הרהורים

בעניין התקלה המפדחת של מחיקת הפוסטים ארשה לעצמי שלא לשחזר מחדש את שאבד ואבקש מכם לא לבכות על אובדנם של גיבוב שטותי של מילים שלי וגם שלכם, לא מפסידים שום דבר מאי קריאת הדברים ולא צריך להתבאס, אולי זה אפילו ידרבן אותנו לחשוב על דברים חדשים לכתוב :)

למי שמכיר אותי ויצא לו לראות אותי בימים האחרונים, הייתה תחושה שיש בי כובד מסויים ולא תמיד שיתפתי, אז עכשיו אנצל את הבמה להסביר את שעובר עליי ולפרוק על הדרך את אשר בליבי.
לפני שלושה וחצי שבועות ציפיתי כהרגלי בקודש לקבל את המחזור החודשי באין מפריע והוא איחר לבוא, המתנתי בשקט כמו ילדה טובה לבוא האורח הבדרך כלל לא אהוב וככל שההמתנה שלי התארכה כך גבר בתוכי חשש כבד מהריון לא רצוי וככל שהימים עברו החששות שלי גברו בלא מעשה מצידי, עד שיום בהיר אחד לפני שבוע וחצי גיליתי שיש לי חלב (כן חלב אמיתי בשדיים) ואז כבר הייתי בטוחה לחלוטין שאני כנראה בהריון, ושהדבר היחיד שניתן לעשות הוא בדיקת אימות וכמובן הפלה אז כמו בחורה אחראית ובוגרת רכשתי מקלון לבדיקה ביתית וכשראיתי שהתוצאה שלילית- כלומר אין הריון נלחצתי אפילו יותר, למחרת שבתי על הבדיקה ושוב קיבלתי תשובה שלילית ואז מבולבלת ומפוחדת אצתי רצתי לרופא גניקולוג ביחד עם בן זוגי רק כדי לקבל ממנו תשובה איומה יותר מהריון לא רצוי, תשובתו של הרופא הייתה שאני סובלת מהפרעה מסויימת בשחלות אשר גורמת לגוף לא לבייץ (כלומר לא להיות מוכן לקלוט זרע ולא להכנס להריון) ובלי ביוץ כידוע אין וסת.
אז, כמו כל אשה שרוצה ביום מן הימים לראות את עצמה בקטן נחרדתי לגלות שכנראה העניין לא הולך להיות פשוט כמו שחשבתי...
אז לכל מי שתהה למה אני מגעילה, הינה התשובה מקווה שעניתי בבירור ושאין שאלות, כי גם אם יש אני לא מתכוונת לענות עליהן, ובנימה אופטימית זו אלך למות לי בשקט

הוא-
הוא פה אמנם, ממש לידי, מרחק נגיעה של תזוזה קטנה אחת.
אני יכולה לשנות תנוחה פה במיטה והוא ישר יתעורר ויעשה בדיוק את מה שאגיד לו לעשות.
אני יכולה גם לקרוא לו, ללחוש בשקט בשקט את שמו והוא יפתח את עיניו מוכן לכל מוצא פי.
הוא עייף מאוד, עבר עליו יום עמוס- גם בעבודה וגם אחרי, אבל הוא בחיים לא יגיד לי לא אם רק אפתח את פי, ואומר לו שאני כבר 18 שעות לא גמרתי
ושאני כ"כ רטובה וכ"כ רוצה את הלשון שלו אצלי בין הרגליים, אל תשאלו אותי איך, אני פשוט יודעת שהוא לא יגיד לי מילה, אלא ירד עם הראש שלו וילקק אותי
כמו כמעט בכל לילה, וישקיע את כולו כדי שאוכל להגיע לשיא אצלו בפה.
אני-
לא גמרתי כבר 18 שעות ורמת הרטיבות אצלי יכולה להוסיף עוד ס"מ אחד למפלס הכנרת.
שוכבת לידו ומקשיבה לנחירות הקטנות והחמודות שלו (כן בעיניי הן חמודות נורא) ולא מפסיקה להזיז את האגן בתנועות קטנות כדי לקבל חיכוך
ולהרגיע את עצמי לבינתיים.
לא מתכוונת לרגע להעיר אותו- ולא בגלל שאני מרחמת חלילה, אלא כי יש בחרמנות הזו שלא באה על סיפוקה משהו טוב, משהו נעים, עינוי מענג שלא בא לי להפסיק, אלא לעודד יותר ויותר עד שאגיע לקצה גבול היכולת ומשם רק לנסות להשתלט על היצר, לדאוג שלא אגמור, רק לדאוג להיות רעבה לפעם הבאה, למפגש הבא בינו לבין הנקודה החמה שלי, לבדוק כמה זמן יקח לי להשפריץ אצלו בתוך הפה כשאני עם חרמנות עודפת.
מאוד קשה לישון חרמנית, נראה איך זה ילך לי...

