|
|
|
יש לי פרפרים ענקיים בבטן עם כנפיים ענקיות שמדגדגות לי את הגרון.
מסקנה: אני צריכה להפסיק לאכול זחלים.
גם אם התחושה הזאת מתקיימת רק בראש שלי, כיף לי הקראש הזה על הבחור מהאוניברסיטה כי הוא לא עושה רושם של שמוק או דביל. הוא דווקא די שקט וחמוד. מיף, מיף, מיף, מיף! מה הוא עושה לי.. :)
פנטזיות הן טובות לפעמים :)
לילה טוב,
מיס ביץ' :)
המשפט לקוח מאחד סיפורי "אהבה ראשונה" המצולמים של חברת סלקום, אבל אני מרגישה כמו דשה שמסבירה באובר תיאטרליות מהולה בצחוק שהיא לא תלך עם כל אחד. תמיד חשבתי שהיו לי סטנדרטים ושידעתי לסנן את השמוקים, אבל תמיד קל לנו ליפול לשמוקים המתוחכמים. אתן יודעות מי הם אותם בחורים חלקלקים שמצהירים על עצמם שהם רוצים קשר רציני, כאשר הם מעוניינים לדבר ולשמוע רק על עצמם (אלא אם הם שואלים אותך "מה את לובשת?", ומקווים שמדוברת בחוטיני, ביריות, ונעלי עקב). קשה לי להודות בזה שנפלתי לא פעם ולא פעמיים בפחים האלה, והייתי יכולה להשבע שמדובר בבחור טוב שאיכפת לו ממני. רק לאחרונה הבנתי עם אילו לוזרים, אידיוטים, ונצלנים יצאתי עד עכשיו, והחלטתי שלא עוד. החלטה קשה במיוחד, וזאת משום שהמיץ של הזבל נמשך אליי בכמויות לאחרונה.
למען האמת, אתמול פשוט חטפתי את הקריזה של החיים שלי על בחור מסוים שידיד שלי ניסה לשדך לי השבוע. הבחור היה מצחיק, חכם, ונראה טוב, אבל מה? מה כבר רע לי בבחור הזה? הוא לא מפסיק לרגע להצהיר איזה בחור מדהים הוא. בהתחלה חשבתי לעצמי שהוא צוחק או מנסה להצחיק אותי, אבל כל שיחה שלנו מתוך ארבע שיחות סבבה סביבו בסופו של דבר. בשביל ארבע שיחות של קרוב לשעה שהתקיימו במהלך חמישה ימים, מדובר כבר בהרבה יותר מדי ממה שאני מוכנה לספוג. הוא אמר שהוא ינסה לכלול אותי בשיחה הפעם, אבל הוא בקושי הקדיש לי חמש דקות וכל הזמן חיקה אותי כאילו אני חושבת שאני כזאת מדהימה. אממ.. אתה נוכח בשיחות שלנו בכלל שאתה מדבר עליי? בשלב מסוים פשוט התהפכתי עליו, ומבחורה שקטה שמקסימום צוחקת או מספרת בדיחה פה ושם הפכתי לכלבה. כן כן, יצאתי כלבה, ו-וואללה, אני גאה בעצמי. לא המטרתי עליו שלל קללות צבעוניות, אבל אמרתי לו כל מה שאני חושבת עליו ועל ההתנהגות שלו מולי. הוא ישר התחיל להתנצל ואמר שהמצב ישתנה, אבל אני כבר סימנתי כעוד שמוק שמעוניין רק בעצמו ובמה שקשור אליו. אני לא רוצה שאנשים יבטיחו לי דברים, אני רוצה שהם יעשו משהו שיגרום לי להאמין שהם באמת משקיעים את עצמם בעניין.
