טיסת לילה לאין

ימים רבים רבים רבים
רבצו חולות כשנהבים
ואיש לא בא להפריעם
ואיש לא בא להטרידם
ורוח צלמוות נושבת מעל
ואפלת האופל שוררת שם
ושריקת הגריפין מחרישת אוזנים במעופו בענני הגז הרעילים
והירבוז והאמזלג המעופף ציחצחו והשחיזו ציפורנהם וקול השיפשוף כנהמת הממדוח בזיווגו.
לפתע דמם היקום כולו קפא ושקט ירד לעולם.
והשזם דאה בשמי האופל.
הנני עליכם שאג כלבים בני כלבים מי אתם יבחושי ביצה ניתעבים הבאים להרעיש בעולמו של הבורא הכל יכול הנני עליכם ושחטתי בכם שחיטה גדולה מזו אשר שחטתי באזורי הספר הנוראים.
רעדו הממדוחים האמזלגים והגריפין כי שמעו את אשר עשה השזם באזורי הספר הנוראים.
עת שחט השזם שלושים ריבוא גריפין משתולל וארבעים ריבוא ממדוחים גלוחי ראש
ודממם המעופש הגיע בזרימתו עד ים סוף ומאז נתקרא הוא הים האדום על שום שהאדים כולו מדמם של הנישחטים. והייתה לילית שוחה אותו הזמן במערומיה בים סוף ומשראתה את הים מאדים לגמה ממנו בכל פה כי הכפיל באלפים את כוחה הדם השוצף משחיטת החוטאים.
והייתה סובבת בים הקדמון בואכה אזורי הספר הנוראים ואבריה הרוטטים גלויים לאורו של הירח האפל ושאגות רעבונה מרעידים עזי הנפש בעולם.
ופנה האדם בתחינה לבורא כי פחד מלילית והרעים הבורא בקולו עליה וברחה היא ביללות לעבר כף הקלע ושם תפסה אשמדאי ואנס אותה כל אותו הלילה והיה טוב בעינה וחזרה בליל המחר בשנית ואנסה הוא האכזר גם כל אותו הלילה השני והיה הדבר טוב ונישארה עימו עד הים הזה.
ולא בא קץ לרעבונה.
ובאו שני הגמדים חנואל ופנואל ועימם הגריסי ובעטו בישבנה עד שהאדים וכפפו את ארובת העשן בגיהנום ודחפוה לעכוזה המאדים ונפחה והתמלאו אזורי הספר הנוראים בגז המרעיל ולא נושבו יותר
על ידי בני אנוש כי קללת הגז לא נשבה משם וננטשו אזורי הספר הנוראים ולילית אשמדי ומדי היו לבדם במרחבים השוממים ואין הקרב אליהם
ואמר השזם זו קללתם וזו אחריתם של הקמים מול הבורא הנורא .
והיו אזובי הקיר לאלונים חסונים והדשא כסה את אבני הבזלת השחורה ולא נודע על קיומם והפכומ אזורי הספר לארץ נושבת היא בת שלום המרגליות היא היא דר אם המרגלית.
ואימרו אמן

והנה אני על הבמה הגדולה ושבעת ריבוא אנשים עומדים מולי וצרחה וצווחה בפיהם
ואני אוחז בפטישים המוצלבים ואדמה רעשה עת הסרתי עוד לבנה מהחומה
החומה בברלין ולא כאן הו מורה יקר עזוב אותי לנפשי נימאס לי ממך ומהחינוך
אותו אתה מרביץ בי.
ובחלומי תמרות אש ועשן להבות ענקיות קורעות את האפלה מסביב.
ורעם התופים וכלי מיתר עפפוני.
הוי מורה ניתעב אני שואג בכל כוחי הרף ממני.
הן עשרות שנים זה סיימתי לימודי. מדוע אתה רודף אותי בבעותי לילה.
צלצול כסף הו כמה חזק השקשוק אני נעור משנתי ושר בדבקות כסף הו כסף וליוי הגיטרה
צורח באזני כן כן כסף מצטרפים התופים בהלומותיהם.
