צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

ירקרקות האופר

מאז 2004 * אורגינל * הגב אליך הלב איתך
לפני שנה. 7 בדצמבר 2022 בשעה 14:02

הקלטה של הסיפור הזה כאן.

 

את אומרת לי, ״אתה יכול לגמור איך שתרצה היום״.

אני מנשק לך את הטוסיק ושואל, מפחד שהעזתי יותר מדי, ״מותר לי לזיין אותך?״

את חושבת על זה ומפהקת. ״אבל זה יהיה כיף רק לך״.

אני משפיל מבט.

״אתה קטן מדי בשבילי״, את אומרת לפרצוף האדום שלי.

״אפשר בכל זאת?״ אני שואל בקול מאוד קטן.

את מגלגלת עיניים ומפנה אלי את הטוסיק. אני מתקשה להתקשות במהירות שמספקת אותך, ואת מעיפה מבט אחורה, ואומרת, ״גם קטן וגם לא עומד?״

המילים שלך מעמידות לי את הזין מיד. אני עומד מאחוריך. את נשענת על הדלפק. אני נכנס באנחה, מתפעם מהרכות והחמימות שלך, ואת שואלת ״הוא בפנים?״

״כן״, אני אומר. את מפהקת. את מוציאה את הטלפון, מסתמסת עם ההוא שאני מקנא בו.

״מותר לי לגמור?״

״כבר?״ את מצחקקת לתוך המסך. ״לא״.

אני מאדים. ״לא, אני שואל באופן כללי״, אני אומר, כדי לנסות להציל את שאריות הכבוד שלי.

״באופן כללי דיר באלאק אם אתה גומר בפנים״.

אני מזיין אותך בקצב קבוע אבל לא נשמע שאת מרגישה את זה. ״אז איך לגמור?״

״רגע לפני צא ותגמור באוויר״.

״אבל זה יהרוס את האורגזמה״.

״אתה יכול גם לא לגמור״.

״אוקי, אוקי״, אני מתנשף.

את מרימה את הטלפון. ההוא שאני מקנא בו על הקו. ״כן״, את אומרת, ״הוא מזיין אותי עכשיו״. הקול שלך יציב, לא מושפע מניעות הזין שלי בתוכך. ״בקושי״, את מוסיפה וצוחקת. ״כן, אפשר אחר כך. לא נראה שאני אהיה מסופקת.״

אני מתנשף ויוצא מהר והזין שלי פועם באוויר ושופך ללא אורגזמה פעפוע עלוב של זרע. הזרע נוחת על התחת שלך ונוזל בין הפלחים.

״לא יאמן״, את אומרת להוא בטלפון ומסתכלת על השעון. ״שלוש וחצי דקות עלובות. כן, הוא מלקק את זה ממני עכשיו״.

לפני שנה. 6 בדצמבר 2022 בשעה 22:58

את לא יודעת בדיוק כמה זמן עבר. בהודעה כתבתי רק: ״חכי על המיטה עם התחת באוויר, בלי מכנסיים, עם התחתונים מופשלים רק קצת, והלשון בחוץ״. הפה שלך מתחיל להתעייף ואת מגלה שכשהלשון בחוץ, אי אפשר לבלוע את הרוק. טיפה נקווית לך בקצה הלשון, הולכת וגדלה. הידיים שלך פשוטות לפניך, על המזרן. התחתונים שלך מכסים לך את הכוס אבל מגלים את חור התחת, ואת מקללת את עצמך ששכחת את החלון פתוח: הרוח הקרירה מטיילת לך בין הלחיים, מעוררת וגורמת לך להרגיש חשופה יותר מתמיד.

כמה זמן עוד תחכי לי ככה? את שוקלת לקום, להתמתח, לפחות להכניס את הלשון בחזרה לפה, אבל חושבת מה יקרה אם בדיוק אז אני אכנס. את מנסה לחשב כמה זמן ייקח לי להגיע מהדלת, שהשארת לא נעולה בשבילי, ועד לפתח חדר השינה, ומחליטה שהסיכון לא שווה את העונש. אבל המחשבה הזאת לוקחת אותך למחוזות מרטיבים: איזה עונש זה יכול להיות?

יכול להיות שאני אכה אותך עד שתבכי. (בעצם יכול גם להיות שאני אכה אותך גם אחרי שתבכי: בשלב הזה את יודעת שבכי רק מעודד אותי). יכול להיות שאני לא ארשה לך לגמור הערב. יכול להיות יותר גרוע, את חושבת, וטיפת הרוק נוזלת מקצה הלשון אל המזרן. הברכיים שלך מתחילות לכאוב. את מנסה לדמיין עוד עונשים, רק כדי לשמור על עצמך מלזוז, והמזרן, לאט לאט, טיפה אחרי טיפה, מתחיל להרטב.

