פינת הפנאי - מתחת לחגורה

באחד מהמקומות בהם אני עובדת . מקום ענק שמשתרע על כמה דונמים טובים . פועלת חברת שמירה חיצונית. חברה וותיקה עם משך זמן אדיר. הגבולות מזמן הטשטשו.
מערכת היחסים היא משהו בלתי נתפס, ובוודאי לא קיים בשום מקום. השומרים מכירים כל אחד בשמו. דבר לא פשוט בכלל . כי יש מעל ל1000 עובדים. יודעים למי יש יום הולדת, מאחלים ברכות. ולהיפך כשמישהו חולה שואלים לשמו. משתתפים באירועים שלנו . ימי גיבוש וכו'.
ואנחנו מוזמנים לחגיגות שלהם. חתונות סיום לימודים ועוד. וכמובן כשיש אצלנו איזה הרמת כוסית , יום הולדת , חג או משהו אחר . לא שוכחים להכין צלחת עמוסה כל טוב ולהקפיץ לשער .
הצוות קבוע , כמעט ולא מתחלף . כולם למעט אחד נשואים. והוא נחשב לילד של החבורה. דואגים לו , שומרים עליו.
מעבר לכך שהוא הצעיר בחבורה . מתווספת לדאגה גם נימה אחרת היות והוא בודד . עלה לארץ בגיל 12. לבד !. אמו נשארה ברוסיה. יש בינהם קשר מכתבים , טלפונים כמובן מסינגר וכאלה. פעמיים בשנה מגיעה לבקר . וזהו.
למד פה , התגייס ואפילו ביחידה מובחרת . חי לבד , שוכר דירה וכולה בן 27. לא מזמן הביא כנפה לכבד את כולם כי סיים לימודי ערב . למד הנדסאי מחשבים. בחור מתוק עם ביבי פייס ושפתים רגישות .
בשבוע שעבר כשהגעתי הבחנתי במשהו משונה . יש להם 3 פעמים של חפיפה , כאשר מתחלפת משמרת , יש להם שעה משותפת , מעבירים את המשמרת . דימה סיים לילה והעביר חפיפה לשומר שהגיע. לא ממש חפיפה אפשר להגיד. ראיתיו מצונף בעמדה . דבוק לשולחן . רועד כולו .
מה קרה ? שאלתי את חברו למשמרת. לא יודע, ענה.
לפתע זינק דימה , פרץ החוצה . רץ לחצר . נצמד לספסל שמתחת לעץ ופרץ בבכי משונה.
מה זה? מה קורה פה?
ניגשנו אליו . פרקתי אותו מנשקו. חששתי שמה יגרום משהו לעצמו . אי אפשר היה להבין ממנו מילה .
בליל נרגש של רוסית ועברית.
ביקשתי שיודיעו לחברת השמירה, שאלתי אם יש לו חברים ? אמרו שיש לו אחד שמתגורר לא רחוק . שתבינו...אחד, ממש רחמנות, אחד ששירת פה , למד פה , נמצא פה 12 שנה ויש לו חבר אחד בלבד . מסכן.
החבר הגיע , ובעיצה אחת עם חברת השמירה לקחו אותו לבית החולים. לפני כן קצת שטפתי לו את הפנים , סירקתי אותו והתזתי עליו מעט דיאורדורנט, כי הדיף ריח נוראי , סיפרו לי שלא התקלח מעל לשבוע . זה באמת הרגיש כך. נראה כמו משהו שהחתול הוציא מהפח הקרוב.
כל זה היה לפני יומיים.
והיום כשהגעתי נאמר לי ....כי ....התקשרו מבית החולים. הודיעו שנשלח למזרע.
הרופא אמר שהבדידות תקפה והדיכאון ניצח .

ממש עצוב לי .

ביררנו אם אפשר לבקר . אמרו שאולי בעוד שבוע , בינתיים רק לאמא שלו שהגיעה הרשו להכנס. והוא...לא זיהה אותה .

זה פשוט נורא , אני מקווה שיצא מזה.

בדידות זה דבר נוראי.

נוצרה מתכונת חדשה . ויש לי רושם שמתחבבת על שנינו.
אמרו לחוקי שחדר כושר שהוא עושה פעמיים בשבוע . זה נחמד וטוב .
אבל, אין כמו שחייה .
הנסיך קפץ על המציאה . הודיע , שמעכשיו הוא לוקח את אבא בידיים. יוציא ממנו אלוף אולימפי.
הרגעתי מעט את ההתלהבות . ואמרתי שהכוונה היא לספורט מהנה , מתון , לא מאומץ.
אוףף, שיהיה....כבר נעשה איתו משהו.
החוקי חייך . משך את הנסיך הצידה , לחשש באוזנו כמה מילים.
שני נוכלים . התפוח לא נפל רחוק מהעץ.
הנסיך אמר שנראה לו הגיוני . וכדאי שאמא תצטרף לפקח .
באמת ל"פקח". אולי הכוונה היתה שהם יפקחו על אמא.
פעמיים בשבוע , כולנו נוחתים בקאנטרי הסמוך. הנסיך שוחה במרץ, אני והחוקי משתכשכים בהנאה . משוחחים המון . מתחרים לקול צחוקו של הנסיך. נו , לא כולנו אלופי שחייה כמוהו.
והכי כיף...בסוף.
הנסיך חוזר עם הרכב שלו . אני והחוקי מגיעים הביתה אחרי שעה . ושתבינו זה מרחק של רבע שעה ברגל.
אנחנו מגיעים לפינה הסודית שלנו מול חוף הים. מוציאים את השמיכה . פורשים על החוף . מסתכלים בכוכבים. אני נרדמת ומתעוררת אחרי חצי שעה עם חיבוק ונשיקה מהחוקי . שטוען שכאשר אני נחה הוא צובר כוח .
מצחיקול שכזה.