והבמה זזה כשיכורה הקהל התערפל למולי ואני נוטה מצד לצד ונופל כמעט ולמזלי ילנה יקירתי
אוחזת בי בשארית כוחה.שהרי לא מורגלת היא בכך בבית החולים אנשים שוכבים ולא נדים ברוח.
אני מביט באפלה המוחלטת נושא עיני למרום ולפתע מבעד לעננים הכבדים צץ הירח.
חציו של הירח כן כן חציו המואר הטוב הרחום המתחשב המרגיע במבטו השלו
ומאחוריו מסתתר הצד האפל של הירח הרע המפחיד המזיק הבלתי נישלט.
והנה אני שואג כן כן כן הצד האפל של הירח והגיטרה המיבבת עונה למולי בסריטה עצובה
והתופים עומדים לצידי בנחישות עמומה של תופים.
ואני לבד על הבמה הענקית מול רבבות יחד עם התופים הגטרות החצוצרות האורגן האלוהי
דמעות זולגות על לחיי וחונקות את גרוני כן כן זוכר אני את וומבלי בלונדון אכן כן
אותן שנים פרועות אמצע שנות ה70 ואני צעיר וחושב שאשנה את העולם הייתי עם חברי הורודים
משפחה אחת מאושרת אבל מאז זרמו מים רבים בתמזה והתרחקנו.
וד"ר ילנה היפה סגרה בעצב כפתור בחולצתה אכן זה לא הערב שלה.
זה הערב של כולם ביחד.
כולם ביחד נפרק את החומה שבלב לבנה אחר לבנה.
הנה כן אבותינו בנו את החומה אבן מאסו הבונים ואנו מפרקים אותה והכל ברצון הבורא.
ואני השליח המודיע השוטה על הגבעה.
ואני זקן ובא בימים ואין לי מחליף ואין מי שיהיה מסוגל להיות במקומי.
היש בינכם שיביא לשדה החומוס מאה אלף והייתה האש גדולה וכילתה את הרע מהעולם
ונאמר אמן

והנה אני ההלך יורד בשביל המדבר דרומה והאבנים הקשות חותכות בי ודמי ניגר .
מגיע אני למצפה בגבול הספר הנוראי ורואה את החרוט באבן .
בצפרנים נחרט ובדם ניצבע.
אתה ההלך בהולכך דרומה זכור אותנו פורצי הדרך שבגופנו בנינו ארץ והגנו עליה.
זכור את הניצולים לאלה שירדו דומה ואנו באנו לבנות ארץ לזיכרם.
אנו פורצי הדרך דרומה לעבר הכיכר והערבה הגדולה.
וכך בהולכי במדבר ואבני נגף חוסמות לפני לעבר המכתשים אשר בארץ הנגב ועברתי את המכתש הקטן והגעתי למכתש הגדול ואני רואה למלוא עין ים של עמודי פלדה מאופק עד אופק.
קטנים וגדולים והם עומדים גלויים בבוהקם אין ספור מספרם ככוכבי השמים הם.
ורבבות האנשים מתגודדים סביבם טורחים סביבם בונים המה במות וקירות ומיני מכונותמכושפות ואבוא אליהם ואשאל אותם מה העבודה הזו לכם לכם ולא לי שכן מוזרה עבודתם ודבוקתם בה.
ואמרו לי אנשים לנו העבודה ולא לך שאינך יודע רצונו של הבורא יתברך.
וצעקתי צעקה גדולה הרי אני הוא השזם אני ולא אחר עושה דברו ושליחו של הבורא ויראוני האנשים וישחו ארצה כי ראו לפתע כי אני שליחו של הבורא אני ולא אחר אני ואין מלבדי.
וירדתי לארץ אמזלג ולארץ הגריפין המשתולל ואביא מהם רבבות רבבות לעבודת האנשים במכתש.
בהכינם את הבמות והקירות ומיני חדרים על אין ספור העמודים עד כי רעדה ארץ ויקום.
