המסע שלי

אז אני יושב וחושב איך לעזאזל אפשר בכלל להביע במילים את הרגשות מהטיול המטורף לברלין עם השולטת שלי, בעלה ו2 הנשלטות שלו, אבל אני יודע שאני חייב, לפחות לנסות, משהו בחוויית הכתיבה של מקרים שקרו גורמת לי להעביר את החוויות האלה עוד שלב של עיבוד.

אז חשבתי הרבה איך לעשות את זה, גם כדי לא להתיש אנשים שמעוניינים לקרוא, אין מה לעשות אני אוהב תגובות ושאנשים קוראים אותי, החלטתי שאנסה לשבור את זה לקטעים קטנים, אם אצליח מגניב אם אפסיק באמצע, גם בסדר.

הטיסה

אז נפגשנו בשדה התעופה, ומיד האווירה של השייכות מושרית עליי, לא ידעתי שלא אצא מהאווירה הזאת עד ל6 ימים אחרי באותו מקום לאחר הנחיתה, עברנו את כל פרוצדורת הבדיקות והדברים שצריך לעשות והתחלנו להסתובב בדיוטי פרי, בשלב מסוים היא התיישבה ונחה לה קצת, בזמן שהוא והנשלטות שלו הלכו להסתובב או לעשן בפינת עישון, התיישבתי כמובן לידה, ואז שאלתי אותה "אני יכול לשבת ליד הרגליים שלך?" בהתחלה היא אמרה באינסטינקט "לא" אבל לאחר מחשבה שנייה היא אמרה "בעצם, למה לא?" קפצתי בהתרגשות לרגליה וחיבקתי אותן, התחושה הייתה כל-כך נעימה, כל-כך נכונה, כשאני מחבק את הרגליים שלה ובכל פעם שהיא בהיסח דעת מלטפת את השיער שלי אני מגרגר בהנאה גלויה, לאחר ההמתנה הזאת עלינו למטוס, התיישבתי לידה כמובן, וגם אז התענגתי מכל מגע קטן שהיא העניקה לי, הטיסה היא מאוד מטולטלת תנאי השמיים כנראה היו גרועים, ואף אחד מאתנו לא הצליח ממש להיסחף לשינה, אני כהרגלי מחפש את השיחה והדיבור ופתאום מבלי ששמתי לב היא התחילה לחקור את המח שלי, עושה לי מעין סשן מח ויורדת יותר ויותר עמוק לדברים שמניעים אותי, לרצונות שלי ולפחדים שלי.

אני שלעולם לא הסתרתי כלום עניתי על השאלות בדיוק ובכנות שאני מורגל בהן איתה.

כשהסתיימה הטיסה היא אמרה לבעלה "אני עשיתי סשן מח במהלך הטיסה" ורק אז הבנתי כמה דברים חשפתי וכמה שיתפתי, לעולם לא הייתה לי בעיה, אבל לא הרבה יוצא לנו שעות ארוכות כאלה של שיחה כנה.

לאחר הנחיתה ושאר פרוצדורות היציאה והנסיעות, כשבמהלך כל העניינים האלה השתדלתי כל שביכולתי לשרת אותם, לקחתי מזוודות מהידיים שלה, השתדלתי להגיע לדלתות לפניהם ולהחזיק להם אותם פתוחות, השתדלתי לחזות צרכים שלהם ולמלא אותם, לאחר כל זה, נכנסו לדירת הAirBNB ששכרנו, והופתענו מהמרחב, כל אחד הניח את הציוד שלו, ואז הגיע מצב שבו אין לי מה לעשות, הנטייה הטבעית שלי היא להשתרע על ספה ולתפוס את הפלאפון ולהירגע אבל פתאום עשיתי מעין שיקול עם עצמי ואמרתי "אני פה בשבילה, אין שום סיבה שלא אהיה לידה" ומהרגע הזה עד סוף הטיסה הייתי כמו חתול עם חרדת נטישה, אבל בחן, ליוויתי אותה לכל מקום שאושר לי, כשהיא התיישבה לנוח ולהיות עם עצמה קצת התמקמתי לרגליה, לא מצאתי צורך לא להיות לידה, לא היה בי צורך לקצת זמן לבד, תמיד לרגליה מחבק אותן ומנשק אם מותר, והיא מדי פעם מלטפת לי את הראש, והופכת אותי למאושר באדם.

לאחר כמה שעות הם יצאו לבקר חבר שלהם, והשאירו את הנשלטים לבד בבית, עברו עליי כמה דק' של מחשבות קצת כבדות אבל אז הגיע הסמס "תתקלחו ותחכו לנו מוכנים עם מצבטי פטמות, אנחנו בדרך"

המשך יבוא...

כבר כמעט חודש שרוח אחרת נושבת לי בחיים, מרגיש כאילו הפסקול של הסרט שלי התחלף ממוזיקה מסוימת למוזיקה אחרת, אווירה שונה לגמרי.

אני מגיע הביתה ויוצא מבגדי העבודה ונכנס לבגדי נגרות, פעם זה היה להגיע הביתה להחליף לפיג'מה ולהתאחד עם הספה.

אני רוצה לאכול ומשהו ובמקום להזמין משהו באפליקציה, אני מוצא את עצמי חותך ירקות.

אני מגיע לעבודה, ובמקום לגלול בצורה אינסופית באיזה אפליקציה או לבהות במסך הצ'אט של הכלוב, אני עובד ומקדם עניינים.

אני מתרגל מדיטציה,

אני בקשר הרבה יותר בריא עם המשפחה,

אני לא רודף כל היום אחרי יחס של אנשים ולא מרגיש רע להיות כמה דקות עם עצמי ועם השקט שלי,

יש לי סדר יום, יש לי שעה לקום בה ושעה לצאת לעבודה, והכל סובב סביב זה.

