בלשון ציווי!

הכול במידה - בעיני זה לא באמת פרדוקס.
הרי אם יגש אליה זר ברחוב, יקרא לה זונה וינגב בשיערה הארוך והיפה את מה שפלט קודם לכן - היא מאוד לא תאהב את זה. ייתכן שהיא תושפל, אבל בוודאי שלא יתלווה לזה שום ריגוש מיני. מבחינתה זהו אקט מאוד לא רצוי וקרוב לוודאי שהיא תתלונן במשטרה.
ומה ההבדל?
רק לאחר שהיא תאמין שאתה רוצה בה, שהיא נחשקת, שהיא טובה/ראויה/יפה/נסיכה - תהיה משמעות מינית להשפלה הזו. הדפוס המקורי שנוצר במוח ויצר את הקישור בין השפלה להנאה מינית, יושב לדעתי על בסיס של יחסים קודמים, משמעותיים מאוד, שהיו לה מול דמות מסוימת, יחסים שבהם היא מנסה תמיד להרגיש טובה, ראויה, רצויה - ולא מצליחה בכך, אלא להיפך. נוחלת אכזבה פעם אחר פעם. הריגוש המיני הוא סוג "פיצוי" על האכזבות האלה.
ומהם אותם יחסים מקוריים? טוב, לי זה נראה ברור.

ואגב, תמיד אני נותנת קרדיט, אם כי מרומז כמתבקש, על "כמו ממחטה בקופסה"...

Shot​(שולט) - יש מנעד רחב יותר של מפגשים/קשרים/היכרויות.
ברור שעם זר מוחלט ברחוב זו תקיפה.
אבל מה לגבי זר מוחלט, אבל בהסכמה מראש?
ומה לגבי סתם היכרות עניינית. כזו שקיימת לצורך זה? היא ממחטה, אני פולט.
הצורך בחיזור קיים, מן הסתם, אבל פה ושם, לפעמים, הוא מופרך לגמרי ונעשה בעיקר מתוך הרגלים.

הכול במידה - בסדר, במקרה של זר מוחלט בהסכמה מראש או "היכרות עניינית" נראה שיש מנגנון אחר, ושם באמת היא לא מצפה להרגיש נסיכה. גם אין זמן לבנות תחושות כאלה.
אתה שאלת על מקרה שבו היא רוצה להרגיש מחוזרת, ועל זה עניתי.
המנעד רחב, כמובן. יש הרבה דגים בים...

Shot​(שולט) - אז נתקלתי בפרדוקס. היכרות עיניינית, אבל "תחזר אחרי".
נו באמת.
אי אפשר לסכם מראש לאן כל זה הולך, ואז לשחק משחק אחר.