והנה עמדה הספינה האדירה ביקום שטרם ניראתה כמוהה מעולם והיא ענקית עד כי אי אפשר לתאר גודלה בלשון ההמון. והיה ההמון כקול שדי בזעקותיו למראיה.
והיא עשויה נקבים נקבים חללים חללים כדמות אישה.
ונידרש הבורא להרכיב מנועה על כי אין אנוש היודע להניע גודלה העצום.
ואיזורי הספר הנוראים רעשו והיקום נאק ברעש במכאוביו ובלכתי במדבר הנורא ראיתי להבות אש אדירות אדירות והם האש המאכלת המאיימת על הבריאה ודאיתי למעלה לשחקים ומילאתי כיסי במימי הנהר השחור וטסתי מעל האש המאכלת וכיביתיה באחת וקפא הכל סביבה לתמיד
למען יראו כי אני השזם אני ולא אחר אני שליח הבורא אני משרתו ומוציא דברו לאנשים.
ואת השיפחה שאינך סתם שיפחה תזכי לראות את האור בקצה הארץ ותדעי גם את כי אני השזם וידעת את השזם והוא ידעך ואימרי אמן

ישבתי על הבר בפינה הקבועה שלי.
שתיתי קצת יין וקצת בירה הוספתי וודקה וקינחתי במיץ עגבניות
וככה יושב אני וחושב לי מה חסר לי? למה אני לא מאושר? ומיד חדרה לי ההכרה כי אני זקוק לידיד.
ואם ידיד אז למה לא ידידו הטוב של האדם.
על מסך הטלביזיה הופיעה פרסומת של אגודה כל שהיא הפועלת למן החיות .
אז ניגבתי את שפמי מהבירה הטובה ופסעתי מעדנות הרחובה.
צעדתי לאיטי למכלאת האנשים הרחומים הללו.
מיד כשניכנסתי לגדרות זיהיתי אותו כלב כנעני ומבטו הערמומי.
קח אותי יא חתיכת חרא נבח אלי מנסה להסתיר את מחשבותיו ממני.
נו טוב לא אלאה אותכם נתתי תרומה כל שהיא והנה אני צועד במורד הרחוב וכלבי הממושמע לצידי
נועץ בי מהצד מבטו המשועשע ובז לי בליבו.
והנה אנו בבית ואני מכין לבעל הבית החדש מלונה בסלון דירתי הצנועה מביא לו סעודתו והוא
בטוב ליבו משחררני מלשרתו אני מנצל את רגע חולשתו וחוזר לי לפנתי בבר הקטן.
עבר יום ועוד יום ואני מחליט שהכלב צריך להיות מולמד אני משיג לו מקום בבית ספר לכלבים.
משהו שמאד המליצו עליו
ואכן מתייצב איתו ללימודיו שהרי ידוע שכלב ההולך לבית ספר זקוק למלוה.
הגיע היום המאושר יום קבלת תעודת סיום הבצפר.
אני והוא מתיצבים עם ראש חפוף ואור בעינים לקבלת התעודה הניכספת.
והמורה מקריא את שמו וכלבי הערמומי ניגש עם הרבה טכס בישבן מקבל את התעודה אוחז בה בשיניו מעיף אלי מבט ושועט במורד הרחוב וצחוקו מתגלגל בין בתיו.
ידעתי פשוט ידעתי מראש כי הכלב ברגע שיחכים ויהיה מלומד יעזוב אותי.
לכן חברים הזהרו מכלבים עניים כי מהם לא יצא כלום.
ושוב אני פה בפינתי לוגם בירה צוננת משדרגה עם וודקה ומקנח במיץ עגבניות.
אכן חיים קשים אני אומר לעצמי ומחשבותי זורמות לעבר אזורי הספר הנוראים שם זקוקים לי יותר מתמיד צבאות הטוב במלחמתם בחושך הרע.תוהה בליבי מה עדיף כעת זמן איכות עם ד"ר ילנה אהובתי הניפלאה או לחימה עזה עקשנית ובלתי מתפשרת בכוחות הרוע בעולם.