ולא, זה לא מה שאתם חושבים ואפילו לא מה שאני פנטזתי כל-כך הרבה שנים בצעירותי.

היא לא באה עם שוט אכזרי וצעקה עליי את שעות היציאה שלי מהעבודה.

היא לא מכריחה אותי לעשות מדיטציה כדי להיות רגוע, ומענישה אותי על כל חריגה

היא לא מונעת ממני לא כלוב ולא טינדר.

היא פשוט היא.

היא צופה עליי מרחוק, ולומדת אותי מבפנים, ואני מצדי לא מפסיק לחשוף לה עוד ועוד מתוככי נפשי.

היא לא מוסטת מהדרמות והשטויות שלי ופשוט נשארת איתנה בכל פעם שאני נופל.

היא תמיד שם, פשוט נמצאת וזה כבר עושה את הכל.

באופן כמעט קוסמי היא מצליחה לעשות משהו שלא קרה לי בעבר, דווקא מתוך מקום של מסגרת שליטה אני מרגיש הרבה יותר מרחב, לא מרחב פיזי, כי אני אשמח שהיא רק תצמצם לי את המרחב הפיזי, 

אלא מרחב נפשי, פתאום אני מוצא בעצמי מקום, אני מרגיש מספיק בטוח לדברים מסוימים ומרגיש אמיץ מספיק כדי לעשות מהלכים מסויימים שכל-כך הרבה זמן הבשילו, וסוף סוף יכולים לנבוט.

היא מפנה לי מקום בפנים שהיה תפוס בסרטים ושטויות ומחשבות, ואל המרחב שנוצר היא לא נכנסת אלא נותנת לי להיכנס.

מי שלא מבין מה זה להיות עם פחד משתק בכל רגע בחיים שהאנשים הקרובים אליך ייעלמו או פתאום יתהפכו עליך לא יבין כמה זה שונה בשבילי להסתובב במסדרונות העבודה ללא מחשבות מעיקות.

מי שלא מבין מה זה לשנוא את הגוף שלך, לא יבין כמה זה חדש לי להתפשט בנוחות לידה.

מי שלא מבין מה זה לנסות לישון ומחשבות ייאוש תוקפות אותך אחת אחרי אחת לא יבין איזה הזוי שיומיים ברצף לא הצלחתי לישון פשוט כי הייתי מלא באושר, המחשבות שלי היו על דברים טובים, על פרויקטים שאני רוצה לעשות ועל כמה טוב היה לי... 

ואז בדיוק באותו יום הוא במקרה שלח לי הודעה "למה אתה ער? הכל בסדר?" אז החזרתי לו "אני לא מצליח לישון מרוב אושר".

מי שלא מבין איך זה שיש לך דברים שממלאים לך את הנפש אם תעשה אותם, אבל אתה לא ניגש לשום דבר כזה, לא משפר את עצמך בשיט, כי אין לך כוחות להתמודד, אפילו לעזור לעצמך אין לך כח, לא יבין כמה זה נדיר בשבילי לזרוק רהיטים ישנים מהדירה שלי.

מי שלא מבין איך זה לחוות פלאשבקים מכיתה ט' ברגע שאתה מתחיל להזיז את הגוף שלך במועדון לא יבין כמה זה משמעותי בשבילי שאני יכול לזקוף לעצמי כבר מספר מסיבות שהצלחתי ליהנות ולרקוד בהן מבלי ליפול.

מי שלא נתקל בי בהתקף בו כל העולם שלי נופל עליי לא ידע כמה זה נדיר שלאחרונה הצלחתי לתפוס את אחד ההתקפים האלה, בעזרתם ובעזרת החיבוקים שלהם, לצאת ממנו וליהנות בטירוף בשאר הערב.

אני מסתובב בעולם לאחרונה עם תחושה קלילה הרבה יותר מהעבר, אני לא דואג מהיום הבא, אני רוקד ושר לעצמי, אני מוצא את עצמי נזכר בבדיחה וצוחק לעצמי, לא, לא השתגעתי.

אני מגלה את עצמי, מפתח את עצמי בזכות התחושה הטובה והבטוחה שהיא מעניקה לי.

זה לא קסם, זה תהליך ועוד ייתכנו נפילות, עליות וירידות, אבל מה ששונה כל-כך שאין פה קפיצות מוגזמות, ההתקדמות שלי למעלה היא איטית ובטוחה, וזה כל-כך הרבה בזכותה.

ושוב אני מרגיש צורך לומר לך פשוט תודה... על הכל... על זה שאני לאט לאט מוצא את עצמי.

בזכותך.

כמה חיכיתי שהערב יגיע, חיכיתי כבר לרגע שאראה אותה, כהרגלי החסרתי פעימה כשראיתי אותה, מיד יצאתי מהמוד השולט שהיה לי כיוון שחיכיתי עם מישהי מחוץ למועדון והרגשתי צורך לגונן ונכנסתי למוד הנשלט שלי, מיד חשתי ברוגע בחיבוק שלה, שכל-כך מיוחד לה ולאופי שלה.

אחרי מהמורה קטנה שלא האמנתי שאצא ממנה, התחלתי לצאת ממנה בזכות החיבוקים של שניהם, בזכותו שתפס לי את הפנים והסתכל עליי ישירות ואמר לי משהו שהייתי צריך לשמוע ואפילו לא ידעתי שהייתי צריך אותו.

