לפני 20 שנים. 29 ביוני 2004 בשעה 12:32
היה יום קשה אתמול. התחיל דווקא נפלא. התעוררתי בבוקר בתחושה של התעלות אחרי סופ"ש מלא ריגושים. זה התחיל ביום שישי בים עם חברים והמשיך בדירה המושלמת של המאהב המושלם שלי. שבו עשינו לקחנו הרבה סמים נפלאים ועשינו סקס מצויין. אחר כך הוא הקפיץ אותי במכונית החדשה שלו לבקר חבר טוב שם ישבנו ושוב העברתי את היום בים – אני נורא אוהבת ים...
כשחזרתי ממנו החלטתי לעשות ביקור אצל האקס שלי – הבחור ששבר לי את הלב לפני כמה חודשים ולהשויץ קצת בחיים הנפלאים שלי – במאהב הבלונדיני החתיך שלי, בגוף המושלם שלי (אחרי דיאטת רצח שבה הורדתי יותר מ -10 קילו), בזה שהפסקתי לעשן את הסיגריות שהוא כל כך סבל מהן, בזה שאני נראית ומרגישה מצויין – הוא כמובן עדיין תקוע באותם סרטים ישנים. עדיין מחפש את עצמו במקומות שבהם אף פעם לא ימצא, מקומות שבהם כנראה גם אני הייתי – אחרת מה בכלל הוא מצא בי.
הגעתי אליו עם תכנית מוגדרת מאוד...שאם היא הייתה עובדת אז הייתי צריכה לומר שסבתא שלי ז"ל כנראה צדקה בטענה שלה שהחיים הם בדיוק כמו ב"יפים והאמיצים".
הטיפש החליט להביא איתו גראס מאמסטרדם...שם הוא היה לפני כמה שבועות...ואני החלטתי שהיום זה זמן מתאים לראות איך ישפיע הגראס החזק הזה על מערכת היחסים ביננו שהחלק הרומנטי שלה, כאמור, נגמר כבר לפני כמה חודשים – ביוזמתו...ואני, כמה נחמד, תקועה עליו מאז. הוא רצה שנשאר ידידים...ואני הסכמתי לקחת את מה שהוא היה מוכן לתת.
שכנעתי אותו לעשן...הוא אמר שהוא שומר את החומר הזה לאירועים מיוחדים..."זה אירוע מיוחד היום" הודעתי לו. הגראס היה באמת חזק מאוד...וזה שירת מצויין את המטרה שלי. התחלתי ללטף אותו. אני מכירה אותו מצויין – יודעת בדיוק היכן לגעת. הוא מגיב למגע שלי...כמו ילד, מתמסר אלי. זה מה שכל כך אהבתי בו תמיד ההתמסרות הטוטאלית הזאת למגע שלי, איך שההנאה משתלטת עליו – כמו תינוק שחושפים לו שד. לא התכוונתי להמשיך, תכננתי לקרוע אותו ממני בדיוק בשניה שהוא הכי רוצה אותי...להזכיר לו כמה אני טובה לו...ומה הוא מפסיד בכך שהוא לא איתי. והתכנית עבדה לפי הספר. עם כל הקושי הצלחתי להתנתק בדיוק ברגע הקריטי – לשחק את הביצ' המושלמת ולסגור את הדלת אחרי.
הייתי כל כך מרוצה מעצמי על הסצנה...הסתובבתי זורחת כל הערב – והיום שלמחרת.