יש איזה פתגם בשפת האם שלי, אנסה לתרגם כראוי ולהשאר נאמנה למקור:
? הכסף שמרוויחים ממכירת תחת (זנות), מתבזבז בדרך כלל על טיפול בטחורים...?
תחשבו על זה 😄

חלקכם ישאלו "על מה לעזאזל היא מדברת?"
אז ככה cmnf- זהו ראשי תיבות של Clothed male, naked female
בתרגום לעילגים- גבר לבוש, אשה ערומה. ראשי התיבות של החלק השני מצביעים על היפוכו של דבר, כלומר- אשה לבושה מול גבר ערום.

ועכשיו לעניינינו, מה זה ואיך זה ומה זה בדיוק עושה?
cnmf\ cmnf הוא בעצם עניין של השפלה, כאשר בעיני רבים נראה על פניו כמצב פיזי שבו הצד הנשלט נמצא בעירום מול צד שולט לבוש, אך בעיניי ההשפלה שבדבר נובעת ישירות מן הפן הפסיכולוגי, שהוא עצמו נובע מהרגלים ונורמות חברתיות, כלומר אם בחברה מסויימת עירום נחשב כסוג של טאבו, אזי הפרט שחי באותה חברה יחוש השפלה נוכח היותו עירום אל מול השולט הלבוש.
היותו של הנשלט ערום מול שולט לבוש עושה אותו לחשוף, פגיע ופסיבי- מה שתורם לדיסטאנס שאמור להיווצר.
כאן המקום לציין שעירום מול לבוש לבד לא עושה את הסשן לסשן, אלא כבסיס בעל סממן חיצוני להמשך הסשן באשר הוא, כאשר הלך הרוח הנחות של הנשלט נשמר לאורך כל הסשן ולא דועך לרגע.
מנסיוני הלא רב, רוב בעלי הפטיש הם גברים שולטים שנהנים ברמה המינית מן העניין לא פחות מהרמה הנפשית\ שכלית.
לסיכום: פטיש לא מזיק, ואף נחמד, מומלץ לשולטים לא להתפתות להתפשט במהלכו ע"מ לשמר את הדיסטאנס, וברמה המעשית אמליץ שגם אם בא לכם לזיין את הנשלטת מתישהו במהלך הסשן, תוכלו לעשות זאת גם ללא התפשטות מלאה (ברוך בורא הרוכסן).

