מיש

זו  זכות  לתת  שירות!

לא לכל אחד.

רק למי שאוהבים.

למי שראוי.

למי שאוהב.

למי שמעריך.

למי שעבורו, אני מס' 1 (או כל מה שיבחר).

* מוקדש לשני הגברים בחיי }{

בתאריך 22.11.2009 נפגשתי לראשונה עם מס' 1

במשך חודש וחצי, רק התכתבנו.
במהלכם, נוצר פתאום קשר עם מישהו, שהיה נראה שהוא האביר על הסוס הלבן.
זוגיות צפופה, עם דיבורים על ילד משותף.

ואז קיבלתי הודעה אדומה:

27/12/09   13:58  ​(שולט) : היי את מאוד מסקרנת אותי
                                         אשמח להכיר אותך יותר

התעלמתי...

אחרי יומיים, כשהייתי מחוברת, עוד אדומה:

29/12/09   13:47  ​(שולט) : היי אשמח להכיר אותך

13:56  מישלי : זה מעניין...
לפני כמה ימים שלחת לי הודעה, שאני מסקרנת אותך.
מה בדיוק מסקרן ?
זה שכתוב לי בפרופיל שאני תפוסה ? (למרות שזה בימים אלה רק חלקית, גיליתי לך סוד)

אגב, בן כמה אתה ?

14:48 ​(שולט) : היי
בן 35 מתא טוב את גם מסקרנת ואני גם רוצה להכיר אותך זה לא פסול חחח
נ.ב שמח שגילית לי סוד עם בא לך להחליף תמונה או טלפון ?

14:57  מישלי : שאלה נוספת, האם אתה דיסלקט ?

14:58 (שולט) : חח קצת ....

15:00  מישלי : קצת הרבה   ( :

15:02  ​(שולט) : בא לך לדבר בטלפון ?

15:04  מישלי : אולי עוד מעט, צריכה לעשות כמה דברים

15:05 (שולט) : אז תשארי מספר בבקשה ..

15:38  מישלי : זה יהיה לא זהיר מצידי !

עברו כמה ימים, והוא ניסה שוב: 

03/01/10 21:14 ​(שולט) : היי את פה?

ואז נגמר הסיפור עם האביר, ונפגשתי בפעם השניה עם מס' 1,
ולראשונה בחיי, נהייתי "שלו", באמת משויכת Body & Soul.

חודשיים וחצי אחרי (עוד כמה ימים זה בדיוק עשור אחורה),
שוב כשהייתי מחוברת, הוא שלח עוד הודעה:

22/03/10 13:26  (שולט) : היי אשמח לדבר איתך

13:36  מישלי : כבר התכתבנו לא פעם בעבר...
                       אפשר לדעת מה פירוש הניק שלך ?

וזהו.
מכאן שקט בגיזרה.
ממנו.
לא אצלי.
בחיים שלי היו רכבות הרים, ואז רכבות שדים, ואז ייאוש ותהום.

גלגול חיים של שנה וחצי!

ואז נפגשנו במפתח...

לפגישה ההיא שנמשכה עד עלות השחר, שעשתה לו משהו,
שהייתה באמת באמת מיוחדת, שהייתה משמעותית לשנינו.

אחר הצהריים הוא כתב לי:

28/10/11  15:52 (שולט) : היי מה המצב מותק???מה איתך?
 

15:55  מישלי : מתחילה להתעורר מהשינה ( : 

15:56 ​(שולט) : נו מה ריכלתם עליי שהלכתם???? היה לי מדהים...  אגב מה הניק של M וA תכתבי לי בבקשה...

ביומיים הבאים התכתבנו קצת, והוא רצה לדעת איך היה לי ועניתי לו:

לראות את שתי החברות שלי בסיטואציה כזו (ביחד ולחוד).
לראות את התגובות שלך.
לראות איפה אני בכל זה, אם בכלל ועד כמה.

הצחוקים, הרצינות, המיניות, הדינמיקה.

אח"כ, היום, לקרוא את היסטוריית ההודעות (המפגרת) שלנו מהשנתיים האחרונות, ולשמוע על שלך איתן.
להצליב מידע (בשורות תחתונות) על התקשורת שלך עם כל אחת מאיתנו, במהלך היום הזה.

והחיוך שלך, שהוא בעיקר חמוד.