יכול להיות שנסחפת קצת במחשבות, כי את לא שומעת אותי נכנס. את יודעת שאני שם רק כשהיד שלי חופנת את התחת שלך, חוקרת את הפלחים, את מה שביניהם, את המפשעה. את רוצה לברך אותי לשלום או להתלונן שחיכית המון זמן, אבל הלשון שלך בחוץ וקשה לדבר ככה. חוץ מזה, אני לא אומר לך כלום, רק סוקר אותך עם הידיים כאילו את רכוש. את מפשילה את הראש וסוקרת את השלולית שנקוותה מתחתיך על המזרן. אני מפשיל את התחתונים שלך עד הברכיים. את זזה קצת, כדי לעזור לי, וזה מזכה אותך בסדרה של מכות בטוסיק. את גונחת קצת, אבל מפסיקה לזוז. התחתונים ביד שלי עכשיו. אני מניח אותם על המזרן, בדיוק מתחת לראש שלך, ויחד איתם עוד משהו: גליל חדש של איזולירבנד שחור. את שואלת את עצמך מה אני מתכוון לעשות איתו ואז שומעת אותי יוצא מחדר השינה.

אני מסתובב בבית, מכין לעצמי משהו לשתות. הפה שלך כבר כואב והרוק נוזל ממנו בחוט ארוך, מרטיב את התחתונים עכשיו. הראש שלך קרוב אליהם ואת יכולה לראות שהם היו רטובים גם קודם. את שוב שוקלת לזוז ומבינה שזה כבר ממש מסוכן הפעם. אני שוב מאחוריך, ואת שומעת אותי אומר, ״תצביעי על הכוס שלך״.

זה נשמע דבילי, אבל את רוצה לעשות מה שאומרים לך. את שולחת יד אחת אחורה ומניחה אצבע ליד הפתח, משתדלת לא לגעת בדגדגן, שלא יתפוצץ. אני מנחית מכה על התחת שלך ומהעוצמה את כמעט קורסת לתוך התחתונים והאיזולירבנד. ועוד אחת. ״לא״, אני אומר, ״זה כוס של ילדות טובות. תראי לי את הכוס *שלך*״.

את רוצה למחות שאת דווקא ילדה טובה, אבל הלשון שלך, כאמור, בחוץ. את מבינה מה הולך לקרות כאן, ואת שולחת את היד הלאה, לעבר חור התחת שלך. אני כנראה מסופק מהתשובה, כי את לא חוטפת עוד מכה. אני לוקח את התחתונים. את תוהה מה יקרה, מודעת פתאום כמה את פתוחה מולי וכמה אני קרוב. אני משתמש בתחתונים שלי כדי לנגב לך את הכוס-של-ילדות-טובות. בתנועות גסות, קצת שורטות, אני משאיר אותו יבש. עכשיו אני לוקח את האיזולירבנד ואת שומעת אותו נמתח ונקרע. את החתיכה שקרעתי אני מדביק לך בין הרגליים, סוגר את הכוס-של-ילדות-טובות. ״שלא תתבלבלי לי שוב״, אני אומר. זה משפיל ואת רוצה למחות, אבל מיד אחר כך אני דוחף את התחתונים לפה שלך. את טועמת את עצמך, והנה האיזולירבנד משמיע את הרעש המאיים שלו שוב ונכרך סביב הפה שלך. אני דוחף את הראש שלך למטה, צמוד לשלולית שעשית, מושך את הידיים שלך אחורה ומדביק גם אותן אחת לשנייה. התחת שלך עוד יותר באוויר עכשיו, עוד יותר פתוח, ואת מרגישה אותי רוכן אליו, ובלי יותר מדי הכנה, יורק בין הפלחים שלך, מרטיב את הכוס-של-ילדות-רעות שלך.

״עכשיו״, אני אומר, ״את מוכנה בשבילי״.

לפני שנה. 6 בדצמבר 2022 בשעה 16:06

אם כבר משחקים בהקלטות, למה לא ללכת על אחד הסיפורים שאני יותר אוהב.

https://soundcloud.com/greygreen-870845201/popcorn

הסיפור המקורי כאן.

לפני שנה. 5 בדצמבר 2022 בשעה 16:35

בואו ננסה פורמט חדש ונראה אם אלוהי הכלובי ירשה לנו.

לא עובד 😡 תקשיבו בסאונקלאוד: https://on.soundcloud.com/9aVcX

הטקסט המקורי כאן.

לפני שנה. 4 בדצמבר 2022 בשעה 16:34

אני מסובבת את המפתח בחריץ ונכנסת. יש לנו טקס כזה כשאני באה אליו הביתה: בכניסה, על הבלטה הראשונה, אני מתפשטת, יורדת על הידיים והברכיים וזוחלת ככה אליו. אף פעם לא הייתי לבושה בבית שלו, וחוץ מהפעם הזאת שנפצעתי בברך, אף פעם לא ראיתי את הבית מגובה של עמידה. אני שומעת שהוא צופה במשהו, אז אני לוקחת את הזמן ומקפלת את הבגדים שלי יפה-יפה ומניחה על השולחן בכניסה.

