אדומה

מגיעים לחדר, סוגרים את הדלת.
היא: "פנים לקיר. ידיים מאחורי הראש."
הוא: פנים לקיר. ידיים מאחורי הראש.

היא: משחררת את החגורה שלו בשליפה אחת. תולה אותה על צווארה. מעיפה את החולצה הצמודה שלו על מנת לחשוף עור נקי. האזיקים שהיו עד עכשיו חבויים מתחת לז'קט שלה מועברים קדימה. יד ימין אוזקת את יד ימין, מעבירה אל מאחורי גבו. יד שמאל מעבירה את יד שמאל מאחורי גבו, משלימה את האזיקה. החגורה עוברת במהירות בין האזיקים ומתקבעת על השרשרת שביניהם.

היא: מרגישה לפי שפת הגוף שלו שהוא מאמין שהוא מכיר את האזיקים. הוא טועה. הפעם הם אמיתיים. זה בסדר, סבלנות זה משהו שיש לה בשפע. בעיטה עדינה מאחורי הברכיים מביאה אותו לרצפה. עדיין צוחק. טוב, שיצחק, צחוק משחרר. ופותח.

היא: פורמת לאט את כפתורי החולצה המגוהצת שלה. כבר מזמן הפסיקה ללבוש את הטי-שרטים הפשוטים שלא מחמיאים לחזה ועוד יותר למותן. החזה. נשק יום הדין החזה הזה. מהתיק יוצאות ההפתעות שתמיד רצה שתשתמש בהן ותמיד אמרה "אולי". על השולחן מגבת שמוכנה לקראתן ונוזל סיכה שחבר לעבודה הביא בזמנו מישראל, בלי לשאול יותר מדי שאלות. צריך לדעת ממי לבקש.

הוא: נעתק ממקומו במשיכת החגורה. הראש נע לכיוון הרצפה, שם פוגשת אותו כרית. ברור לו שהכרית זה רק בגלל שהיא אוהבת את הקרחת שלו חלקה, או לכל היותר עם שריטות שהיא עשתה עליה. הוא כ"כ רוצה לראות את המבט שלה כשהיא נדלקת מהגוף שלו אולם מתגנבת תחושה לליבו שיש עוד זמן עד שהיא תתן לו להסתכל לה בעיניים.

הוא: שומע איך נפתח הבקבוק הלא ממש קטן של חומר הסיכה. הצליל הזה של הפקק. עם כמה שהוא חיכה שהיא תחדור אליו, עכשיו זה מתחיל להפחיד. היא לא נתנה לו לראות עם מה הולכת להיות החדירה, או אם בכלל תהיה חדירה. אבל תהיה, הוא מרגיש שהיום היא באה שונה. חלק ממנו מתחיל להתרגש. הוא קולט את עצמו מתאמץ להראות לה שהוא יכול לעמוד בזה, אבל קשה לו להבין אם הוא עושה זאת על מנת להיראות אמיץ או על מנת שהיא תיכנס אליו כבר. שרק תיגע בו כבר.

היא: רואה אותו מרים את התחת ומחייכת. הכפפות הלבנות עושות רעש כשהיא שמה אותן. תחת זה נחמד, אבל צריך גם דיסטנס, וכפפות יוצרות בדיוק את שכבת ההגנה שהיא צריכה על מנת לא להיסחף לשם ביחד איתו. כמו בטקס תה סיני, הכל נעשה לאט. הנוזל יוצא לאט מהבקבוק. נמרח לאט על פתח הכניסה המוכן שלו. הבקבוק נסגר וחוזר לעמוד על השולחן.

הוא: יודע שהמילה היחידה שמותר לו להוציא מהפה היא מילת הביטחון. ועם זאת, יש לו כ"כ הרבה דברים להגיד. החוק היה שאם הוא אומר משהו שהוא לא מילת הביטחון היא מפסיקה את ההפתעה שלו.

הוא: החדירה באה לו בהפתעה. באמצע המחשבה הוא הרגיש את הדחף הזה, את הכח שלה בתוכו. הוא לא האמין שהיא באמת תזיין אותו. לא עם האצבעות, אלא באמת.

היא: מתזמנת דקה ויוצאת. דקה מנוחה, דקה עבודה.

7 דקות.

דפיקה בדלת.