אוהבת שירה.

אני אוהבת שמן זית אך לא מנעוריי. כילדה לא הכרתי שמן זית. את האהבה לצהוב-הירוק הזה פיתחתי במקביל להתפעמותי מספר הספרים. הזית סימל לי את ישראל הרחוקה ואני החלטתי שאוהב את פריו. אז לא כל כך הצלחתי לאהוב זיתים, אבל את שמנם אני אוהבת מאד.
במקום מגוריי קשה להשיג שמן כתית מעולה. אין כאן מודעות. הכי טוב שיש זה להגיע לחנות של הלבנוני, ולקנות שם אוכל ים תיכוני - חומוס, טחינה, שמן זית, אפילו באקלאווה.
התפתיתי ורכשתי גלון שלם של שמן זית מזן סורי. מריר וטוב.

זה הרגע ליצירתיות. ספרו לי בבקשה מה ניתן לעשות בשמן מלבד טיגון ותיבול.

מעניין כי מכל מה שכתבתי עד היום הכלוב, מה שזכה להכי הרבה התייחסות היה בלוג בו סיפרתי שניסיתי לערבב טחינה וטונה. הו-הו, איזה זעזוע נשמע בין הסורגים, עשרות תגובות נרעשות.
כשאני כותבת ברצינות ומגלה את ליבי החבול התגובות מינוריות. אך טונה בטחינה? השם ישמור.

אז אחזור לקולינריה ואפרסם מה לא לאכול. למתקשים בקריאה: מה לללאאא לאכול. באמת, זה נורא.

התבקשתי לעבור בדירה של קולגה שלי שהיה גר בסביבה, לקחת ממנה משהו ולשלוח בדואר. פשוט מאד.
אותו קולגה עזב את הדירה לפני שלושה וחצי שבועות, אך השאיר אחריו ריהוט וחפצים רבים. ידעתי כי לא יהיה לו איכפת אם אשאל כמה מהם לשימושי הפרטי, דבר שהוסיף למוטיבציה שלי.
נכנסתי לדירתו (אל תשאלו איך) וראשית חוכמה נטלתי את שהייתי צריכה לשלוח. אחר כך התפניתי לסיור בדירה. מילאתי תרמיל גדול בכל טוב, דיסקים וסרטים, מכשיר טלפון אלחוטי, תאורת חירום פלואורסנטית, משקוליות ריצה ועוד.
הסיור ארך זמן רב ובסופו גיליתי את עצמי רעבה.
חיטטתי במקרר ולא גיליתי בו בשורות גדולות. אבל... על השיש במטבח ניצבה כוס שהביאה אותי למחשבות. מדובר בכוס TO GO של רשת בתי קפה. כוס גדולה, 300 עד 350 סמ"ק להערכתי. ובתוכה, הס פן תעיר, קפה הפוך.

אותו קולגה, אקרא לו S, אוהב קפה הפוך. שתיתי איתו פעמים רבות, ובעוד אני מתאנה לאספרסואים כפולים, הוא היה לוגם הפוכים (מישהו יכול להסביר לי מה ההבדל בין קפה הפוך לקפוצ'ינו? בגילי הגיע הזמן שאדע). כאלה שהחלב החם בהם הוקצף והפך סמיך וקטיפתי. לי זה נראה כמשקה עדין מדי, אך טעמו של S הוא כבודו.

התבוננתי בפנים הכוס. S לא שתה ממנה והיא נותרה שלמה למעט אידוי טבעי של הנוזלים. החלב שהיה בה החמיץ זה מכבר ובכוס נחה שכבת חומר בצבע חום-בז'-ירקרק. המדע והאומנות טרם החליטו על שם הולם לצבע שכזה. אך החומר הזה, למיטב ידיעותיי, הוא גבינה. חלב שהתקשה נקרא גבינה. אז ככה: אני אוהבת גבינה, אני אוהבת קפה, ולכן חשבתי כי אין סיבה שלא אוהב גבינה בטעם קפה.
זה לא כזה חסר הגיון. יש גבינה עם קצח, יש גבינות עם עורקיי יין, גבינות שנעטפות בעלי דפנה, אפילו גבינות עם אגוזי מלך. אז למה לא לנסות גבינת קפה? אולי זה יהיה הגילוי האקראי הבא (יש מילה טובה יותר ל- SERENDIPITY ?), ואז ארשום עליו פטנט? נדמה לי שגם הטארט טאטן התגלה במקרה, כך גם הגומי ואפילו המצאת הבטון. אז אולי הגיע תורי לנסות?

