בלשון ציווי!

שלושה שבועות אח"כ היא שוכבת אצלי, חצי ערומה, על הרצפה בסלון. היא גמרה. אני גמרתי. ורק מקס-הארדקור ב DVD עדיין ממשיך בשלו, מפרק לאיזו אנורקסית את הצורה.

והיא שוכבת על הרצפה והחזה והשיער שלה רטובים מזיעה. העיניים שלה עצומות ונראה שטוב לה. יותר מדי טוב לה לטעמי. היא פוקחת עיניים ומחייכת אלי.
"תודה, אדוני" היא אומרת.
"בשמחה כלבה" אני משיב "עמידת מוצא".
היא מסתכלת כאילו לא מבינה, הרי הרגע סיימנו, לדעתה. אבל נכנסת לעמידת מוצא כמו כלבה מאולפת.
עמידת 6, תחת זקור באוויר, ראש מונף אל על. פה פתוח. עיניים עצומות.

היא עדיין רטובה לגמרי, ודי בקלות אני מחדיר לה שלוש אצבעות. אני מחפש קצת, ומוציא. היד שלי מכוסה בשאריות ממנה, ובמעט מהזרע שלי, שמצאתי בתוכה. אני עובר לצד השני ומקרב את היד לאף שלה.

"תריחי, כלבה", אני אומר, "זה הסירחון שלך".
"כן אדוני" היא מרחרחת "אני מסריחה"
"את כלבה מסריחה" אני אומר.
"כן אדוני, אני כלבה מסריחה. תודה אדוני".

אני מנגב את היד על הלחיים שלה, משאיר סימני חילזון על כל לחי והמצח. אבל זה לא בולט מספיק בשביל מה שאני מתכנן בשבילה.

אצל מקס ב DVD מישהי שותה שתן מכוס של מישהי אחרת עם צינורית. זה תמיד נראה לי מסובך מדי בשביל ההנאות הפשוטות שלי. אני מסתובב ומכניס את הזין שלי שוב לתוכה. לא קשה לגמרי, אבל קשה מספיק. אני מזיין אותה בצורה מכאנית. בלי רגש. פנימה החוצה. פנימה החוצה. אני לא רוצה סקס, רק עוד קצת זרע. עוד קצת מהלבן הדביק הזה.
אני מושך לה בשיער כשנמלטת לה אנחה.
"תיסתמי את הפה שלך, זונה. לא קיבלת אישור להנות" אני אומר ומתמוגג מנחת כשאני רואה אותה מתאמצת להכניע את הרפלקסים. אחרי כמה דקות אני מרגיש את הגמירה מתקרבת. מושך את עצמי החוצה, וסוחט את המעט שיוצא על הפנים שלה. מעביר קצת עם היד מלחי ימין ללחי שמאל.
עכשיו היא מוכנה.

"תודה אדוני" היא אומרת.
אני ניגש לספה ולוקח את הבגדים שאיתם היא הגיעה. חצאית מיני שחורה. גופייה שחורה. בלי תחתונים ובלי חזייה.
אני זורק את הבגדים על הריצפה לידה עם שטר של 20 ש"ח.
"ווינסטון לייט", אני אומר, "עשר דקות. יש פיצוציה מעבר לכביש"
היא מסתכלת עלי, לא מבינה. לא מאמינה.
"שמעת אותי, זונה. ותגידי תודה שאני נותן לך בגדים"
"תודה אדוני" היא אומרת.
וממהרת לעטוף את עצמה בבגדים.
"בלי נעליים" אני אומר לה, כשהיא מתקרבת לנעלי העקב שלה. "לכי יחפה, כמו כלבת רחוב"
"כן אדוני" היא אומרת.

היא עוצרת ליד הדלת. מפחדת. השיער שלה מבולגן ולח. יש לה שפיך על הפנים. יש לה ריח של תחת וכוס אחרי לילה של סקס. היא מביטה בי. מחכה להנחות.
"לכי זונה. אני מביט מהמרפסת"
היא לוקחת נשימה עמוקה, ויוצאת.
מהמרפסת אני רואה אותה, באור הניאון של הפיצוציה, קונה סיגריות ורצה חזרה. אני לא טורח למדוד לה זמנים.

כשהיא חוזרת היא מניחה את הסיגריות לידי ופורצת בבכי. היה לה קשה לצאת ככה. אני יודע. כבר הרבה זמן היא מדברת על לעשות משהו בפומבי, אבל מפחדת. והנה הסכר נפרץ. היא מספרת לי שהשכנה מהדלת ליד עלתה איתה במעלית, והסתכלה עליה בצורה "משונה". אני מחייך
"איך את מרגישה?" אני שואל.
"כמו זונה מושפלת. כמו כלבת רחוב. כמו חפץ". היא אומרת, ומנגבת את הדמעות.
"ומה אומרים?" אני שואל.
"תודה, אדוני" היא מצחקקת מתוך הדמעות, "תודה"

אני מרשה לה לכרוע ברך לידי ולהניח את הראש שלה על הירך שלי. אני מרגיש את כל הטינופת מהפנים שלה נדבקת לי לירך. אני מדליק סיגריה ומלטף לה את השיער. מסתכל על הגוף היפה שלה. על כפות הרגליים המלוכלכות מהרחוב.
אני לוקח שאיפה עמוקה, ומשחרר עשן. נותן לה לקחת שאיפה, כשהסיגריה ביד שלי. ורואה אותה משחררת לאט, במין תחושה של הקלה עצומה. היא מחייכת.
"מאפרה" אני אומר וכמו כלבה מאולפת, היא מושיטה כף יד קדימה, מחכה לאפר.
אני מאפר לה בכף היד, ונותן לה עוד שכטה במתנה.

"יפה מאוד כלבה" אני אומר, "יש לנו עוד לילה ארוך".
וברקע מקס-הארדקור מכריח את האנורקסית שלו לומר למצלמה בחיוך "היי אמא, אני זונה מלוכלכת", כשהפרצוף שלה מרוח באיפור, שתן, דמעות ושפיך.