היו לנו שתי תקופות כבר בעבר
הראשונה היתה בוסרית קצת
מאוד נועזת אבל ראשונית
השניה היתה קצרה מידי
ולאחרונה חזרנו לסבב השלישי
מוכנים יותר
בשלים יותר
מיניים ונועזים 7מבינים הרבה יותר....
יודעים עד כמה זה נכון לנו
ואני מרגיש עכשיו, אחרי כחודשיים יחד, שנכון לי לכתוב קצת את שנינו לעולם
לפני כחודש, בסיום המפגש כתבת לי כל כך יפה ....
את הרוב אשאיר למועד מאוחר יותר
אבל בסוף כתבת לי כך :
הרגשתי אותך היום בכל כך הרבה רמות.
היית היום מאסטר, וחבר, ומאהב, ואבא, ומגן, ומאמן ומדריך…
לרב אני יוצאת מהמפגשים איתך באפיסת כוחות. לוקח לי זמן לנחות חזרה לעולם.
היום נכנסתי לאוטו שלי בפוקוס. חדה.
אולי זה המקום שהבאת אותי אליו פנימית, אולי המקום אליו הבאתי אותי חיצונית (יש לטבע איכות של צלילות, לא?), אולי שילוב שלהם. אולי אף אחד מהם.
אני רק יודעת שהיום חוויתי אותנו אחרת. חוויתי אותך אחרת. ואפילו את עצמי.
וכשישבנו שם באוהל, והבנתי שאני צריכה לבקש ממך להתלבש כי כבר מתחיל להיות לי קר מדי, ושזה אומר שלהיום בעצם סיימנו… זה לא היה לי פשוט. אולי גם לך לא. אולי שמת לב לזה אצלי.
הלכתי הצידה, להרגיש רגע יחפה את האדמה, ולנשום עוד רגע את האויר, ולנשום את הבכי כדי שלא יבוא.
לא רציתי לצאת משם.
לא רציתי לחזור לעולם האמיתי.
לעולם שלא נושמים בו.
אולי משם מגיעות הנהמות והשאגות שלי. אתה מאפשר לי לנשום. לנשום באמת.
אתה יוצר לי מרחב נשימה, ויוצר לי עולם שבו מותר לנשום ומותר לשאוג ומותר לנהום ומותר לילל ומותר לחייך ולצחוק כמו שיכורה בלי שום הסבר. מותר להרגיש הכל בלי להתבייש.
איזה קסם.
תודה מאסטר יקר.
אני ברת מזל.
אז שתדעי
אני הוא בר המזל
תודה לך מדהימה