והשזם הוא רק אדם פצעו שותת דם וליבו כואב את ייאושו ועדיין הוא משרת הבורא ולא אחר מלבדו.

והשזם שוטט ואזורי הספר הנוראים.
ושמע סולטן סוואלה שליט אזורי הספר הנוראים כי השזם בארצו וקרא לו לבוא אליו לארמונו.
בא השזם ואמר לו הסולטן מטייל הינך בארצי ולא באת לכלות פני היפה הדבר בעינך.
ענה לו השזם על כי בא אני לבשרך בשורה קשה והססתי והתקשתי לראותך כי קשה הבשורה.
ניבהל הסולטן נפל על ברכיו והתחנן כי יואמר לו בשורתו.
ענה השזם טוב הדבר אם הנך מבקש הנה מבוקשך כי מחר באמצע הלילה יבוא מלאך המוות לקחתך יודע אני כי שאלני למקום המצאך.ניבהל הסולטן עד מאד וקרא ליועציו למצוא פתרון למצוקתו.
אמרו לו יועציו . ברח על נפשך למקום מסתור ומלאך החבלה הלז לא ימצאך.
עיצה טובה אמר לעצמו הסולטן וניזכר בבן דודו שליט מוגדישו הרחוקה בקצה העולם
צרר צרורו וטס על כנפי נשרים כל אותו הלילה והגיע למוגדישו עת עלתה איילת השחר ובשער העיר פגש את מלאך המוות ששמח מאד כי הקל עליו הסולטן ובא אליו.
עת לקחו ושמו בשקו שאל המלאך את הסולטן אמור לי מה היה דחוף לך כל כך עד כי באת אלי יום לפני המועד בו היה עלי לקחתך.
ענה לו הסולטן
איל לבירקין על כוס גרתו נאם ארו בל נדא
ולא הוסיף

והנה אני הולך בגיא צלמוות ועגורי הענק הרצחניים צווחים למולי וציפורנהן השלופות מאיימות לקרעני לגזרים ועיניהם המטורפות משנאה רושפות למולי באפלת הליל הניצחי.
הנני עליכן זונות בנות זונות רעם קולי מקצות ארץ ועד קצותיה.
עולם הרעיד והריו אימו להשבר.
ואני רועד בכל גופי המצחין מבוצת הגריפין האיום המכסה אותי וממעל העגורים הרשעים למטה בבוצה חונק אני שני גריפין משתוללים בידי האחת וחותך בידי השניה את אבריהם התוססים בריקבונם ודמם הרותח נוזל על פני מכסה את עיני ואני כעיוור מפלס דרכי בביצה הטרופה העמוקה ואדי רעל מסביב.
ובחלומי אני במיטתי הצחורה ודר ילנה היפה ממחלקת נורולוגיה א בבית החולים השומרוני גוהרת מעלי ומנגבת את הזיעה הניגרת מעלי. מצמידה אלי את חזה הקריר המבושם והכל נקי וצחור כזה
ריח טוב של בושם מזוייף ועני החתול המביטות בי בענין.
והנה אני פוקח עיני ורואה את סילביה סגניתי במחתרת הקרפטית ומבטה המודאג נעוץ בעייני תן את הפקודה היא רושפת כלפי חולצתה פרומה ובידה הקלצניקוב וכולה התרגשות עצומה.
איזה פקודה אני שואל בבעתה .מה איזו פקודה מה קורה לך ענתה וחיוך מריר פושט על פניה.
להסתער על בוקרשט ולגמור פעם אחת ולתמיד עם שלטון הרשע המדכא את קרפטיה הכבושה.
נהרוג את כל התרנגולות ברומניה היא שואגת בפראות ושרידי חולצתה נושרים ממנה.