בסלון, הוא יושב על הכורסה עם הטאבלט על הברכיים. מתוך הטאבלט מישהי אומרת משהו כמו ״five, master, thank you״ ואני נדרכת. עוד כמה צעדים לכיוונו ואני רואה את המסך: הוא צופה בפורנו. בחורה מאוד יפה, עם ציצים מדהימים, בוכה על המסך. מהטאבלט עולה קול של צליפת שוט ורעד עובר לי בכל הגוף. אני מקללת, קמה על הרגליים והולכת בחזרה לדלת. בן זונה. הוא ידע שאני באה, מה הקטע? אני חוטפת את הבגדים ומתחילה להתלבש. שיזדיין עם הטאבלט שלו מבחינתי. אבל אז עולה הקול שלו מהסלון, והקול הזה אומר ״הנה״. אם הוא היה אומר ״סליחה״ או ״בואי בבקשה״ הייתי ממשיכה להתלבש, אבל ה״הנה״ הזה... וככה, לובשת תחתונים ומחזיקה חזייה ביד, אני הולכת בחזרה הנה.

הסלון נראה הרבה יותר קטן מהזווית הזאת. הוא מסתכל עלי עכשיו, הבן של זונה, במבט משועשע, סוקר את הגוף שלי, משתהה על התחתונים. אני בטח אדומה מכעס (הוא אוהב להגיד לי במצבים כאלו שהלחיים הלא נכונות מסמיקות) וזה לא מזיז לו. הוא מצביע על השטיח, ליד הרגליים שלו, ואני עומדת שם, מעבירה משקל מרגל לרגל, והוא מחכה. שנינו יודעים שאני אשבר ואני אכן נשברת. אני לא יודעת מה מכעיס אותי יותר, המבט שלו, העובדה שברגע שאני על הברכיים מולו עובר בי רוגע כזה, או העובדה שהפורנו עדיין מנגן.

״אני לא מאמינה עליך,״ אני מתחילה להגיד.

״רגע, אני מבולבל,״ הוא אומר.

״מה מבולבל, מה אתה מבולבל,״ אני אומרת.

״לא זוכר ששאלתי אותך מה הבעיה״.

עכשיו אני מבולבלת ולא יודעת מה להגיד.

הוא מושך את הרגע. החצי-חיוך הזה לא יורד לו מהפרצוף. אני קולטת שהחזייה עדיין ביד שלי ושומטת אותה ככה, לא מקופלת, על השטיח. נוח לי על הברכיים ואני רוצה להרוג אותו. הוא שולח רגל יחפה, מלטף לי את הלחי, ואני מרגישה כמה שהלחי שלי חמה. הרגל יורדת במורד הגוף שלי, הבהונות תופסות את התחתונים ומפשילות אותם עד הברכיים, מטפסות למעלה אל הכוס שלי וחופרות שם.

״רטוב,״ הוא מעיר בחיוך.

״אז מה,״ אני ממלמלת, מובסת.

״תרימי ידיים, אל הפנים״.

אני מרימה. הוא מניח את הטאבלט על הפנים שלי ואני תופסת אותו. ״את עכשיו מעמד לאייפד,״ הוא אומר, ומסדר אותו על הפנים שלי ככה שהוא מסתיר לי את העיניים אבל מגלה את הפה. אני רועדת מכעס והוא מניח יד על כל לחי שלי, מייצב אותי. אני שומעת את הריצ׳רץ׳ שלו נפתח. והדבר הבא - הסרטון חוזר לנגן.

״seven master, thank you״. וככה, בלי שאני מרגישה כמעט, הזין שלו חודר לפה שלי. אני מתה לנשוך אבל ההרגל מכוון אותי: למתוח את השפתיים מעבר לשיניים, להרפות את שרירי הגרון ככה שיהיה קל לו לזיין.

"twenty master, thank you״. אני נחנקת על הזין שלו והוא ממשיך ללפות לי את הלחיים ואני ממשיכה לבהות בתחת של האייפד, לחשוב על הבחורה הזאת. הוא כמעט קורא לי את המחשבות ואומר בקול גנחני, ״הלוואי עליך ציצי כזה״. הוא עוזב את הלחיים שלי כדי לסחוט לי את הציצים הקטנים מדי שלי, ואני מסיעה את הראש שלי על הזין שלו בעצמי.

״fifty master, thank you״. הוא גונח שוב ופולט מנה מכובדת של זרע ישר על הלשון שלי.

״fifty... one״. הבחורה עם הציצים היפים יותר משלי וסף הכאב ההרבה יותר טוב משלי מתחילה להשבר. הוא מרים את האייפד מעל הפרצוף שלי ואני ממצמצת באור.

הוא קורץ לי.

אני בולעת את הרוק.

