לסגור את הכל.

אני כל כך אישה.
אני כל כך אישה כשאני כותבת פוסטים.
כל כך אישה על אופניים ללא רישיון נהיגה ובכל זאת מצליחה לשבש את התנועה.
כל כך אישה ששוכבת איתו ואז חופרת.
כל כך אישה שצובעת את השיער ומתעצבנת שאף אחד לא שם לב.
כל כך אישה שכל הזמן אני בתקופה "רעה" ובדיוק התחלתי דיאטה.
כל כך אישה שאני חסודה כבר חודשים.
כל כך אישה שאני משתוקקת לאהבה.
כל כך אישה שאני לא מאמינה בגברים.
כל כך אישה שתמיד יש בי תקווה שהגיע האמיתי.
כל כך אישה בזה שאני כל היום בחרדות.
כל כך אישה שהלכתי לקרבי כדי להוכיח שגם אישה יכולה ובסוף נפלתי על רפואי.
כל כך אישה שמתאים לי יומיות.
כל כך אישה כשאני אוהבת צומי.
כל כך אישה כשאני רוקדת,
כל כך אישה כשאני שוכבת.
כל כך אישה כשאני מטיילת בתחנה המרכזית וחייבת להסתכל על כמה בגדים.
כל כך אישה כשאני מחזיקה את הגז מדמיע פתוח והאצבע על הניצרה כשאני לבד ברחוב בחושך.
כל כך אישה שאני חושבת שמשהו ישתנה מחר.
כל כך אישה שבא לי שהאחד המתאים והמיוחל ידבר איתי.
כל כך אישה שאני לא נותנת לאף אחד צ'אנס אמיתי להכנס לי ללב.
כל כך אישה שכל אחד נוגע בי.
כל כך
כל כך
כל כך
אישה,
עם כל הסרטים והדרמות שלי.
זו אני.
ולפוסט אחר,אני גם מאוד ילדה.



😄 מחתולה פושטקית,וגם פעם מג'קוב

בוא וקח אותי רחוק מכאן,
בלי מילים יפות ובלי תארים מחמיאים
אני רוצה שתקח אותי מכאן,
שתחטוף אותי,
תגרור אותי.
תכאיב לי
תשכיח ממני את הטוב הרע הזה
את הלבן השחור הזה
את ירוק הזית המזדיין הזה.
עלק מדינה,
עלק לתרום
משקית עציץ בחצי שקל הפכתי להיות.
הייתי קרבית עם נשק בחולות זוחלת משתוללת ומה הפכתי להיות?
ונמאס לי אני לא בחורה של משרד.
וזו תמיד אני,
ואני הכי חשובה ובעצם אני בכלל לא ,
כי אני פוגעת בעצמי ושוקעת בעצמי ולא רואה את המציאות ולא רואה בכלל,
והאמת תודה לאל יש לי הכל, יש לי אפילו פשוטו כשמשמעו עיניים שאינני פוקחת לשמיים.
ואני מאכזבת את עצמי וכולם ולא איכפת לי רק בא לי להקבר בתוך המיטה שלי לעוד יממה,
ועוד לילה ועוד שעה ועוד דקה ועוד שנייה ולהקבר עמוק ועמוק יותר,
ואולי תבוא בדמות של רוצח ותזיין אותי חזק כשאני גונחת ומשתוללת מפחד ולא יודעת איפה הלב שלי נמצא.
וברגע אחד תקרע את ליבי מתוכי עם סכין חדה וגדולה,
בזמן שאתה מזיין את נשמתי עם הזין הגדול שלך,
משאלת מוות שאני מאחלת לעצמי אך באותו זמן חוששת לשלומי ומסתובבת תמיד עם גז מדמיע והיד על הפלאפון בחיוג מהיר לחבר הכי טוב.
שאני מתרחקת ממנו,אבל אתה יודע- תמיד תהיה החבר הכי טוב.
תודה שאתה כאן למרות שאני תמיד מודדת.
כזאת אני מודדת את כולם ואת עצמי .
ולא יכולה לצאת מזה.
בחיי, כמה שאני צריכה לצאת מזה.

"מאיפה את מביאה את זה?
לא, פשוט שניה לפני זה דיברנו בטלפון,
ועכשיו פירסמת את זה אחרי חמש דקות .
כתבת את זה עכשיו או שפשוט רק עכשיו פירסמת את זה?
מאיפה את מביאה את זה?
אני מבין שזה מה שאת מרגישה,
אבל..פשוט רציתי להבין..טוב..לא חשוב אז את מגיעה היום?"


לא מגיעה,
לא חוזרת.
בורחת.
מהר ככל שאני יכולה.
למה לעזאזל אני לא מצליחה לברוח מהמפלצת שלי?