אני לא יודעת מה להגיד. אולי אני סוף סוף מתבגרת, ואני מבינה שהטיפוס המסוים הזה הוא לא מישהו שיתאים לי. יכול להיות שאני מבינה שהטיפוס החלקלק והשרמנטי הזה הוא לא מי שאני אמורה לסמוך עליו ולהתאהב בו, פשוט בגלל שאני יודעת שהוא יפגע בי או יאכזב אותי. אני מודעת לעובדה שאני נשמעת כאילו אני ניגשת לעניין הזה באופן שכלתני מאוד, וזאת כאשר רגש הוא לא דבר שקל לשלוט בו בטח ובטח שלא במודע. אני מצטערת, אבל מערכת יחסים היא עניין של ההדדיות. אם הוא מתנהג ככה כבר על ההתחלה ולא מפנה לי את המקום הכי קטן בשיחה אלא אם הוא מקניט אותי כמו ילד בן 12, אני כבר יכולה לצפות שהאגוצנטריות שלו תטפטף גם במערכת היחסים באותה מידה אם לא יותר. אני לא אומרת שאנחנו צריכים להקדיש שיחה שלמה עליי, אבל קאם און! ובאמת שזה ממש פוגע שאת מציגה את עצמך בפני בחור, והוא לא טורח לזכור פרטיים מינימליים כמו את עושה בחיים או איך את מבטאת את השם שלך. זה פשוט מעליב, וקשה לי להבליג על כזה חוסר עניין. טוב שהוא נזכר להתעניין בי רק אחרי שהשיחה התגלגלה לזה שאני פאקינג יושבת שם וצועקת עליו בטלפון שהוא לא יודע להתנהג.
אני לא חושבת שאני מבקשת יותר מדי מבחור בזה שאני מצפה שהוא יכלול אותי בשיחה, וסטנדרטים הם האקססורי הכי חשוב שיכול להיות לבחורה. לא משנה מי את, מה את מחפשת, או מה את עושה, מגיע לך כבוד מינימלי כבן אדם. מישהו שלא יתחשב בך בשיחה פשוטה על הא ועל דא, עלול גם שלא להתחשב בך בעניינים בעלי חשיבות גבוהה יותר. המינימום של המינימום הוא כבוד כלפי האדם שיושב מולך ומדבר איתך, כמו גם הנכונות להקשיב לו ולמה שיש לו להגיד.
לילה טוב וסוף שבוע נעים,
מיס ביץ' :)
"Every time I think of you,
I feel shot right through with a bolt of blue.
It's no problem of mine, but it's a problem I find
Living a life that I can't leave behind.
There's no sense in telling me
The wisdom of a fool won't set you free.
But that's the way that it goes,
And it's what nobody knows
While every day my confusion grows.
Every time I see you falling,
I get down on my knees and pray.
I'm waiting for that final moment
You'll say the words that I can't say
I feel fine and I feel good,
I'm feeling like I never should.
Whenever I get this way, I just don't know what to say.
Why can't we be ourselves like we were yesterday?
I'm not sure what this could mean,
I don't think you're what you seem.
I do admit to myself
That if I hurt someone else,
Then I'll never see just what we're meant to be.
Every time I see you falling,
I get down on my knees and pray.
I'm waiting for that final moment
You'll say the words that I can't say."
"אני מוכן ואת רוקדת בתוך הנשמה
ואין דבר יותר נכון מאותה הנשימה.."
סוף שבוע נעים,
מיס ביץ' :)
אתה נכנס ויוצא
מהלב שלי.
מסתובב לי הראש.
אתה מקיא לי עוד שטויות,
סמסים ושיחות של שעות.
לא מפסיק לתת לי תשומת לב,
אבל לא נותן לי את הלב
שלך, לא יכולה להיות שלך
כי אתה שלה.
עזוב אותי,
תחזור לחברה שלך.
אני לא שווה
לך יותר מדי.
עד שאני פוגשת מישהו שהוא בראש שלי פחות או יותר, יש לו כבר מישהי. Just my luck, מישהו? :)
לילה טוב,
מיס ביץ' :)
ניסיתי לכתוב את הפוסט הזה לפני שבוע וחצי בערך, אבל פשוט התחלתי לבכות באמצע כי הכול עלה מעל לפני השטח והפסקתי.
