בלשון ציווי!

מחר יום הולדת
תראי יש לי שוט לבן חדש
אקשור אותך תכף
אצליף בישבן כמעט מושלם

(או שלא).

כן כן, מחר יש לי יום הולדת. 33, תודה.

כמו בכל שנה, כמעט, אני אקח יום חופש ואגרבץ בבית בבוקר. אם יהיה יום יפה אשב בחוץ, בשדרה, אשתה קפה ואקרא את הספר הזה שמחכה שאסיים אותו כבר כמה שבועות. אולי בצהריים אלך לראות סרט, לבד בשקט בחושך. בשעות הערב המוקדמות אפגש עם כמה חברים, אשתה כמה בירות (בכל זאת, זה גם סט. פטריק). ובלילה אצא לארוחת ערב עם זוגתי ואסיים בסקס אל תוך הלילה.

בשנה שעברה עוד הצלחתי להשחיל בין לבין גם סשן קצר, עם מישהי שדיברה על חוויה שלא אשכח לעולם, ואני חייב לציין שהיום לקח לי כמעט שעה להזכר איך קוראים לה. "מתנה מיוחדת ליום ההולדת" היא הבטיחה, ובמקום להעניק לי מתנה קיבלתי שעה משעממת, מלאת מתח ועכבות. במקום לקבל משהו, לקחו ממני. לקחו ממני את שלוות היום.

ולכן השנה, אני לא בטוח שבא לי משהו. ההיא קצת קלקלה לי את חווית יום ההולדת, ולכן אני נזהר. ליום ההולדת אני צריך משהו מיוחד, משחרר, מרגיע, מפרק מתחים. וכשאני מסתכל מסביב, והכל נראה לי רגיל ומשעמם. ישן ומשומש ולא מפתיע.
ולכן השנה אולי לא. בהנחה שלא הולכות ליפול עלי מהשמיים הצעות חריגות (ואני בהחלט לא צופה את זה), אז השנה לא. בלי סשן.

יש אנשים שיום ההולדת גורם להם להסתכל על חייהם, או סתם על השנה שחלפה ולשקוע בתוגה על זמן שבוזבז, הזדמנויות מוחמצות, החלטות שגויות וכאלה. כמו שניתן לנחש, אני לא ממש כזה. לפחות לא ביום ההולדת. אני הוגה בחיי ובהחלטותי די והותר על בסיס יומי, ואין לי צורך ביום אחד בשנה בשביל לעצור ולחשוב על זה.

ביום ההולדת אני מפנק את עצמי בדרכים שונות מהשיגרה.
אני חושב שהשנה, זה בעיקר לקחת קצת מנוחה. לנמנם. לקרוא. לאכול טוב. לשתות. לזיין.
אהההח, אני מקבל זיקפה מנטלית רק מלחשוב על זה 😄