ריחרחתי. הריח היה נכון. סרחון של גבינה ורמזים של קפה. משמע, אני בדרך הנכונה.
בעזרת כפית טעמתי קצת. לא משהו גדול, אבל היו לי גרועים יותר. כעת טעמתי הרבה.
הטעם השאריתי התפרץ רק כעבור חצי דקה. מ-ז-ע-ז-ע, וגם זה בלשון המעטה.
טעם של... השפכה של היפופוטם סוכרתי, או הקאה רוויית ליחה במחלקת ריאות בהדסה. באמת, נורא.
אני יודעת כי למרות אזהרותיי יהיו כאלה שיחפצו לנסות אך אני מפצירה בכם: השמרו לנפשותיכם.

סיכום השיעור: אין לאכול קפה הפוך שהתגבן.
לספקנים: אל תגידו שלא הזהרתי.
למען מחווה לשכנינו הערבים: דיר באלק, הדא מוש ג'יבנה, הדא חרא.

יום העצמאות עבר עלי משונה. הוא הגיע מיד אחרי יום הולדתי שהיה עגמומי, וטען אותי בהרבה אנרגיות לעשות. לא כל כך משנה מה לעשות, העיקר שזה יהיה גדול וסוער וצבעוני ומרגש.
החלטתי שזה לא יכול להיות השילוב הקטלני של שירים עצובים, מוסיקה מלנכולית, בקבוק סטוליצ'ניה ואני. חייב להיות משהו אחר.
את המכון הקרוב איתרתי כבר ביומי השני כאן. עשיתי לי מנוי. לא זול אבל שווה. הם מתהדרים במליון אומנויות לחימה או משהו כזה, אבל בפועל שמים דגש על קראטה (קיוקושין ושוטו-קאן) ועל תאי-קוואן-דו. היתרון הגדול שלהם מבחינתי היה שהם עוד לא הספיקו להכיר אותי, שהם לא יודעים שאני ישראלית, ושהם זמינים.
את הסעיף השלישי אין צורך להסביר. הסעיף הראשון הוא יתרון בגלל שאחרי שמכירים אותי לא כל כך רוצים לעלות מולי לזירה. הסעיף השני בא ממניעים לאומיים. אם הולכים לכעוס עלי ולהגיד שאני נבזית, אז עדיף שלא יקשרו אותי למדינה. פ' היא כלבה מרושעת זהו היגד שאני מוכנה לקבל, מילים רעות על מדינת ישראל זה כבר טאבו.
עליתי לקרב מול בחורה, כן, בחורה. בהתחלה אף גבר לא היה זמין. אז מבחינתי החימום היה מול מישהי, והייתי עדינה איתה. אחר כך מצאתי את הגברבר הפטרוני שהסכים לעלות איתי לקרב עם כפפות ומגיני ראש. נו, טוב. בחור צעיר, שרירי וגבוה מאד. היה קשה להגיע אליו בגלל אורך זרועותיו. ממילא ידעתי כי אתקשה להשיג נוק-אאוט בכפפות. אז הלכתי על פלאן-בי, תוכנית ב' בלשון הגויים. דפקתי לו את הברך. בעיטה אחת ישירה חזקה ולאחריה הוא התחיל להעמיס משקל על הרגל השניה. ואז,כשהמבנה כולו רופף, נכנסתי בו מצידה הפנימי של הברך. הוא קרס בשניה.
הלאה. בחור נמוך ורזה, קופצני, סטודנט זר. על פרצופו כתוב שהוא איש מואי-תאי. את אלה לא מורידים בקלות, הם מורגלים לספוג. היינו בכפפות פתוחות ודקות, מה שמאפשר להכות יפה. הוא נע יפה, וניכר היה כי יש לו נסיון רב ובעברו למד אצל מורים טובים. הצגתי חזות של מואי-תאי, מה שקל מאד עבורי, אך בראש חשבתי קונג-פו. שמרתי הגנה חזקה ברגליים והותרתי פירצה בזרועות. הוא בלע את הפתיון ונכנס באגרוף צידי. התלבשתי לו על היד, משכתי, הסטתי לכוון הנגדי, נעתי אחורה והצידה בו זמנית, נעלתי לו את המרפק וכשהוא ניסה להשתחרר בעטתי לו במפשעה והמשכתי עם מרפק לפנים. הוא צנח, קם, חייך ו... צנח שנית. חמוד אמיתי.
