לילימיי

אחרי כמעט שנה,

שלא הייתי בדאנג'ן,

ביום שני, הלכתי.

בירידה במדרגות,

החיוך שלי, כבר גדל.

התגעגעתי, אין ספק.

אני אוהבת את השחור הפומבי הזה.

http://66.media.tumblr.com/d12f739c77374433df314c15a38e92bf/tumblr_nvt5dkyjE21s8as3do1_500.jpg

מלא אנשים,

צעירים, מבוגרים.

חלקם מוכרים לי, רובם לא.

מוזיקה מעולה בשבילי לרקוד.

אז חייכתי המון,

ועם כל הנשים הקשוחות מסביב,

אני משערת, שכהרגלי

הייתי שונה.

רקדתי מלא,

קצת סטרתי,

קצת איפרתי על הלשון,

קצת הנחתי רגליים,

קצת הובלתי ברצועה.

ובעיקר, חייכתי ונהניתי.

כל מי שלחש לי באוזן,

שהחיוך שלי ממכר, צדק.

ואני אומרת...

אם אני נהנית,

אז בטח ובטח שאחייך, חיוך גדול.

 http://67.media.tumblr.com/tumblr_m67b1gzLlg1qzn4kzo1_1280.jpg

הייתה זו שנה,

מאתגרת במיוחד.

שנה של ניקיון וסדר,

בתוך הבית ומחוץ לו.

כל מי שסדק את האמון שלי,

הועף מחיי, בבעיטה.

יש בי צורך, רק באנשי אמת.

רק בחברי אמת.

תמיד נהגתי כך,

ואם קצת התבלבלתי,

אני יותר משמחה, שהתעשתתי.

לעיתים, זה מרגיש

קצת לבד.

אבל אני מחבקת את הלבד הזה,

בשתי ידיים עוטפות, לחיבוק מוחץ.

לשנה הקרובה, אני

מאחלת לעצמי ולקרובים אלי,

הרבה בריאות ושימחה.

ומאחלת כך, גם לכם.

שתהיה שנה מבורכת }{!

פעם, לפני הרבה שנים

כשאני, הכרתי את כולם

וכולם הכירו אותי...

באחת המסיבות,

ניגש אלי שולט, מהחביבים עליי

ולחש לי באוזן:

"שתהיי בריאה, את והפוסטים שלך!

  אנחנו קוראים אותך,

  ואז רצים לנשלטות שלנו.

  מנסים לדייק, מעשה כ-מילה".

ב 99% מהפוסטים שלי,

אני כותבת מציאות.

לעיתים, אני כותבת

את מה שאני רוצה שיקרה...

ואז מיישמת.

אני מניחה את התמונה, כאן.

http://67.media.tumblr.com/725583f5d256c24453354194d061e072/tumblr_oau2qjvzDg1ungf9zo1_1280.jpg

אולי, ארגיש בנוח

והיא תתממש.

לעיתים, מגיעה הזדמנות

לשינוי קטן.

קפיצת מדרגה,

שאמנם, היא לא גבוהה

אבל עצם העלייה בה,

מחוללת שינוי.

אני תמיד שמחה,

על הזדמנויות לשינוי, בחיים.

http://sociorocketnewsen.files.wordpress.com/2014/04/qzuznqsbk6kvp6q.jpg?w=580&h=470

בעוד כמה ימים,

תהיה אזכרה לזיכרך.

שוב ושוב, שנה ועוד שנה

והנה, כבר חלפו להן 8 שנים.

כשנרשמתי לכלוב, עוד היית בחיים

ואחרי קצת זמן,

נהרגת, לבלי שוב.

הלב שלי, נסדק אז כל כך

עד שניסיתי את כל סוגי הכאבים הקיימים,

כדי להקל, ולו במעט

על הכאב, שבאובדנך.

היו כאלו שהקלו.

