תמיד אופטימית

הם כבר יודעים שהם לא רצויים
השדים שלי.

אני כבר לא מקשיבה להם,
לא הולכת שבי אחרי הבטחות שווא
מקסימות ככל שיהיו
לא אאזין למילים ריקות מתוכן
שרוקמות אשליות מפתות

ואולי דווקא בגלל זה
הם צועקים?
משוועים לתשומת ליבי
רוצים למשוך אותי אליהם
קרוב-קרוב

לא אתן להם להכשיל אותי
אלחם בהם ככל שיהיה בי כח
אעמוד מולם חזקה ובוטחת
והם לא יוכלו לי

אני עומדת בעין הסערה
מסביבי הרוח מערבלת את האויר
במשבים חזקים, מטלטלים, מחרישי אזניים
הגשם יורד במטחים
כמו מחטים חדות

אבל אני בעין הסערה
נושמת את ריח הגשם
שומעת את משב הרוח
ונשארת במקום
יציבה
יודעת
שעוד מעט גם עלי
תנשב הרוח
עוד מעט גם עלי
ירד הגשם הכואב

וכשהסערה תעבור
האם עדיין אהיה במקום?
האם קשרתי את עצמי
מספיק טוב?
האם יש בי מספיק אמונה
כדי לא לברוח?

באגדות הנסיכה תמיד יפה,
הנסיך תמיד בא ומציל אותה,
ואז הם חיים באושר ובעושר.

פעם האמנתי באגדות.
אחר כך הפסקתי להאמין,
ואז לא האמנתי בכלום.
ועכשיו, אני מתחילה להאמין -
בעצמי.

ויום אחד, אספר לכם את סיפור האגדה שלי.
והיא תתחיל במילים האלה -

אשה אחת, קמה יום אחד, והחליטה שהיא יכולה -
יכולה להיות כל מה שהיא רוצה.
ובגלל שהיא רצתה, נורא רצתה, באמת להיות האשה שהיא נועדה להיות,
היא הרגישה שהיא יודעת מה היא צריכה לעשות.
והיא עשתה, ולאט לאט דברים התחילו לקרות לה. לא, לא כמו באגדות.
אבל זה היה בסדר, כי זה היה אפילו עדיף.

יום אחד אספר לכם את הסיפור כולו.

למה לדבר רק בקילוגרמים?
להשקל אני נשקלת רק אחת לשבוע (אלה ההוראות, ואני ממלאת הוראות בקפדנות 😄 )
אבל ללבוש בגדים זה דבר יומיומי, ואת הכיף בללבוש כל פעם בגדים במידה ההולכת וקטנה, יש לי כל יום מחדש.

את הכיף בלעבור ליד החנויות למידות גדולות ולדעת שנפרדתי מהן.

את הכיף בלמדוד ג'ינס או חולצה, ושהמוכרת תגיד לי 'את צריכה את זה במידה יותר קטנה', כי אין לי עדיין יכולת לאמוד את עצמי נכון.

בכל שלב אני מסלקת את הבגדים הגדולים מדי, אלה שכבר לא יושבים יפה, שלא מחמיאים (יש גם מחוך ובגדים למסיבות אם מישהי רוצה) מוסיפה בגדים מתאימים למידה החדשה (טוב, לא ממש יכולה לקנות מלתחה חדשה כל חודש חודשיים, אבל אין ברירה וכמה פריטים נרכשים בכל זאת) ובמדף העליון יש גם כמה פריטים שמחכים לי. הם שם כדי להזכיר לי לאן אני רוצה להגיע. ואני מדמיינת כמה כיף יהיה ללבוש אותם, בלי להתאמץ,, וכמה אני אהנה לראות את עצמי לובשת אותם, והמחשבה הזאת נותנת לי עוד מוטיבציה להמשיך, ומחייכת אותי.

אז תקראו לי שטחית, מה אכפת לי?

את, כן את.
אני לא יודעת מי את יותר. בשלוש השנים האחרונות, אולי יותר (מי סופר?) היית חלק ממני. היית אני. ואני לא רוצה בך יותר.
את לא מתאימה לי.

אני רוצה את עצמי בחזרה, כמו שאני זוכרת, עם שמחת החיים, הבטחון העצמי, החיוך שלא נגמר... ואת סתם מפריעה. אולי פעם היית אמצעי הגנה, אבל כבר מזמן שאת רק מכשול.

