בלשון ציווי!

היא עומדת ערומה לגמרי, כמו שביקשתי. השיער שלה עדיין רטוב מהמקלחת, מסורק. מבט מופנה קדימה. אני עומד מאחוריה ומתקרב לאט.
"עשית כל מה שביקשתי?" אני שואל
"כן אדוני" היא עונה

אני נוגע לה בשתי ידיים בכתפיים, ומרגיש איך היא מתכווצת בבהלה אוטומטית. העור שלה עוד לח מהמקלחת. אני מקרב את הפנים שלי לקימור הצוואר שלה ולוקח שאיפה עמוקה, ארוכה ואיטית.

"את מסריחה" אני אומר לה, "יש לך ריח של כלבה"
"עשיתי כל מה שביקשת" היא אומרת, לא מבינה.
"תסתמי את הפה"
"כן אדוני"
"לכי להתקלח" אני אומר "תתקרצפי טוב טוב. יש לך חמש דקות לחזור בדיוק למקום הזה"
"כן אדוני" היא אומרת ורצה למקלחת. אני שומע מים נפתחים ונכנס אחריה. מסתכל עליה מתקרצפת בסבון, במים שבוודאי לא הספיקו להתחמם. היא סוגרת את המים ואני נותן לה להתנגב ולצאת לפני, הולכת יחפה ולחה לסלון. אני ניגש אליה שוב מאחורה. לא נוגע בה. לוחש לה באוזן
"זה לקח יותר מדי זמן. הרבה יותר מחמש דקות"
"סליחה אדוני" היא אומרת.

אני לוקח עוד שאיפה עמוקה וארוכה, מריח את הסבון והשמפו ומרגיש את האוויר הקר והלח.
"את עדיין מסריחה כמו כלבה" אני אומר.
"סליחה אדוני, אני מנסה"
אני שולח יד מסביבה, נוגע לה בבטן, ומחליק את היד מטה מטה, מרגיש את הכוס המגולח שלה. חלקה כמו תינוק. "וגם יש לך זיפים" אני אומר, "כל כך קשה להתגלח כמו שצריך?"
"סליחה אדוני" היא אומרת.
"אני אהיה נחמד ואתן לך עוד עשר דקות. לכי להתקלח שוב, ולהתגלח שוב. ותתקרצפי טוב טוב"
"כן אדוני" היא אומרת, "תודה אדוני"

אני עוקב אחריה בעיניים ונכנס אחריה לחדר האמבטיה. אני מסתכל עליה כשהיא מתקלחת, מתקרצפת עם מין ספוג ליפה קשה. העור שלה נעשה אדום יותר מהשפשוף. אני מביט בה כשהיא מרימה רגל על שולי המקלחת, ומגלחת שוב את הכוס המגולח שלה. אני מביט בה כשהיא מתנגבת מהר וכשהיא חוזרת חזרה לאותה עמידה בסלון.

אני נעמד שוב מאחוריה, לוקח שוב את אותה השאיפה הארוכה והעמוקה. מתענג על הריח הזה של הסבון והמים. של העור הלח. אני נוגע שוב בכוס שלה, מרגיש את העור המגורה מהגילוח.
"הצחנה לא יורדת ממך, כלבה" אני אומר.
"סליחה אדוני, אני באמת משתדלת" היא אומרת.
"כנסי שוב למקלחת" אני אומר לה, "תפתחי את המים ותחכי לי".
"כן אדוני" היא אומרת ונכנסת שוב לחדר האמבטיה.

אני שומע את המים נפתחים, ודי בטוח שכבר אין מים חמים בדוד. אני מוציא מהתיק בקבוק של שמפו ומרכך "דוגי" לכלבים. על הבקבוק הלבן יש מדבקה עם צילום של גולדן רטריבר. בבית רוקנתי את הבקבוק מתוכנו המקורי, שטפתי אותו, ומלאתי מחדש בסבון ירוק של "פינוק".
אבל היא לא יודעת את כל זה. היא רואה רק שמפו לכלבים.

"זה בשבילך" אני אומר לה, ומושיט לה את הבקבוק. "אולי זה ישטוף ממך את הצחנה הזו שלך"
"אני לא יכולה" היא אומרת מתחת לזרם המים, מביטה באימה בבקבוק השמפו, "זה יותר מדי משפיל".
"לא שאלתי אותך" אני אומר לה. "כף יד קדימה".
היא מושיטה את כף ידה קדימה לאט, רועדת, ואני סוחט החוצה שלולית גדולה של סבון לכף היד שלה. וכשהסבון נוגע בה היא כמעט ובוכה.
"תשטפי טוב מאחורי האוזניים, כלבה" אני אומר לה, "יש לך חמש דקות להיות בחוץ"
"ת...ת...ודה אדוני" היא ממלמלת.

אני נשאר שם בחדר האמבטיה, מסתכל עליה. ילדה יפה ורטובה, מתקלחת במים פושרים ושמפו פינוק. רועדת מקור וגועל והשפלה. ומרגישה כמו הכלבה הכי מסריחה בעולם.
תענוג קטן.