ואז התחיל קשר של כמה חודשים.
שכשאני קוראת את תחלופת ההודעות שבו, ונזכרת בפגישות ובפוסטים שכתבתי,
אני צוחקת מאד.

אם הייתי זורמת עם ההודעות הראשונות, אי שם בסוף 2009, 
החיים (שלי לפחות), אולי היו נראים אחרת.

אבל אין לי את האפליקציה הזו, של "מה אם..." 
זה עובר לשניה בראש, ולא מתפתח.

זה כן עובר ונשאר, כשמישהו חוזר לדפוק לי בדלת.
שגם כשהן מסתובבות, הן פוגשות את הקארמה שלי.

ככה היה עם מס' 1, שהתחיל איתי וניפנפתי אותו, חצי שנה לפני שכבש אותי.

ככה היה עם בן הזוג שלי, שלא זוכר שהכרנו, שלוש שנים לפני שגנב אותי בפועל!

ככה עם בעל הבית, שהיינו צריכים לעבור כמה גלגולי המתנה, עד שיקרה מה שקורה עכשיו.

* הפוסט הזה מוקדש למכשפה שהפילה לי הערב אסימון, שבוטחת בי בלי להכיר.
  שאני מחכה להכיר ולקפה }{

"אני רוצה הודעת SMS, ברגע שאת פותחת את העיניים,
ואחת בשניה האחרונה לפני שאת הולכת לישון."

"למה?"

"כי אני רוצה להיות הדבר הראשון שאת חושבת עליו כשאת מתעוררת,
והדבר האחרון שעובר לך בראש לפני שאת נרדמת."

זה היה עם הראשון שלי בסצינה, מכאן, בדיוק לפני 16 שנה.
בימים של הטלפונים הטיפשים, עם הטכנולוגיה הפרימיטיבית.
כשלשלוח תמונה, הייתי מצלמת במצלמה (דיגיטלית לפחות), מעבירה למחשב, ואז למייל.
שלא נדבר על סרטונים...

אז זו הייתה ההתניה הראשונה שנכנסה, לא יודעת כמה הוא הבין את עוצמתה.
אח"כ הגיעו עוד רבות.

ובחלוף השנים, היא באה לידי ביטוי גם עם מס' 1 ועם קריטי.

עם בן הזוג שלי זה לא היה נחוץ, כי התעוררנו והלכנו לישון לאותה מיטה.
עונג אדיר מסוג אחר, שזכיתי בו בגיל מאוחר יחסית.

עכשיו עם בעל הבית, זה נכנס מעצמו.
לא כי הוא ביקש (הוא לא), אלא כי בעיני זה לא יכול להיות אחרת.
אבל זה עדיין אחרת, כי יש גבר אהוב ושווה וחם וחבר ואוהב לצידי.
אז לומדים לשלב.

בנתיים, זה רק מגביר תשוקות לכל הכיוונים וחיות ודיוק ועוצמה.
ומרגיע ומאזן וממלא.

ובהמשך למשפט האחרון בפוסט הקודם...

אני מרגישה בשליטה! תרתי משמע!

* החיים חזקים מהכל! וממשיכים! גם לצד איום קיומי.

את מי מעניין, מה שיש לי לומר בבלוג היום??

פוסטים מתפרסמים פה, אחת לכמה שניות...

לפחות  שסוויטי תשים תמונה! שיהיה מעניין (:

* המושג "הכל - Under control" מקבל משמעויות חדשות עכשיו...

וברקע זה... כדי לעשות קצת שמח בימים לא פשוטים אלו!

לכולנו 💕

הייתה אצלי עכשיו לביקור של כמה שעות, איזו ג'ינג'ית פלפל כמוני.

הכרנו אותה לפני שנים דרך הפייס (היה לה דף שהתעסק בבעייתיות של הטרור הפמיניסטי).
הייתה לי אז איתה, תקשורת וירטואלית בלבד.

היא יצרה איתי שוב קשר לפני כמה ימים, כשגילתה שאנחנו מתגוררות באותו ישוב (לא גדול).
היא פה כבר חצי שנה, בזוגיות חדשה, מעניינת.

אז קבענו להפגש והנה זה קרה!

