שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

להחשף בלי להתפשט

לפני 7 שנים. 15 במרץ 2017 בשעה 6:34

הגעתי אתמול הבייתה, הכלבה עדיין בפילאטיס. היא חייבת ללכת פעמיים בשבוע. עשיתי לה מנוי והיא נענשת קשות אם היא לא עומדת בזה. פעם אחת קיבלה עונש ועכשיו היא מפחדת לא ללכת. חשוב מאד הנושא לבריאותה של הכלבה שלי. כשולט מחובתי להקפיד על בריאותה.

כאשר יצאתי מהמקלחת, שמעתי אותה נכנסת, היא רצה לחדר שינה, עקבי מגפיה נוקשים על הריצפה, סגרה את הדלת והיקפידה לנעול. מוזר. היא נראתה סקסית בטירוף, עם בגדי ספורט הדוקים ומגפי עקב. ישר ממכון הספורט. היא חיבקה אותי חזק נישקה אותי וצנחה על ברכיה מולי,

"איזה כיף שאתה עירום. כל היום חלמתי על זה"

זה היה המילה האחרונה שהוציאה מפיה, במשך הדקות הבאות דאגה לבצע גרון עמוק, בחריצות רבה. לאחר שבלעה את הכל ונקתה היטב, חייכה אלי,"אדוני, סליחה, אבל כל היום חלמתי על זה. לא יכולתי להתאפק."

 

לפני 7 שנים. 13 במרץ 2017 בשעה 6:25

בקר. מוקדם, אני מלטף את הכלבה הקטנה ליטופי בקר, אבל היא לא רגועה. מעניין. בדרך כלל היא מגרגרת ונרדמת. היא קמה, עושה פיפי, ונגשת לארון בגדים.

"אדוני" היא לוחשת,

"מה ממי?"

"לא הכנתי סט בגדים." היא מראה לי סריג "זה יהיה בסדר אדוני?"

"כן. אני בסדר." היא מכינה את הסריג עם מכנס, לא מרוצה מעצמה. היא לא אוהבת לפשל, לא להכין מראש סט בגדים לאדון שלה. נכנסת למיטה ומתכרבלת אלי. אני מלטף אותה. קם בעצמי לעשות פיפי, מביט בה מכורבלת בשמיכה. אני ניגש לארון מוציא את הקיין, מתיישב על המיטה ושם אותה על ברכי. אני מצליף בכח ושומע זעקת כאב.

"כואב... כואב.... כואב..." היא רוחשת, ורגליה מפמפמות מעלה מטה.

"את תקבלי עוד שלוש כאלה. ברור?"

"כן אדוני".

עוד אחת ניחתת בכל הכח, נשימתה נעתקת, רגליה מתקפלות וכפות רגליה משתלבות זו בזו. עוד אחת. היא לא מצליחה לנשום מהכאב.

"מה אומרים?"

"סליחה אדוני, סליחה אדוני, סליחה אדוני... אההההההה.." המכה הרביעית והאחרונה ניחתת בעוצמה רבה. היא ממשיכה כעין מנטרה "סליחה אדוני....סליחה אדוני....סליחה אדוני..." ארבע פסים לוהטים זורחים על ישבנה. אני מלטף אותם ומנשק אותם, היא נרגעת לאט לאט.

"יש לך מה להגיד?"

"אתה אוהב אותי?"

"מאד, כלבה קטנה שלי. מאד".

"תודה אדוני. עוד שתי דקות ליטופים וזהו. טוב?"

אני מלטף ומנשק עוד שתי דקות, ואז הזמן לצאת לעבודה.

מאסטר

לפני 10 שנים. 6 בספטמבר 2014 בשעה 19:52

אנו נשואים 24/7. גם יחד בנישואים 24/7 וגם מאסטר שפחה 24/7. 

השבת אחרי הצהריים. השפחה רצתה לישון, ומאחר אני העדפתי ללכת לים, היא נסתה לפתות אותי בזיון. 

"זיין אותי, ונלך לישון", היא נשכבה על הגב בפישוק רגלים וניסתה לפתות אותי כך. 

