Nenya

[Verse 1]
She said, "Baby, you're my gold"
I said, "Baby, I'm your banker"
She said, "Baby, you're my chains"
I said, "No, babe, I'm your anchor"
I said, "Baby, you're my wings"
She said, "No, honey, you're a fish"
I said, "Baby, you're my dream"
She said, "No, I'm just your wish"

[Verse 2]
She said, "Baby, you're my river"
I said, "No, Baby, I'm your drain"
She said, "Baby, you're my colour"
I said, "No, honey, I'm your stain"
I said, "Baby, you're my diamond"
She said, "No, I'm just a pick"
I said, "Baby, you must be magic"
She said, "No, honey, look at me, I'm just a trick"

[Verse 3]
She said, "Baby, you can see me"
I said, "Baby, I just sense"
She said, "Baby, you're my castle"
I said, "No, honey, I'm just a fence"
I said, "Baby, you're my lover"
She said, "No, I'm just a maid"
I said, "Baby, I love you"
She said, "No, you're just afraid"

בלי מילים מיותרות, לכו תעשו אהבה, והרבה (:

Love, love mmm...
I told y'all
We would be the band to play it.

My ghetto butterfly flew away from me.
I wait patiently, by windows and doorsteps.
Play, make believe, as my tears, poor chest,
won't succeed to breathe, if not to hear of you.

Surely there has never been a shade so blue.
A stank attitude, so not mad at you.
Not a magnitude to encompass the latitude
of my love for you.
No space and time compatible.

Wat do I have to do? What do I have to do?
Uh..my friends say I got it bad for you.
I do. But there's nothing in this world I'd rather do,
but you.

I want to make love to your existence,
drenched in the colors of your energy,
then masturbate to the memories.
I wanna lose myself inside yourself
Until you find me. Confine me,
to the freedom of your prison.
Exist in the same space, same time.
Combine until your thoughts slow grind with mine
Combine until your thoughts slow grind with mine

Combine until your thoughts slow grind with mine

My, I wanna drink the sweat of your intellect,
reflect, and watch your light passion walk my neck.
Caress the sights of your presence with no question,
undress to the nakedness of love, pure love.
I want to make love to my soulmate... my soulmate...
make love to my soulmate...my soulmate...
make love to my soulmate, uh shit...
I wonder, how does it feel to make love to your soulmate.
Kind of like writing poetry till climax,
till the point and place where space and time match.
Can we cross the line, perhaps tell me would you like that.
Now would you like that, tell me would you like that,
would you like that, tell me would you like that,
would you like that, tell me?

I'm gonna ask you again now, tell me..
Would you like that, tell me would you like that,
now would you like that, tell me would you like that,
would you like that, tell me..

I wanna love you more than madly.
Wrap these legs around your words,
until your speech is straddled deep, gladly.
Swim the currents of your vibrations,
be separate in one
with the same meditation..
Uh the same meditation..

עונג לקבל שיר במתנה ולהרגיש שהוא שוטף אותי, תוגה ממכרת מהולה בתקווה בדיוק המרשם שהייתי רושמת לעצמי היום. 

תודה לוי רובין על שאתה אומר את מה שלא העליתי על דל שפתותי אולי כדי לא לתת לאמת מקום, או לנוח ממנה חדשות לבקרים.

באופן ״מפתיע״ מלאכתם של צדיקים נעשית בידי אחרים, אז אם בחרתי להתעלם בנון שלאנט, יבוא כבודו אדון רובין יגיע אל דלתי ואוזני בדרך לא דרך, ויעיר אותי מרבצי.  תודה יקום על כך שאין איפה להתחבא בך, מעצמי.

Days of our Youth - Levi Robin

In the days of my youth I fell in love with you

like a raft on the river no paddles no use

But all the rocks they took their toll each hit a bit of soul

'til one day down the river we fell overboard

Wisdom come speak to me don't let me be in the shadows, shadows

״הספק הוא החבר הכי טוב של המודעות״

משפט המשמש אותי לא פעם להסביר כי הטלת ספק בעצמינו אינה יריה לליבת הבטחון העצמי, אלא הזמנה להתפתחות, לחקר פנימי מתוך ענווה, להותרת מקום לתהיה, טעיה, תעיה, ובסופו של תהליך גדילה.

רובינו במודע או שלא, מבלים חיים שלמים בניסיון להפוך לגרסה טובה יותר של עצמינו, ברמה הארצית מדובר על השכלה/קריירה/נכסים ושאר ירקות.

ברמה הרוחנית על שליטה על היצר, או גיוסו ליצירה חיובית, על ניקיון הנפש וניטרול האגו, על מודעות, מידות, התמודדות עם דפוסים, חלקם יצרנו בעצמינו, חלקם קיבלנו בירושה בלית ברירה, או גלגלנו איתנו מחיים עברו. אם על נכסים או השכלה השכר הוא סטטוס או תחושת הצלחה, הנהוני הערכה כאלה או אחרים מהסביבה או עוד אפס למשכורת השנתית, השכר על העבודה הרוחנית הוא בעיקר להיות ראויים מול עצמינו, מול ״המקום״ ומול המעט שחשובה לנו דעתם עלינו. ראויים לכל המתנות שהחיים מזמנים לנו, להזדמנויות שהיה ונגיע אליהן נטולי מודעות נפספס, או ניתן לשדים שלנו לנהל אותנו, במקום לדעת וללב.

ואז מגיע רגע האמת, סיטואציה בה קואליציה דימונית מרימה ראשה, מבט במראה משקף מפלצת תאבת דם שיכורת כח ואגו. אין מנוס, הדם מבעבע וכל מה שנותר הוא להתבונן בסיטואציה במבט עילי ולומר money time האם כל מה שעברתי יאפשר לי להתנהל נכון? האם המודעות תנצח את האגו...? האם מתוך תחושת העקה הזו יכול ויווצר רגע של חמלה לעצמינו ולסביבה? 

השבוע היה לי רגע כזה, רגל גסה שלא היססה לדרוך על מורסה רגשית... כטבעם של רגעים כאלה הוא הפציע ללא הודעה מוקדמת או שהות לתכנן אסטרטגיה נכונה. להפתעתי ולשמחתי הייתי קלילה, אלה בין עננים, בחנתי את הנתונים ובחרתי מתוך שלווה פנימית, מתוך אדיבות לאחר ולעצמי, לא איפשרתי לאגו מקום גם כאשר הצד השני הכשיר את הקרקע, ואפילו כשהיקום בדרכו אמר לי "זה בסדר, הפעם לגמרי מותר, שפכי חמתך על הגויים..." בחרתי חמלה על ששון אלי קרב, אהבה על פני מדון. 

מטולטלת קלות מהשיעור אני מחויכת ומרגישה חזקה מאי פעם...

I've passed the test 

I will diminish and remain Galadriel...