בין פראצ'ט, גיימן, ואדמס

אני לא מצליח להבין אנשים שממהרים לבדסמ. ישר נכנסים עם אנשים שהם לא מכירים לסשן. וזה לא שאני אומר "טוב היה להם קליק מטורף וחשמל באויר", זה משהו אחר שקורה לפעמים וקרה גם לי לא מזמן. אני מדבר על אנשים שמבחינתם זה ה"נורמלי". מתחילים ככה שיחות עם אנשים זרים. מגיעים למסיבה ונותנים למישהו להצליף בהם, או שישר בהודעה ראשונה כותבים למישהי "הוד מעלתך" וישר מפנטזים ללקק לה את הנעליים...

מעבר להחפצה שיש כאן והרידוד שיש כאן כלפי אנשים לכדי כלי להגשמת פנטזיות ותו לא. שזו בעיה בפני עצמה.  מעבר לסכנה הפיזית הברורה והמיידית שנוצרת כאן, כפי שכבר שמעתי על פציעות ותאונות. 

מעבר לכל זה....

איזה פאקינג סרט של האחים פאקינג כהן את הכי אוהבת?