נכנסתי לאתר הזה בגיל 18 בערך בשלל חשבונות וכינויים, וחזרתי בגיל 21 עם לב מרוסק. באתי לפה כדי לברוח. לברוח מעצמי, מהצרות עם האקס, מהחיים. פה הייתי יכולה לשבת בצ'אט ולכתוב שטויות, כשאני בכלל בוכה מאחורי המסך. האתר הזה נתן לי את המקום להתחבא ולהדחיק בתקופה שהכי הייתי צריכה לשכוח מעצמי ומכל מה שמקיף אותי בחיי היומיום. חוץ מזה, גם מצאתי את הכתפיים התומכות שלי, אנשים שישבו איתי בשתיים לפנות בוקר והקשיבו לי מייבבת על כמה שהאקס שלי מניאק, על איך שהוא פשוט סינן אותי ומשך את הפרידה במשך שלושה שבועות רצוף, על הפרידה.. הכול, פשוט הכול. האתר הזה נתן לי כמה מהחברים והחברות הכי מדהימים שיכולתי לקוות להם, ואיתם אני אשמור על קשר.
עם זאת..
אני מרגישה שאני צריכה להתנתק, ואני מתנתקת. אני כמעט ולא כאן, מתחברת פעם בכמה ימים לכמה דקות ונעלמת. אני מרגישה שמיציתי את הסצנה, את הקהילה הוירטואלית, את האנשים שאני לא מעיפה מבט שני לעבר הכינויים שלהם. אני החלטתי לצאת לחיים וניליים יותר ואפילו שלא פונים אליי כל שתי שניות, טוב לי. טוב לי בלבד שלי גם אם אני רוצה זוגיות כי אני לא מרגישה שאני משלה את עצמי (כן, יש אנשים שהכירו את הנפשות התאומות שלהם באינטרנט, אבל אני לא מאמינה שזה יקרה לי), או מבזבזת את הזמן שלי בלענות לאידיוטים שלא טורחים לקרוא את הפרופיל שלך או מתעלמים מבקשות פשוטות, אנשים שחיים על פוזה של שולט, מתחלף, או נשלט, כשכל מה שרציתי הוא מישהו שיהיה בנאדם מספיק לראות אותי מעבר למיניות שלי. אני אמרתי את זה בעבר, ואני אגיד את זה שוב: אני מרגישה כאילו האתר הזה לא נותן לחלק מאיתנו צ'אנס הוגן. כל מי שפותח את הכרטיס שלי צריך לדעת מה אני מוכנה או לא מוכנה לעשות במיטה? עוד לא החלפנו מילה, ובום - הוא יודע עליי פרטים שטחיים ואינטימיים כאחד שלא החלטתי מתי, איך, ולמה בא לי לספר לו. גם נוסח משפטי הפתיחה של חלק מהגברים פה, אלליי ישמרוני, כן?
בנות הכלוב וגברברי הכלוב, עצמו עיניים ועופו איתי על כנפי הדימיון.
עלם חמודות רואה עלמת חן חיננית בבר או בפאב, וניגש אליה. עולם ונילי לחלוטין, נכון?
עכשיו תדמיינו שהוא מתחיל איתה במילים הבאות:
"יאללה, יא שרמוטה מוצצת ז**! רדי לארבע!"
לא הייתם מתחילים ככה עם בחורה בחיים האמיתיים, נכון? ואתן לא הייתן רוצות שיפנו אליכן ככה בשום מצב? סביר להניח שאני הייתי פוערת על בן הזונה שהיה פונה אליי ככה את העיניים, ואז את הפה (זהירות, כלבה!). אין מצב שמישהו מתחיל ככה עם אישה והיא נענית לו. מה נטרק איתכם? מי מדבר ככה? אלוהים אדירים.. או גברים שמנסים להפוך אותי לשולטת או מלכה בתשלום חלילה. מאיפה נפלתם עליי? ובכלל יש את אוהדי הסחיטה הנלהבים שלא יפסיקו לרדוף אחרייך עם זה, גם אם סירבת להם מאות אלפי פעמים גם בקללות וגידופים שלא היו מביישים את הפולסא דנורא.
אני הכי אוהבת את הנשלטים שחושבים שאני נציגת מחלקת תלונות הציבור התורנית ומתחילים לזיין לי בשכל על כמה שאין בחורות רציניות באתר הזה ויאדה, יאדה, יאדה.. על זה רק נותר לי להשיב כדקלמן:
http://media.comicvine.com/uploads/10/105369/2566616-264_super.jpg
אני מאחלת לכולכם המשך חיים מוצלח. אני יוצאת לחופשי.