זה העלה חיוך, כי היא זמינה בכל מקרה. בניגוד לזוג ונילי, אצלי אין בעיית סקס. רוצה? לוקח.

"זמן לנסות הביקיני החדש שקנינו לך, קדימה להתלבש ולים. " שם כבר היה כיף, הלכנו, שחינו. היא שכחה שלא רצתה ללכת.

"מאסטר, אפשר לשבת כאן לשתות בירה, עד השקיעה?"

"את נהנית? טוב לך?"

"כן מאסטר. תודה שהכרחת אותי ללכת."

החלטתי שמגיע לה לגמור חזק. מה יש. כבר שבוע שלא נגענו בדגדגן. אי לכך פתחתי בסשן מנטלי. (הכוונה ללא ציוד, למעט קיין בהמשך, הכל היה בראש להגיע לחרמנות מקסימלית)

"ברגע שחוזרים, את מוצצת לי, ולאחר שאגמור לך בפה, אני נרדם". 

"כן מאסטר" ולאחר שניה "ומה איתי מאסטר?"

"את? פעם אחרת." הרעיון היה לאכזב אותה, שלא תצפה בכלל לגמירה. רציתי לתסכל אותה.

שעתיים, ישבנו שם על ספה בחול, חבוקים מול השקיעה, היא התכרבלה לאט לאט על ברכי, וגרגרה. 

בבית ישר למקלחת,אנו יחד היא קרצפה אותי, התישבה על הרצפה ונקתה כל כף רגל ביסודיות.   במיטה ליטפתי אותה, היא נהנתה מכל רגע, ואז הוריתי לה למצוץ לי. קצת מאוכזבת, היא צייתה, ןלאחר מכן נכשבה ליידי ממשיכה ללטף הזין וביקשה לגעת בדגדן. "רק חצי דקה". אני אישרתי בחיוך, ולאחר חצי דקה הסטתי את ידה, על מנת לאכזב אותה.  נעמדתי על ארבע והוריתי לה ללקק היטיב את החור של התחת. זה מאד משפיל ומחרמן אותה בטירוף. היא עשתה זאת, והרגשתי את החרמנות שלה, ואיך והגלגלים שלה הסתובבו במרץ, איך היא תשכנע אותי לגמור במקום שאני אגמור לה בפה.

"לחזור למציצה כלבה". היא עבדה במרץ ואני הרגשתי איך היא פשוט נוזלת. זמן להתקדם הלאה.

"על הבטן." היא התפלאה, ונשכבה על הבטן. הוצאתי את הקיין והתחלתי להצליף על התחת, שמעתי איך היא נושמת בכבדות והגברתי את הקצב והעוצמה.

"איי. זה כואב!"

"שאלתי משהו? כלבה?" תוך ששאלתי הורדתי הצלפה חזקה להדגיש את סימן הקריאה ונשימתה נעתקתה.

ליטפתי את התחת החם, ומנשק את הסימנים, וחזרתי שוב להצליף עד שהיא זעקה שוב. הפעם ליטפתי את איזור הכוס, והרגלים שלה התפשקו ברפלקס לתת לי גישה נוחה שרק אלטף שם. לאחר כמה ליטופים שוב הצלפתי ושוב היא זעקה .. חיכיתי דקה מלטף את התחת המאדים, ומנשק אותו. הרגליים מופשקות עכשיו למקסימום, נתחלתי לעסות הדגדגן עם אצבע רטובה, וכשהיא התחילה להאנח, חזרתי להצליף בקצב העיסוי. עד שהיא בעטה ברגליים לכל עבר, ובקושי נשמה מהכאב.

"על הגב!"

היא נשכבה על גבה ופישקה רגליים בטירוף. הושטתי לשון לכוס המגולח (לייזר - אני משקיע בכלבה שלי) ונגעתי עם קצה הלשון. היא התקשתה וכל שריר בגופה נמתח. עבדתי עם הלשון ברצינות על הדגדן והיא נכנסה לאקסטזה. עצרתי והנחתתי עם הקיין הצלפה אכזרית על כל פטמה. היא צורחה מכאב ןכסתה את השדיים הדואבים בכפות ידיה.

