המסע שלי

אז פגשנו נשלט

שאני מכיר כבר שנים

ממזמן לא יצא לנו לשבת

ועכשיו אני עם אנאבל,

ישבנו בבית קפה,

דיברנו, 

הוא שיתף אותנו בפנטזיות שלו,

אחת מהן היא של איבוד שליטה טוטאלי,

מפה לשם... חטפנו אותו, הוא לא הולך הביתה והוא אצלנו, משרת אותנו יענג אותנו (או שרק אותי)

ומחר ישוחרר הביתה.

הוא לא ידע שזה יקרה כשהוא בא.

אפילו אנחנו לא ידענו שזה יקרה.

עד כאן החלק האומנותי.

האמת היא שידעתי שהוא בא רק בשבילנו, ידעתי שאין לו כלום מחר, אני מכיר לעומק (היכרות של שנים, אשכרה שנים) אותו ויודע שהוא אקסטרימי, חולה על שירותיות, אני מכיר אותו והוא סומך עליי, בשיחה עלה גם שהוא רוצה להישלט על ידנו.

אז שאלנו אותו, וחטפנו אותו, הוא הסיע אותנו הביתה והוא מבין שהוא עכשיו פה, שלנו, לשירותנו.

אני לפני שנים כבר החלטתי שאני לא כותב רק את החלק המגניב הפורנואי, הסקסי. אני כותב אמת.

ולכן, כן, חטפנו נשלט שישרת אותנו ויהיה העבד שלנו.

ברגע זה ממש לי פוקדת עליו משימות בבית.

אבל... זה נעשה בעדינות, בזהירות ובשמירה עליו ועלינו.

אולי אעדכן...