לילה טוב וחיים מעולים ומלאי סטיות,
מיס ביץ' :)
שקלתי למחוק את הפוסטים בבלוג בימים האחרונים. כל אותם פוסטים שעסקו בפרידה מהאקס, בהכחשה שאחרי, ההדחקה, הדיכאון של החודש האחרון.. ועכשיו הבנתי שלמחוק את הפוסטים האלה זה כמו למחוק את כל ההתקדמות שעשיתי בשמונת החודשים האחרונים, להתעלם מכל התהליך. אני מודה. עברתי מהר מאוד אחרי הפרידה במחשבה שכל הבכי שעשיתי במהלך אותם שלושה שבועות בפברואר הוא היה תקופת הדיכאון שלי. אחרי שבוע, יצאתי למסיבת פורים ומצאתי את הריבאונד הראשון שלי. למה אני מתעקשת לקרוא לו הריבאונד הראשון? כנראה בגלל שהיו לי ארבעה נוספים, כפי שכבר ציינתי באחד מהפוסטים הקודמים. זה לא שאהבתי את א' יותר ולא הרגשתי שאני זקוקה לו לא אומר שהתגברתי על הפרידה ועל כל הגורמים שהובילו אליה, כולל כמה שהיו מתחת לפני השטח. אני טעיתי. אני טעיתי ובענק כי אחרי שבעה חודשים של הדחקה והכחשה שכל העניין כל כך השפיע עליי, נפל עליי עכשיו חודש בערך שבכיתי פעם בכמה ימים עד שבוע.
רגשות הם לא עניין לוגי, והרגשות שהציפו אותי החודש עקב הפרידה היו שאולי לא עשיתי מספיק, לא אהבתי מספיק, או שלא הייתי מספיק טובה. הרגשתי כאילו לא הייתי מספיקה לו, לכן הוא החליף אותי עוד לפני שבכלל חשבנו להפרד. זה כואב לחשוב שאולי הוא הרגיש לא אהוב מספיק או לא מסופק מכל בחינה אחרת ממני וממערכת היחסים שלנו שהוא הלך ומצא מישהי אחרת מהצד. הפעם היחידה שנשברתי ככה בבכי הייתה בחודש הרביעי אחרי הפרידה כשגיליתי שהם מאורסים. במשך יומיים-שלושה פשוט הייתי שבר כלי. עם כל הכאב שפתאום נפל עליי בחודש האחרון כשהפסקתי לדחוף את כל המחשבות והרגשות הלא נעימים האלה למטה, הגעתי להבנה שאני לא אשמה במה שקרה. הוא בחר ללכת מאחורי הגב שלי, ואני נתתי לו כל מה שיכולתי והייתי צריכה לתת ומעבר לזה.
אין מערכת יחסים מושלמת. היה לנו טוב ביחד והיה לנו רע ביחד, אבל זה נגמר. אני החלטתי אתמול בבוקר, אחרי לילה של בכי שרק שיחת טלפון עם חברה שלי הרגיעה אותי, שאלה הדמעות האחרונות שאני בוכה עליו. הוא לא יחזור, אני לא רוצה ואני לא צריכה שהוא יחזור. אני צריכה לחזור לעצמי, ואני עושה את זה לאט לאט. נתתי לעצמי את המקום והזמן לתת ביטוי בריא לרגשות שכל כך טרחתי להחביא מאנשים אחרים ומעצמי, ועכשיו הגיע הזמן שאני אעבור הלאה.
יש לי הרבה מה לתת לאנשים אחרים, והגיע הזמן שאני ארעיף את האהבה שלי על מישהו ששווה את זה. אני לא מאמינה שיום אחד אני אסתכל על התמונות של א' והארוסה שלו ולא יכאב לי בכלל, אבל אני חושבת שאני כן אגיע למקום בו יכאב לי הרבה פחות. הקליפ הבא הוא פנטזיוני משהו לגבי איך שאנשים אמורים להתייחס ולהרגיש אחד כלפי השני אחרי פרידה, אבל זה כמעט ולא קורה בפועל.