המוזיקה סחפה אותי, הדיג'יי בהחלט הפציץ, אני רוקד וזז לי עם המוזיקה, נהנה מהתחושה, מסתכל על האנשים שבאים ומברכים אותו, מעריך את כמות האהבה המטורפת שהוא מקבל ומבין כל-כך הרבה על הדרך שלהם וכמה היא מיוחדת, אני מרגיש כאילו שעתיים מאז הכניסה ועד ההופעה עברו במצמוץ, והכנפיים כבר מונחות עליי, השיר מתחיל, השיר ששמעתי כל-כך הרבה פעמים כבר במהלך השבוע, והבנות המהממות כבר עולות עם המסכות והנרות, אני נעטף בערפל הרגיל של סשנים עוד לפני שהתחלנו, התחושה של הרצועה מושכת אותי גרמה לי צמרמורת, כולם נעלמו, לא היה קהל, לא היה במה, היה רק מוזיקה, אני והיא.

פתחתי עיניים בסוף ההופעה ורק אז נזכרתי שיש גם קהל ירדנו מהבמה וצפינו על החלק השני של ההופעה כשהוא סישן אותן, נהניתי מהמוזיקה כל-כך ומהאווירה, ותמיד אחרי סשנים אני מעופף, התגלגלנו למבוך,

המשכנו ושתינו קצת, הסתובבנו והוא קיבל מלא מזל טובים מכל מיני אנשים ואני קיבלתי כמה חיבוקים, רוקדים בכיף ונהנים לנו ואז היא מתחילה ללכת לכיוון החדר האדום, בהיותי נשלט ממושמע אני עוקב אחריה בלי לשאול שאלות, ואנחנו ניצבים מול הסימביאן, כמה התארגנויות ואני מוצא את עצמי מטפס עליו, נרגש, חושש, אבל רוצה, היא כבר מחזיקה את השלט, מבט של ציפייה בעיניים שלה, אני מחדיר את הדילדו הקטן שמתחבר לסימביאן, גל של זנותיות שוטף אותי כשאני מתיישב עליו ומוצא תנוחה, והיא מפעילה אותו, רטט נעים בהתחלה, ומיידית הגניחות פורצות ממני, תוך רגע כבר הייתי במקום אחר, נשענתי עליה והיא עם השלט, נאחז בה וגונח, הגניחות מסביב התערבלו עם שלי, ופתאום אני מרגיש שעומד לי, מקרה נדיר ביחס לאקט אנאלי פלוס פומביות, אבל הסימביאן הזה כל-כךךךך טוב, אני מבקש אישור לאונן ומקבל, שם קצת חומר סיכה ומתחיל.

העונג שלי היה מטורף, ואם זה לא הספיק אני שומע אותה מבעד לערפל "זה כל-כך כיף! זה כמו צעצוע על שלט", כאן הנפש שלי חוותה עונג, הידיעה שכיף לה, העיפה אותי!

אני זוכר רגע שטוף בזנותיות כשהתחננתי ליותר חזק והיא נעתרה, הרטט מתגבר ואיתו הגניחות שלי, אני מתקרב ומתקרב, המגע כל-כך נעים לי אני לא חוסך בגניחות משחרר הכל, אני חושב שברגע מסוים התחננתי לעוד הגברה אבל אני לא בטוח שהמילים בכלל יצאו מפי או שזה היה סדרת גניחות, אני מוצא שאני רוצה חדירה יותר ואני מתחיל לקפץ על הדילדו הרוטט במעין קפיצות נואשות לעוד ועוד, הגניחות מתגברות ואני מרגיש שעוד רגע ואני צריך כבר לקבל אישור לגמור, ואז לצערי שוב שטף המחשבות שמרחיק אותי כרגיל, אני נאבק בהם לרגע, מנסה לחזור לעצמי אבל מכיר את התחושות, הריגוש יורד ואני מבקש לעצור שטוף במחשבות שלא מגיע לי להגיע לשיא, אנחנו עוצרים אני מחבק אותה, נתלה בה, מקבל נחת ונחמה מהתחושות שלה מחבקת אותי, מרגיש בטוח ומוגן.

ברגליים רועדות היא הושיבה אותי וחיבקה אותי, אנחנו מדברים ואני מספר לה כמה התענגתי על כל רגע, ומודה לה שוב ושוב.

כמה דק' של נשימה או שעה, אין לי תחושת זמן ואנחנו עוברים למקום אחר בחדר האדום, הם נשכבים על המיטה, ואנחנו לידם אני כל-כך אפוף עונג וערפל אני מתיישב אוטומטית ליד רגליה, פתאום הוא מכוון אותי לבין הרגליים שלה.

