למי שמכיר אותי ויצא לו לראות אותי בימים האחרונים, הייתה תחושה שיש בי כובד מסויים ולא תמיד שיתפתי, אז עכשיו אנצל את הבמה להסביר את שעובר עליי ולפרוק על הדרך את אשר בליבי.
לפני שלושה וחצי שבועות ציפיתי כהרגלי בקודש לקבל את המחזור החודשי באין מפריע והוא איחר לבוא, המתנתי בשקט כמו ילדה טובה לבוא האורח הבדרך כלל לא אהוב וככל שההמתנה שלי התארכה כך גבר בתוכי חשש כבד מהריון לא רצוי וככל שהימים עברו החששות שלי גברו בלא מעשה מצידי, עד שיום בהיר אחד לפני שבוע וחצי גיליתי שיש לי חלב (כן חלב אמיתי בשדיים) ואז כבר הייתי בטוחה לחלוטין שאני כנראה בהריון, ושהדבר היחיד שניתן לעשות הוא בדיקת אימות וכמובן הפלה אז כמו בחורה אחראית ובוגרת רכשתי מקלון לבדיקה ביתית וכשראיתי שהתוצאה שלילית- כלומר אין הריון נלחצתי אפילו יותר, למחרת שבתי על הבדיקה ושוב קיבלתי תשובה שלילית ואז מבולבלת ומפוחדת אצתי רצתי לרופא גניקולוג ביחד עם בן זוגי רק כדי לקבל ממנו תשובה איומה יותר מהריון לא רצוי, תשובתו של הרופא הייתה שאני סובלת מהפרעה מסויימת בשחלות אשר גורמת לגוף לא לבייץ (כלומר לא להיות מוכן לקלוט זרע ולא להכנס להריון) ובלי ביוץ כידוע אין וסת.
אז, כמו כל אשה שרוצה ביום מן הימים לראות את עצמה בקטן נחרדתי לגלות שכנראה העניין לא הולך להיות פשוט כמו שחשבתי...
אז לכל מי שתהה למה אני מגעילה, הינה התשובה מקווה שעניתי בבירור ושאין שאלות, כי גם אם יש אני לא מתכוונת לענות עליהן, ובנימה אופטימית זו אלך למות לי בשקט
לפני 12 שנים. 2 ביולי 2011 בשעה 18:33