נכנסה בדלת והיה ממש מבאס, שאי אפשר היה להתחבק...
חיבוק זה מתבקש! אצלי בכל אופן, אני חבקנית ידועה!
אבל קורונה וזה... והבוקר התחלתי להלחץ, שלא כהרגלי.

כבר שני דברים, שלא אופייניים לי!

אז התיישבנו והתחלנו לדבר, בעצם שיחת הכרות.
פתחנו בפרטים יבשים של החיים ומהר מאד גלשנו לעסיס.
והיא סיפרה לי ואני סיפרתי לה והיה מרתק!

כמה שאני אוהבת להכיר אנשים.
לאחרונה גם רמת החיבור עם אנשים שוב עולה לי, הרצון להשמיע ולשמוע.

אז סיפרתי לה על שליטה בחיי, ועל התחנות שהראשונה בהן, היא מאז שאני זוכרת את עצמי
(נמצאות כאן בבלוג בארכיון, לא שמה קישורים! מוזמנים לחפש...)
ומצאתי את עצמי ממשיכה לספר את הסיפור שלי, בשורות תחתונות,
בפעם המיליון! (ואני אף פעם לא מגזימה!)
סיפרתי כבר כל כך הרבה פעמים, שכבר קצת נמאס לי לספר...
אבל אנשים רוצים לשמוע, ואם אני רוצה שיכירו אותי, אז זה חלק ממני.

אז נראה שהיא ונילית, אבל מלאת שאלות וסקרנות (תחקירנית במקצועה ובנשמתה).
כבר למדתי לספר, בלי להכנס לפרטים השערורייתיים (ולא חסרים כאלה אצלי).
ואני תמיד חוששת שזה חוטא אז לאמת, ואני פריקית של אמת.

דיברנו בעיקר על המשפחה ועל זוגיות, ועל בן זוגי שהיא מכירה,
הזכרתי רק בקטנה שיש עוד מישהו, שיש איתו גם שליטה והיררכיה, ולא פירטתי.
והייתי רוצה... אבל אני לומדת לסנן, לייצר קצב, בכלל בחיים...

קצת התבגרתי  (:

ועכשיו סופה מתקרבת, והכל מתחיל להרגיש אפוקליפטי!
בא לי להתחבק עם כל העולם, דווקא עכשיו יותר, כי הכל מוגבל.

שנהיה בריאים, כן?

יום ראשון.

אני אחרי סופ"ש של תקשורת דלה עם בעל הבית, אך חדה וחלקה.
מעט מילים, אבל לא צריך היה יותר.

אני מעדכנת בפרטים החשובים ובתוכניות, והוא מגיב או לא.

אז... היא (הנוכחית של מס' 1) הזמינה אותי, להצטרף אליה לערוך אודישנים, בחיפוש אחר חשפן.

והנה זה קורה:

מגיעים למקום בן זוגי ואני, הם כבר מכירים והכל מאד חברי.

אני אוהבת שהאנשים בעולם שלי מכירים, נפגשים.
אצלי זה לא הפרד ומשול, אלא הפגש ומשול (או לא 😉).

אני חלק מהזמן עסוקה בטלפון והם מדברים, גם עליי.
מעניין אותה מה גורם לי לקנא, הוא מסביר לה, מתי אני לא.
אם רוצים, לא מסובך להבין ממה שהוא מספר, מתי אני כן.

כשההודעה של האודישן הראשון מגיעה, היא מלווה את בן זוגי החוצה, כדי להביא את הנבחן הראשון פנימה.

אני בודקת שוב את הווטסאפ, מחכה בציפייה (מהבוקר) לקבל תגובה מבעל הבית.
עדיין כלום.

היא נכנסת לחדר עם הנבחן הראשון והאודישן מתחיל.
אנחנו שרועות על המיטה העגולה, מקשקשות, בוחנות ואני שולחת לבעל הבית הודעה:

[17:34, 8.3.2020] אני: הבחור הראשון פה.
                                   ממתק אנושי אמיתי 😉

אחרי 25 דק', סופסוף מקבלת סימן חיים:

[17:59, 8.3.2020] בעל הבית!!!: היי
[17:59, 8.3.2020] בעל הבית!!!: איפה את
[18:00, 8.3.2020] בעל הבית!!!: לא הבנתי מה הולך שם

[18:00, 8.3.2020] אני: הו שלום
                                   אתה חי 😉
                                   X ואני כאן, עושות אודישנים לחשפנים
                                   השני יצא עכשיו.
                                   איזה חמודים!

[18:01, 8.3.2020] בעל הבית!!!: חשפנים???
                                                 על מה את מדברת

ואז אני מזכירה לו על מה מדובר... 

[18:07, 8.3.2020] בעל הבית!!!: את רוצה שאכיר אותה

[18:07, 8.3.2020] אני: היא לחוצה ונבוכה מהסיטואציה, אומרת שמזל שאני פה

[18:07, 8.3.2020] בעל הבית!!!: מה אתן עושות
                                                 היא נוגעת בחשפנים וזה?

[18:08, 8.3.2020] אני: לא

[18:09, 8.3.2020] בעל הבית!!!: את רוצה שאכיר אותה?

[18:10, 8.3.2020] אני: ברור! אני לא יודעת אם היא תסכים.
                                   אני תמיד רוצה שתכיר!

[18:11, 8.3.2020] בעל הבית!!!: הבנתי

[18:12, 8.3.2020] אני: רוצה שאשאל אותה?

[18:12, 8.3.2020] בעל הבית!!!: תשאלי

[18:13, 8.3.2020] אני: תיכף☺
                                   אנחנו לא לבד, נכנס השלישי

אני ממתינה לרגע אפשרי, בודקת איתה ומעדכנת אותו:

[18:21, 8.3.2020] אני: היא תשמח להכיר

[18:21, 8.3.2020] בעל הבית!!!: אז איך נעשה את זה

[18:24, 8.3.2020] אני: אתה רוצה להגיע לכאן?
                                   אם כן, אני צריכה לדבר עם הבחור בקבלה...
                                   הוא הבין שהגיעו עוד אנשים וגבה תוספת תשלום על החדר

[18:25, 8.3.2020] בעל הבית!!!: אם מגיע אני אתן לך להשתעשע איתה

[18:28, 8.3.2020] אני: יש אישור
                                    שלה

[18:29, 8.3.2020] בעל הבית!!!: אישור למה

[18:29, 8.3.2020] אני: להשתעשע איתי

[18:29, 8.3.2020] בעל הבית!!!: לאן להגיע

ואז הוא מתקשר, ואני יוצאת למסדרון, ומדברים.
אני כמובן מתחילה להתרגש, כי עד עכשיו, כל ההתרחשות פה, הייתה מינורית וחמודה עבורי, הייתי בצוות "הניהול".
ברגע שיצר קשר, אני הופכת לחלק מ"המשחק".

הוא שואל אם היא עושה לי את זה, ואני מזכירה לו שאני לא נמשכת לנשים, אבל יכול להיות לי נעים, לגעת בחלק מהן.
הוא מבהיר לי בטלפון, עם המון חיוך וקול מרגיע, שהוא בא, כדי לאתגר אותי בזה.
ושנינו יודעים, שאם היא תשתתף, אני אשתף פעולה.

אני חוזרת פנימה, כבר במוד אחר, מסיימות עם האודישן השלישי, שהולך.
היא נכנסת לשירותים ואז דפיקה בדלת.
אני פותחת ויורדת על הברכיים.

על הברכיים, מולו ובנוכחותו, זה הכי טבעי ונכון.

זו פעם ראשונה שהיא רואה אותי בוטום, במקום מתמסר וכנוע.
עד היום, תמיד הייתי לידה בקונטרול. דומיננטית...
אבל ברגע שמגיע הבוס, היררכיות משפיעות, וגם המקום שלי מול אנשים משתנה, ככל שהוא מחליט.

פעם ראשונה איתה שאני שם, לא פעם ראשונה שלי.
אני מכירה את זה מול הגברים הדומיננטים (מהעבר והנוכחי) בחיי, הם אוהבים לגרום לי להתפתל במקום הזה.

מתפתחת דינמיקה מעניינת, בין שלושתנו.
מוסיקה ברקע.
ואז עולה הרעיון לעשות לי אודישן (לא זוכרת מי מהם).

"גשי מולנו. תסתכלי עליי ותרקדי" (לא שאם לא היה אומר לי, הייתי מסתכלת למקום אחר)

סיטואציה זהה למה שהיה קודם, רק שעכשיו אני הנבחנת והם השופטים.