הבחור הבא היה גדול וגבוה, אך בכושר לקוי. התשתי אותו בבריחות ובהטעיות. השתמשתי בהרבה התקפות מדומות,רק כדי להרגיש את העייפות משתלטת עליו. אחרי שלוש דקות הוא היה איטי וניסה להכנס במכות ארוכות שיסיימו את העניין במהירות. חמקתי מבעיטה לאה שלו, בעטתי אחת קצרה אל השוק,וכשהוא נסוג,מעט מאוחר מדי, הרמתי בעיטה ישירה לסרעפתו. קראטיסטים קוראים לזה מאי-גרי, ככה זה אצל כוסיות. הבחור צנח, נוק-אאוט שלישי.
אחר כך היה קשה למצא פרטנר. הרביעי היה קראטיסט, דאן 1 בשוטוקאן, ואת דעתי על קראטה כבר הבעתי. למרות זאת הוא היה בסדר. השאיר עלי הרבה מכות יבשות וכואבות. איכשהו לא הצלחתי להכנס בו יפה, למרות שחשבתי שאני טובה ממנו בהרבה. הוא היה טוב מאד מהבחינה הטכנית, אך נטול השראה. הרבצנו הדדית זמן ממושך. בשלב כלשהו קלטתי מישהו שעמד עם הסלולרי שלו והסריט אותנו. מגניב.
זה נתן לי הרבה מרץ והעליתי הילוך. יוקו-גרי שלי שהוא עצר ברישול הביא לו אצבע שבורה. הוא סימן שהוא נפגע, אך שכח לאמר את מילת העצירה עליה סיכמנו. בעיה שלו. איגרפתי אותו לפנים מטווח קצר. בומס, נוק אאוט רביעי.
אחרי זה אחד המנהלים במקום ביקש לדבר איתי. הוא רצה להוציא אותי החוצה למרות שיש לי מנוי. אמרתי לו שאשמח לצאת אם הוא יעלה מולי. ללא ספק זו היתה טעות מצידו להסכים. הוא החליף לבגדי אימון, עשה את הדאווין ההכרחי, והתחלנו. אם לא הייתי עייפה הוא היה יורד ברגע. מאחר וכבר הייתי איטית וחבולה הוא החזיק מעמד זמן מה ואפילו הצליח לחדור את ההגנה שלי כמה פעמים. בסוף הפתעתי אותו בתרגיל מלוכלך ויפה. מבלי להכנס לפרטים, הפינאלה היא הוריקן לפרצוף, אותו אגרוף משונה שניתן עם גב כף היד. אחד איש דומע, אחד אף שבור, אחד אלוהינו שבשמיים ובארץ.
הייתי חמודה ועזרתי לו להתאושש, הבאתי לו מים קרים ממיתקן השתיה והבעתי התעניינות במצבו. שעתיים אחר כך כבר קיבלתי הצעה למישרה חלקית מאד כמאמנת. מגניב, אולי אלך על זה.
אבל הכי חמוד היה הקטע הציוני. ממש ביציאה ניגש אלי מישהו, זה שצילם, ושאל בקול מעריץ היכן למדתי להילחם כך. הוא היה מספיק חד ראיה בכדי להבחין ברקע שלי במואי-תאי ובמעט ווינג-צ'ון. עשיתי פרצוף תמים ואמרתי לו שכמעט אין לי שום רקע באומנויות לחימה. הוא הירשה לעצמו להראות את חוסר אמונו. ואז הוספתי כי ביקרתי בישראל ושהיתי בה חודשיים ושם,אצל הישראלים הקשוחים,זה בקושי נחשב לתצוגת לחימה. "ילדים בני עשר בהתנחלויות נלחמים טוב ממני", כך אמרתי ויצאתי משם בחיוך מתוק.
איזו דרך לחגוג את יום העצמאות, לתפארת מדינת ישראל.

