המסע שלי

ביטחון

אני לא חדש במסיבות בדסמיות, מסתבר שחוויתי את זה בצורה מסוימת עד עכשיו,
עד שהיא אמרה לי להגיע לשם איתה.
עד שנכנסתי לשם איתם. וחוויתי חוויה אחרת.

החוויה להיות לצידם במקום הזה היא אחרת, תוך כמה דקות התחלתי להרגיש משהו אחר, מה זה הדבר הזה? למה אני כל-כך משוחרר פה? זה כי אני איתם? או כי התבגרתי? לקח לי שלוש חווית כדי להבין...
ביטחון.
זה הביטחון שהם משרים עליי. התחושה שיש מישהו שמגן עליך, שאתה באמת ובתמים שמור ומוגן.
זה העובדה שלטי רואה הכל, לא מפספסת שום דבר, (דברים חשובים, דברים מצחיקים, או סתם מישהו לבוש מוזר)
זה העובדה שסטפן משרה את הנוכחות שלו בכל חדר בו הוא נמצא,
זה העובדה שגם כשאני והנשלטת רוקדים לנו בסבבה אנחנו שנינו מרגישים נוח לזוז ולהיפתח כי אנחנו יודעים שהם שם ברקע.
זה העובדה שבזמן סשן, אני מרגיש ידיים, מלא ידיים, ואני סמוך ובטוח שאף יד לא התקרבה אליי מבלי האישור וההשגחה שלהם.
זה ההשלמה המהממת שהם עושים אחד לשני.
זה הסוד.

זה מה שגרם לי בפעם האחרונה להיכנס לכזה ספייס מטורף, כי ידעתי שאני יכול, שום דבר לא אילץ אותי לצאת מהספייס ולדאוג למשהו, לא הייתי צריך להתעשת כדי להשגיח על משהו, לא הייתי צריך לשים לב לכלום, הייתי עטוף ומוגן ובטוח, וזה אפשר לי לצוף, לעוף ולרחף.
את הסשן של אתמול אני בכלל לא יודע לתאר, מהרגע שבו קיבלתי הוראה בסימני ידיים מלטי להסתובב פשט חיוך על פני, הרגשתי את זה מתקרב, ואני זוכר רגעים מאוד קטנים.
זוכר את הידיים שלה מפשיטות אותי, לאט.
זוכר את החיבוק שקיבלתי מהקטנה שלי.
זוכר את הצעקה שפלטתי ללא שליטה.
זוכר מלא ידיים.
ידיים מכאיבות.
ידיים מענגות.
ידיים צובטות.
ידיים מסובבות.
יד שזכיתי ללקק ולנשק.
זוכר שעפתי... ריחפתי... צפתי וחיוך דבילי היה מרוח לי על הפנים.

אחת ההמחשות הכי טובות שיש לי לתחושת הביטחון קרתה אתמול, ואולי זה מה שגרם לי להבין ככה בדיוק כל-כך למה הצלחתי להגיע לכזה ספייס טוב.
הקטנה שלי ישבה על כיסא בר, ואני ואחרים רקדנו מסביב, סטפן ולטי הלכו לעשות סיבוב ואני קיבלתי סימן ידיים לשים עין מסביב, המשכתי לרקוד אבל הפעלתי את המצב המגונן שלי, המשכנו לרקוד, לצחוק ליהנות ואז מישהו התיישב ליד הקטנה שלי, מבלי לחשוב יותר מדי בצעד קליל הגעתי אליה וחיבקתי אותה, תוך כדי החיבוק אני מרים את הכיסא עם הקטנה וגורר אותו קצת רחוק ממנו, טובע בעלות, מבהיר לבחור.
הבחור תמיד היה בעין שלי, עדיין הוא בקרבה אליה, אני ממשיך לרקוד סטפן ולטי מופיעים משום מקום, וממשיכים כולם כרגיל.
פתאום, הבחור נשען לכיוון הקטנה שלי, נוגע לה ביד כדי להסב את תשומת ליבה ומנסה לשאול אותה משהו, לא נגיעה מינית, לא אגרסיבית, מעין "סליחה" כזה.
וזה קרה כל-כך מהר,
בהבזק שנייה.
אני חצצתי בינו לבינה במרווח שיצרתי עם הזזת הכיסא ממקודם וחיבקתי אותה,
לטי הופיעה לידה וחיבקה אותה מהצד השני חיבוק מגונן.
סטפן הופיע מול הבחור ותוך שנייה כבר אמר לו "היא שלו, תתרחק"
ועוד אחד התקרב מאחוריו.
הבחור המסכן לא ידע מה נפל עליו, איך 4 אנשים הגיבו לניסיון הפנייה שלו בכזאת מהירות, כולנו שמנו עליו עין, לא רק אני שהיא שלי ובאה לשם תחת חסותי ועם הקולר שלי עליה, מספיק היה החיבוק שלי כדי להבהיר לו שאין עניין לדבר איתה.
אבל ארבעתנו הקפנו אותה.
ואז הבנתי שזה מה שאני מרגיש, מוקף, אהוב, מוגן, גם כשאני בכובע הנשלט, כשלטי לידי ואני כולי אפוף ב"היי לטי" כזה, מחפש את תשומת הלב שלה כל הזמן ומרוגש מכל מגע שלה, אני מרגיש מוגן, משוחרר.

אני חייב להודות גם לאנשים שבחיי, שכולם מצליחים להתמודד עם שינויי הכובעים שלי מתמודדים עם האנרגיות השונות שאני מעלה ומבטא כל פעם, מכילים אותי, נותנים לי לגלות עוד על עצמי, אתמול היה ביטוי מרתק לשינויים האלה שיש בתוכי(: