הוא עמד על בירכיו, סנטימטרים אחדים משמלתה השחורה, הקצרה והצמודה. שוב חש בריח גופה, כמה חיכה לו, כמה דמיין אותו בלילות והיא ידעה זאת... " תרחרח כלבלב" היא אמרה, "אבל רק לרחרח..." הוא עצם את עיניו והתקרב עוד סנטימר או שניים עד שאפו נגע קלות בבד שמלתה, נשימותיו הארוכות נשמעו היטב בשקט של החדר, נושם לתוכו את ריחה של גבירתו, מכינס אותה לתוך ראותיו. גופו רעד, פיו החסום לא הפסיק לטפטף כשהגאג תקוע עמוק בפיו. הוא בדחיפה קלה של גבירתו, מרחיקה אותו מעט ממנה, הוא המשיך להתנשם בראש מושפל. היא אחזה בסנטרו, הרימה את ראשו קלות ונעצה בו מבט חודר בעיניה הירוקות. אצבע מטופחת בלק אדום בוהק רפרפה על שפתיו אוספת מעט מהרוק שלו ומציירת בעזרתו על פניו. הוא עצם את עיניו, מתמכר למגע ידה של גבירתו. ואז באחת אחזו ידיה בעורפו והצמידו את פניו למפשעתה. ריחה היה חזק וברור והוא התרגש כולו. "רוצה אותו?" שאלה, והוא הצליח להנהן מעט בראשו ולהשמיע קול עמום. "לא שמעתי!, אתה רוצה אותו?" הגבירה במעט את קולה. הוא הניד בראשו בעוצמה וניסה למלמל "כן גבירתי" בפה חסום. "אז תצטרך לעבוד קצת בשביל זה..." ושוב חש בחיוכה.
הוא שמע אותה מתרחקת מעט ואז שמע קול של משהו מתכתי שמונח על הרצפה. "אלי!" היא אמרה והוא הסתובב וגרר עצמו על בירכיו לעברה. "אנחנו לא רוצים שתהיה רעב נכון?", הוא הניד בראשו לשלילה. "יפה, אז תוציא את הכיבוד שלך לצלחת", אמרה והצביעה על צלחת אוכל של כלבים שהיתה מונחת לרגליה. הוא כיוון את גופו לצלחת, מנסה להגיע לעמדת כריעה מעליה. מאמץ את שריריו מתחיל ללחוץ ולהוציא את הדובדבנים מישבנו. הראשון יצא ופספס במעט את הצלחת. סטירה על ישבנו עצרה אותו. "מהר לאסוף אותו ולהחזיר לצלחת" ציוותה. היא משכה בגאג על עורפו ושיחררה את פיו. הוא לא הספיק ממש להתנשם כשהיא דחפה את ראשו לרצפה. כשידיו קשורות מאחור החל לחפש בלשונו את הדובדבן האובד מחד כשהוא מתאמץ שלא להוציא את חבריו שעדיין נמצאים בתוכו. מספר שניות של גישוש באור הקלוש והאבידה נמצאה. הוא הכניס אותו לפיו והעביר אותו בזהירות לצלחת, מודה להוראות על ביצוע חוקן יסודי עם הגעתו... "כלבלב טוב, עכשיו תחזור למשימה". הוא הסתובב בחצי זחילה על צידו מכוון עצמו טוב יותר ומנסה להוציא את סעודתו לצלחת. אחד, שניים, שלוש, ארבע, הפעם הצליח לדייק. הוא לחץ עוד קצת לוודא שלא פספס בספירה ואז הסתובב לגבירתו, מניח את ראשו על הרצפה לרגליה. "כלבלב טוב, עכשיו לאכול". הוא הסתובב שוב לצלחת והחל ללקק אותה בגישוש אחר הדובדבנים והחל באכילתם. לפתע הרגיש את סנדלה של גבירתו לוחץ על ראשו מצמיד אותו לתחתית הצלחת מכריחה אותו ללקק אותה צמוד בחיפוש אחר הדובדבנים, בין החרצנים שהשאיר. "סיימתי גבירתי" הוא אמר בשפתיים צמודות לצלחת המתכת הקרה. "יופי כלבלב טוב שלי" אמרה מבלי להוריד את סנדלה מראשו. "עכשיו כשאתה שבע אפשר להמשיך..."