ואתמול בערב אבי מתקשר – המאהב הבלונדיני המדהים שלי ואומר לי במבטא הכובש שלו – שהוא לא יכול להמשיך. היושרה שלו לא מניחה להיות איתי. " שנינו אנשים נקשרים" הוא אומר לי "ואנחנו לא מתאימים". "אני רוצה משהו אמיתי – הכל או כלום. אנחנו לא יכולים ככה סתם להפגש לעשות סקס ואחר כך ללכת כל אחד לדרכו – זה לא עובד בשבילי". ואני רוצה אותו – האמת, הוא צודק – אנחנו לא מתאימים, לא מתקשרים בשום מקום חוץ מבמיטה , אבל אני רוצה אותו. לא רק בגלל היופי הפיזי הכובש שלו אלא גם בגלל האמתיות שלו – היושר שלו, היכולת שלו להיות הכי אמיתי שבעולם. אני מעריצה אותו. למרות שזה צפוי מראש...הכשלון...למרות שאני יודעת שאם היינו נשארים ביחד, שאם היינו מנסים אפילו להיות זוג שנינו היינו נפגעים ומבזבזים את הזמן שלנו על משהו שהוא חסר סיכוי מראש...עדיין אני רוצה אותו. כואבת לי המחשבה שאני לא אוכל יותר לחבק אותו, לגעת בו – הוא כל כך יפה לדעתי – כל כך טהור ואמיתי – הלאוי שמישהו כזה היה רוצה אותי. ומצד שני אני יודעת שזה היה משעמם אותי – יודעת שאחרי חודש או חודשיים ההתלהבות שלי הייתה יורדת – הייתי מחפשת את העומק ולא מוצאת והייתי נשארת עם התלות שממנה היה לי קשה לצאת. אז תודה אבי, תודה על הימים הנפלאים שהיו לנו ביחד...תודה על החוכמה שלך, שהשכלת לחתוך את הדברים בזמן – ואני יודעת שגם לך היה קשה...אני מקווה שאני אתקל בך ביום מן הימים. שתמצא אישה שתאהב אותך – כמו שמגיע לך שיואהבו אותך ואני שאמצא לעצמי גם בן זוג שיתאים לי ואז נוכל להיות החברים הכי טובים. כי אתה באמת אדם מדהים.
אחרי שאבי ניתק התקשר אהובי הוירטואלי. לא, אין לו מבטא...הוא סתם מדבר מוזר. שומעת את הקול שלו בצד השני...בא לי לחבק אותו , לעטוף אותו, לאהוב אותו לעולם. הוא שואל אותי על אתמול – ואני מתוודה על הכל – על האהבה שלי, מתחננת אליו שיתן לי עוד הזדמנות. והוא בשלו, נמצא בעולמות הוירטואלים שלו – לא רואה אותי בכלל ולא רוצה לראות. הכאב מציף אותי, הדמעות במורד הלחיים. הסבל של הלב השבור שלי...כבר כמעט התרגלתי אליו. אין אפילו סדק במעטה שלו – חשפתי את הכל...הוא לא רוצה. הוא אומר שאני לא רצינית. שזו לא הייתה מערכת יחסים אלא הרפתקאה מרגשת שהוא נסחף אליה. נותרתי לבדי עם הכאב, ההשפלה, נתתי הכל – ושוב נשארתי בלי כלום...מה עושים מכאן?
התעוררתי בבוקר והחלטתי שכלום זה מקום מצויין להתחיל בו. אני אופטימית מטבעי וחשוב להסתכל על החצי הכוס המלאה. אני נראית מצויין – פחות 10 קילו...אפילו הבגדים הישנים שלי כבר לא נראים עלי טוב...אז כנראה זה הזמן לקנות מלתחה חדשה...וחיים חדשים. בלי מאהבים ישנים, שכנראה באמת לא מתאימים לי. בלי סמים...כי זה באמת כבר לא לגילי ומסיבות טראנס שלא מייצגות שום דבר אמיתי בשבילי. ועם עצמי נטו – אני יודעת שאפשר לאהוב אותי – אני יודעת שאי שם יש איש אהוב שמחכה רק לי...אני יודעת שזה נשמע קיטשי ברמה אחרת...וברוב המקרים אלו גם סוג ההחלטות שקשה מאוד לעמוד בהם – אבל, אבי צדק – מעכשיו אסור להתפשר – אני כבר בת 30 – והגיע הזמן למצוא את הדבר האמיתי.