לפני שנתיים. 31 ביולי 2022 בשעה 13:09

כשאני נכנס את לא לבושה, שוכבת על המיטה, מנדנדת רגל אחת על ברך אחת, ומשחקת בטלפון. את מתיקה את המבט מהמסך, מסתכלת עלי, מסתכלת על כף הרגל שלך, שוב אלי, ואז לטלפון. אני מבין רמזים, אז אני עומד על הברכיים ומנשק לך את הרגל. החמימות שלה עוטפת את הפנים שלי, את האף ואת הלחי. אני שולח לשון ומלקק בעדינות, כדי לא לדגדג, עובר על האצבעות ובין האצבעות, מוצץ קצת את הבוהן שלך. את מלטפת לי את הראש עם הרגל השנייה, אבל חוץ מזה שקועה בטלפון. אני מפנה את הפנים לרגל שמלטפת אותי ומנשק גם אותה, מעביר לשון לאורך הסוליה, מגיע שוב לאצבעות, ומלקק כל אחת לפי צרכיה. מדי פעם את מהמהמת ואני מבין שהלשון שלי מצאה נקודה שאהבת. מדי פעם, בין ליקוק לנשיקה, אני שולח מבט רעב לפות שלך. לך יש כנראה תכניות אחרות, כי ברגע שהרגליים שלך מסופקות, את מסתובבת על הבטן.

אני ממשיך להבין רמזים ומנשק במעלה הרגל שלך: השוק, החלק הפנימי של הירך. אני מדביק נשיקה על כל אחד מהישבנים שלך, ואז עוד כמה, ואז נסחף בתאווה לטוסיק שלך ומנשק עוד הרבה: בלחיים ובאמצע. את דוחפת את האגן שלך אחורה, לעבר הפנים שלי, ורגע לפני ששדה הראייה שלי נבלע בין הלחיים הרכות האלו אני רואה את ווטסאפ על המסך שלך ותוהה עם מי את מדברת והאם את מספרת לו שברגע זה, לשון חמימה חוקרת את פי הטבעת שלך.

בפנים חם ונעים, גם אם קצת קשה לנשום, ואני מבלה שעה ארוכה בלהצטרפת עם התחת שלך. הלשון שלי נעה במעגלים סביב הפתח ואני שומע אותך מתנשמת וזה מלהיב אותי עוד, וכל העולם שלי הוא ליקוק רטוב מתובל בנשיקות עמוקות. אני מנסה לשלוח יד נעימה לעבר הפות שלך אבל את אומרת,

״אה-אה. אתה לשון״,

אז אני משקיע את כל הריכוז שלי עכשיו בתנועות של הלשון. מה גורם לך להיאנח? אני מוצא את התנועות ומשכפל אותן, מחפש חדשות. הלחיים שלך מחבקות את הלחיים שלי והידיים שלי מחבקות את השוקיים שלך והזמן נראה שעצר, עד שאת דוחפת את הראש שלי אחורה ומסתובבת בחזרה, שוכבת על הגב.

אני מתנשם קצת. הלסת שלי תפוסה והלשון שלי עייפה, אבל עדיין רעבה. משהו מהרעב הזה מגיע גם למבט שלי. את עוקבת אחריו, לכוס שלך, ואומרת, ״רוצה?״

״כל כך״, אני אומר.

״ומה אתה?״ את אומרת.

״מישהו שרוצה שתגמרי לו בפה?״

״לא״, את אומרת. ״אתה לשון״.

״אני לא לשון״, אני מוחה. ״אני בנאדם״.

את נועצת בי את מבט הטורפת שלך.

״אני... אני לא?״ אני אומר. אני כבר לא בטוח.

״כמה אתה רוצה?״ את אומרת, בסוג של תשובה.

״מאוד״.

״אז מה אתה?״ את מרימה גבה.

״אני...״

״כן״, את מעודדת.

״אני לשון״.

״רק לשון?״

״רק לשון״.

״אוקי״, את אומרת וחוזרת לטלפון שלך, ״מותר לך״.

לפני שנתיים. 22 ביוני 2022 בשעה 5:06

1. תובנה מבהילה לשעות בוקר: יש לי כל כך הרבה פינוקים וצומי להעניק וכולם מתבזבזים על ידידים ובני משפחה. 

2. האם לשחרר אתכם מכל פנטזיות הפמדום והזין שמתרוצצות לי בראש ולחזור לספק את המיילדום הירוק-אפור שאתם כך מסתבר מעדיפים?

לפני שנתיים. 15 ביוני 2022 בשעה 19:12

בערב ההיא שולחת,

אני חושבת עליך כל היום.

ואז,

בעבודה שאלו אם אני בסדר חחח

ואחר כך,

על מה שאמרת שנעשה היום

אני יושב במרפסת, המקום שאני הכי אוהב בבית. בריזה, שקיעה, שולחן קטן עם מאפרה - באמת הדברים הכי טובים זה הדברים הפשוטים - והשכנה הכוסית שלא סוגרת את התריסים.

מתי בא לך להתחיל. אני חרמנית חחח

היה לי קשה להתרכז בהיא, ולו רק משום שיש לי אלרגיה בריאה לאנשים שכותבים ״חחח״. מהמרפסת שלי אפשר להשקיף ישר לתוך הסלון שלה. (כלומר של השכנה). אפשר לראות מה שהיא רואה בטלוויזיה (בעיקר ריאלטי). אפשר לראות מה צבע הפטמות שלה (ורודות. אמנם, ובאופן די מצער, אין לי קו ראייה לתוך חדר השינה או המקלחת, אבל בתחילת הקיץ, המזגן שלה היה מקולקל וצהריים אחד היא ישבה בסלון רק בתחתונים. זה היה יום טוב).

