דבר ראשון, שלא יהיה טיפת ספק- אני לחלוטין נגד האשמת הקורבן. האשמים היחידים בפגיעה, וזה לא משנה מה סוג הפגיעה, אלו הפוגעים עצמם. זה נראה לי כל כך אלמנטרי, שמוזר שאני צריך לציין את זה.
יחד עם זה, שברור גם שלכולנו יש גם אחריות להגן על עצמינו, שאסור להזניח אותה.
בואו לא נדבר על תקיפה מינית, אלא על פריצה לבית: אין ספק שאם מישהו פרץ אלי הביתה וגנב לי דברים, זו אשמתו הבלעדית. אפילו אם הדלת לא היתה נעולה אלא פתוחה לרווחה, זו לא היתה הזמנה לאף אחד להכנס ולקחת דברים.
יחד עם זה, כולנו יודעים ש"לא להיות צודקים אלא חכמים" ובכל זאת נועלים את הבית, ואם יש לנו תקציב לזה מתקינים אזעקה וכן הלאה. למה? כי אנחנו יודעים שעם כל הכבוד לזה שהאשמה היא נטו על הפורץ, גם אם המשטרה בכלל תטרח לחפש ולמצוא אותו, זה לא יפצה אותנו על הגניבה והנזק.
וכן, לנעול את הבית לא תמיד מספיק. פורץ שמספיק רוצה יצליח לעבור כל מנעול וכל מערכת אזעקה, אבל לפחות אנחנו מקווים שככה הפורץ העצלן יחפש מטרה אחרת.
אז זהו. זה שלא נזהרתן לא אומר שאתן אשמות בשום צורה או דרך. אם קרה משהו "בגלל שלא נזהרתן" דעו שזומלא אשמתכן אלא רק אשמת התוקף. ובכל זאת, תזהרו.