אני בשוק, כרגיל לא מאמין שזה מה שמצופה ממני, מתקרב לעבר המפשעה ורוטט מהתרגשות, אחד האקטים שאני הכי אוהב להעניק לבן אדם שאני הכי רוצה להעניק לו, היא לבושה בגרביון רשת מעלף אני מנשק את הירכיים, מנסה להעניק תחושה נעימה מסביב ולא ישר לגשת למושא התשוקה, לא שרדתי יותר מ2 נשיקות, וכבר ניגשתי להסיט את התחתונים ביד אחד, הלשון מגששת, נתקלת ברשת החדה, אני בקושי מגיע עם הלשון מבלי שחוט נצמד אל לשוני באכזריות, ואני מבין הרשת מלקק ומלקק, הריח הטריף אותי והפך אותי לחייתי, הטעם שיגע אותי, ואני רק רוצה עוד ועוד, אני נאבק ברשת שמקשה ושורטת לי את הלשון אבל לא מוותר, משתדל לבצע את המלאכה כמה שיותר טוב, עד שידה אוחזת לי בראש, אני נרגע עוד מסובב מלא בתחושת גאווה על המתנה שקיבלתי, אני עוד לא מספיק להירגע ויד מכוונת את ראשי לכיוונו, אני מתחיל לרדת גם לו, עוד מושא תשוקה שלי, משהו שחיכיתי לו וקיוותי ממש שיקרה הערב, אני אוהב לרדת לו, זה גם מסב לי תחושת גאווה ועונה לי על איזה צורך אוראלי נסתר שאני מגלה בכל פעם מחדש, אני משתדל לעשות עבודה טובה, משווה את מה שאני אוהב ומשתדל לעשות טוב, התחושה שהפה שלי מתמלא כל-כך נעימה, מרגיעה, מלחיצה, משפילה ומרימה, הכל ביחד ואני בתוך קוקטייל של תחושות נעימות, יד מרימה את ראשי לפנות מקום לפה אחר, ואני מוצא את החייתיות ונוהם בכעס, הפיות מתחלפים ואני משתוקק לתורי כל פעם עד שיד אחרת מרימה אותי לחיבוק, אני מעופף ומעורפל, אני מאושר, ואז היא הקפיצה לי את האושר עוד מדרגה ולקחה אותי לצלב.

אני נושם עמוק, והידיים שלה מתחילות להפשיט אותי, רטט עובר לי בכל הגוף כשידיה משעינות אותי לאט על הצלב, אני עוצם עיניים ומשחרר הכל, המכות החלו להגיע בתזמונים מושלמים, היא מחממת את האזורים שלי תחת וגב, ואני מכיל את הכאב, ואז המכות התגברו, השוט מסתובב ליד הגב שלי, מפיח רוח קרה ומדי פעם נוגע במגע צורב קטן, הפסקה קטנה, ומכה עוצמתית, אני מרגיש את גופי סופג את הכאב ומתפשט ברטט ממכר בכל גופי, היא עוברת לקרופ, מכות קצרות, מהירות וכואבות, התחת שלי סופג ומתחמם, הגב שלי סופג ומקבל רטט, אני בספייס כבר מהמכה הראשונה, הכל מעורפל לי, הכאב מייצב אותי, מקנה לי שקט, עוד מכה ועוד מכה, ואז מגיע ליטוף היא מסתובבת ליד פניי ושואלת אם אני בסדר, אני אומר שכן, והיא שבה לעמוד מאחוריי, אני מרגיש את הרוח של השוט בגבי שוב,

הפסקה קטנה,

בום מכה עוצמתית

סלאש, מכה עוצמתית

סלאש, עוד מכה עוצמתית,

העוצמה מהממת אותי, ללא ספק חזק יותר, ורצוף יותר, אבל אני משום מה לא זז, הכאב נספג בי, ממלא אותי.

עוד כמה סיבובים ורוח בגב, ועוד שלוש מכות רצופות, אני המום מעצמי, לא זז הרבה רק נעמד על קצות האצבעות,

הקרופ מופיע שוב, צורב את המקומות שהפלוגר חרך, ואז שוב שנייה הפסקה, ורוח...

המוזיקה עולה ועולה לכיוון ואני יודע מה הולך לבוא, המוזיקה עולה ועולה והרוח בגבי נמשכת,

היה ברייק במוזיקה, והפסקה ברוח, ואז בתנועות מדויקות לצלילי הבס, המכות החזקות הופיעו,

בום,

בום,

בום,

המקום צורב, ואני יודע שעוד מכה אחת ברצף ואני נשבר, אני מתכונן בשבריר שנייה הזאת למכה, אבל אז מופיעה היד שלה, קוראת אותי בשלמות, מביאה אותי בדיוק לקצה היכולת שלי.

הידיים מרגיעות, אני מוכן לעוד, והשוטים מופיעים, סדרה אחרי סדרה כזאת,

ואז הופיעה מכה אחת, שהיה בה משהו מדויק, נכון, בתזמון הנכון עם המוזיקה, בתזמון הנכון עם דפיקות ליבי, והרגשות השתחררו.

הדמעות החלו לזלוג, אני מתחיל לשחרר מועקות, בוכה על כל מיני דברים, לא קשורים, מוציא רגשות כלואים, אני מתפלל שהיא לא תפסיק, היא עושה עוד סיבוב לידי, המבט שלה קלט הכל עליי, יש בכי אבל אני צריך עוד.

ההצלפות ממשיכות ואני מרגיש את כל הרגשות הרעים משתחררים בבכי, אני לא זז אבל משחרר זעקות, נעימות, טובות, היד שלה מרגיעה מדי פעם, והשוטים שלה חוזרים לפרק אותי, פתאום אני מרגיש את היד שלה, מרימה אותי לחיבוק, הבכי מתפרץ עוד יותר ואני מהדק את האחיזה שלי בה, היא מייצבת אותי כשאנחנו בדרך לספה, אני נשען עליה, הליטופים שלה מרגיעים את הבכי, סוגרים את הפתח שדרכו זלגו הרגשות, אני קליל יותר פתאום, נקי מרגשות כבדים, ואני מזנק כלפי מעלה, כל גופי רפוי היא אומרת לי דברים נעימים כל-כך, המוזיקה סוחפת, לפתע אני מוצא שאני מחבק את 2 הבנות המהממות, קולט שאני מחובק מ2 הצדדים בידי 2 המהממות האלה ורק הגביר לי את העירפול, חיבקתי אותן חייכתי חיוך טיפשי, שפוך על הספה וככה נשארתי שעות, או דקות, עד שהיא באה ואמרה שהולכים, אני בכלל הייתי מופתע שהערב נגמר...

