אדומה

מאז סוף מרץ אני הולכת באופן קבוע לדיקור סיני.

למרות כל שנותיי בסין, עד לפני כמה חודשים לא הסכמתי לעשות את זה.

היה לי חבר טוב שעסק בזה, ופעם אחת כשנתפס לי שריר בכף הרגל (ממסאז', שזה בכלל היה מגוחך), הכרחתי אותו לבוא לעשות לי דיקור שלא עזר ובסוף זה השתחרר לבד.

מה שהוא עשה ומה שאני עוברת עכשיו לא דומים לחלוטין.

עכשיו זה הדיקור ההארד קור, פחות או יותר. זה שכואב.

כי הרבה לא יודעים את זה, אבל הדיקור שבו תוקעים לך מחטים, זה אמור לכאוב.

וזה ממש כואב, כואב עם סימנים בורדו-צהוב ועייפות שנופלת עליי בכזאת עוצמה שאני תמיד הולכת בערב כי אחרי זה זה ישר למיטה.

בסוף מרץ הייתי בהודו למספר ימים ולקחתי 4 טיסות בשביל זה. בטיסה לפני האחרונה לא ישבתי כמו שצריך ונתפס לי הצוואר (לא זוכרת אם כתבתי על זה).

זה נפל על חג ולא היה אף אחד בבייג'ינג ותוך גישוש אחר מרפא סיני כזה או אחר, הזכירו לי שי', שגר שתי תחנות ממני, מתמחה פה ברפואה סינית.

דידיתי אליו כבר באותו הערב לפי דעתי וכך התחילו הדיקורים האלה.

לצוואר לקח עוד כשבוע להשתחרר ומאז אני באה אליו לתחזוקה, לפעמים פעם בשבוע ולפעמים פעם בחודש.

בגלל שיש לי צורת ישיבה מאוד ספציפית שבה אני לומדת, אני תמיד נתפסת. אז במהלך כתיבת התיזה (התקופה השחורה) הייתי אצלו פעם בשבוע.

ולמה אני מזיינת את השכל על זה?

כי אתמול בזמן ששכבתי שם עם שמונה מחטים יצא לי לחשוב (הטיסה מניו יורק עשתה את שלה).

כשאני עם המחטים האלה בתוכי, אני חסרת אונים. אני לא יכולה לזוז כי כואב לי כשהמחטים זזות בתוכי וכשהוא תוקע אותן, אני מתעצבנת.

וחשבתי לי האם ככה מרגישות נשלטות? רק שהן נהנות מזה בנוסף, מחוסר האונים.

וכמה מוזר לי להיות במצב הזה, שבו אני אזוז רק אם חיי תלויים בזה.

ומה קורה אם יש לי אפצ'י?

וכמה אני לא מחוברת לגוף שלי, למרות שהוא ואני נמצאים ביחד כבר כמעט 31 שנה.

אני לא מודעת לנקודות הבעייתיות של הגוף שלי, חוץ מהגב.

ומי שרוצה חוויה מלאת כאב, שתעשה מסאז' מקצועי בתחת.

זה כל כך כואב שאני לא ממליצה לעשות את זה כשיש חפצים חדים בהישג יד, או גרזן, שזה מה שתמיד עולה לי בראש כשהוא תוקע או משחרר מחט.

וזה מביא אותי לעוד נקודה, אין לי סף כאב גבוה. אני גם לא נהנית כשכואב לי, זה מעצבן אותי, אין תחושת אושר שמציפה אותי בזמן או אחרי זה.

ואם התחלתי להתרגל לכאב כשהמחט נכנסת, זה הרבה יותר כואב לי כשהוא שולף אותן.

בקיצור, ממליצה בתור חוויה ונילית כואבת למי שבעניין.