שלום לכולם,
הכלוב הוא אחד המקומות היותר ממכרים שיצא לי להכיר, אין יום שבו אני לא רוצה לתפוס את כלובי בכל הכוח ולתת לו נשיקה (גדולה ורטובה) על שיצר אתר כה מדהים ונחוץ,
אבללל חייבת אני לציין שיש בי אכזבה שהולכת וגדלה מאנשי המקום (לא מהמקום עצמו!)
בכל פעם שיוצא לי להכיר נשלט, ויוצא לי לא מעט, אני חושבת שהינה יש מצב שמצאתי את הבן זוג הפסיבי שלו אני מייחלת, ואז כמו בחיים הונילים אני מגלה מדי פעם חוסר התאמה בסיסית ולגיטימית, אבל ברוב הפעמים אני מגלה שעל מנת לפגוש בבחורה דומיננטית אין לחלק מהאנשים פה שום בעיה לשקר, ואם צריך אז למכור גם את האמא שלהם כדי לקבל סיפוק מיידי וזול, אחרים פונים אליי בבקשה לפתח קשר רציני למרות שהם נשואים עם ילדים ולמרות שציינתי במפורש שאני לא מחפשת בן זוג נשוי, מידי פעם גם יוצא לי לפגוש באנשים חולים ולוקים בנפשם אשר מחפשים לממש פנטזיות לא חוקיות בעליל (פעם יצא לי לנהל שיחה עם אדם שהציע לי לקבל חומר פדופילי אליי למחשב ולצפות בזה יחד תוך כדי מגע מיני בינו לבין הכלב שלו), אתמול מצאתי את עצמי בדרכי הביתה שוקלת לפרוש מהחיים הבד"סמים למחוק את הפרופיל, למחוק את הבלוג ולא להכנס לפה יותר בחיים שלי, הסיבה היחידה אגב שאני לא עושה את זה כאן ועכשיו זה החברים היקרים שיצא לי להכיר כאן והעובדה שאני מאוד רוצה להמשיך ולהיות חלק מחייהם.
**באם יש למישהו הערות, טענות ,מענות (לא בונות) או סתם רצון למשגל בינו לבין השכל שלי, אנא שמרו זאת לעצמכם ואל תשתפו, כי אדאג למחוק, אולם אם יש למישהו הצעות קונקרטיות באשר לאפשרויות העומדות בפניי, ע"מ למזער את הנזק הנגרם לי כתוצאה מחשיפה ממושכת לחלאות המין האנושי אנא הרגישו חופשי לשתף, מודה מראש :)

את הפוסט הזה אני מקדישה לאחת הנשלטים היותר אהובים עליי, הלא הוא חוקר לשונאי,
את המפגש שהיה לפני מספר ימים לא ליוו אצלי התרגשות ולא ציפיה (אולי מתוך כך שאני כבר רוויה בנשלטים) ואז....הוא בא, בחור חמוד לא מכוער בכלל, שאמנם יודע להשתמש בלשונו כחוקר אבל זה בכלל לא מה שהדהים אותי,מסתבר שחוקר לשונאי הוא בעל ידי פאק מאשין שכמותו לא ראיתי (ואין לי ספק שלא אראה יותר) בכל ימי חיי, אין כרגע את הזמן לפירוט טכני של הדברים שהגבר הזה מסוגל לעשות עם האצבעות שלו, אבל מי שמכיר אותי באמת יודע שאצבעות זה לא ממש ה-היי לייט שלי ,והנה בא לו בחור ועשה בי שמות עם ה-ידי פאק מאשין שלו.

בקיצור ממליצה בחום לכל בעלת רחם :)

את הפוסט הזה אני מקדישה לנשלט מסאז'ים מסוים כציון לשבח.
הזמן: שבוע שעבר.
המקום: ביתי הקט.
הנדון: בא, עושה, גומרת, הולך.
בהרחבה: תארו לכם אותי שוכבת על מיטת מסאז'ים כאשר לידי נשלט ערום עם זין עומד למחצה לעתים מקדיש לי שעה לעיסוי מלא.
בסיום המסאז' העברתי את **** יחד איתי למיטה לסיבוב אוראלי-וגינלי-אנאלי ופה נכנס הציון לשבח, חייבת לתת ח"ח על ההתמדה והטקטיקה.
ובנימה אישית: היה לי נעים מאוד לגמור לך בפה, שארית השמן עדיין אצלי באותו המקום שבו הושאר וכנראה תצטרך להשתמש בו שוב באחד מהשבועות הקרובים.
:)