תודה לך שוב, על חוויה משוגעת, ערב מדהים, זכיתי לחגוג איתכם את החגיגה שלו(:

אני יושב פה בכמה דק' של רגיעה ומנסה לסכם את סוף השבוע שעבר עליי,

סוף שבוע שידעתי שיהיה מלא אירועים כי יש יום הולדת לחד הקרן האהובה עליי, אז במהלך השבוע התעסקתי בעיקר בהתחזקות לקראת סוף השבוע בגלל מחלה לא צפויה שנחתה עליי, ומהר מאוד הגיע סוף השבוע.

השתגעתי כבר מגעגוע, רציתי כל-כך להיות לידה שוב, להיות תחתיה שוב.

הגענו, יצאתי מהמונית, עברתי שער ודלת וראיתי אותה, מיד תחושות הגעגוע פגו, והרוגע העדין לידה השתלט עליי, החיבוק שלה גרם לי לעוף ברמה שפלטתי גניחה קטנה.

הגענו לסין, נכנסנו בין הראשונים, הסתובבנו צחקנו, רקדנו, שתינו, הייתה יציאה מעולה, כל הזמן חיכיתי לרגע שאקבל ממנה כאב, כל השבוע רציתי את זה כבר, אבל חיכיתי בסבלנות, סומך עליה ועל שיקול הדעת שלה אם בכלל לתת לי.

לאחר כמה שעות של שתייה, הנאה, ריקודים, וצחוקים היא מובילה אותי לצלב, אני מוריד את הדברים שלי בצד ונעמד, היא מתחילה להפשיט אותי לאט לאט, אני כבר מכיר שאסור לי לעזור לה, אני מתמכר לתחושות של הידיים שלה, מתמכר לתחושה של הבגדים שיורדים לאיטם, היא מסיימת את מלאכתה ואני ערום בדיוק כמו שהיא רוצה, היא משעינה אותי על הצלב.

הקרופ שלה מטייל לי על הגב, אני נושם עמוק, ומתכסה בערפל מתוק, הצלפה אחרי הצלפה, אני מתעופף יותר ויותר, הקרופ נותן מכות שורפות, ואני מזיז את הגוף שלי, אני מרגיש את הרוח של הפלוגר שלה, יודע שמאחורי היא מסובבת אותו, כמה דקות של רוח ומעין הצלפות קטנות כאלה של חימום ואני יודע מה הולך להגיע, וסלאש נוחתת עליי הצלפה חזקה מהקרופ, שוב כמה שניות של רוח, הפלוגר מסתובב ומסתובב וסלאש הצלפה, אני חושב שלא אעמוד בעוד אחד כזה, ופתאום מגיעה היד שלה, מלטפת נעימה, מחזקת, והסשן ממשיך, אותו תהליך בדיוק, היא מעלה רמת כאב לאט לאט, ובדיוק כשאני חושב שאני לא אוכל יותר היא מוכיחה לי שכן, כשאני זז היד החזקה שלה מופיעה ומייצבת אותי, מרימה חזרה לצלב כמו דורשת "עוד, אתה יכול עוד". 

תחושת הזמן אבדה לי לגמרי, כשאני פוקח עיניים בסוף הסשן נאסף לחיבוק שלה כל הגוף שלי רפוי, אני עף וצף בספייס מתוק ונעים, היא מחזיקה אותי ומובילה אותי לספה, ואני נשכב באיברים מפוזרים כשהיא משעינה אותי עליה, שנינו נרגעים, אני והיא, ראיתי אנשים שהתאספו סביבנו והסתכלו על הסשן מלאים במבטים מרוצים, אני פולט קולות של עונג בלתי נשלטים כשהיא מלטפת אותי, המוזיקה מעיפה אותי, הרוגע בגופי נעים, והשקט המיוחל שיש לי במח סוף סוף.

הימים האחרונים היו קשים,

טלטלה לכאן וטלטלה לכאן, התחלה חדשה שנפסקה, והתחלות ישנות שצצות, לא מעט מצאתי את עצמי מותש ומובס.

אבל יש משהו שנשאר שם ברקע כמו עוגן, או יותר נכון כמו אחת היתדות שמטפס הרים תוקע במהלך הטיפוס, עוגן הוא כבד ומאסיבי וחזק, יתד היא קטנה שקטה אבל מחזיקה את המטפס.

היתד הזאת זאת היא

היא נשארה שם, ברקע, נוכחת אבל לא נוכחת, נותנת מילה קטנה ומחזירה אותי לאיתני.

עם כמה שהימים האחרונים היו קשים, מצאתי את עצמי שר ברכב,

עם כמה שהימים האחרונים היו מלאי טלטלות מצאתי את עצמי מצליח לעשות קצת מדיטציה.

הרבה מזה בזכותה.

ואיכשהו, בלב הימים הקשים זה קרה.

מצב ה"היפר תשומת הלב לפרטים" נכנס לפעולה מהרגע שהיא קמה, בתנועת יד חלקה היא אספה כרית מהספה וזרקה אותה על הרצפה, ידעתי מה הולך לבוא וליבי התחיל להחסיר פעימות, היא אמרה לי להיעמד ליד הכרית, ואז סימנה לי לכרוע ברך כשהברכיים על הכרית, היא ניגשה אל השידה ולקחה משהו, השיער שלה מתנופף אחריה, הידיים שלה פותחות מגירה, ראיתי הבזק צבע אדום ומיד הרכנתי את ראשי, לא רציתי לראות, חששתי שאני טועה, רציתי להיות צודק אבל חששתי שאני טועה, היא אמרה כמה מילים, יפות, נוגעות,

"אתה ללא ספק הוכחת שזה מגיע לך" שמעתי, ואז הרגשתי קולר מונח על צווארי. אני קופא, לא מסוגל לזוז, לא מעוניין לזוז.