(מאז תיקנו את המזגן).

בבית, מחכה בהכנעה שתענה

השכנה הכוסית שלא סוגרת את התריסים מסתובבת בבית במכנסיים שבקושי מכסים לה את התחת וחולצת בטן קטנה. אני מסמס להיא, ״מה את לובשת?״ והיא עונה,

כלום חחח

וזה נחמד לי, אז אני מתיק את המבט מסלון הפלאים ומפנה את תשומת הלב לטלפון: ״תראי לי״, אני אומר.

זדיין חחח

ומיד אחר כך

סליחה נו

ובלי לחכות לתשובה,

אבל אתה זוכר שזה גבול

השכנה הכוסית שלא סוגרת את התריסים יושבת בסלון, ממש מולי. אם היא תרים את המבט היא תראה אותי, במרפסת מקומה למעלה, ממול. המחשבה די מדליקה אותי. אני מסמס להיא שזה בסדר ורק צחקתי. (לא צחקתי). השכנה הכוסית משחקת בטלפון ולרגע זה מרגיש כאילו אנחנו מסתמסים זה עם זו. אני כותב להיא, ״תזכירי לי מה אמרתי שנעשה היום״. ההיא כותבת,

ש

נו

שנבתק את בתולי

האחוריים הכוונה

אני כותב, ״ואיך את מרגישה לגבי זה?״

מתרגשת

ונבוכה

אני כותב, ״ממה את הכי נבוכה?״

מזה שאיש שלא פגשתי עדיין יזיין לי את התחת

ומקלקלת את המשפט הטעים להפליא הזה כמעט מיד:

חחח

אני מחליט להתעלם ממנה קצת. השכנה הכוסית שלא סוגרת את התריסים לא עושה שום דבר מעניין אז אני מדליק סיגריה ונהנה מהאקלים.

קניתי מלפפון

עמדתי שעה בסופר וחיפשתי את הכי גדול

הוא די מפחיד

חחח

מעצבנת אבל מדליקה, אני חושב לעצמי וכותב לה, ״תביאי אותו״ וחושב איך נבלה הערב, איך אני אבנה את הסצינה. מה קודם ומה אחר כך. אני מכבה את הסיגריה, מביא את עצמי למצב דום. השכנה הולכת למטבח  וחוזרת עם מלפפון, וזה צירוף המקרים הכי מחרמן שקרה לי אי פעם. אני חושב על השכנה הכוסית שלא סוגרת את התריסים מסתמסת איתי, מקבלת ממני הוראות, וזה מעמיד לי את הזין כל כך מהר שאני מסוחרר. יש מצב שאני קצת שוכח מההיא, שמחכה לי עם מלפפון משלה, כי אני הולך לאיבוד במחשבות על מה הייתי אומר לשכנה הכוסית שלא סוגרת את התריסים לעשות.

(בוודאות הייתי אוסר עליה ללבוש את הוואנזי הצהוב, הכעור ההוא שהיא אוהבת).

מה הייתי אומר לה לעשות. אוף, מה הייתי אומר לה לעשות.

הבאתי. מוכנה

אני בוהה בשכנה הכוסית שלא סוגרת את התריסים ומחכה שהיא תאכל את המלפפון המזדיין הזה. איך הייתי רוצה להיות מלפפון בעצמי כרגע, ולתת לה לסגור את השפתיים המושלמות שלה סביבי.

השכנה הכוסית שלא סוגרת את החלונות לא אוכלת את המלפפון.

אני בוהה בה.

היא מרימה את הטלפון ומקלידה.

הטלפון שלי מקרקש על השולחן. אני קופץ, כמעט בבהלה, כמעט בציפייה.

מחכה לך. חרמנית. כנועה. נורא מתרגשת

אני שונאת ואוהבת שאתה נותן לי לחכות

אני אומר בקול רם ולעצמי, ״לא״. ומסמס, ״תמצצי את המלפפון״.

השכנה הכוסית שלא סוגרת את התריסים מורידה את הראש לעבר המלפפון ועוד רגע היא תיקח ממנו ביס והאשלייה המתוקה תישבר וזה יהיה סוף הסיפור. הפה שלה ממש קרוב למלפפון עכשיו, החזה המושלם שלה רועד מתחת לחולצת הבטן -- והשכנה הכוסית שלא סוגרת את התריסים מוצצת את המלפפון כאילו הוא היה הזין האחרון על כדור הארץ.

פתאום זה עולה לי: היא כתבה לי שהיא לא לובשת כלום.

אל תסמכו על אף אחד.

אני מסמס לה, ״לא ככה, יותר עמוק״ - ומיד מתחלחל.

היא מרימה את הטלפון אל הפנים ומיד מורידה את הראש, עוד, השפתיים המושלמות שלה נאבקות להזדחל במורד המלפפון.

