הרהורים

הוא-
הוא פה אמנם, ממש לידי, מרחק נגיעה של תזוזה קטנה אחת.
אני יכולה לשנות תנוחה פה במיטה והוא ישר יתעורר ויעשה בדיוק את מה שאגיד לו לעשות.
אני יכולה גם לקרוא לו, ללחוש בשקט בשקט את שמו והוא יפתח את עיניו מוכן לכל מוצא פי.
הוא עייף מאוד, עבר עליו יום עמוס- גם בעבודה וגם אחרי, אבל הוא בחיים לא יגיד לי לא אם רק אפתח את פי, ואומר לו שאני כבר 18 שעות לא גמרתי
ושאני כ"כ רטובה וכ"כ רוצה את הלשון שלו אצלי בין הרגליים, אל תשאלו אותי איך, אני פשוט יודעת שהוא לא יגיד לי מילה, אלא ירד עם הראש שלו וילקק אותי
כמו כמעט בכל לילה, וישקיע את כולו כדי שאוכל להגיע לשיא אצלו בפה.
אני-
לא גמרתי כבר 18 שעות ורמת הרטיבות אצלי יכולה להוסיף עוד ס"מ אחד למפלס הכנרת.
שוכבת לידו ומקשיבה לנחירות הקטנות והחמודות שלו (כן בעיניי הן חמודות נורא) ולא מפסיקה להזיז את האגן בתנועות קטנות כדי לקבל חיכוך
ולהרגיע את עצמי לבינתיים.
לא מתכוונת לרגע להעיר אותו- ולא בגלל שאני מרחמת חלילה, אלא כי יש בחרמנות הזו שלא באה על סיפוקה משהו טוב, משהו נעים, עינוי מענג שלא בא לי להפסיק, אלא לעודד יותר ויותר עד שאגיע לקצה גבול היכולת ומשם רק לנסות להשתלט על היצר, לדאוג שלא אגמור, רק לדאוג להיות רעבה לפעם הבאה, למפגש הבא בינו לבין הנקודה החמה שלי, לבדוק כמה זמן יקח לי להשפריץ אצלו בתוך הפה כשאני עם חרמנות עודפת.
מאוד קשה לישון חרמנית, נראה איך זה ילך לי...