כמה משחקים עם הגדלים והוא יושב עליי בול.

ברגע שהיא מסיימת אני מסתער על הרגליים שלה ומחבק אותן חזק, אני מובך, גאה, נרגש, לא יודע מה לעשות עם עצמי אז אני מחבק ומהדק את החיבוק.

הרגע הזה טבול בלטי ובאופי המהפנט שלה, היכולת שלה להכניס כל-כך הרבה משמעות בלי הרבה רעש וצלצולים, היכולת שלה לעשות כמה תנועות ולהזיז אותי עמוקות, היכולת שלה לומר מילה או 2 ולגעת בי עמוקות,

ככה,

בשקט הנעים הזה,

ובאינטימיות הקטנה הזאת,

היא קילרה אותי.

תודה לך, על הזכות הענקית שנפלה בחלקי שאת בכלל בחיים שלי,

תודה על המסע שאת מעבירה אותי,

תודה על המוזיקה הכל-כך שונה שיש במסע הזה,

תודה פשוט על הכל.

תכננתי כבר המון זמן את המתנה שאני רוצה להכין לה, התרגשתי בטירוף לפני ובשישי פיניתי לעצמי מהצהריים עד לערב, התחלתי להכין את השוט, הסתבכתי עם כמה חומרים ולא הצלחתי ממש, אבל הוייב של היצירה היה לי טוב, נסחפתי עם הדברים שאני כל-כך רוצה לעשות אבל לא הצלחתי, המוזיקה הייתה כיפית ומרגיעה ומעודדת יצירה, ונהניתי מכל רגע, הסתבכתי על הצבעים הסתבכתי עם המשקל ופחדתי מאוד שמלאכת הגילוף לא תצליח, אבל בסוף, הייתי מרוצה מהתוצאה, הסתכלתי על הדירה שלי, הפוכה, שבבי עץ בכל מקום, אביזרי חיתוך, שיוף וגילוף, ובגדים, מלא בגדים מכל השבוע. צנחתי למיטה כדי לנוח קצת לפני המסיבה. קמתי רבע שעה לפני התכנון לצאת, אני והחברים התארגנו במהירות ויצאנו למסיבה.

הגעתי לפניה, זו הייתה תחושה מוזרה להיות שם בלעדיה, אני והחברים עמדנו ליד הבר, וראיתי אותה נכנסת, חטפתי את השקית עם השוט שהיה אצל מישהו אחר, באתי לידה וירדתי על ארבע, מחזיק במגף שלה, התחושה הזאת כל-כך טובה, להיות על ארבע, לחכות למגע שלה מאשר לי לקום, לפגוש אותה בצורה שמכבדת אותה, המגע בגב הגיעה והיא אספה אותי לחיבוק, התרגשתי ושמחתי והגשתי לה את השוט, היא הוציאה אותו וחייכה, הראתה לאנשים סביבה ואני התמלאתי גאווה, במהלך המסיבה הי וכמה אנשים שראו את הפוסט שלי וביקשו לראות את המוצר המוגמר וכמה פעמים שהיא אמרה לאנשים שהכינו לה שוט והראתה להם, ואני התעופפתי רק מהגאווה...

הסב לי אושר כל האנשים שבאו עד אליה לומר לה מזל טוב

כשהגיע זמננו לכתוב על החזה שלנו מזל טוב, ולהיעמד על הבמה התרגשתי, וכשהייתי על הברכיים מחכה שסטפן יסובב אותה אלינו הרגשתי את המבטים של כולם, והיה לי טוב ומביך גם יחד, שמחתי לראות את החיוך שלה כשהיא הסתובבה היא ניגשה אלינו והביאה לכל אחד ליטוף כבר הייתי מוסמם מהכל, ואז קיבלתי טעימת קצפת מהאצבע שלה ועפתי מזה.

היה גם סשן קטן שהיא עשתה שקינאתי בו בטירוף, עמדתי בצד, צפיתי בסשן של סטפן ובסשן שהיא עושה וקונן בי תחושת קנאה, הרגשתי שהיא יודעת את זה כי תוך כדי שהיא מסשנת היא נתנה לי ליטוף קטן בכתף וידעתי שהיא יודעת, כשהיא סיימה לחבק אותו, המשכנו כהרגלנו, היא חיבקה אותי ואמרתי לה "מותר לי לומר שאני מקנא?" והיא אמרה "בטח, אני יודעת" ונתנה לי הרגשה כל-כך טובה...

מפה לשם הגענו למבוך, הערפל התחיל להקיף אותי למרות שלא אני זה שקיבל את הסשן, צפיתי בסטפן מסשן כל-כך יפה, אני ולטי היינו בצד, אני מקבל מדי פעם נשיכות, או ספאנק קטן, לא סשן קשוח, אבל הקרבה אליה עשתה לי כל-כך טוב, הסשן היה כל-כך יפה, הנשלטות שלו היו כל-כך סקסיות, התנועות שלהן הקולות שלהן, נעשה ברוגע המדהים של סטפן כרגיל מוקפים באנשים, היה רגע שסטפן אומר לי לפתוח רגליים אני פותח אותן, הוא שם ספנקר בין הרגליים שלי ואני מתחיל לרעוד, הוא הסתכל לי בעיניים שלו חודרות לי עמוק ובום! קיבלתי מכה שגרמה לי לזעוק, ואז שמעתי "פתח" כל הגוף שלי רועד ואני פותח שוב, בום! מקבל עוד מכה וזועק, אני מרגש את החיבוק של לטי מאחור ונאסף לתוכו, אני זוכר בהבזקים את זה שעלינו למעלה כשלטי מובילה אותי, כשהיינו במבוך היא אמרה שאין לה שם מקום, אז ידעתי מה יקרה כשנעלה, מצאתי את עצמי על הספה, תחת לכיוון שלה, היא מתחילה להפשיט אותי לאט, התהליך הזה מכניס אותי למקום, מתחיל להרעיד אותי, ואז התחיל הכאב, לא זכרתי ממנו כלום, זוכר שצעקתי וגנחתי, נאנקתי ורציתי עוד, הליטופים שלה, ההפסקות המתוכננות היטב, המגע שלה בי, היה לי כל-כך טוב.