אני רואה שהוא נהנה. וזה מה שחשוב לי. מזה אני נהנית.

הם מתייעצים כמה לתת לי.
היא נותנת 9, הוא נותן 9 וחצי (שבועות של שכרון חושים?)

"את יודעת למה 9 וחצי?"

"לא"

הוא עונה בחיוך הממזרי שלו: "כי אף אחד לא מושלם."

ואז קורא לי חזרה להצטרף אל המיטה ולהתחבר אליו חזרה.
הוא מתעניין לדעת, איפה היא רוצה אותי.

היא רוצה לראות אותי מושפלת.
מבקשת שאהיה על ארבע (אני מתרגמת בראש לשש).

הוא מאשר ומבקש שאסתכל והם מתעסקים אחד עם השניה.
מידי פעם הוא מעביר אליי מבט, לבדוק איפה אני (משערת שמנטאלית), ואני מחייכת אליו.

"מותר לי לומר משהו?"

הוא מאשר.

"זה לא יגרום לי להרגיש מושפלת, וגם לא לקנא.
חבל שתסחפי למשהו שלא שווה את המחיר, בשביל כלום.
יש מה שיגרום לזה, אבל את זה אני לא אספר לך."

אח"כ בטלפון, הוא כמובן שאל, ואני מיד עניתי.
כי אצלנו, במקום של בוטום, אין קלפים מוסתרים מהטופ.
זה מרגש ועמוק, רק בשקיפות מלאה.

האמירה שלי קצת משתקת אותה, היא חווה אותה כאיום, למרות שבאתי ממקום אכפתי ואוהב, זה לא נתפס אצלה כך.

אנחנו מרככים חזרה את הסיטואציה, וממשיכים לשחק.
היא מתחילה לחנוק אותו.
את שנינו זה קצת מצחיק... ואז היא אומרת שעכשיו תורי להיחנק.
הוא שואל אותה אם היא רוצה לחנוק אותי, והיא עונה שהיא רוצה שיחנוק אותי עם הזין שלו.
הוא מבהיר שזה לא יקרה, בטח לא פה.

עוד קצת קשקושים, מתארגנים, יוצאים, נפרדים.
נותן לי חיבוק ונשיקה ולוחש "דברי איתי אחר כך".
נכנסות לרכב שלה, כדי שתקפיץ אותי לרכב שלי.
כמה דקות קטנות של שיחה טעונה ואז הוא מתקשר.
שואל אם אנחנו עוד יחד ומבקש שאתקשר ברגע שאני לבד.

שתי דקות אחרי, אני מתיישבת ברכב שלי ואנחנו נכנסים לשיחת טלפון ארוכה ועמוקה.
מנתחים את האירוע.

אני נזכרת שוב, למה בחרתי להיות במקום הזה, איתו.
למה אני בוטחת בו.
למה אני רוצה לשמח אותו.

* כמה ימים אחרי, גיליתי שהנבחן השלישי נמצא במעגל הכי קרוב וגם מתארח באחד הפוסטים הבאים (:

https://m.facebook.com/groups/403684460340600?view=permalink&id=531771687531876

אבל זה נורא מצחיק!!

עם מחוך וקולר שלא היו עליי שנים!

מכיוון שהאוצרית הקטנה (sweet melody) מזמן לא כתבה בבלוג שלה, אני נותנת לה פה במה.

אבל אין לה מה לומר.

היא רוצה למסור ד"ש לחבריה היקרים, ושהחיים הונילים (האמיתיים), עושים לה טוב.

היא: "תודה לכל השואלים בשלומי"

אני: "יש כאלה?"

היא: "כן, שניים שלושה. סתם, יותר!"

האמת, שגם לי כרגע, אין יותר מידי מה לכתוב. 

כלומר יש לי מלא, אבל לא לפירסום.

כי כמובן, שהימים שלי מלאי הרפתקאות משוגעות.

היום היו לי כמה כאלה.

אבל הן לא לפירסום.

מי שצריך לדעת - יודע!

האוצרית מאשרת! 

ואני מאושרת!

היא אומרת שהצבע חזר לי ללחיים.

שכשנפגשנו לפני שלושה שבועות, ברגע שנכנסתי למקום, ראתה שאני שוב קורנת. 

אז כן, חזרתי!!

      💜❤🧡💛💚💙