תשע בבוקר - שעה הזוייה.
שכבתי לישון בסביבות שש.
את עוד בטח ישנה אהובתי, אבל טעם הנשיקות שלך וריח הגוף שלך, פזורים על שפתיי ועל גופי.
רק לפני שלוש וחצי שעות החזרתי אותך לביתך, אחרי לילה משותף שהסתמן כאחד הלילות המדהימים שהיו לנו עד כה.
הכול התחיל לפני כמה ימים. קראנו על מסיבת הנשים שתוכננה להתקיים בדנג'ן, והחלטנו שאם יהיה לנו כוח, ושאם יתחשק לנו, והכי חשוב, אם אהובתי תבריא מהשפעת שלה - אולי נלך למסיבה.
הימים האחרונים היו ימים של קרבה ושל אהבה, ורצינו לצאת ולחגוג קצת את הקשר שלנו. פעם, לפני שהתחברנו זו לזו, היינו יוצאות די קבוע לדנג'ן לפזז ולפלרטט. מאז היחד שלנו יצאנו בשנתיים וחצי רק פעם אחת למסיבה של הקהילה. התברגנו בתקופת הקשר שלנו ולא הרגשנו צורך במסיבות בדסמ. אבל הפעם זה היה שונה. אף אחת מאיתנו לא הייתה בעבר במסיבת סאדו לנשים בלבד.
כבר בסביבות עשר אספתי אותה אליי. אני לא יודעת איך לא חטפתי התקף שיהוקים כשראיתי אותה מחכה לי למטה. לבושה במכנסי ויניל צמודים ובחולצה שלא משאירה יותר מדי מקום לדמיון, היא גרמה לנשימתי להיעתק.
האישה שלי יפהפייה ואני מוכנה להזמין לדו קרב את כל מי שייעז לנסות ולסתור אותי. היריב מוזמן לבחור את הנשק.
כשהיא יושבת מאחורי נהגתי לביתי. היו לנו עוד שעתיים להעביר עד שנצא וכדי לאפשר לי להוציא משפטים טיפה יותר אינטיליגנטים מ"את נראית מדהים", אהובתי החליפה לפיג'מה שיש לה אצלי (שהקלה ממש רק טיפה). העברנו את הזמן בהתענגות על השיחה המשותפת שזרמה לה ועל הנשיקות שאולי הפריעו לרצף הדיבורים וליכולת החשיבה, אבל העלו חיוכים מאושרים אחריהן.
בחצות עלינו על האופנוע ויצאנו לדרך מצויידות באנרגיה בלתי נידלית ובחרמנות שיכלה להצית אפילו את שדות הקרח של אלסקה.
בחצות ורבע אני מחנה את האופנוע בכניסה למועדון ושתינו יורדות אליו. המקום מלא בנשים שאין לנו מושג מי הן. אחרי הברכות הלבביות לאמילי, אף ולמאונן מקלדת שארגנו את המסיבה, התחלנו לחפש פנים מוכרים. החלטנו שנפנה למי שלבושות בלבוש בדסמי ונברר מה הניקים שלהן. עד סוף הערב גילינו שכל מי שהיו לבושות ב"דרס קוד פטיש" לא שמעו על הכלוב. פרט לאהובתי שלבשה את בגדי הכיבוש שלה, שאר באות המסיבה וקוראות הכלוב נראו לבושות ממש כמוני - מכנס שחור וחולצה מכופתרת או טישרט שחורה.
אנחנו קונות לנו מים ומתחילות לרקוד. כל כך הרבה זמן לא רקדנו יחד. ככל שהמוזיקה נעשית קצבית יותר אנחנו מגבירות את קצב הריקוד. נצמדות, זזות, מתנשקות, מניעות אגן מול אגן... שישה בקבוקי מים אנחנו שותות במהלך הלילה כדי להקל מעט על הנשימה שחורכת את הגרון מחרמנות ומעונג.
