לסגור את הכל.

אהבתי בך המון.
אני מסתכלת בתמונות שלך ונזכרת.
לא ידעת להכיל אותי.
אהבתי גם את זה.
אהבתי להרגיש עמוקה ממך, מתוסבכת מידי בשבילך.
גדולה עליך.
אהבתי להרגיש המנוסה בקשר, זו שעברה קצת יותר בחיים.
אולי לא ידעת אבל לספק אותי פיזית ונפשית גם לא הצלחת.
לא הייתי רק איתך.
הייתי בטוחה בזמנו שזו אשמתי ושזה בגנים שלי לבגוד.
בהמשך הדרך גיליתי שזו הייתה טעות להאמין כך.
אתה מהמם, מבפנים ומבחוץ ותמיד תמיד רצית להיות בסדר.
עברנו לא מעט ביחד, אחרי הכל הייתי בהריון ממך.
אני מסתכלת אחורה ומתגעגעת אליך.
הייתי רוצה להתחתן עם גבר כמוך.
הייתי רוצה להיות נאמנה לך, ומסופקת ממך ושמחה בחלקי.
אתה גבר מדהים.
וכשאני מנסה לדבר איתך וסתם לשמוע מה הולך איתך אתה אומר לי שכדאי לי להמשיך כבר הלאה.
למה לא המשכת ? אני מנסה להמשיך בחיי . אומר לי.
ואני רק רוצה שתהיה לידי,
לא משנה מה היה ולא איכפת לי כמה תאתגר אותי נפשית אני רוצה אותך איתי.
רוצה אותך מחבק אותי ומלטף את ראשי.
לא איכפת לי שליטה, ניסיון לא איכפת לי פטיש לגיל.
לא איכפת לי שאהבת מישהי אחרת יותר, לא איכפת לי שעברתי את ההפלה שכל כך לא רציתי לעבור.
כל מה שהייתי רוצה זה להסתכל בעינייך הירוקות ולשמוע איתך היהודים ולתת לך את מה שפעם לא יכולתי.

זה הסתיו שקורא לי מבין הבניינים.
ענפי העצים שורקים והעלים נושרים לאט ובעדינות על אמא אדמה.
עננים כבדים , כהים מאיימים עליי בגשם פורה ובודד.
צעיף סגול בהיר ובושם חורפי מזכיר לי את אותו בחור,
ההוא שהשאיר סימנים רבים על צווארי ונשמתי.
יכולתי להתאהב בך אלפי פעמים.
יכולתי לחזור על ארבע-
עירומה מבגדים,
לבושה בשקרים.
חבויה מעצמי -
ממך,
מאהבה אמיתית.
כי רגש לא ידעתי לתת לעולם.
לא לי ,
לא לך.
וזה הסתיו שקורא לי מבין הבניינים.
רוצה לחדור לגופי,
לכסח עצבותי, אכזבותיי.
לנצח את אהבתי לשנאתי.
לפתוח נשמתי וגופי להצלחותיי.
זה הסתיו קורא לי מבין הבניינים,
לצאת אל הטבע -מאיים בחוזקה עם גשם פורה משגשג לחיי.

זה מוזר לי.

בימים האחרונים אני מתחילה להבין שזה הרצון שלי להיות לבד גורם לי להשאר לבד.
הרצון הזה מנחה אותי, אם פעם הייתי רצה אליו ונותנת את כולי היום אני נרתעת ומתרחקת.
היום, גם אם אהיה דלוקה פצצות לא אעשה שום צעד מלבד פלרטוט לא מחייב.
אם היה לוקח צעד קדימה הייתי בורחת.
מי אני ?
אני פיתחתי מליונים של מחסומים וביישנות וחוסר זרימה וקושי.
לא בוטחת בגברים.
לא מאמינה שיישארו יום אחרי.
לא מאמינה שיאהבו אותי .
אז במקום לחכות שיעזבו או לא יאהבו אני חותכת לפני שמשהו בכלל מתחיל.
מה נסגר איתי ?
לא הייתי כזאת.
הייתי רומנטית.


אני חושבת על להתנשק עם מישהו וישר אוכלת סרטים אם צחצחתי שיניים או שאין לי מסטיק.
ומדמיינת את הנשיקה ומקבלת חלחלה.
מה נסגר איתי ??
מדמיינת אותנו ביחד נהנים אחד מהשניה ומעדיפה ללכת הביתה לבד.
נהנית יותר לבד פתוחה עם עצמי יותר מאשר עם מישהו אחר.

פעם הייתי מאופיינת בבטחון, בפתיחות.
מה שהיה כל כך מדהים בי שהייתי מחוברת לסיטואציה ברמות עילאיות ומרגישה כל כך בנוח,
כל כך בזרימה.
היום אני פשוט לא מסוגלת.

.אני עצובה.
אני עצובה להיות חרמנית אני עצובה להיות לא מוערכת. אני עצובה להיות הבחורה שמחפשת שיפנטזו עליה. אני רוצה להיות יותר מזה. נגמר לי מזה.
אני רוצה מציאות. יש לזה הבלחות אבל אתה חייב להבין שאחרי הרגעים של החרמנות אני נשארת עם החור הענק הזה.
לא אתה .
אז אני אשמח אם פשוט תוריד אותי מהאופציות.
בהצלחה


אני רוצה אותך.
אני רוצה לראות אותך ולדעת.
אני שם , עוד לפני שזה התחיל.
זה יגיע .

התכשיט שלי,
אהיה התכשיט שלך.
אוהב אותך.
תאהב אותי. תלטף אותי תנשק אותי...
ת ז י י ן ת ח נ ו ק ת ש פ ר י ץ ת ש ו ק ת ך !
תחשוק בי. תחזק .
תעשה בי הכל.
אתן לך הכל ומעבר.
אהיה איתך אשאר איתך אעבור איתך הכל.
רק מחכה לך.



ואתם, לצערי אני חושקת בכם, ואתם בי אבל עברתי את זה והתפתחתי מאז.
אני כל כך לא שם.
}{

תאמרו לי מילים יפות.
לעולם אל תפסיקו.
אלה לא אתם,
זו אני.
אני קצת שרוטה.
אני נהנית מכם.
מדמיינת אתכם בתוכי בכל חור אפשרי.
קורעים את נשמתי ותולשים את עורי ממני .
הייתי רוצה שתהיו כאן כולכם.
כולכם בתוכי מעליי מסביבי..
עומדים לכבודי.
תהיו מנומסים בשבילי ?
תשפריצו לעברי אהבתכם,
תזילו את כאבכם ועצבכם -
תזילו לעיניי כאילו היו אלה דמעותיי.
שיפלו על פניי לשפתיי..
לכל חלקיי גופי.
אשתכשך בכאבכם ואתענג על ייסורכם שולטיי היקרים.
זו היא אנג'י,
אתם עדיין מוזמנים;]