התחלתי להרגיש את הרגשות שלי עולים, כמו הצפה שבאה אל פני השטח, כל מה שאני צובר, לאט לאט עולה לפני השטח, ובא לי שזה יתפרץ בא לי שזה ייצא, ואז הרגשתי אותה נושכת אותי ביד, פלטתי צעקה בלתי נשלטת והיא אמרה בתגובה לזה משהו, נבהלתי ממה ששמעתי, אבל הבנתי לא נכון את מה שהיא אמרה, ונכנסתי לסרט על משהו שהיא לא אמרה והכל התפרץ, הדמעות היו בעיניים שלי ואז הם נשפכו אבל כבר בכיתי על דברים אחרים, עוד כמה מכות שלה שהוציאו עוד רגשות בצורה מעולה, ופתאום אני יושב על הרצפה מחבק לה את הרגליים, מיררתי בבכי, ממש רעדתי ובכיתי, דברים שהדחקתי במהלך השבוע עלו פתאום, הכאב, הבלאגנים, הלחץ, הסיכוי, הכל נשפך בצורת דמעות, רציתי לחבק אותה אבל חששתי שאני מרטיב אותה בדמעות שלי, ובדיוק כשאני חושב על זה היד שלה מגיעה ומנגבת לי את הדמעות, והיא מנשקת הדמעות ואני מבין שהיא לא מפחדת מזה, לא מפחדת מהרגשות שלי, כשנרגעתי שאלתי אותה "אכזבתי אותך?" פחדתי כל-כך לאכזב, והיא אמרה לי "מה אתה דפוק? היה סשן מדהים, נהניתי ממש ואני מזיעה, למה אתה חושב ככה", סיפרתי לה מה חשבתי שהיא אמרה, והבנתי שיצאתי דביל, ולא הבנתי נכון את מה שהיא אמרה, ובום, עם ההבנה הזאת נכנסתי לספייס שחיכה לי מיד אחרי שהרגשות יצאו, זה היה ספייס חזק ומטריף הם העבירו אותי מאחד לאחד בחיבוק, כשסטפן חיבק אותי שמתי לב כמה החיבוק הענק הזה נעים לי, אני לא אדם קטן ונדיר שאני מרגיש כל-כך מוקף וקטן, וזה הייתה לי תחושה נעימה ואז הוא אמר לי משהו באוזן שהעיף אותי ממש, עברתי עוד כמה חיבוקים עד שחזרתי לחיקה של לטי ופתאום כל החבורה באה והתחבקנו חיבוק קבוצתי שריגש אותי ממש, מצאתי את עצמי פתאום רוקד בתוך הספייס, מרגיש שמור ומוגן ורוקד עם אנשים טובים...

התחושה הרגועה ליוותה אותי גם בדרך חזרה לדירה, גם בשינה, גם ביום למחרת.

הכנתי שוט לשולטת שלי... 

יצא קטלני,

קטלני מדי

אני מפחד...

אבל ככה זה כשיש לה יומהולדת! 

בואו לדאנג'ן היום! 

גם יש גילוף של האות הראשונה של שמה! 🤩

אני יושב וגועש, עוד 4 ד'

כל הדברים שאני בורח מהם חוזרים

הרגשות

המבט

הכאב

הזעקה

החיבוק

הרגשות

התחושה

ההתמכרות

ההתמסרות שלא הגיעה

הכל יחד

מבעבע

מזעזע 

אני כבר מעדיף שזה יקרע אותי מבפנים, המחשבות על הסוף שהיה אז והמחשבות על הסוף שבא לי לאחרונה. 

הפחד.... 

הכל יחד,

עוד 2 ד' זה יקרה, אני נכנס לאדם היחיד שבמילה מצליח לסדר אותי, האדם שבלי לגעת מבלי כלום פשוט מדבר ומקשיב ואני מסתדר, ואולי הפעם הוא לא יסדר אולי גם הפעם הוא יגיד לי לעצור.

אני מפחד. 

אני רוצה הכל אבל לא רוצה כלום

רוצה להמשיך את המסע איתה ואיתה אבל רוצה להתחיל מסע אחר, רוצה להמשיך מסע ישן ורוצה לברוח מכל המסעות... 

אני מבולבל, כואב לי ויש לי 50 ד' איתו, רק 50ד' שנגמרות באכזריות

כל פעם מחדש... 

סשן קשוח. 

ביטחון

אני לא חדש במסיבות בדסמיות, מסתבר שחוויתי את זה בצורה מסוימת עד עכשיו,
עד שהיא אמרה לי להגיע לשם איתה.
עד שנכנסתי לשם איתם. וחוויתי חוויה אחרת.