איומה היא ונוראה היא ללא חולצתה כך בעומדה חשופה מול המון בני החיל שנאספו בכל מחוזות רומניה מסיניה מהרי הקרפט מחופי קוסטנצה מנהרות ברשוב וממחוזות הספר בסיביו.
כולם אנשי מלחמה ואש יוקדת בעינהם הטרופות.
כן הנהנתי חלושות בראשי מתחמק הזבוב טורדני.
הפקודה ניתנה זעקה סילביה בקול על אנושי עולים על בוקרשט שאגה.
קוריצה. קוריצה . קוריצה שאג ההמון המוטרף עיוור מזעם את סיסמת בקרב של המחתרת הקרפטית.
קוריצה קוריצה קוריצה צרחתי והתעוררתי וארבעת אחים לבנים מנסים לכבול את ידי ולהכניסני
לאמבולנס הממתין.
אני השזם אני ולא אחר שאגתי לפתעובהנף יד הדפתי מעלי את הגברתנים כאילו היו נוצה.
הוצאתי חרבי ואת דיגלי קפצתי לביצה המצחינה מדומן ובהנף יד אחד שחטתי עשרה גריפין משתוללים.
נעצתי חרבי במאות ממדוחים בני מוות ועשרה ריבוא אמזלגים מתפצלים מחיות השאול המסוכנות ביותר.
אני שליח הבורא צווחתי בכל כוחי ומי נביאו יבוא אלי ונגן על מולדתינו רומניה.
מה יש לך עם רומניה שאלה ד"ר ילנה אהובתי ואני בכלל מאודסה שכחת?
ושכחת כמה אתה אוהב לרקוד את ריקוד הרכבות סם סורק כן כן שבע וארבעים.
איך ארקוד איתך והגריפין המשתולל מאיים להחריב את העולם.
תן לסילביה להלחם בו לחשה אהובתי הרופאה.
בחיי שזה נישמע לי הגיוני עניתי לה בעינים בורקות.
יודעת את אמרתי לה באותו סוף יום מטורף. מה שאלה ברוך?
אני מתגעגע לידידי אני לא עומד בזה. מיהם ידידך הוסיפה חרש.
מי הם? ג:מי הנדריקס. ידידתי גניס גופלין גים מוריסון פרדי מרקורי סוגד אני למלך לבית פרסלי
מתגעגע אליהם ושואל האם הם מחכים לי האם שואלים את ההנהלה העליונה מה קורה מתי הוא מגיע כבר?
כן גם אני רוצה לדעת כי לפעמים "מה אני יגיד לך" לפעמים אני כל כך מתגעגע וכל כך משעמם לי וכל כך עצוב לי שבא לי לצאת למסע הארוך האין סופי ולפגוש את הבוס הגדול בורא עולם להקניטו על טעויותיו הרבות לשתות משהו ולפגוש את כל ידידי וחברי שאני כה מתגעגע אליהם.
חברי גיבורי התהילה
יהי זכרם ברוך
ונומר אמן

עת השתחררתי מבית החולים המליץ לי הרופא ביקור שבועי עם אישתי אצל הפסיכיאטר
וכעבור שבוע אכן פסעתי לחדרו של הפסיכיאטר האזורי עם הרבה טכס בישבן.
איך היה באיזורי הספר האיומים שאלתיו בנימוס. הביט עלי בפליאה והנהן בראשו מוטרד משהו.
כן מה הבעיה ? שאל בקפדנות יקית יתרה .
זה בקשר לאישתי עניתי בחוסר בטחון בולט.
ומה איתך גבירתי?
אז זה כך ענתה אישתי ודיברה ודיברה ודיברה ולא פסקה הביט בה הפסיכיאטר ביאוש ולא ידע איך להפסיקה הביט בי ואמר אכן קיימת בעיה.
לפתע פשט הדוקטור הניכבד את בגדיו מעליו קרע מעל אישתי את שימלתה הדקיקה ובעל אותה בפראות וזו הגיבה בפרץ קריאות עידוד עד נפלה שדודה למרגלותיו.
