בחמישי הגעתי לשיעור פיתוח קול השבועי שלי.
חוזרת לעיניינים בקצב מוגבר לקראת עלייה לאויר
של הערב שלי. התחלנו את השיעור בקיטורים שלי
על כך שבמהלך השבוע הקלטתי את עצמי בקטנה
וחטפתי סטירת לחי מצלצלת. לא הייתי מסוגלת
לשמוע את מה שיצא. אז נכון שהתנאים היו גרועים
ועם המוזיקה זה כבר נשמע פחות גרוע אבל באותן
רגעים עברה בי המחשבה " יא מפגרת, מה חשבת
לעצמך". ואז קרה דבר מדהים, המורה שלי שיכולה
להיות הבת שלי אומרת לי שאני באמת מפגרת (לא
בדיוק במילים האלה) אם אני לא מבינה עד כמה
מיוחד הקול שלי, שהפוטנציאל שלי לנמוכים הוא
משהו שזמרות אחרות יהרגו בשבילו. זה היה פרגון
עם מחוייבות, עכשיו אני לא יכולה להתחמק, חייבת
להתאמן יותר ולממש את הפוטנציאל הזה. אמרתי
לה שתזהר עם פרגון כי היא מסתבכת עם רונית.
רק זה חסר לרונית, שעם האוכל יבוא התיאבון ואני
ארצה לקיים מופעים נוספים או להופיע על במות
פתוחות ואז אוי לבושה כשמישהו יזהה אותי.
אתמול שרתי פעם ראשונה עם פלייבק מתאים
וחייבת להודות שהרגשתי טוב עם עצמי. לא יודעת
איך זה נשמע מהצד אבל אני יצאתי מעודדת.
אופיר, כפרה, אני מעריצה אותך 🌹💋
מרגישה כמו ילדה שמקבלת חיזוק מאמא ❤