"ידים אחרי הראש! אני רוצה שדיים פנויים". 

היא רעדה מפחד אבל צייתה. הצלפתי שוב וראיתי את הדמעות בעיניה. זמן לחזור למטה. דקה שתיים של עבודת לשון ושוב הצלפות על השדיים. בפעם השלישית, היא כבר לא זעקה רק נשמה בכבדות, והבנתי שהגיע הזמן. הנחתי את הקיין בצד פישקתי את שפתי הכוס בעדינות ולקקתי במרץ את הדגדגן שהיה נפוח ובולט. לאחר כדקה היא גמרה בסדרת יבבות בלתי נשלטות ובעיטות ברגליים לכל עבר. סובבתי אותה בעדינות על הבטן וליטפתי עד שהרעידות פסקו. לאחר מכן עיסיתי את הגב התחתון, להרגיע אותה. כיסיתי אותה בשמיכה, לקחתי קרם ועשיתי מסז יסודי לכפות הרגליים. זה שלח אותה למחוזות השינה עד מחר בבוקר.

 

הסכלתי עליה, ישנה כמו מלאך, גמורה וסחוטה ויצאתי מהחדר. נשאר לי כיור מלא כלים לטפל בו..... בפעם הבא אמרתי לעצמי קודם מנקים ואחרי זה גומרים...

 

לפני 10 שנים. 8 במאי 2014 בשעה 8:24

השפחה קשורה למיטה, לקראת זיון.

 

"שכחתי את הסיר בחוץ. צריך להכניס למקרר." 

 

"אין בעיה". ודאתי שהיא קשורה טוב, יצאתי מהחדר. נעלתי שלא יכנסו ילדים בטעות. בזמן שהסתובבתי בבית, מסדר המטבח, חשבתי על השפחה הקשורה לה במיטה. מחכה. מפושקת. תוהה מתי מאסטר יחזור לזיין אותה. לקחתי את הזמן. שתתבשל.

 

כשחזרתי ליקוק קטן הספיק להעיף אותה. מסכנה פלטה צעקה ופחדה שהילדים שמעו....

לפני 14 שנים. 10 באפריל 2010 בשעה 9:00

הבוקר שעולה, עלה נושר, ירח בחלון.
האם תשמע קולי קורא לך, האם תדע?
האם תזכור שתיקות יפות את לחישת קולך
את מגע ידך.

מכל האהבות שיש לחלום ביקשתי לי אותך
אתה רחוק ממני וליבי חסר אותך
ולא ביקשתי לי דבר מלבד להיות שלך
מלבד להיות איתך.

לפני 14 שנים. 21 במרץ 2010 בשעה 21:02

חלמתי שאת היום הזה אבלה קשורה לצלב שעל הקיר , במצב חסר אונים מוחלט ,
מסכנה ואומללה אך מאושרת ...

מצאתי את עצמי בחופש מוחלט ובכל המובן של המילה משוחררת מכל הקשירות .

מתרגשת ?

כן , זה יום של המשימה הראשונה שלי.

שמחה ?

לא , עצוב לי שהצלב עדיין הוא החלום בהקיץ...

לפני 14 שנים. 17 במרץ 2010 בשעה 6:36

הייתי רעה.


סוררת, חצופה, רעה לאסטר שלי. פגעתי בו, הכאבתי לו.

מאסטר מאד כעס. מאד.

בבקר הודיע לי שאקבל עונש, מתאים למידת הכעס שלו.

לקראת הצהרים הודיע לי שהוא מכין העונש, נסע במיוחד להכינו. אדע מה בדיוק רק בבית כשאחזור אחרי העבודה.

פחדתי. דאגתי. לא ידעתי למה לחכות. ידעתי שהכאבתי למאסטר וחששתי.

פתחתי הדלת.




פרחים.

כל הסלון מלא פרחים. שלושה זרי פרחים, האירו החדר. על המיטה מפוזרים פרחים אדומים.


ישבתי עם דמעות בעינים, שאף הצלפה לא יכלה להוציא ממני.


לפני 15 שנים. 22 בנובמבר 2009 בשעה 21:10

מאסטר אוהב חגורות, ואני אוהבת את מאסטר עם חגורות.