החוויה להיות לצידם במקום הזה היא אחרת, תוך כמה דקות התחלתי להרגיש משהו אחר, מה זה הדבר הזה? למה אני כל-כך משוחרר פה? זה כי אני איתם? או כי התבגרתי? לקח לי שלוש חווית כדי להבין...
ביטחון.
זה הביטחון שהם משרים עליי. התחושה שיש מישהו שמגן עליך, שאתה באמת ובתמים שמור ומוגן.
זה העובדה שלטי רואה הכל, לא מפספסת שום דבר, (דברים חשובים, דברים מצחיקים, או סתם מישהו לבוש מוזר)
זה העובדה שסטפן משרה את הנוכחות שלו בכל חדר בו הוא נמצא,
זה העובדה שגם כשאני והנשלטת רוקדים לנו בסבבה אנחנו שנינו מרגישים נוח לזוז ולהיפתח כי אנחנו יודעים שהם שם ברקע.
זה העובדה שבזמן סשן, אני מרגיש ידיים, מלא ידיים, ואני סמוך ובטוח שאף יד לא התקרבה אליי מבלי האישור וההשגחה שלהם.
זה ההשלמה המהממת שהם עושים אחד לשני.
זה הסוד.

זה מה שגרם לי בפעם האחרונה להיכנס לכזה ספייס מטורף, כי ידעתי שאני יכול, שום דבר לא אילץ אותי לצאת מהספייס ולדאוג למשהו, לא הייתי צריך להתעשת כדי להשגיח על משהו, לא הייתי צריך לשים לב לכלום, הייתי עטוף ומוגן ובטוח, וזה אפשר לי לצוף, לעוף ולרחף.
את הסשן של אתמול אני בכלל לא יודע לתאר, מהרגע שבו קיבלתי הוראה בסימני ידיים מלטי להסתובב פשט חיוך על פני, הרגשתי את זה מתקרב, ואני זוכר רגעים מאוד קטנים.
זוכר את הידיים שלה מפשיטות אותי, לאט.
זוכר את החיבוק שקיבלתי מהקטנה שלי.
זוכר את הצעקה שפלטתי ללא שליטה.
זוכר מלא ידיים.
ידיים מכאיבות.
ידיים מענגות.
ידיים צובטות.
ידיים מסובבות.
יד שזכיתי ללקק ולנשק.
זוכר שעפתי... ריחפתי... צפתי וחיוך דבילי היה מרוח לי על הפנים.

אחת ההמחשות הכי טובות שיש לי לתחושת הביטחון קרתה אתמול, ואולי זה מה שגרם לי להבין ככה בדיוק כל-כך למה הצלחתי להגיע לכזה ספייס טוב.
הקטנה שלי ישבה על כיסא בר, ואני ואחרים רקדנו מסביב, סטפן ולטי הלכו לעשות סיבוב ואני קיבלתי סימן ידיים לשים עין מסביב, המשכתי לרקוד אבל הפעלתי את המצב המגונן שלי, המשכנו לרקוד, לצחוק ליהנות ואז מישהו התיישב ליד הקטנה שלי, מבלי לחשוב יותר מדי בצעד קליל הגעתי אליה וחיבקתי אותה, תוך כדי החיבוק אני מרים את הכיסא עם הקטנה וגורר אותו קצת רחוק ממנו, טובע בעלות, מבהיר לבחור.
הבחור תמיד היה בעין שלי, עדיין הוא בקרבה אליה, אני ממשיך לרקוד סטפן ולטי מופיעים משום מקום, וממשיכים כולם כרגיל.
פתאום, הבחור נשען לכיוון הקטנה שלי, נוגע לה ביד כדי להסב את תשומת ליבה ומנסה לשאול אותה משהו, לא נגיעה מינית, לא אגרסיבית, מעין "סליחה" כזה.
וזה קרה כל-כך מהר,
בהבזק שנייה.
אני חצצתי בינו לבינה במרווח שיצרתי עם הזזת הכיסא ממקודם וחיבקתי אותה,
לטי הופיעה לידה וחיבקה אותה מהצד השני חיבוק מגונן.
סטפן הופיע מול הבחור ותוך שנייה כבר אמר לו "היא שלו, תתרחק"
ועוד אחד התקרב מאחוריו.
הבחור המסכן לא ידע מה נפל עליו, איך 4 אנשים הגיבו לניסיון הפנייה שלו בכזאת מהירות, כולנו שמנו עליו עין, לא רק אני שהיא שלי ובאה לשם תחת חסותי ועם הקולר שלי עליה, מספיק היה החיבוק שלי כדי להבהיר לו שאין עניין לדבר איתה.
אבל ארבעתנו הקפנו אותה.
ואז הבנתי שזה מה שאני מרגיש, מוקף, אהוב, מוגן, גם כשאני בכובע הנשלט, כשלטי לידי ואני כולי אפוף ב"היי לטי" כזה, מחפש את תשומת הלב שלה כל הזמן ומרוגש מכל מגע שלה, אני מרגיש מוגן, משוחרר.

אני חייב להודות גם לאנשים שבחיי, שכולם מצליחים להתמודד עם שינויי הכובעים שלי מתמודדים עם האנרגיות השונות שאני מעלה ומבטא כל פעם, מכילים אותי, נותנים לי לגלות עוד על עצמי, אתמול היה ביטוי מרתק לשינויים האלה שיש בתוכי(:

תקוע על הספה

לא מצליח לקום

שיפוץ אכזרי מעל הדירה שלי

עייף ולא אצליח לישון ככה בחיים

לא אצליח להתרכז בלימודים כי אני עייף 

לא בא לי כלום ובא לי לעשות דברים

בא לי שקט מהכל. 

בא לי להחזיר את הגלגל אחורה  

אני כלכך עייף שזה אכזרי...

רדוף על ידי העבר והטעויות שעשיתי. 

רק רוצה לישון, למה משפצים למה אלוהים ישמור אותי... 

בא לי לבכות.