נכנסתי כרגע לכלוב.
אתם, הקוראים את הבלוגים כאן, יכולים לחגוג את יום העצמאות ברוב עם.
אני לא. זמנית אני לא בארץ.
אבל אתם, מה התירוץ שלכם?
כאמור נכנסתי לכלוב וזאת ביום שלא כתבתי בו, וגיליתי 414 צפיות בבלוג.
אין לכם מנגל לנופף עליו, או איזו במת-בידור-מרכזית להתבשם ממנה?
הנפת דגל, מיסדר מפקד, הר הרצל, משהו?
רק לקרא אותי?
מחמיא מאד, אבל הגזמתם.
באמא'שלי, אני לא כזו מוצלחת.

חג עצמאות שמח לכולנו.

כן, זה היום. ה- 17 באפריל.
ובגלל שעברתי דירה לפני זמן קצר, ובגלל שכרגע אני בסוף העולם, אין לי עם מי לחגוג.
קצת מבאס. יום ההולדת הקודם היה יותר נחמד.

אני לא אוהבת להפסיד בהתערבויות. אפילו כשההתערבות אינה על כסף או אפילו כשה"מפסיד" אינו מפסיד דבר. פשוט, אוהבת לנצח.
התערבתי לפני שבוע וקצת עם חברה לגבי יכולותיהם של אנשי הכלוב.
היא חשבה ש"כולם סתומים", אני חשבתי אחרת.
לפני שבוע פירסמתי חידה. ציפיתי לקבל פתרונות. ו...
נאדה, גורנישט, שום דבר.
אף פתרון. גרוע מכך, רק שניים באמת ניסו ולא התבכיינו על הקשיים.
קרדיט לקובלט לגילתה עוז רוח ופירסמה הצעת פתרון (שגויה, אבל אחרים אפילו לא ניסו) ולעוד כותב ששלח לי בפרטי נסיון לפתרון (שקיים 9 מתוך 10 הדרישות שבחידה).

החברה המעצבנת שלחה אלי מייל ובו מילה אחת: נו?
עלי להודות שהרכנתי את ראשי.
אז חברה יקרה, כשתקראי זאת דעי: אני עדיין לא מסכימה איתך, אך ניצחת בהתערבות.
הנה, הודיתי.

כבר כמה פעמים נשאלתי מדוע אני חותמת על מכתביי ב-פ'.
האם זה בגלל "פואטרי לאוור"?
אז תמיד אני חושבת שהסיבה היא ששמי מתחיל ב-פ'.
אבל מהיום בצהריים זה מסיבה שונה: פ' בשביל פוסטמה.
הצלחתי לנקוע לעצמי את הזרת. זה מילא.
אבל עשיתי את זה בבעיטה.
אני חוזרת: בעטתי לעצמי בזרת. נכון שלא יאומן?
תירגלתי בעיטת הטעיה קדמית שמשנה כוון בחזרה, ואז מוצאת את הכליה.
עשיתי זאת בהתלהבות יתרה, ו...בומס, פגעתי לעצמי בזרת.

מעתה אמור: פ'. פוסטמה.