אני מסמס לה, ״תודי לי שאני מזיין את הפרצוף שלך״.

תודה לך

מהמרחק הזה אפשר ממש לראות שהעיניים של השכנה הכוסית שלא סוגרת את התריסים בולטות, שהגרון שלה מתקשה לעמוד במעמסה של המלפפון הכי גדול בסופר. ״תבקשי ממני שאזיין אותך בתחת״.

בבקשה תזיין אותי בתחת

אני כותב לה, ״את יודעת מה יהיה חומר הסיכה שלנו, נכון?״ והפנים המושלמות האלו, שנעוץ בהן מלפפון, מתכרכמות והעיניים מתרחבות בבהלה.

אני יכולה לנחש

״תמשיכי למצוץ״.

הראש שלה עולה ויורד על המלפפון.

״עד שיהיה מספיק רוק״.

בבקשה אני מרגישה מוכנה כבר

אני מוסיף טיפ חברי:

״אם ממש תשתנקי עליו, יהיה יותר רוק״.

היא ממש מתאבדת על המלפפון הזה עכשיו, אני מעיר לעצמי בפליאה. אני כותב לה: ״תעמדי על ארבע״. היא שולפת את המלפפון מהפה ואפילו מהמרפסת שלי אני יכול לראות את החוטים הדקים של הרוק בין המלפפון לשפתיים. היא קמה ומפשילה את המכנסיים. אני מקווה לחוטיני ולא מתאכזב. היא שולפת אותו מבין שני פלחים תפוחים וקמורים ומורידה עד הקרסוליים. היא עומדת על ארבע, ממש בגבול שדה הראייה שלי. אני שוקל לסמס ״תלכי קצת שמאלה, שאראה״, אבל מתאפק. ביד אחת, בעוד היא נשענת על השנייה, היא מסמסת,

מוכנה. בבקשה בבקשה זיין אותי בתחת

״זייני את עצמך בתחת בשבילי״, אני כותב, ושולף את הזין מהמכנסיים, ומזיין את היד שלי כמו שהיא מזיינת עם המלפפון, משווה את הקצב, מרגיש את התחת העגול הזה הולך ונסגר סביב הזין שלי. היא לא מרחמת על עצמה, מכאיבה לעצמה, הפנים שלה מתעוותות והפה שלה נפתח, ואני יכול רק להתחרט שהשכנה הכוסית דווקא כן סוגרת את החלונות, כי הייתי מת לשמוע עם כל השכונה איך שאני מזיין לה את התחת עכשיו. אנחנו כבר בפנים, היד שלי עמוק בתוך כף היד, שכמעט נוגעת בביצים, וחולצת הבטן שלה נדבקת לגב מרוב זיעה, ואני כמעט גומר לתוך המרפסת של אביבה מקומה שלוש ואני חייב הפסקה --

״תעצרי. תשאירי אותו בפנים״.

הטלפון מאיר את הפנים שלה והיא מפסיקה, והציצים שלה מתנשפים יחד איתי. אני משאיר את הזין עמוק בכף היד, כמו המלפפון בתחת שלה.

״אל תוציאי עד שאני ארשה לך״.

זה כואב נורא אבל אני אחכה כמה שתגיד לי

אני חייב לראות יותר טוב ואני כותב לה, ״עכשיו תפני את התחת לעבר החלון״.

היא מסתובבת על הברכיים והמרפקים, מלפפון מטופש מדלדל מתוך התחת שלה.

״החלון פתוח?״ אני שואל רטורית.

כן.

״תחשבי״, אני כותב לה, ״מה אם השכנים ממול מסתכלים עליך עכשיו.״.

רעיון מחרמן

חחח

״מסתכלים עליך ומאוננים״.

אבל אין פה אף אחד ממול חוץ מהשכן המכוער הפתטי שיושב כל היום במרפסת ובוהה בי

ואז,

הלו

ואחר כך,

אתה עוד שם?

לפני שנתיים. 13 ביוני 2022 בשעה 18:42

היא אומרת, ״רב הנסתר בי על הגלוי״. זה נחמד. מאוד מליצי.

קבענו שהפעם עושים דייט על חוף הים. שמיכה ובקבוק יין, כוסות אופציונליות כי הגענו לשלב בהיכרות שלנו שמותר לשתות מפה לפה. שישי בצהריים, השמש מכה בעיר, אבל מרחמת. אני מקדים להגיע והיא מזמינה אותי לעלות. הבית שלה מריח כמו שיער של אישה אחרי מקלחת, כמו פרי אקזוטי. היא מחייכת כשהיא פותחת את הדלת והחיוך שלה כמו הבית, נשי ומלטף. כשהיא מחייכת המוח שלי מנסה לדמיין אותה עירומה, אולי מסתובבת בבית ככה, לובשת ג׳וינט וחיוך.