ואולי זו רק אני שמריחה את הסירחון גם אחרי שמונים אלף מקלחות.
זו רק אני שרואה את השומנים גם אחרי חודשים של דיאטה.
זו רק אני שהמתוק עושה לה בחילה וממשיכה לטחון כי משהו בלב נשבר,
משהו חסר בפנים,איזשהוא שבב והמתוק אמור למלא את מקומו.
זו רק אני שמרעיבה את עצמה ורצה שעות וגונחת בקולי קולות.
זו רק אני שרוצה שתטחן אותה כדי שתשכח שהיא קיימת.
זו רק אני , אין אף אחת אחרת. אני יודעת.
ובכל זאת היה לך ריח של אישה.
ולא היינו ביחד.
זו רק אני שחושבת על האקסים שלה בלי הפסקה.
זו רק אני שמתגעגעת לעיראקי המקסים הזה שגנב אותי מחבר שלו.
זו רק אני שמעשנת קופסא ביום,ומרגישה לחצים באזור החזה,
מפסיקה לשבועיים ומעשנת במכה,קופסא ליום.
זו רק אני ששותה שחור, עם שתי כפיות קפה,ומתפלאה שלא נרדמתי.
זו רק אני שמשתמשת בקונדום וגלולות ומפחדת מהריון.
זו רק אני שלא שוכבת כבר חודשים.
זו רק אני שצריכה חיזוקים מכולם.
זו רק אני שאוהבת להחשף ככה באינטרנט.
זו רק אני שחושבת את עצמה למרכז העולם.
זו רק אני שחופרת לכם כבר עמוד ארוך ושלם.
זו רק אני שאומרת לכם,תזדיינו זה הדף שלי ואני אכתוב כמה שבא לי.
זו רק אני שמודה לכם שוב ושוב שאתם נכנסים וקוראים.
זו רק אני ,
שיושבת לבד,
ומחכה שנסיך יקפוץ לדלתי ויאמר שחיכה לי, ונמאס לו לחכות כי אני בקושי יוצאת מביתי.
זו רק אני,
שמתחננת לאהבה, בלי להעניק שום דבר בתמורה.
זו רק אני ,
שבוכה בלילות בוכה בימים, ובחלומות מתפללת למצוא תשוקה לחיים.

אין מילים שיתארו את זיכרונך בליבי .

"למי אני נאמן לך או לי??"

תודה שאתה מאחוריי מסך מחשב מקשיב למילותיי,
תודה שלא מפריע לך שלא יצרתי קשר.
תודה שאתה מתעניין.
שאתה אוהב לקרוא מה שאני כותבת.
גם אם זה שחור,
גם אם זה כואב.
גם אם אכלתי יותר עוגה בחודשים האחרונים.
גם אם הכלב שלי הוא החבר הכי טוב ואין לי חשק לפתח שום מערכת יחסים.
תודה שאני לא נראית לך מוזרה אם אני לא מתקשרת לשום חברה ולא מתקשרת עם העולם החיצון.
תודה שלא כועסים שנשבר לי הלב מהצבא,
הייתי רוצה להרגיש שאני לא צריכה לצנזר את עצמי ואת האמת שלי.
כי האמת שלי מכוערת ואני מרגישה שאף אחד לא רוצה להכיר אותה.
גם לא אני.
אני בעצמי מכוערת לעיתים,
וגם אם אורחי רגע ,שעוברים מולי לא רואים זאת לעיניהם,
אני יודעת שבתוכי ,
אני מכוערת מאוד.

אולי צעירה ויכולה לתקן,
אבל אני כבר בת 20 בקרוב ועדיין לא תיקנתי.
אין לי ספק שאני יכולה לשנות את זה.
אבל תודה,
תודה שאתה פה,
ולפעמים גם מעדכן אותי,
למרות שאני לא יוצרת שום קשר.
זה עוזר לי המון שאתה כאן.
לדעת שמישהו מעריך ודואג דרך מסך מחשב בלי לדעת אם הגוף שלי שווה עכשיו,
או שאכלתי את העוגה הארורה שבאותו רגע נראתה תורמת.
ואולי אני לא שמנה לדעתכם,
אבל בחודשים האחרונים אני מכוערת.
וזה רע.
לא מכוערת לדעתם,
אלא לדעתי וזה המצב הכי רע שיש.

"געגועים הם גם הילדים שלך."

&p=88735ACF62445359&index=56

כשראשי נדפק בקירות נפשי
רק אתה יכול לשלוף את שפיותי
מהאמוק-
המטורלל שלי. חתיכת כלבה מתוסבכת .
בתוך תוכי השחור מתחנן להתאהב,
להסתכן ורק אני ובעצם זו כולי שלא מוכנה לתת לשחור שלי
לקפוץ לבריכת האקונומיקה שהזמין לעצמו כבר לפני חודשים מהמלאכים.

נוגחת בשקט ובורחת למחילה השחורה שלי,
פעם נוספת ואין שוני משאר הפעמים הרבות
בהן חשתי בטוחה מידי וברחתי לרע שבי.
כאילו בכוונה אני נהנית להעצים בי את הרע.

מתפוצצת מכל הזעם הזה,
יכולתי להעיר את אחרון החוטאים,אחרון המתים
עם ייסוריי העלובים.
זו העתקה לספרות זולה,שירה לא יוצלחת.
מקרטעת לאיטה עם כל הכעסים שלי.
רצונות גשמיים,תאבתנית אני.
רדודה נשמתי ,מאכזבת ללא הפסקה את הרוחות שלי.
אין בי דרך או תשובה.
אין בי תשוקה לחיים ,אני אינני מעריכה מספיק ועל כך אלקה את עצמי עד כמה שאוכל.
תן בי תשוקה לחיים צורחת מכל נשמתי אל על.
ודבר לא חודר בי.
אולי בגופי,לעולם לא חדרת לנשמתי.

ואני יודעת לכתוב אל עצמי מנפיסט אמו,לקלל את עצמי בתור מישהו אחר.
לדבר על הילוליי מציצותיי,
לכאוב את חוסר הצלחתי בכל תחום אחר מזין,
ואני באמצע סדום ,ילדונת תינוקת תמימה.
אמצע סדום ואני מחפשת תשובה.
ולמה אני כאן?
אני מבינה שאתם מנסים לשמור ולגרש אותי מכאן.
אבל עדיף שתפסיקו כי להפתח בבלוג הכי כיף כאן,
כשיש הכל מהכל.
ודווקא אתם אמורים להיות הקוראים הכי מבינים בכל האינטרנט המסריח והקר הזה.