אז אני בונה לי אותי מחדש, ואותך אני מגרשת. את היא כל מה שלא רציתי אי פעם להיות, ואיכשהו הפכתי להיות. מתוך הזנחה, או חוסר תשומת לב, או סתם טעויות על גבי טעויות. מה זה בעצם משנה?

אני כבר אחרת, אם לא שמת לב (זה בסדר, גם לי היה קשה לשים לב), ואין לך יותר מקום כאן. קחי איתך את כל מה שהבאת, ולכי לך. יחד עם הקילוגרמים, צריך להשיל עוד כל מיני מטענים בצד הדרך.

אני אסתדר הרבה יותר טוב בלעדיך.

:)

רגל אחר רגל, והנה צעד,
צעד ועוד צעד, והנה אני הולכת,
ואם אגביר את הקצב אצליח גם לרוץ.

יום אחרי יום, והנה שבוע,
שבוע ועוד שבוע, והנה עבר לו חודש,
ועם עוד כמה חודשים, יעבור הזמן.

ככה, בצעדים קטנים,
המטרה מתקרבת,
נדמה שכבר אפשר לראות
את היעד, גם אם הוא עדיין רחוק.

כבר חצי שנה שאני בדרך,
לפעמים מתעייפת,
אבל לא מתייאשת,
עוברת מהמורות
מטפסת מעל מכשולים

ותוהה
מה יהיה כשאגיע?

מדהים איך לפעמים מילים שירים מדברים בדיוק, אבל בדיוק, על מה שעובר לי בראש.
אז הנה שיר כזה שכאילו נכתב בשבילי, ואומר את מה שיש לי להגיד הרבה יותר טוב ממני...

THE CLIMB

I can almost see it
That dream I am dreaming
But there's a voice inside my head saying
"You'll never reach it"

Every step I'm taking
Every move I make feels
Lost with no direction
My faith is shaking

But I gotta keep trying
Gotta keep my head held high

There's always gonna be another mountain
I'm always gonna wanna make it move
Always gonna be a uphill battle
Sometimes I'm gonna have to lose

Ain't about how fast I get there
Ain't about what's waiting on the other side
It's the climb

The struggles I'm facing
The chances I'm taking
Sometimes might knock me down
But no, I'm not breaking
I may not know it
But these are the moments that
I'm gonna remember most, yeah
Just gotta keep going

And I, I got to be strong
Just keep pushing on

'Cause there's always gonna be another mountain
I'm always gonna wanna make it move
Always gonna be a uphill battle
Sometimes I'm gonna have to lose

Ain't about how fast I get there
Ain't about what's waiting on the other side
It's the climb, yeah!

There's always gonna be another mountain
I'm always gonna wanna make it move
Always gonna be an uphill battle
Somebody's gonna have to lose

Ain't about how fast I get there
Ain't about what's waiting on the other side
It's the climb, yeah!

Keep on moving, keep climbing
Keep the faith, baby
It's all about, it's all about the climb
Keep the faith, keep your faith, whoa

אני תמיד מחפשת תשובות.
למה, איך, מה...?

היום אני מחפשת את השקט.
אולי זה לא באמת חשוב
לדעת את התשובות עכשיו
מה שחשוב זה להמשיך ללכת
בדרך שמתווים לי, בזו שבחרתי,
מתוך הידיעה והאמונה שהיא זו
שהכי מתאימה לי
ולקבל קצת שקט מכל השאלות

הרי גם בבטוח, שפוי ובהסכמה,
בשום מקום לא כתוב מתוך הבנה.

(כן, אתם תסבלו מפוסטים פילוסופיים בתקופה הקרובה.
זה מה יש. תתמודדו)

מעשים מדברים יותר חזק ממילים
בעצם, תמיד.
ואני צריכה ללמוד לפתוח את העיניים
להאמין בעצמי
ולדעת שבסופו של דבר הכל אפשרי
אם רק ארצה מספיק

אין תחליף לכח רצון, נחישות, והתמדה.
וכשיש את אלה אז 'השמיים הם הגבול'
ומסתבר שיש לי מאלה מספיק
(גם אני מופתעת, זה בסדר)
כשיש מטרות ששווה להתאמץ בשבילן

[זמרת ברים מפתיעה את עצמה בדיאטה]

ומסר לשדים הפרטיים שלי - אתם לא תצליחו לנצח אותי. אין מי שיכול.