הבגד ים שלי מצחיק אותה. ״לא משאיר הרבה לדמיון״, היא מעירה והולכת לחדר השינה. אני הולך אחריה. כשהיא לא שמה לב אני מגניב מבטים והדמיון שלי דווקא עושה לילות כימים. לילות כימים, אני חושב לעצמי, היא מדביקה אותי במליציות שלה. בתיק שלי יש קרם הגנה ובקבוק יין שעולה יותר מדי בשביל לשתות מהפייה בחוף הים ואני מדמיין איך הפעם היא נותנת לי לגעת בה קצת, אולי אפילו למרוח את הקרם האמור על הכתפיים הענוגות, הנשיות שלה.

אנחנו מלהגים בעצלתיים. חדר השינה שלה צפוף ואינטימי, עמוס בבדים, בתכשיטים, בשטויות ריחניות. היא אוספת דברי ים לתוך תיק ורוד: מגבת של חוף, מגבת של אנשים, שמן גזר, שהוא כנראה הסוד לעור השוקולדי שלה. זה מזכיר לי שרב הנסתר בה על הגלוי ואני שואל אותה מה נסתר בה.

״תמשיך להיות כזה חמוד ותגלה״, היא אומרת. אני מסתכל לה על הרגליים כדי שהיא לא תשים לב שאני מסמיק. הציפורניים שלה משוחות בלכה כחלחלה, בוהקת, והשמש באה מבעד לווילון כדי לשחק לה בין הבהונות. אני מבין שאני בוהה יותר מדי ומרים את המבט - ירכי שוקולד חטובות, מכנסיים קצרים, בלתי צמודים בעליל, פופיק עם עגיל, חולצה שמנסה באומץ להכיל את החזה שלה, צוואר זוויתי, ארוך, פנים שמביטות בי בחיוך שמבהיר לי שאני עדיין מסמיק.

״אני אחליף לבגד ים״, היא אומרת.

״אני אחכה בסלון?״

״אוקי״. ואז: ״בעצם תישאר״. אני מתרגש ורואים עלי והיא מתרגשת ורואים עליה ואז היא אומרת, ״אבל אל תסתכל״.

״כי רב בך הנסתר על הגלוי?״

״בדיוק״.

״איך אני אצליח לא להסתכל?״

היא חושבת. ״אולי תעצום עיניים?״

אני מחייך.

״אם אני אגיד לך לא להציץ, אתה לא תציץ?״

״אני ארצה להציץ״.

״אבל תציץ?״

אני לוקח נשימה עמוקה. ״אפילו לא קצת״.

היא מהנהנת. היא מאמינה לי ואני מאמין לי.

״אז תעצום״.

אני עוצם את העיניים. שאר החושים מתחדדים. החדר הקטן מלא בצלילים של הרחוב ושל ריחות של השטויות הריחניות שהזכרתי קודם. אני כמעט שומע את הכפתורים מתחככים בבד של החולצה שלה. את האבזם של החזייה נפתח באנחת רווחה. אני מחכה לראות את אני אצליח לשמוע את המכנסיים שלה והיא אומרת, ״אבל זה לא פייר״.

בעיניים עצומות מאוד אני אומר לכיוון הכללי של הקול שלה, ״לא פייר?״

״כן, כי אני אהיה עירומה ואתה תהיה לבוש״.

״זה קצת סקסי, לא?״

״הרבה יותר סקסי לי ההפך״. אני מחייך ומדמיין את זה. אני נשבע לכם שאני יכול לשמוע אותה מחייכת גם.

״אוקי״, אני אומר.

״אז בבקשה״.

לא קל לפשוט חולצה בעיניים עצומות אבל אני מצליח. אני שולח אצבעות לגומי של הבגד ים ומרגיש את העיניים שלה. מפשיל ומתפדח. מבין שכבר הסכמתי ומוריד הכל. צועד מחוץ לשלולית הבגד ים שלי. אני מרגיש כל כך עירום, כאילו אף פעם לא הייתי עירום בחיי, ואני אומר, ״אבל גם זה לא פייר״.

היא מעבירה ציפורן במורד הסנטר שלי. הצוואר. החזה העולה ויורד. פלומת השיער מתחת לפופיק שלי. הציפורן ממשיכה ומטיילת במורד הזין שלי. כשהיא עוזבת, הוא מקפץ והיא מצחקקת ואני מסמיק.

״נכון״, היא אומרת. ״לא פייר. אבל נעים״.

ואני אומר, ״מרגישה בנוח עכשיו?״

״אהא״. אני שומע את המכנסיים שלה נופלים על הרצפה.

שנינו עירומים והמתח בחדר הקטן גואה. אני שומע אותה מתנשפת, מריח אותה, כמעט מרגיש את החום שלה על העור העירום שלי. היא מתקרבת ואיזה חלק ממנה נוגע לרגע בזין המתוח שלי ואני תוהה איזה חלק זה: ירך? אולי אפילו ישבן? הרעיון מכה בי גלים.

מליצי.

״איזה בגד ים את לובשת?״ אני שואל, מנסה לדמיין.

״לא לובשת עדיין״, היא אומרת, ״כמו שאמרת, נוח לי״. וזאת כבר מחמאה עוד יותר גדולה מ״תמשיך להיות חמוד״.