הם אלה, שהצליחו

לרגעים, להשכיח קצת

את הכאב הזה שהרגשתי,

בכל רגע, בכל דקה

כשלא יכולתי לשמוע את קולך.

לחוות, את חיבוקך העוטף.

והיום, אחרי 8 שנים

אני יכולה רק לספר לך,

שהשיעורים שלמדתי בלעדייך בחיי,

היו מעצימים וגדולים,

אבל הייתי נותנת הכל...

באמת את הכל,

כדי ללמוד עוד שיעור אחד,

באהבת אמת, דם מדמי

בחברתך.

אין יום, עדיין

בו, אני לא חושבת עלייך.

אין יום, בו חסרונך

לא מורגש.

כשהלכת לבלי שוב,

הפסקתי להאמין באלוהים,

אבל בגן עדן, אני מאמינה.

מאמינה שאת שם,

ביחד עם כל אהובינו, שאינם פה עוד.

אני רוצה לחלום עלייך.

בואי לי בחלום, טוב?

http://uberhumor.com/wp-content/uploads/2013/05/I-miss-you-quotes.jpg

עם השנים,

יצרתי לי עוגן.

העוגן, שבתוכי.

כשאני זקוקה לו,

אני לא פונה לאדם אחר,

אלא לעצמי.

ואת עצמי, אני מכירה.

ועם עצמי, אני שמחה.

דרך ארוכה הלכתי.

שבילים פתלתלים של חיים.

שימחה ועצב,

רעש ושקט...

הרבה, הרבה שקט.

היום, מישהי החמיאה לי.

"הייתי נותנת הרבה,

  כדי שיהיה לי חיוך מהלב,

  ושקט נפשי, כמו שלך".

הודתי לה ואיחלתי לה המשך יום נפלא.

אחר כך, עם עצמי

חשבתי, שלא כולם אוהבים

את השקט הנפשי הזה.

לעיתים, זה מעיר

את הרעש הפנימי שבהם.

אבל העיקר,

שאני אוהבת את השקט שלי.

העוגן, שמחזק ומחזיק אותי.

 http://kingpinlifestyle.com/wp-content/uploads/2011/11/tumblr_ltzxlq3Rk91qkq3ogo1_500.jpg

**

מכירים את זה,

(מי שמזהה ריח של גראס),

כשאתם הולכים לכם ברחוב,

ופתאום מריחים את הריח המוכר,

מאחת המרפסות...

זה לא משנה, בני כמה אתם

באיזו סיטואציה ועם מי אתם נמצאים,

תמיד יתגנב כזה מן חיוך קטנטן,

חיוך, של פורעי חוק.

**

אנחנו מחליפים מבטים.

לא מכירים.

כשתי דקות מרוכזות אנרגיה.

"יש לך משהו טוב, בעיניים" אני אומרת.

"תודה, עשית לי את היום" הוא מחייך והולך.

כןן, גברים

עם משהו טוב בעיניים,

עושים לי את זה.

**

אני מתארגנת בבוקר לצאת מהבית,

הקטנה שלי מביטה בי ואומרת...

"וואו, אמא, עשית תסרוקת נהדרת".

אני עונה לה בחיוך...

"את רואה, אני מפנימה היטב

  את סדנאות התסרוקות שאת עושה לי".

הרי זה ידוע,

שגולגול קטן, על קוקו בלוף

זה הכי אופנתי עכשיו.

https://static.pexels.com/photos/17740/pexels-photo-large.jpg

* שתהיה שבת מחוייכת,

   עם עיניים טובות, וורוד בקצוות *

**

פעם, היו מתחילים איתי

כי הייתי כוסית.

היום, מתחילים איתי

כי אני שופעת נשיות.

פתאום, יש שדיים.

פתאום, יש תחת

וירכיים.

אט אט, אני מתרגלת

לשינוי שחל בי.

 http://cache.rk.com/rk/monstercurves/faces/alexis3.pick0.jpg

**

מהבית שלי עד לעבודה,

זה בערך 7 דקות הליכה.