קיבלתי משימה, לחדש מלאי החגורות של מאסטר. רק מהמחשבה אני מרטיבה. הלכתי לחנות של מאסטרים. כזו שיש בה ביגוד היאה למאסטר. איך אני בודקת? מחזיקה חגורה ביד ושולחת יד למטה, אם מרטיבה מהמחשבה שמאסטר שלי יהיה בה, הרי שהיא ראויה לקניה.

היה קשה לבחור, לבסוף קניתי שתי חגורות רחבות וכבדות. כבר לא יכולה לחכות לרגע שאתן לו אותן.

הרגע הגדול הגיע, מסאטר כדרכו משנה לי את המחשבות, ואני מוצאת עצמי על ארבע זוחלת אליו וחגורה בין שיני. אני מגיעה אליו, הוא אוסף את החגורה ואני מרגשיה כלבה שהביאה משחק חזרה לבעלים שלה. הוא מלטף אותי בראש והרגשת הכלביות רק מתעצמת.

מאסטר חוגר את החוגרה לאיטו ואני על ברכי מולו, מעריצה. הוא שם את ידיו על מותניו ואני מזילה ריר. מאסטר מלטף את ראשי שוב ואני מאושרת. מרכינה את ראשי לרצפה והתחת החשוף מזדקר אל על. האם יבין את הרמז? אני לא מעיזה להרים ראש, ומרגישה לפתע את החוגרה מצליפה בי ומשאירה פס רותח. אני זועקת מכאב, מאושרת והכוס מתחיל לנטוף.

השניה! פוקד מאסטר ואני ממהרת על ברכי, להביא החגורה השניה. היא יותר כבדה, ואני כבר מרטיבה, יודעת היכן תהיה ומה יעשה בה עוד דקותים. הכאב הפעם יותר חזק, ואני נופלת לרצפה מתנשמת רק כדי לקבל עוד מכה חזקה, עד שדמעות פורצות מעיני.

מאסטר מרים אותי למיטה ונושק לי.

"כלבה טובה שלי. החגורות יאות לחגירה ולהצליף בהן בכלבה שלי. כל הכבוד."

אני מאושרת עכשיו מתכרבלת אליו, מלקלקת החגורה שעליו.






לפני 15 שנים. 20 בנובמבר 2009 בשעה 21:14

יובל זה חמישים. אני קיבלתי 25.

הצלפות.

מאסטר הבטיח. וקיים. הועמדתי על ברכיי מול המיטה הגדולה. אני אוהבת מיטות גדולות. זו קיבלה אותי בחמימות, כאומרת השעני עלי. לאזיקי העור השחורים, על פרקי ידי, נקשרו חבלים. החבלים מתחו את ידי לצדדים עד קצה גבול היכולת, וריתקו אותי למיטה. על ביטני.

רגלי נקשרו למוט פיסוק. מפחיד. ממתכת. לפחות מטר אורכו. הרגשתי איך אני חשופה לגמרי. ברכי כואבת כבר על הרצפה. משותקת לחלוטין. לא יכולה להניע אבר. חשבתי על המגפיים לרגלי, על העקב שלהם על כל החמישה עשר ס"מ שלו. מאסטר אוהב אותי על עקב כזה. לדבריו אני לא יציבה עליו. עכשיו אני על הברכיים, והעקב? באוויר.

אני מפחדת. מאד. מאסטר הלך לבחור שוט. הוא דאג שאראה במה בחר. שוט ארוך. כואב. עיני כנראה כבר היו עם דמעות, כי הוא גחן לנשק אותי, ובידו גאג. כדור גדול עם רצועת עור. שימי בפה. יהיה לך כיף לצרוח לתוכו. אני מהנהנת, לא מסוגלת להוציא מילה מהפה. פה גדול, הוא מצווה. והכדור נכנס בין שיני. נקשר בחוזקה, עם רצועות העור המכאיבות לזוויות הפה שלי.

