שוב ניסיתי למצוא משהו דרך אתר ספציפי ושוב זה היה מאכזב, לא מספק ובזבוז זמן.
אני צריכה ללמוד שכשמשהו הוא לא, אז הוא לא.
אני מקווה, ואני יודעת שזה לחלוטין נאיבי מצידי, שיהיה לי יותר הצלחה דרך הכלוב.
מובן לי שדבר לא מובטח ואני עובדת על עצמי המון על מנת להגיע לישראל אדם שלם ומוכנה לשלב הבא.
קראתי עכשיו את הבלוג של סטורמי (http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?blog_id=64993) וכל כך הסכמתי עם מה שהיא כתבה שזה נתן לי השראה לכתוב בעצמי...
ומה ההשראה?
שואלים אותי המון אם אני מתרגשת/ חוששת/ דואגת וכד' מהעזיבה הקרבה וממשמשת.
אני תמיד עונה שאני כבר רוצה להתחיל את השלב הבא בחיים שלי, להתחיל לבנות את עצמי.
אני לא חוששת מהעזיבה מכיוון שאני שלמה איתה. זה הזמן שלי לעזוב, אפילו אפשר לומר שחודש מאוחר ממה שהייתי רוצה והיה בתכנון המקורי.
אני מתרגשת מההתחלה החדשה שמחכה לי אבל לא מתרגשת מהעזיבה, היא באה לי בטוב, בעיתוי שבו אני מרגישה שמיציתי את עצמי בסין מבחינת מקום מגורים קבוע וההתפתחות המקצועית שלי.
המטרה הבאה שלי הינה כפולה: אני רוצה למצוא בן זוג ואני רוצה למצוא עבודה מעניינת ומאתגרת שבה אוכל לגדול ולהתפתח, להיות מוערכת ולהעריך את התוצאות של מעשיי ותרומתי.
אני יודעת, זה יכול להישמע נאיבי או אוטופי, אבל אני מאמינה בשינוי חיובי, ומאמינה שעבודה רצינית ומחויבת מביאה תוצאות.
בגלל זה חייכתי כשקראתי לגבי כוחה של המילה, כי זה נכון. כשאת מחליטה שאת רוצה לחפש את מחפשת, וכשאת מחליטה למצוא את מוצאת.
ואני רוצה למצוא, אני מרגישה את זה בפנים וזה מקרין החוצה.
אפילו פתחתי לינדקאין (שמעת בנט??? עשיתי את הצעד המיוחל! רק מה עכשיו???).
עניין הפייסבוק לא יקרה, אני בקטע של חברים בשר ודם ורכילות זה רק ב YNET.
ומה בעניין בן הזוג? אני רוצה לנסות לבחון כמה אופציות מהכלוב, לפחות בשביל להבין איך זה עובד בישראל ואולי יתמזל מזלי ואמצא את שחפצה בו נפשי.
רשימת תכונות יש מפה עד להודעה חדשה, אבל הכוונה שלי זה לא למצוא מכונה, אלא בן אדם. עם פלוסים שאהנה מהם ומינוסים שאדע להתפשרולהבליג עליהם.
רק לצורך הדגמה, התחלתי ללמוד למבחן הרמה הכי גבוהה בסינית, עליו אבחן פעמיים.
המורה שלי לסינית סיפרה שבעלה הביא הבייתה צב בשביל לאכול אותו (זה לא החלק הבעייתי, הם באמת אוכלים הכל. נראה אותכם רועבים שנים ותראו שאפשר לאכול קליפות עצים אם צריך).
לפי מה שהיא אמרה לי הדרך להרוג את הצב זה לתקוע לו מקל אכילה בפה ואז איכשהו לחנוק אותו או מה שזה לא יהיה (ואני בכלל לא אוכלת בשר).
היא ביקשה ממנו לא לעשות את זה בבית כי היא לא יכולה לעמוד בזה ואם הוא כבר בוחר להרוג צב חסר ישע, אז רק שיהיה מחוץ לבית.
הוא צחק, הלך למטבח וטבח בצב המסכן.
לאחר מכן הוא בישל אותו ואכל אותו.
הוא ניקה אחריו.
היא שאלה אם זה משהו שיכול לקרות גם אצלינו המערביים.
אמרתי לה שאצלי בבית יש בדיוק שתי אופציות לגבי כל התרחיש הזה:
1. הצב הזה לא ימות אצלי בבית ובטח שלא ייאכל שם ובטח ובטח שלא ע"י בן זוגי.
2. אם צב ימות אצלי בבית (מוות לא טבעי), זה יקרה בדיוק פעם אחת: ראשונה ואחרונה. לאחר מכן הגבר הזה, שהעיז לא לכבד אותי, ימצא את עצמו מחוץ לביתי ובטח ובטח שמחוץ לחיי.
היא אמרה שהאופי שלה לא מספיק חזק. אני אמרתי שמבחינתי, סיטואציה כזו אינה בכלל בגדר האפשר.
אם נעביר את זה גיור, אצלי בבית לא ייהרגו בעלי חיים לצורך מאכל.
זה לא אומר שהגבר לא יוכל לאכול בשר, פשוט לא לידי ולא בישול בתוך הבית.
אני מוכנה להתפשר על הרבה, אבל כמו אשה ואדם יש לי עקרונות שהם עקרוניים ויותר מזה, חשובים לי.
זה בקטנה.
בנט, מה עושים עם הלינקדאין???