לפי חריקת הקפיצים היא מתיישבת על המיטה. ״תשב גם, שלא תיפול״. אני לא יודע איפה המיטה אז אני מתיישב על הברכיים. היא פולטת אנחה קטנה.

״כן?״ אני שואל? ״נעים?״

״נעים״.

אני לא יודע איך מבקשים ממישהי אם זה בסדר שאני אנשק לה את הבהונות החמודות שלה אז אני לא שואל. אבל פתאום אני מרגיש שהיא מלטפת לי את הלחי עם הבוהן האמורה, ואני כל כך מתרגש מזה שהיא לא מבקשת רשות שאני פולט בדיחה מטופשת: ״נכון שהסיבה שאת לא מרשה לי לראות אותך עירומה זה כי יש לך זין?״

היא שותקת. ״איך ידעת?״

אני צוחק. הרגל שלה מחליקה במורד הגוף שלי, מלטפת פטמה.

״אם היה לך זין, אני בטוח שהיה לך זין ענק״.

״יותר גדול משלך, זה בטוח״, היא אומרת, וזה משלח גלים חריפים של עונג במורד עמוד השדרה שלי. אני עוצם את העיניים בכוח עצום, רק כדי לא להתפתות להציץ קצת ולראות אם באמת יש לה.

״היית מוצץ לי את הזין?״ היא שואלת. הרגל שלה מוצאת את המפשעה שלי ואני מנסה לא לגנוח מדי, להראות אולי קצת פחות להוט ממה שאני, עירום על הברכיים ובעיניים עצומות. אני לוחש שכן, הייתי מוצץ את הזין הענק שלה, אם היה לה זין. הבהונות שלה לופתות את הזין שלי, ואני מבין פתאום כמה גדולה כף הרגל שלה.

״איך היית מוצץ לי את הזין?״

״קודם הייתי חופן את הביצים הגדולות שלך״, אני אומר. ״מלטף בעדינות. מקרב את הפנים שלי ומסניף אותך״. הבהונות שלה לופתות חזק עכשיו.

״עם הזין שלי על המצח שלך?״

״בדיוק״, אני אומר. ״מתפלש בזין הענק שלך״.

״ואז...״

״ואז מנשק אותו. את הכיפה. מלקק את הלמטה. מגיע לביצים ועולה בחזרה״.

היא נאנחת עכשיו והבהונות שלה מכאיבות ממש ואני שומע שנעים לה ואני אומר, ״ואז פותח פה גדול...״

״אז תפתח״, היא אומרת. אני פותח.

״לא״, היא אומרת. ״תפתח גדול״.

אני מפשק את השפתיים שלי הכי הרבה שהלסת מרשה לי.

״היית בולע?״

״אהא״.

״אם הייתי גומרת לך בפה?״

״אהא״.

״היית נחנק על הזין הענק שלי?״

״אהא״.

״וממשיך בכל זאת בשבילי?״

אני מהנהן. הפה שלי מרגיש ריק ומלא ציפייה.

הרגל שלה משחררת לי את הזין והוא מקפצץ לו, גם הוא מלא ציפייה.

״אתה מוכן?״ היא שואלת ומתקרבת קרוב-קרוב. ואני מוכן, ומרגיש שהיא מרגישה את זה.

הזין שלה מחליק בין השפתיים הפשוקות שלי. אני מקבל אותו לתוכי, שואב, מושך, מלקק -- הוא מטייל על הלשון שלי ונסוג ונכנס שוב ואני מרגיש אותו ממלא אותי, מגיע כמעט לבית הבליעה ונסוג שוב, ואני מוריד ומעלה את הראש, משפד את הגולגולת שלי על הזין הענק שלה, מושך את הלשון ושולח אותה, נושם לאט, מודע נורא לשיניים שלי, מלקק וטועם ומריח ומנסה לקרב את הפנים שלי לעור של הבטן שלה -- היא מניחה יד אחת על הראש שלי והיד נעימה כל כך כשהיא מקרבת ומרחיקה אותי ממנה -- הגרון שלי פועם ומאיים להקיא והתחושה כל כך זרה ומתוקה והיא נאנחת עכשיו, ואני מתנשם דרך האף ומלעלע דרך הזין שלה, ודרך העיניים העצומות שלי אני כמעט רואה את הזין העצום שלה, והכל יותר מהר עכשיו, ואני כמעט מנסה להתחמק מהיד הלופתת בשיער שלי כדי לנשום מעט כשהאנחות מתגברות לכדי קרשנדו והכיפה של הזין שלה פועמת לי על הלשון.

אנחנו שקטים ומתנשפים במשך זמן ארוך ארוך. נעים. הראש שלי נח על הברך שלה. הזין שלה ממשיך לפעום לי על השפתיים.

היא מלטפת לי את הראש, בלי מילים, והשמש נעימה דרך התריסים והעיניים שלי עדיין עצומות בזמן שאני מתמסר למגע של היד שלה על הראש שלי ובולע את הזרע שלה.

לפני שנתיים. 13 ביוני 2022 בשעה 16:39

רכות ונוזלות לי על הסנטר.