שקט השתרר בחדר וכולנו הבנו כי זו הדרך להפסיק את שטף דיבורה הבלתי פוסק.
אאהה קעקע הדוקטור בגרונו ובכן פנה אלי בטון רפואי עליך להקדיש לענין שלושה ימים בשבוע
ולבוא לכאן אני מוכן דוקטור אבל אתה בטוח שלא אכנס להריון מזה??

הינומה שחורה ההיית או חלמתי חלום.
וביום ההוא כאשר אין מלך וכולם נביאים ירדה ההינומה השחורה לעולם .
והיא הייתה שחורה ואוורירית ומשב רוחה לא הורגש.
ואמר הצדיק למה הינומה שחורה אחת ואלפי הינומות לבנות.
וענו לו הינשופים.
זו דרכה של ארץ אוכלת יושביה

עת השתחררתי מבית החולים הרופאים המליצו לי ביקור קבוע בלילה בבית החולים.
סתם כך לראות את חדר המיון עת מגיעים הפצועים מתאונות הדרכים.
להריח את ריח התרופות וחומרי החיטוי.
לשמוע את הרמקול החורק ד"ר רונבלום למיון ד"ר רוזנבלום למיון.
עת השתחררתי מבית החולים לחשה באזני ד"ר ילנה היפה בקולה הצרוד אתה תבוא לבקרני דה?
כן עניתי לה חלושות מסוחרר מהאופטלגין הנוזלי ומחלוקה השסוע המגלה טפחיים.
אכן טפחיים יש לדוקטור הטובה .עצמתי את עיני והנה שוב אני סב במסובב עם יקירתי הרופאה
בריקוד ה- 7 וארבעים ניצמד אליה כטובע בים החושך.
פקח עינים יקירי שומע אני לפתע קול מוכר על ידי. פקחתי וראיתי .כן את האחות הקטנה ממחלקה ג
שהייתה מגנבת למיטתי בלילות הקרים בהם פגה השפעתו המבורכת של האופטלגין הנוזלי.
הכנתי לך כורסה נוחה במרפסת אמרה לי הקטנה בקריצת עין.
יצאתי למרפסת עם הרבה טכס בישבן והינה המון רב מאד מתכנס מתחת למרפסת המוני בית ישראל מתאספים לאיתם ומחכים למוצא פי. ואני קם נושא שתי ידי לשמים ושואג בכל כוחי.
אופטלגין נוזלי אני שואג. ונהמת ההמון בצעקתו עולה השמימה אופטלגין נוזלי נרעדת ארץ
ואני מרים ידי בשנית ושאגת ההמון מחרישת אזניים.
מי לשאזם אלי אני צורח אנחנו שואג ההמון המשולהב.
מי לבורא עולם מלך הארץ ושוחט הגריפין המשתולל אני זועק באובדן עשתונות מוחלט.
אנחנו צורח ההמון באקסטזה מוחלטת.
ואנחנו היינו כסוטים כחוטאים מוסיף אני לעבר ההמון הפורץ בבכי תמרורים.
היינו כעיוורים סומים בארובת הגאולה אבל הגיע העת אני צורח .הגיע הזמן נשמע קולי מקצה ארץ לקציה אכן הגיע שעת הגאולה .ההמון זע באי שקט מאיים. הוצא אלינו את החוטאים זעקו ראשי הקהל.
תן לנו לשרוף את החוטאים תן והכלבים ילוקו את דמם.
עת השתחררתי אמרו לי הרופאים כשאתה מרגיש כי אתה מתחיל להשתגע נגב את המצח במטלית
לחה וקרה ועכשו מרגיש אני מטלית קרה על מצחי הלוהט ורואה אני את חמוקיה של ילנה היפה הרופאה האישית שלי ילנה שלי אהובה שלי מנגבת את מצחי הלוהט באיטיות ןמביטה בעיני.
קשה לך היא משיחה בלט. כן קשה לי. קשה לי לבד בעולם האכזר הזה.