שבוע טוב,
מיס ביץ' :)
אני: "בא לי המבורגר"
יורי: "האמת שגם לי"
אני: "תשלח אחד הביתה?"
יורי: "המבורגר?"
אני: "לא, בעל. כן, המבורגר!"
אני נהיית נורא סבלנית לאחרונה XD
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
אני מוקפת באנשים הזויים בתקופה האחרונה, בחיי.
בחור מהקהילה ראה אותי פעמיים בדאנג'ן, לקח ממני מספר בפעם הראשונה ולא התקשר. זה לא הזיז לי במיוחד, אבל הוא ראה אותי בפעם השנייה בשישי האחרון והחליט לערוך לי שיחת "יחסינו לאן?". אני חשבתי לאורך כל השיחה שבעיקרה הוא דיבר בה האם בנאדם שמולי רציני או בכלל שפוי. מיותר לציין שלא הבנתי בכלל למה הוא מנהל איתי את השיחה הזאת, כך שקמתי והלכתי להנות מהלילה שלי בזריזות מפתיעה. בדרך כלל אני נותנת לאנשים לחפור לי, אבל לא היה לי זין אליו בכלל. מה אנשים מעשנים במקום הזה, אלליי ישמרוני. הוא אפילו לא יושב בפסגת ההזויים שלי השבוע, אבל הו וול.. נסתפק בו בתור דוגמה.
ערב טוב,
מיס ביץ' :)
אני יודעת שאני אומרת הרבה מאוד דברים בגנותו של האתר מבחינת התחושות שלי, אבל כשאני חושבת על זה אני יודעת שגם זכיתי פה להרבה תוצרים חיוביים. הכרתי פה אנשים שהפכו להיות לחלק מהאנשים הכי קרובים אליי, אנשים שאני מדברת איתם על הכול ויודעת שיש לי למי לפנות מעבר לחברים הוניליים שלי במידת הצורך. האתר הזה גם ביגר אותי באופן משמעותי. עצם ההתערבבות בקהילה הזאת ומה שיש לה להציע גרמו לי להבין מי אני ומה אני רוצה. כשאני צריכה מקום לברוח אליו משגרת היומיום או הכאב האישי שלי, אני יודעת שאני יכולה לשבת בכללי ולהריץ דאחקות טיפשיות עד שאני נרגעת.
יש כל מיני סוגי אנשים כאן שאני לא מתה עליהם, אבל הם נמצאים גם שם בחוץ. מבחינתי, האתר הזה עזר לי להבין איך להתמודד טוב יותר עם חלק מהם לפחות. אולי אלה אותם אנשים שהורסים לי את האווירה כאן. לולא הם, אני לגמרי רואה את עצמי ממשיכה לשבת פה מדי פעם בכיף. אנשים שהופכים קהילה וירטואלית חברותית לאתר זימה מלוכלך שאף אחד לא יכול להיות בטוח אם מי שמולו מעוניין בו רק לסקס או מעבר. כן כן, גם בחוץ המצב לא מזהיר מהבחינה הזאת. הכול פרוץ, הכול זמין.. ואני חולמת על תקופות ישנות יותר בהן גברים ונשים התעסקו במין בגישה הרבה פחות אובססיבית מאשר עכשיו.
האתר הפך אותי לחזקה יותר. אני לא מתפשרת יותר עם שום גבר, לא פה ולא בחיי הוניליים. משחקי משחקים, פלייבויז חרטטנים, טיפשים, אני מכירה את כולכם. אני יודעת לקרוא גברים הרבה יותר טוב מבעבר. גם אם שוב אפול באיזה פח, יש לי את כל הכלים להתמודד איתכם ולהעיף אתכם לאלף אלפי עזאזל. חוץ מחרדת הביצוע שיש לי בכל הנוגע לדייטים, אני חושבת שאני משתפרת ופתוחה יותר להצעות (מונילים, עדיפות לקינקיים ביניהם חח..).
"The real me is a southern girl with her Levis on and an open heart
Wish I could save the world, like I was super girl
The real me used to laugh all night, lying in the grass just talking about love
But lately I've been jaded life got so complicated..
..Come and take me.
Love you, save me -
Like nobody else.
Now I can be myself
With you.."