אני הולכת, נוטפת זיעה

מכל איבר אפשרי בגוף.

אני צועדת, מטפטפת

ומדמיינת לשון רחבה,

המלקקת את כל הזיעה הזאת,

שזולגת לחינם.

לא חבל?

http://femdomtimes.net/wp-content/uploads/2016/04/Femdom-Sweat-13.jpg

http://67.media.tumblr.com/62fd0bc8006549f2bf5611cd582db444/tumblr_o06hprhqdf1s4fz4bo1_500.gif 

הזמן טס, כמו בנסיעה

במכונית הגומעת מרחקים במהירות.

ואני, אף פעם לא אהבתי

נסיעות מהירות.

מהירות מופרזת מלחיצה אותי,

ואין לי שום צורך או רצון,

באדרנלין הזה, המשתחרר בשיגעון.

הזמן טס, והילדים שלי גדלים

כל כך מהר.

כשאני מחבקת אותם חזק וקרוב,

הוא, כבר 2 ראשים מעלי

והיא, ממש עוד מעט גם.

אני שואלת את עצמי,

איך הם גבהו כל כך פתאום?

ונזכרת, שאבא שלהם

1.90 על 100 ק"ג...

וגם אני, לא אשה נמוכה במיוחד.

כנראה שהגנים, עובדים לטובתם.

הזמן טס לי, בין האצבעות.

אז היום ביליתי עם הקטנה בימית 2000,

וכשהגדול הגיע בערב, הטעין את הסוללה

של האופניים, וישב לשחק בפלייסטיישן עם חברים באון ליין...

ישבתי מאחוריו בסלון, שתיתי קפה

בלי לומר מילה.

ככה, אמא שקטה

עד שחיבק והלך.

הזמן טס לו היום, ובכלל.

אפילו עוד לא הספקתי להתקלח.

אז הנה, מקלחת של פעם

תשוחזר, גם עכשיו.

https://thecage.co.il/userpics/49518/normal_a.JPG

אני אוהבת לעזור לאנשים.

מישהו צעיר בעבודה שלי,

אחרי שראה שעזרתי לשני אנשים,

כשהייתי לידו...

התפלא, שעזרתי להם

ולא העברתי אותם הלאה.

"קשה לי לא לעזור" אמרתי לו,

"גם אם זה לוקח ממני זמן ואנרגיה".

אני בספק, אם הוא הבין

את המשמעות של עזרה או נתינה לאדם אחר.

**

אז יש עבד מסיבות חביב,

שמוכן לקחת ולהחזיר בלי מחוייבות,

(כמובן, שדאגתי לכך שידע מראש שזה המצב).

אבל אין לי את הכוחות,

אחרי 6 ימים קשים של עבודה,

להביא את עצמי, לבלות במסיבה.

אני מעדיפה את המיטה הנוחה...

ואכן, נרדמתי למלא שעות מתוקות.

אולי, בפעם אחרת.

**

לבת שלי, יש זוג ציפורים

בכלוב, שמונח לי בסלון.

אחרי הזוג הקודם שמתו אצל אבא שלה,

לא יכולתי לתת לה להשאר,

עם החוויה הנוראית הזאת...

אז קניתי לה עוד צמד חמד,

והסברתי לה שנעשה נסיון אצלי,

אבל שתיקח בחשבון, שציפורים הן עדינות

ואולי זה יקרה שוב.

מאז, אני מטפלת בהם בחירוף נפש

ומתפללת בכל ליבי,

שאם הן שקטות, הן רק ישנות היטב.

בינתיים, זה הולך טוב.

טפו טפו, חמסה חמסה...

מזל שלא הסכמתי, להביא כלב.

 http://res.mindbodygreen.com/img/ftr/rumi-noelle-yoga-sturman.jpg