לא מזמן פירסמתי פוסט מלא קיטורים. להלן תמציתו:
1. למה המדרכות בסביבה כאלה גרועות?
2. והכבישים? פאק, יש פה רוכבי אופניים מסכנים.
3. ולמה בעלי כלבים חושבים שאיסוף שאריות זו המלצה בלבד?
4. למה אני לא מצליחה לישון?
5. מי קבע שארנונה צריכה להיות כל כך יקרה? מי המציא את המילה הזאת, ארנונה?
6. למה יונים נוחתות לי על המזגן ומרעישות?
למה בפעם היחידה שבישלתי משהו שיצא טעים, לא רשמתי את השלבים לשם שיחזור?
7. למה הכותבות הכי מוכשרות בכלוב ממעטות כל כך בכתיבה?
8. למה אני לא מוכשרת כמותן?
9. למה לבן של השכנים יוצאות שיניים דווקא בלילה? הוא לא יכול לחכות כשאהיה בעבודה?
10. למה השנה אי אפשר למצא בגדים יפים בחנויות?
11. ואת אלה שכבר מוצאים, למה הם כל כך יקרים?
12. למה הגשם שירד היום הפסיק אחרי חמש דקות? מה רע לו פה?
13. למה תא הבטריות במצלמה שלי נשבר?
14. למה תמיד חסרות לי כפיות נקיות במגירה, אבל סכינים ומזלגות יש בשפע?

אז יש התפתחויות.
1. עברתי דירה. המדרכות בסביבה מעולות.
2. הכבישים חלום, תודה.
3. אין פה קקי של כלבים.
4. אופס, זה עדיין בעייתי.
5. הכי טוב בעולם. משלמים לי את מיסים. מבחינתי, שהארנונה תהיה 1000 יורו בחודש, לא ענייני.
6. יונים אין כאן אבל יש ציפור מעצבנת מסוג אחר, לא יודעת איך קוראים לזה. באסה.
7. בנקודה זו המצב רק החמיר.
8. מצד שני, אם המוכשרות לא כותבות, זה משפר את מעמדי.
9. איזה יופי, הם כבר לא שכנים שלי.
10. כי המעצבים סתומים.
11. וחמדנים.
12. דווקא יורד גשם. רק קצת.
13. עד כאן. יש שיפורים, אין ניסים. הדבקתי עם סלוטייפ.
14. עכשיו גם אין מזלגות.

נשיקות לכולם.

נפגשתי עם חברה מהכלוב לצורך זה או אחר. דיברנו, פיטפטנו, קישקשנו. על כל נושא שבעולם, וכמובן על הכלוב.
בשלב כלשהו היא אמרה ש"כולם כאן מטומטמים". מחיתי בתוקף, אך היא הבהירה שאין מקום לטעות: לא רק שרוב הכלובאים מטומטמים,אחוז הטפשים בכלוב גדול מאחוז הטיפשים באוכלוסיה הכללית.
מחיתי נמרצות ואז היא הסכימה להמיר את ההיגד הזה לכך ש" אחוז החכמים בכלוב קטן משמעותית מאחוז החכמים באוכלוסיה הכללית". שימו לב כי שני הניסוחים אינם שקולים כי יש גווני ביניים בין מטומטם לחכם.
זה המקום לציין כי כוונת המילים חכם/מטומטם/טיפש אינו מתייחס לעולם הרגש אלא לעולם האינטלקט בלבד. לשון אחר, חברתי טוענת כי שיאי האיי-קיו בכלוב נמוכים יחסית.

הבטחתי לה שאוכיח את טעותה. פניתי לחבר טוב שמתמחה בבניית חידות וביקשתי כי יבנה עבורי חידה המאתגרת את המחשבה. כזו שלדעתו רק האחוזון העליון באוכלוסיה יכול לפתור. הוא עשה זאת והחידה שמצורפת היא פרי עבודתו. לאלה שיזהו את הסגנון: כן, זהו נ', אי אפשר להתבלבל.