לילה טוב וחג שמח,
מיס ביץ' :)
לאחר שיחות מרובות בנושא, הגעתי למספר תובנות:
1. כמו שכבר ידעתי למן ההתחלה, אני לא מאמינה שאמצא כאן בן זוג, קל וחומר בן זוג שהוא הטיפוס שאני חולמת עליו.
2. אני לא בדס"מית, אני קינקית.
3. אני לא צריכה אדון אכזר, אלא מישהו שאוהב להיות אגרסיבי ושיש לו ראש פתוח.
4. לא משהו לי באופן כללי, ואני רוצה לחזור לחיים הרבה יותר וניליים.
אני לא רוצה או מתכוונת להגיד שהמסקנות אליהן הגעתי מתאימות לכל אחד ואחת מאיתנו, אבל הן נכונות לי. אני לא אמצא פה את מה שאני רוצה שהוא קשר זוגי, וזאת משום שרוב השיחות מגיעות הרבה יותר מדי מהר לסקס ושליטה לטעמי. אולי זוהי מטרת האתר ואולי לא, אבל רוח המקום אינה תואמת את גישתי שלי. לאט לאט אני אתחיל להתנתק מהאתר הזה, מהמסיבות, מהתחושה האבודה שאופפת אותי בקשר שלי למקום הזה. אני לא שייכת. אני לא מחפשת הגדרות של "שולט" ו"נשלטת". אני רוצה פייט והכנעה, ואת זה אני יכולה לקבל גם מבחור ונילי. בחור ונילי סביר להניח לא ישאל אותי על חיי המין שלי בכזאת מהירות באותה צורה בה העניין מתחולל כאן. למה אנחנו כל כך ממהרים להכנס לאנשים זרים לחדר המיטות? מה הטעם בזה? אני לא רואה איך המקום הזה יכול להמשיך לשרת אותי, לכן אני בוחרת לשמור על קשר עם החברים שאספתי עד עכשיו ולהתנתק מהסצנה הזאת שהיא פשוט לא אני ולא בשבילי.
לילה טוב וחג שמח,
מיס ביץ' :)
עקב רוח הסלחנות הבלתי מתפשרת שעוברת עלינו בימים האחרונים, החלטתי שגם אני אכנס לקטע גם אם אני לא אעשה את זה באופן דתי. אני יודעת שאני מבלבלת הרבה מאוד בשכל על הפרידה מהאקס ועל חצי השנה האחרונה שבאה בעקבותיה. כמה שאני לא כועסת ופגועה ממנו, אני בעיקר כועסת על עצמי. אני כועסת על עצמי שהייתי כל כך מאוהבת שהייתי עיוורת לשקרים, לבגידות, לאלימות המילולית, ואף לניסיון לאלימות פיזית מצדו בשלב מסוים במהלך הקשר. אני נשארתי איתו, ולרוב האשמתי את עצמי. אני עדיין שואלת את עצמי מדי פעם אם לא אני גרמתי לו לבגוד, ואני נתתי לו את כל כולי. אני לא יכולה לחשוב על סיבה הגיונית אחת שהייתה יכולה להוביל אותו לנהל שתי מערכות יחסים במקביל.
מה שאני מנסה להגיד הוא שהאקס שלי יצא שמוק בהחלטה שלו לבגוד בי, ועוד למשוך אותי באף במערכת היחסים הזאת מסיבה שעדיין לא ממש מובנת לי. אני לא חושבת שאני אשמה בזה, ואין טעם בשבילי להמשיך ולהאשים את עצמי. הוא בחר לעשות את מה שעשה ולמרות שאני סובלת מהתוצאות, אני לא צריכה לסבול מהן. אני לא צריכה להפסיק לתת אמון או להיות כל הזמן במגננה מפני מי שאני רוצה להכניס לחיים שלי. אני לא צריכה לבטוח בכל אחד וישר לפתוח לו את הדלת, אבל אני יכולה להשאיר חריץ אותו יפתחו מעשים ומילים שיגרמו לי להבין שאותו אדם שווה שאוריד עבורו את המחסומים הרגשיים שלי.
שנה טובה וצום קל ומועיל,
מיס ביץ' :)