ישנם שניים שלושה נושאים שאני ממש בלבטים על מה מהם לכתוב, אולי על נשלט משקיען מסוים שגרם לי לחיוך בשבוע שעבר, או אולי על ***** ורעיון כרטיסיית הליקוקים.....
טוב בעצם לא על זה ולא על זה, אל תדאגו בימים הקרובים תוכלו לקרוא עליהם 😄
כרגע אני רוצה לדבר על סעיף מאוד מסויים אצלי בפרופיל- "נשואים להתרחק"
יש מי שיקרא את הסעיף ויאמר לעצמו " איזה יבשה אחרי כל הסיפורים שלה בבלוג היא מתיימרת לא להפגש עם נשואים???"
אחר יגיד "איזו בחורה טובה עם מצפון, לא נפגשת עם נשואים" ואחר יאמר " אז מה אם כתוב? אפנה ואנסה את מזלי בכל זאת" (יש יותר מדי כאלה אבל לא חשוב)
בכל מקרה, תנו לי בבקשה לנפץ לכם אשליה: אני לא בחורה כ"כ יבשה\ מצפונית \אכפתית
הסיבה שאין לי שום רצון וכוונה להכנס לקשר עם נשלט נשוי זה ממש פשוט, לאדם נשוי אין את הזמן והאנרגיות הנדרשות לספק את רצונותי ולא משנה איך תהפכו ותגלגלו את העניין אני צודקת!
בתור דומית צעירה יש לי דרישות לבקרים, ואם בא לי לגמור לך בפה דווקא בשלוש וחצי בלילה, ואתה אמור להיות אז במיטה עם אשתך אז יוסטון יש לנו בעיה...
מקווה שהנושא הובהר 😄

יושבת לי בחדרי הקט, ומתבוננת בתמונתך, כבר שנתיים שזו הצורה היחידה שבה אני רואה אותך- בתמונות.
בכולן אתה נראה מאושר, בכולן אתה לא לבד, בכולן אני רואה איך אני כלל לא חסרה ואף לא במעט.
ואלמלא לא הייתי שומעת היום במקרה את השיר של שלמה ארצי (כן את אותו שיר שאנחנו טוחנים בדיסק מגיל 15) יכולתי אולי עוד לנסות ולהכחיש את העובדה שהערב אתה מתחתן ואני לא אהיה שם, כי לא הוזמנתי. זה לא שאני מקנאה וזה לא שאני לא מפרגנת, תמיד רציתי ואיחלתי לך את הכי טוב, גם במהלך השנתיים האחרונות שבהם אתה כבר לא החבר הכי טוב שלי, שבהן אני עדיין מנסה לעכל את העובדה ששפטת אותי לפי אמות המידה שלך וכשהגעת למסקנה שאני שונה ממך באופי ובמצפון, פשוט נטשת סיפון (דבר שאתה יודע שלעולם לא הייתי עושה לחבר, בטח לא לחבר כ"כ קרוב). אני כותבת את הפוסט הזה מתוך ידיעה שלעולם לא תקרא אותו ולעולם לא תדע כמה הייתי רוצה להיות שם איתך ולשמוח ביום הכל כך חשוב הזה, אבל במקום אני מסתפקת בשיר שהקדשת בפייסבוק "מוקדש לכל האנשים שנעלמו ושמאוד אהבתי..."
אז תן לי לומר לך משהו: אני לא נעלמתי, אני תמיד כאן שומרת עליך מרחוק, מאחלת לך את כל האושר שקיים, מקווה שהיתה חתונה מדהימה ושתחיה באהבה גדולה לעד עם אשתך הטריה, רק כמו שבשיר שהקדשת לי אני מבקשת, אל תשכח אותי איש יקר, כי אני אותך לא אשכח.

:(