בקשתי אליכם: אנא פיתרו את החידה. פרסמו כאן את פתרונה ללא הסברים (הייתי רוצה שאם אחד יפתור, הדבר לא ישפיע על אחרים. מי שמתלבט אודות הפתרון, יוכל לפרסם עד שלושה פתרונות (פתרון מבחינתי הוא מיספר, ותו לאו).גם אם יש שאלות המתייחסות לניסוח, העלו אותן כאן, כדי להבהיר את הנקודה עבור כולם.
ובעיקר, עיזרו לי להוכיח שיש כאן אנשים מלאי ברק. יש לפחות עשרה צדיקים בסדום, בעמורה ובכלוב.

מפלצות

יש עשר מפלצות שגובהן במטרים הוא 1,2,3,4,5,6,7,8,9,10.
לכל מפלצת יש צבע מקבוצת הצבעים 1=לבן , 2= צהוב, 3= כחול, 4=שחור.

1. מספר המפלצות מצבע מסוים שונה ממספר הצבע. (לדוגמא: מס' המפלצות השחורות שונה מ-4).
2. יש בדיוק שלישיית מפלצות אחת שגובהן עוקב כך שציבעי הגבוהה והנמוכה ביניהן זהים, אך שונים מציבעה של האמצעית.
3. יש בדיוק 3 זוגות של מפלצות עוקבות בגובהן כך שלזוג שכזה יש אותו צבע.
4. לעשר המפלצות יש את כל ארבעת הצבעים.
למפלצות שגובהן אי-זוגי אין את כל ארבעת הצבעים.
גם למפלצות שגובהן זוגי אין את כל ארבעת הצבעים.
5. הגבוהה ביותר מבין המפלצות הלבנות גבוהה מהגבוהה ביותר מבין המפלצות השחורות.
6. סכום צבעיהן של ארבע המפלצות הנמוכות ביותר הוא 7.
7. לזוגות המפלצות שסכום גובהן 11 מטרים יש רק שני סכומים אפשריים לציבען.
(לדוגמא: אם מפלצת 1 ומפלצת 10 נותנות סכום צבעים 7.
ובנוסף מפלצת 2 ומפלצת 9 נותנות סכום צבעים 4.
אז לא יתכן שמפלצת 3 ומפלצת 8 נותנות סכום צבעים ששונה מ-7 ושונה מ-4).
8. אין אף מפלצת שגובהה ועוד ציבעה שווה ל- 6.
9. הצבע של החמישית כפול הצבע של השישית שווה 4.
10. קיימת בדיוק מפלצת אחת שציבעה הוא הממוצע בין צבעיהן של קודמתה ועוקבתה.

>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>

כדי לסבך עניינים ולפשט את הבדיקה:
לשאלה זו יתכן יותר משיבוץ יחיד.
עליכם למצא את כל מה שמשותף לכל השיבוצים האפשריים, בסגנון של "למפלצת שגובהה A יש צבע B, למפלצת שגובהה C יש צבע D" וכו'
אחר כך כיפלו את A ב- B, את C ב-D וכו' , כלומר כיפלו כל גובה מפלצת בציבעה, ואת התוצאות כיפלו זו בזו. לבסוף, הוסיפו לתוצאה את מספר השיבוצים האפשריים.
(לדוגמה:אם בכל פתרון אפשרי ציבעה של מפלצת 3 הוא 3, ציבעה של מפלצת 7 הוא 1 ומציבעה של מפלצת 10 הוא 2, ומספר השיבוצים האפשריים הוא 5, אז תשובתכם צריכה להיות:
(3x3) x (7x1) x (10x2) +5 = 1265
מספר זה הוא הפתרון שאתם מתבקשים לפרסם)


בהצלחה!

בתקופה הקרובה אמעט לכתוב כאן.
כמו כן לא בטוח שאוכל לענות להודעות אישיות או לקרא אותן.
אני כותבת זאת כדי שאף אחד לא יחשוב שאני מצנזרת אותו/אותה.
אתגעגע.
פ'