אני איתך אמרה חרש. אתה לא יודע? יודע יודע עניתי אבל קשה לי להאמין וגם מפחד מהרגע שפתאום לא תהיי על ידי לנגב לי את הזעה הרותחת.
אני איתך אמרה בחיוך .אני זו שחוששת פן תעזבני לטובת ריבה דשנה צעירה ומסעירה ממני.
אין אחת שתשווה לך הרגעתי אותה וניסחפתי לחושך לאפלה המבורכת.
עת השתחררתי מצבא הבורא המליצו לי ביקור קבוע באיזורי הספר הנוראים . שמה שואגת הרוח על פני תהום במהירותה האיומה ובני אמזלג וממדוח הארסיים מכישים עוברי דומה בדרכם מטה.
הנני השזאם ואין אחר אני האחד היחיד ומיוחד.
אני שוחט הגריפין המשתולל משסע בני ממדוח בני כיל ובני אופל אני משקיט ארץ.
תרגע לחשה לי ד"ר ילנה היפה אתה סתם מרגיז את עצמך במחשבות. שים את הראש אמרה והניחה ראשי על חזה המפואר.בכיתי אל חיקה איני זוכר מה המליצו לי הרופאים עת השתחררתי מבית החולים יללתי חרש.
לא נורא אמרה אני הרי איתך לא?
כן עניתי אבל עד מתי? לעולם לנצח נצחים ענתה ונישקה את עיני.
והשזאם דאה בשמי האופל ועיניו עצומות לרווחה

עת חליתי וניזקקתי לאופטלגין נוזלי המליצו לי הרופאים ביקור בטרמינל .
זה יעשה לך טוב אמרו ותוכל להפחית כמות התרופה.
והנה אני עם הרבה טכס בישבן מגיע לטרמינל והדלתות מנחשות אותי והדיילות לוחשות לי .
זאטם אהובתי הרופאה אי לאב יו ילנה טרמינל.
קצין הבטחון מעיף בי מבט והדיילת מחייכת זאטם.
והנה אני במטוס המצוחצח דיילות לעשרות וכבר הלחץ על העין השדופה יורד ואנו ממריאים אל על.
זאטם אי לאב יו טרמינל ילנה שלי בחלוק לבן.
צוות תפוס מקום אנו נוחתים רומניה שלי מיאמיייה.
נכנס אני לטרמינל דיילות שם במאות ומיד הוקל לי בעין השלוקה הטרוטה העייפה כל כך.
נוסע אני להרים הירוקים והצועניה מלחשת לי חרש טרמינל ? כן אני עונה מבוהל זאטם ? היא שואלת בחשד כן ענה אני בהסוס.
ילנה בחלוק לבן היא לוחשת בעוית איומה כפתור פתוח היא שואגת לפתע. בלונדינית היא צורחת חסרת רסן.
אתה מזיין אותה ממלמלת היא ומאבדת הכרתה. ואני מניח עליה כמה קרשים ובלוקים ועלי נענע כדי להגן עליה מהקור העז. ובורח לשלג הרך רץ ורץ בטירוף עד שאפסו כוחותי ואז בשארית אוני מרים ראשי ומה רואה?
איזור ברית נאטו שדה התעופה סיביו שטח צבאי אסור לצלם.
טרמינל אני שואג פורץ בריצה פנימה "זאטם טרמינל זאטם וכבר יורד הלחץ בריאות ועת מפלחים אותי כדורי השומרים צרורות צרורות אני חש בהקלה העצומה עת טס אני השמימה בסערה.
מחכה כבר לפגוש פעם נוספת את ידידי הוותיקים גים מוריסון גניס גופלין גימי הנדריקס
או איזו תזמורת נקים פה יחדיו.
ואני טס באפלה בנתיב העקלתון לעבר אשכול אגממנון אשר בקצה גלקסיית אורפאוס.
ומה אני ומי אני רק השאזם .
עת חליתי הרופאים הציעו לי ביקור יומי בטרמינל.
זה יעשה לך טוב בעין השלוקה.
ואני האמנתי להם