לסגור את הכל.

נכון שעייף לי בעיניים?
והעברית שלי לא כזאת יפה.
אני אוהבת לעוות ולכתוב בטעויות לפעמים זה נשמע לי נחמד כזה,
מפריע לך אדון הניסוח?
לא איכפת לי.
נכון שלא התאמצתי הרבה?
אני יושבת במשרד כל היום בתור משקית עציץ.
מה זה? מה זה?
אם לא היית כל כך מרובע אולי היית מבין,סיפרתי בדיחה.
קטע.

נכון שעייף לי בלב?
אני קצת עצובה.
אבל יודע מה? נחמד לי שיגרה,נחמד לי אנשים.
ואם זו הדרך שלי לתרום אז שזאת תהיה הדרך.
את העבודה אני עוד אלמד , ותמיד האמנתי שגם את זה מישהו צריך לעשות.
ברור שיותר כיף לי לרוץ במטווחים , מהמטרה לקו יורים,להרים נשק שישים מעלות לשקשק ,
ליפול למצב שכיבה לדמיין אותו תופס לי את הצוואר וחונק תוך כדי שהוא תוקע אותי חזק,
ובעצם אני יודעת שנשארו לי שבועיים בבסיס וכולם פה קצת גאים מידי בשבילי חוץ מאיזה תימני בן 19 שבחיים לא הייתי נוגעת בו,
והאמת?שמאוד רציתי.

אבל לוחמה זה לא רק הריצות והמרץ וההיפר שמתאים לי.
זה גם המון חרא,
חרא שהרג אותי עוד קצת בכל יום.
עלוב להגיד למה שאני אעשה את זה?
אבל הגוף שלי נשבר.
ואני כבר לא שם,
והאמת שהשגרה החדשה ממש נחמדה לי.
אם לא להכנס לפילוסופיה ולעקרונות,
לי,
לעצמי-
טוב.
אני מחייכת ושמחה,ויש לי מהות מזה שלושה חודשים.
חזרתי למסגרת,
ומסגרת תמיד עושה לי טוב.

&feature=related

&feature=related


As we dwell inside the safe zones that we've made
Where nothing but earthly pleasures seem to matter
The only light we see is from the screens
No will to feel or explore the forgotten dimensions

But some day we'll catch a glimpse of eternity
As the world stands still, for a moment
And I guess we will be making history
When we all join hands just to watch the sky
(For a moment...)

Our selfish lives have made us all go blind
But one day we'll awake by a bright light on the horizon
In one second every eye will see the same
And this blinding light will draw all our attention

But some day we'll catch a glimpse of eternity
As the world stands still, for a moment
And I guess we will be making history
When we all join hands just to watch the sky (For a moment...)

But some day we'll catch a glimpse of eternity
As the world stands still, for a moment
And I guess we will be making history
When we all join hands just to watch the sky
And some day we'll catch a glimpse of eternity
As the world stands still, for a moment
For the very first time and it's meant to be
We'll forget about ourselves and share the moment
(For a moment...)

מלנכוליה.

את רובצת בתוכי.

איש קטן ושמו מלנכולי יושב בי.
יש לו ספה משלו בתוך הלב שלי.
ספה מלנכולית.
האיש הקטן חושב כל היום מחשבות מלנכוליות.
מביא ביד וגומר גמירה מלנכולית.
אוכל ומקיא ,
רץ ונחנק.
אפילו לחנוק את עצמו לא מצליח.
איש קטן,
איש קטן כל כך.


אם אתה כל כך קטן,
למה אתה משפיע עליי חזק כל כך?
אתה אינך קטן אתה כל כולי.

תזדיין מחיי איש קטן.
תזדיין מחיי איש קטן!


זו פקודה איש קטן,
שב ,רד על ארבע איש קטן ומושפל.
תלקק את רגליי ותבכה כמו ילד קטן ומושפל.
אני אקח ממך הכל ואז תרגיש מה שאתה עושה לי.

דחוף לי את הראש
לתוך המחילה
המלוכלכת שלי,שחור כבר לא מורגש בכל הזוהמה הנגועה שלי.
דחוף,תן לי להריח
ולטעום,להתפלש
להתגלגל להתאבד
בתוכה.
אולי לא אתבייש מעצמי
כשתתן לי להתחתן איתה.

בכפר שמריהו שם ישב,
שדות שלמים שקצרת לכבודי
מסודרים בקוביות,
פרדסים שלמים של תשוקה
נותרו ריקים מעצים,
אחרי ששרפת כדי להשכיח ולו במעט את כאבי.
שמיים ורודים שצבעת לכבודי.
איפה העולם שציירת בשבילי?
אני רגישה מידי בשביל הגוף העצבני שלי,של ישראל.
ומסעי עוד לא נגמר.
מתי כל זה ישאר מאחוריי?אני מחפשת את עצמי במחלקת אבדות יותר משש שנים.