הרגע הגיע. אני עוצמת את עיני, מאסטר מלטף אותי עם השוט, בוחן מצב הכוס, שכבר מטפטף לריצפה, ואני רואה אור חזק. אור לבן של כאב מסמא. מישהי צורחת ברקע. האור חוזר שוב, ואני מרגישה את הצריבה על התחת שלי. חום יוצא ממנו. אני בוכה, וממשיכה לשמוע צרחות. מאסטר לידי.

חמש עברו. הוא אומר לי. מלטף את התחת הכואב. מנשק אותי. אני נרגעת נושמת עמוק. לבסוף הוא סוטר לי קלות. מוכנה לעוד חמש? אני מבקשת רחמים. למדתי לקח מאסטר. בבקשה. לפחות עבר שוט. אני רואה אותו לוקח שוט זנבות עכשיו. הכאב עכשיו יותר מפוזר, לא פס מלובן אלא כל התחת. אני בוכה ללא מעצורים. נשיקות ממאסטר. עשר עברו. עוד חמש עשרה כלבה קטנה. אני בוכה מתחננת. לא עוזר.

אני שומעת שריקת אוויר של השוט, ושוב מאסטר לידי. הגב שלי רותח. כואב. חם. בוער. עוד עשר כלבה. בבקשה מאסטר. מספיק. אהיה ילדה טובה. די. רחמים. בבקשה. אני לא יכולה יותר. אני מרחמת על עצמי, בוכה. צורחת לגאג. רק שיפסק.

אני כבר לא יודעת היכן אני. רק מאסטר שלוחש לי שיש עוד חמש. הכל מסתחרר סביבי. מאסטר מלטף התחת, אני מרגישה את קרירות כף ידו מול התחת הלוהט שלי, דמעות זולגות מעיני. אני מיבבת שיפסיק. אני לא יכולה יותר. סליחה מאסטר. בבקשה. רחם עלי. אני לא יכולה יותר. אתנהג יפה. מבטיחה. רק לא עוד. בבקשה.

הפרצוף שלי אדום מבכי. מאסטר מתיר את ידי, הן משותקות. הוא מוציא הגאג ומחבק אותי על המיטה. מתי יצא מוט הפיסוק? לא יודעת וכנראה לא אדע לעולם. הכאב מטריף את חושי. אני מתכרבלת לתוך מאסטר, והוא מחבק אותי מנשק מלטף. גן עדן. אני בגן עדן.

תודה מאסטר. הייתי רעה למדתי לקח.

עד הפעם הבאה . . .אני כבר רטובה מאסטר

לפני 15 שנים. 5 בנובמבר 2009 בשעה 12:18

ובכן אחרי בערך חצי מהתקופה של מסירת כלבלב חמוד לידיי....הוא ברח לי L
כמה עצוב ...
עכשיו במי אתעלל ?

הוא אמר מילת ביטחון ופרש לכלובו .
ואני שואלת את עצמי ..
מה קרה שהוא נשבר ?
הייתי יותר מדיי קשה או רכה איתו ?
קשוחה ואכזרית , לא מרחמת ?
לא קיבל צומי מספיק או יותר מדיי ?
האכלתי או הרעבתי אותו ?
לא גמר מספיק ,לא נגע בעצמו , לא עמד לו וזה תסכל אותו ?
הלך בלי תחתונים והיה לו קר מדיי בביצים ?

עוד אתמול הוא כתב לי בפורום שיר אהבה ארוך וכל כך יפה ,
כמה התרגשתי מזה ..

אהבתי היחידה
אלייך ערגתי
כל גופי ונשמתי
אלייך

קטונתי מלשיר לך
אנוכי שלך
המקום אליו חלמתי
תחתייך

גופי שלך
נשמתי גם היא
כל אשר לי
שלך

את היא היחידה
מעליי תהי
תמיד תמיד גבוהה ותמירה
שולטת

עפר ואפר
אהבתי שלי
השולטת שלי
היחידה

אוהב אני אותך
את גופך נשמתך
כל כולי רעד למשמע שמך
אהבתי

תודה לך אהובתי שלי
שאת דואגת לי
ותמיד מחזירה לי
אהבה


אני לא יודעת מה קרה לו פתאום , ואיך אדע ?
אם אני בסה"כ נשלטת כמוהו..




[i]