לרגע אני מתיישבת, אבל אהובתי מחליטה להטריף עליי את דעתי סופית בלפ דאנס שהיא מבצעת מעליי. נוגעת לא נוגעת, מעבירה את שדיה מול שפתיי, צוחקת מול הגניחה המיוסרת שנפלטת מפי, מצמידה אליו את שפתיה בנשיקה ממכרת ואז חוזרת לרקוד בתנועות של רקדנית צוענייה שיודעת שהיא מכשפת את צופיה. ושוב אני קמה והידיים נעות מעליהן על גופה, ואנחנו מרגישות שהתנועות מתמזגות ושהבשר נטרף מתשוקה הדדית.
"בא לי למצוא כאן סאבית ושנשלוט בה יחד", לוחשות שפתיה של אהובתי לאוזני המצטמררת. אף פעם לא שלטנו יחד בסאבית אבל פתאום זה הרגיש כמו משהו שיענג את שתינו. אני מחייכת בהסכמה והולכת לשחרר בשירותים את שלושת בקבוקי המים הראשונים ששתינו. כשאני חוזרת ומתיישבת אני מגלה את ג' שניגשת אלינו ושואלת אם אהובתי ואני נסכים לשלוט בה.
היא ביקשה יפה ואז תיקנה וביקשה מאוד יפה - אז הסכמנו.
בתוך שתי דקות של שיחה על גבולות ומילת ביטחון, היא נעמדה שעונה על הקרוס באיברים מפושקים. מאסטר אף הביא לנו שוט רכיבה וקולר, והסשנון התחיל.
הודענו לה שאנחנו מתכוונות לאלף אותה ולהפוך אותה לזנזונת מצטיינת, והשוט החל לסייע לנו במלאכת החינוך. רשעון אכזרי במיוחד שאחת מהצופות העניקה לנו לשימוש בסשן, סייע מאוד במשימה.
רגע אהובתי מצליפה ואני אוחזת בפטמות הזנזונת, רגע אני מצליפה על ישבנה ואהובתי מצליפה בה במילותיה ואז כל אחת מאיתנו לוקחת לה פלח עכוז ומפליאה בצביעתו באדום.
הצלפות, אנחות, תודות, קרח על פטמות כואבות... והזנזונת התחילה ללמוד כיצד צריך להודות לכפות רגליה של הגבירה ולכף ידה.
הסשן הסתיים ושתינו חזרנו להתמקד רק זו בזו. נהנינו מהשליטה המשותפת אבל האש שהייתה בנו הייתה אש ששייכת רק לנו ולזוגיות שלנו. אש שלא זקוקה לתפאורות או לאנשים אחרים כדי להעצים אותה.
"אני חייבת לשכב איתך", הודענו מתנשפות זו לזו אחרי עוד ריקוד. האש שבינינו כבר לא יכלה לחכות. ברבע לארבע בבוקר עלינו בחזרה על האופנוע בדרך לביתי.
בדרך למיטה התקלחנו את המקלחת הקצרה ביותר בחיינו - מים, סבון, מים ולמיטה! מורעבות ומסוחררות מאהבה ומתשוקה, גילינו שוב את כל נקודות העונג - אני בה והיא בי, ושוב זעקות של אורגזמה ושל אושר החרידו את השכונה השקטה בה אני מתגוררת.
הרעב שלי אליה הוא רעב שלא ניתן להשביע לעולם. שנתיים וחצי מאז שאנחנו יחד והסחרחורת שאני מרגישה כשהיא רוקדת איתי ומולי, מתנשקת איתי ושוכבת איתי - היא אותה הסחרחורת של המגע הראשון המושלם שהיה בינינו אז.
חמש בבוקר היא שעה נפלאה לשיחה של לבבות פתוחים. שכבנו על המיטה באינטימיות המדהימה ביותר שיכולה להיות, אינטימיות של שיחה שבה גוף נוגע בגוף ונשמה בנשמה.
בסביבות שש החזרתי אותה לביתה. השמיים היו בהירים ומוארים כמעט כמו החיוך שהיה לשתינו. אשתי אולי עוד ישנה עכשיו. אני חלמתי עליה ועל הנשיקות שלנו והתעוררתי בחיוך ענק.
בוקר טוב אהבת חיי ותודה על לילה מושלם.
לפני 17 שנים. 9 ביוני 2007 בשעה 7:20
