אני יודעת לחכות

השרביט הועבר אלי על ידי נוגה המתוקה ועכשיו אני צריכה לחשוב על שלושה דברים שהייתי רוצה לספר על עצמי ושיהיו מספיק מעניינים..
אז הנה:

1. כשאני לא מצליחה להרדם בלילה ושום דבר אחר לא עוזר, הדבר היחיד שעוזר לי זה למצוץ קצת את האגודל...כמו פעם כשהייתי ממש ממש קטנטונת.

2. כשאני רוצה להרגיש אירופאית אני עושה תסרוקת עם שביל בצד ויוצאת לרחוב עם שמלה ועקבים.

3.אחד מהחלומות שלי הוא לשחות בכל הימים והאוקיאנוסים שיש בעולם. אבל בינתיים הייתי רק בים התיכון, בים סוף, ובאוקיאנוס האטלנטי.

זהו. כלומר יש עוד המון אבל בחרתי את שלושת אלה.
אני עוד לא יודעת למי להעביר את השרביט ונורא מאוחר בלילה אז אני אעשה את זה מחר.
לילה טוב לכולם ובעיקר לאיש שמראה לי את הירח.

אז הנה כמה דברים שאני מתביישת להגיד ולכן אכתוב אותם כאן.
נורא נהנתי לדבר איתך אתמול בטלפון.
שמחתי כשהצחקתי אותך. למשל כשדיברתי על העיניים של הבופלו. זה עשה לי שמח להצחיק אותך.
אני באמת נמשכת לגברים גבוהים, אבל הדגשתי את זה במיוחד כי זכרתי שאתה גבוה.
אני מקווה שאתה מרגיש יותר טוב היום.
איזה פחד.

אתמול בלילה סיימתי לכתוב סיפור שהתחלתי בכתיבתו לפני חודשיים כשהייתי בברלין.
כשסיימתי אותו כבר לא הרגשתי שאי אפשר לאהוב אותי ושאף אחד לא ירצה אותי.
להפך.
הרגשתי הכי יפה בעולם. מבפנים ומבחוץ, ושמי שלא ירצה אותי הוא פשוט עיוור.
נו טוב....
עכשיו אני נוסעת רחוק (אבל לא ממש רחוק).
להתראות

מישהו אמר לי עכשיו שהסיבה שאין לי זוגיות היא שאני לא מחפשת, כי דברים טובים נחטפים והמסקנה שלי מהשיחה הייתה שהוא חושב שאני דבר טוב. הוא לא הכחיש את זה.
וחשבתי לעצמי עכשיו כמה זה עצוב, שאני מרגישה שאין שום סיכוי בעולם שמישהו ירצה אותי בכלל. שזו התחושה הכי בסיסית שלי. שלפעמים היא מתחלפת בתחושות רגעיות אחרות, אבל רוב הזמן זו התחושה. שאף אחד לא ירצה אותי. שאי אפשר לאהוב אותי.
זה נשמע נורא כמו משהו שמלא ברחמים עצמיים, אבל זה דווקא לא. כי אני דווקא יודעת שיש בי המון דברים טובים, ולמרות זאת..
אני קוראת כאן כל מיני בלוגים של נשים שמעידות על עצמן שהן נפלאות ונהדרות ומדהימות וכאלה, ותמיד אני קצת מקנאה בהן כי אני לא מסוגלת להגיד על עצמי דברים כאלה. ואולי אם הייתי אומרת דברים כאלה על עצמי, מישהו עוד היה מאמין בהם וחושב אותם עלי.
שוב אני נשמעת שקועה במסכנות. אבל אני לא מרגישה ככה בכלל.
סתם רגע כזה של בלבול. ותחושה לא טובה.
יעבור.

מגלה שוב כמה שזה טוב להיות מלאה באהבה.
יש רגעים שבהם מתגנבת תחושה חמוצה אבל אני מצליחה לסלק אותה. או לפחות אומרת לעצמי שמצליחה.
כן. אני מצליחה.
אני אוהבת מגדלורים.
הייתי רוצה לגור תקופה בתוך מגדלור.
הייתי רוצה להיות מגדלור. לאותת למישהו שיש חוף בטוח. להיות למישהו אור בחושך.
אני באמת אוהבת מגדלורים, ולא, לא בגלל הצורה הפאלית שלהם, בכלל לא.
דווקא בגלל התום שיש בהם.
מגדלורים שייכים לעולם שבו עדיין מישהו מאמין שכדאי ואפשר להציל אנשים מגורל רע ומר.
לעולם של סיפורים.
לעולם שבו הים הוא באמת ים.
לעולם של מלחים ושחפים לבנים שעפים מעל המים וכשמחשיך יורדים לישון.
יש איש אחד בגרמניה שראה פעם מגדלור בטלביזיה ונסע לחפש אותו.
אחרי שהוא סיפר לי עליו אני נסעתי לחפש אותו בשבילו.
כל אחד מאיתנו מצא משהו.
עכשיו הוא רחוק ואני כאן, וגם המגדלור שחיפשנו נמצא באיזשהו מקום ששנינו לא יודעים אותו.
אני הולכת לקנות פרחים.

לקראת סופו של יום הכיפורים אני יודעת לפתע בוודאות כמעט צלולה שבלילה שבו דיברנו, לפני כל כך הרבה חודשים- שבלילה ההוא הייתי מאושרת.
ואהבתי.
אהבתי אותך.
ואני לא אשכח אף פעם את השיחה הזו שלנו. שעה, ועוד שעה, ועוד שעה, עד שש בבוקר, ואז שינה חטופה של שעה בקושי ויום הזוי ומזוכך ומאושר שבסופו לא רצית.
אבל זה לא אכפת. וזה לא משנה.
כי אני אף פעם לא אשכח את השיחה הזו.
כי אני יודעת כמה חום יש בתוכך. המון חום נעים ומלטף.
ואני יודעת כמה עדינות יש בך, וכמה רגש, וכמה יופי. המון יופי.
ובסופו של יום, זו ידיעה חשובה.
אפילו שאני לא יודעת להסביר למה.
אתה מרגיש את הלב שלי נפתח לקראתך? רק לקראתך. וזה לא חשוב אם לא אראה אותך יותר אף פעם.
יש לך מקום שם.
אתה שומע את הנשימה שלי, חלקה ומרשרשת, כשאני נזכרת בך?
אני אוהב אותך תמיד.

כבר לא לבד לי

לבד לי.

אני קצת מבולבלת. רוצה חופש. אבל מהכל. גם מעצמי.
אני מחכה ליום כיפור כי נראה לי שאולי סוף סוף יהיה יום שבו אני לא ארגיש רדופה.
כל יום אני מרגישה רדופה.
כל יום יש כל כך הרבה דברים שצריך לעשות ולדאוג להם ולסדר, וזה אף פעם לא נגמר. ועוד פעם ללכת למס הכנסה, ועוד דו"ח חניה שצריך לשלם, ושוב המזגן מתקלקל, ולקנות אוכל לשחרחר שלי, ולנקות את הבית, ולכתוב מערכי שיעור, ולדאוג למטופלים שלי, וללכת לחדר כושר, ולאכול נכון, ולקבוע תור לרופא שיניים, ואני כל הזמן מרגישה רדופה ורדופה ורדופה. ואני רוצה שקט.
בבקשה...רק שקט.
אולי אם הייתי אוהבת מישהו היה לי שקט.
וגם הייתי מאושרת.

יש שלושה גברים שרוצים לשכב איתי. בעצם ארבעה.
אבל אני לא אוהבת אף אחד מהם ולא רוצה לשכב עם אף אחד מהם.
אוףףףף שאני אתאפס כבר על עצמי.

אני נורא מאושרת עכשיו.
אני מאושרת כי אתמול בלילה הלכתי לחברה אהובה וישבנו עם השותף שלה ושרנו שירים עד אמצע הלילה, ופתאום אחרי המון שנים שבהן לא הייתי מסוגלת לשיר כששומעים אותי כי נורא התביישתי, הצלחתי לשיר המון ואהבתי את הקול שלי ואהבתי את הצלילים של הגיטרה והייתי מאושרת.
ואני מאושרת כי הבוקר הלכתי עם חברות אהובות לארוחת בוקר ואחר כך למוזיאון וראינו תערוכות שגירו לי את הנפש ואת הלב ואת הדמיון והרגשתי נורא תרבותית.
ואני מאושרת כי יום שישי ומחר שבת ויש בחיים שלי את האנשים הכי נפלאים שמישהי יכולה לבקש.
ואני מאושרת כי אני אני.