ואושר.
אנחנו חיים רק פעם אחת וראוי שנחיה נכון.

לפעמים, גם הרצון לא מצליח.
לפעמים יש סיבות, ולפעמים יש שתיקה.
לפעמים האהבה לא עומדת בהוויה היומיומית,
שמאלצת לפעמים לנוע הלאה.

מעולם לא חסרה אהבה בקשר שלנו,
ממנה היה ובכמויות שהספיקו כדי להאיר את האפלה.
וניסינו אהובתי, ניסינו בכל הכוח...
לפעמים, כל מה שנשאר זו רק האהבה.

את פוסעת בדרכך ואני בדרכי החדשה,
בתקווה אמיתית לראות באושרך ולדעת את אושרי.
היי ברוכה על כל מה שנתת,
אהובה על ידי, תמיד תהיי.

לאורך הדרך, לימדנו זו את זו לקבל,
לאורך הדרך, הענקנו את כל מה שיכולנו.
ופגענו כל כך, ותיקנו בלי הרף,
והיה שם חיבוק, והיה שם מבט.

והיית לי זכה, והיית לי אוהבת,
וקיבלת את לבי, את חיי, את גופי.
את הצחוק אהובה, שאיבדנו בדרך,
נגלה מחדש בשדות אחרים.

יום אחד ניפגש ואולי שוב נוכל,
להביט זו בזו בלי כאב ובלי חת
יום אחד נגלה שאותה האהבה,
לעולם לא תפוג - רק הווייתה שונתה.

אהובתי, נשמת חיי, זוגתי היחידה,
ברוכה השבה הביתה.
התגעגעתי כל כך :)

ואהובתי כתבה את הדברים בשלמות שלא אוכל לחקות 😄

http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=207520&blog_id=12764

נשמתי, את חיי.
חמש שנים אנחנו יחד ועוד שנתיים וחצי קודם כבר התאהבתי בך.

אני אוהבת אותך יותר משאוכל אי פעם לספר במילים המוגבלות שעומדות לרשותי.

"מלכה במשרת" העזה להעתיק את הסיפור מפקדת הבסיס שכתבתי לפני שנתיים, ולפרסם אותו בפורום הבנות על הבנות ובבלוג שלה בתפוז, בטענה שהיא כתבה אותו.

תביעה משפטית על גנבת זכויות יוצרים תצא לדרך מחר. אני הולכת לכסח לגנבת העלובה הזו את הצורה. אף אחד לא גונב שום יצירה שלי!

מגיל שש ועד גיל 12, החבר הכי טוב שלי גר שני רחובות ממני. קראו לו אילן ושנינו היינו ראשי החבורה ברוטציה. יחד היינו בולשים אחרי אנשים חשודים ברחובות חולון, יחד היינו מטפסים על אותו העץ בכל יום אחרי הלימודים... אני הייתי משתרעת על הענף הקבוע שהיה רק שלי וקוראת ספר, והוא היה מזנק מענף לענף סטייל טרזן.

בסוף כיתה ו' עברתי דירה ומאז לא ראיתי אותו.
לא ראיתי אבל לא שכחתי.

אילן הוא זה שלימד אותי איך מבעירים פליט בהתזה לאוויר כאילו זה נאד שיוצא מהתחת ומדליק את הסביבה... אילן הוא זה שהוריד לי בטעות אגרוף שניפץ לי את המשקפיים החדשים... אילן היה הסגן שלי ולפעמים אני שלו, בחבורה שאימצה את שיטות חסמב"ה והייתה פטריוטית להדהים.

מאז שסיימתי את הצבא חיפשתי אותו. ואיפה לא חיפשתי? בבית הספר הישן, בשכונה, באתר חבר'ה, בפייסבוק, בגוגל... יוק. אף פעם לא הכרתי מישהו שנעלם כך. הייתי כבר בטוחה שאו שהוא היגר מהארץ או שהוא מת.

לפני שבוע קיבלתי תלמידה חדשה. אימא של תלמידה אחרת המליצה עליי והיא הצטרפה. היום ישבנו להכין עבודה. שם המשפחה שלה היה מוכר לי להדהים.
"אבא שלך גדל בחולון?" שאלתי.
היא לא ידעה.
התקשרתי אליו.
"אתה אילן מרחוב הופיין בחולון?"
מופתע הוא אישר.
"אילן... זו אור... החברה הכי טובה שלך..." צרחתי לו לטלפון.

זה לקח 30 שנה, אבל סוף סוף מצאתי את החבר הכי טוב שלי. אז נכון שמהחתיך של השכונה נהיה גבר מקריח מעט בשנות הארבעים שלו, אבל גם אני לא הצערתי עם השנים. מה שחשוב הוא שעץ התות הענק ההוא עדיין עומד שם, וגם הענף שלי והענפים מהם הוא זינק בילדותנו.

כשהוא בא לאסוף את בתו, התחבקנו חיבוק שחיכה 30 שנים.
"רק שתדעי שהיה לי משבר כשעזבת את השכונה." הוא הודה בחצי חיוך.

בקרוב נשב לקפה של זיכרונות יחד ואני מרגישה שסגרתי היום מעגל.

יש ימים שבהם מרגישים שחזרתם הביתה אחרי תקופת היעדרות ארוכה.
היום היה יום כזה :)

האושר בא ברגעים שנחרטים בי.
זה קורה כשאהובתי מעלה לשיחת וידאו את פיצי ומיצי, ששולחים אליי נשיקות מבעד לצג הטלפון כשאני חולה מדי מכדי להגיע אליהם.

זה קורה כשאהובתי מגיעה אליי מותשת אחרי יום של פעילות, רק כדי להיות לצדי כשאני חולה.

זה קורה כשהחיבוק שלה מעלה בי את הטמפרטורות, בלי קשר למד החום.

זה קורה כשאחר כך אפשר לשבת בבית קפה ולהסתכל אל עיני האהבה שמביטות בי.

רגעים של יופי שלה ושלי, רגעים של יחד, של משפחה וזוגיות.
רגעים שמשיבים את הביטחון ללב ואת האמון באהבה.
רגעים של אושר.

זה בוקר שהתעורר לי מאושר.
בוקר של קפה טעים יותר מהרגיל,
בוקר של תחושת ניקיון בנשמה...
בוקר של השלמת פערים גם מול להיטי MTV, אבל קודם כל מולך אהובתי.
בוקר של רצון הכי קיטשי, לרוץ אתך כדי ליפול מתמזמזות על החוף.
אני מאוהבת בך אהבת חיי.