תזכורת:אני אצליח לעבור גם את זה.

תצבע אותי בצבע אחר.
נמאס לי מהשחור המזדיין הזה.
השחור שנדבק ונחרט בכולי.
תצבע אולי בלבן.
אולי תזיין אותי על סדינים לבנים מקשמיר?
תזיין כל כך חזק עד שאני אדמם את השחור הזה החוצה.
אני רוצה לדמם את השחור הזה החוצה,
את הכל.
לדמם את הטחול השחור שלי החוצה,
את הלב הכואב שלי , דופק כל היום את המוח.
דופק ודופק ולא נותן לי מנוחה.
אנג'י השתלטה על חיי, ובכל זאת אני רוצה אותה כאן.

תצבע אותי בצבע אחר!
עכשיו,כלב קטן.
רד על ארבע ותתחיל לילל .
אתה כלבלב ולא חתול?
תזדיין לי מהעיניים.
תזדיין בצבעים של הקשת.
תזדיין בלופים של טראנס.
תדפוק ותצרח ותגמור בקולי קולות.
שישמעו אותך עד סוף העולם,
אני רוצה שכולם ידעו שאתה נהנה כשאנג'י מתעללת בך.
ככה אולי כל השולטים המפגרים האלה יבינו עם מי יש להם עסק.
אני שחורה ומדבקת,
אולי הם יתחילו להבין אחריך.
אז בוא,
אני מעוניינת לגמור אותך.

נמאס לי לאכזב את כולם.

&feature=related




מליוני צופים צפו בי.
אז כשנרקבתי על בימת אצטדיון האהבה.
מליוני צופים ריחמו על ריקבוני העלוב.
ריחמו על היותי תמימה עד כדי גיחוך.
מליוני צופים התאכזבו ממני,
על שלא בחרתי בתקווה במקום הייאוש.

מליוני צופים בהו בי.
כשהשתרללתי כדי קצת להתאבד.
להתאבד בעולם השחור שלי.
להעלם מעצמי.

חלקם ניסו ליגוע,
חלקם שרפו אותי,
שפכו עליי.
שפכו עליי מעט מהליכלוך שלהם,
שלא ישאיר את עולמם שחור.
שלי היה מספיק שחור כדי שלא יבחינו בלכלוך שלהם.

מליוני צופים שמעו לי,
כשדיברתי רק שטויות.
שמעו והנהנו ושכנעו לפרט את כל הבעיות.

אך אני יש לי בעיה עם מילים,
מילותיי אך ורק נכתבות.

כי קולי חסר גוון,
והמסך השחור ירד על פניי כבר מזמן.
ההצגה שלי גמורה צופיי היקרים,
תמצאו ציפור אחרת עליה לבכות.

אני אצליח לעבור גם את זה.

בין סיגריה לסיגריה יוצא לי להבין.
מה שלא הבנתי כבר מזמן.

אולי העשן יחנוק אותי מהמחשבות המזדיינות האלה?

קרבי,
תבור,
ריצות.
משמעת.
אידיאל.
הגשמה עצמית.
אהבת המולדת.
צבא.
כוסאמק.


רציתי לתת מעצמי ,
באמת.



אולי באמת הגוף שלי נשבר?
הגוף שלי נשבר.
הנפש נשברה אפילו קצת יותר.

ומה אישה צריכה את החרא הזה?
אלוהים בנה אותי למטרות אחרות.
רציתי לשנות את הסטיגמה הזאת.
לעצמי ,
להורים שלי.
לאחים שלי.
לחברים שלי.

אולי רציתי קצת להיות גברית?
ומאז הצבא הנשיות שלי טיפה נהרסה.
מאז הצבא היא נשברה.

תמיד האמנתי שסקס אפיל בא מהראש,
ממשיך בעיניים,
אל המבט ,
ונגמר בשפת גוף.

כל החרא הזה נגזל ממני.
מדי ב' אפוד עם כוננות מלאה,נשק..נעליים גבוהות
מתחת לכל החרא הזה,במסדרים בלי שאף אחד שם לב,שלחתי יד אל החזה שלי רק להרגיש שהוא עדיין לעזאזל,
עדיין קיים.

באיזשהוא שלב התחלתי להתקלח לבד בשעות לא ברורות,
ודאגתי להביא סוכרייה על מקל ולשיר שירים ולרקוד ,רק כדי לזכור שקיים בי היצר הזה להיות זנותית.

פעם התביישתי שאני זנותית,
ומאז הצבא רציתי קצת להרגיש שאני עדיין כזו.

אני כבר לא זנותית,
ואני כבר לא קרבית,
למעשה,
אני מרגישה כמו כלום אחד גדול.

&NR=1