יצא , השתחרר,
אבל...מיד נכנס לעבודה.

גברים , זה עם של מטומטמים.

השחרור נדחה למחר.
כבר אין לי סבלנות.
שיגיע כבר.

המתנתי אתמול עד השעה 11. התקשרתי לדודו, ולפליאתי הרבה אמר שברגע שהחוקי יתן אור ירוק , אז אין לו בעייה לספר לי , כרגע מנוע .
דודו, יא חתיכת חמור , ממתי אתה לא מספר לי ?
תביטי , גם לי זה חשוב , וזה פשוט רעיון אדיר , וחוץ מזה שזה כבר בשלבי סיום . קובי כבר נכנס לתמונה , אז ממש רק ענין של יום או יומיים.
קובי , אהה. ידעתי ששמעתי נכון.
ומי זו המפגרת?
היא ממש לא מפגרת. נכון , שההתלהבות שלה חורגת מהרגיל, אבל את זה תאשימי את החוקי . הוא הדביק בהתלהבות שלו את כולם.

טוב, זהו זה. נשבר לי . אתם שם?
מי זה אתם ?
כל הכנופיה .
אם את מתכוונת גם לשיבולת , אז לא מזמן יצאה .
מה יש לכונפה לעשות שם בשעה כזו מאוחרת?
לא יודע , הגיעה בדיוק כשיצאת . הביאה גלידה חבלזית. והשמיע מצמוצי לשון .

אני בדרך. תכנס למשמעת כוננות .
בדרך לממ"ד , השמיע בחטף ונמלט כל עוד נפשו בו.

הגעתי , המחלקה כמעט שוממה , בימי שישי נהוג לשחרר כל מי שיכול . ומי שלא יכול פשוט הולך לישון . אווירה ממש קודרת . עצוב שם במחלקה.

רק מחדר אחד בוקע אור . החוקי יושב ליד המיטה . המכונה הניידת ידו. המיטה משמשת לו כשולחן. ים של ניירות . עם משקפי קריאה שמשתמש בהם לצורך קריאה וכתיבה .קורא בעיון מסמן הערות ,

היי אהובתי , כמה טוב שהגעת .אני רוצה שתהיי הראשונה לדעת .
ראשונה? משום מה היה לי הרושם שאני האחרונה.
ממש לא , בתכנון אינך הראשונה , אבל כשקם ויצא לדרך את הראשונה .

אני גאה בפרחח הפרטי שלי , תמיד אמרתי שהוא אדם מיוחד במינו . יחד עם שיבולת שהיא נציגה של עמותת ידידי בית החולים, קובי העו"ד ודודו הרופא , הקימו עמותה ל.....משפחות המאושפזים. עמותה שמטרתה לתמוך באילו שנשארו בבית, לעזור להם בהסעות , קניות , תחזוקה , להיות איתם כאשר מגיעים לשוחח עם הרופא ולא תמיד מבינים. לדאוג לביביסיטר בבית כאשר המאושפז/ת עוברים ניתוח , ועוד כל מיני כאלה.
סיפר לי בהתלהבות שבמשך האשפוז שלו הבחין שכולם דואגים לחולים. אבל גם לאלה שבבית שבטוח צריכים עזרה כי כל סדר היום השתבש , גם לאלה צריכים לדאוג .

בבון מצוי , גאה בך .
מנסה להסתיר את ההתרגשות שאחזה בי , הוא פשוט עילוי . למה הוא שם לב, כל כך מתאים לבריון שלי לשים לב לפרטים הקטנים שאף אחד לא שם לב להם.

מצויין , יש לכם פציינטית ראשונה , ערימת הכביסה נערמה אצלי , מאיימת להגיע לתקרה .

עד פה , בעבודה שלי אף אחד לא נוגע . יום ראשון בעזרת השם מגיע ומחסל את הכביסה .
וואלה , ממש בזמן אני משתחרר , בטח כבר אין לי תחתונים מכובסים.

נכון ,

אני מחבקת את הגורילה המגודל הפרטי שלי . ופשוט גאה בבבון שלי .

עכשיו כדאי שאלך לחלץ את דודו שמסתתר בתחנת האחיות .


.

אתמול הנסיך לקח את הרכב , יורשת העצר לקחה את שלה . שלי נשאר בבית חולים. בלית ברירה לקחתי את הרכב של החוקי, לא כל כך אוהבת לנהוג בו, גדול מידי, אבל אם אין ברירה אז אין מה לעשות. באמצע הדרך שיחה מהפון שלו . על הצג מספר שלא מכירה .
כן?
אופס , הגעתי ל...? קול נשי עדין.
כן , הוא בבית חולים , עניתי לפון ברכב . אפשר לעזור?
לא , אני אתקשר שוב יותר מאוחר .
טוב, ביי.
מתוך שעמום , ברמזור מרפרפת ורואה לפחות 10 שיחות שלא נענו מאותו מספר .
הממממממ, מעניין. יש משהו שלא יודעת?. הוא הרי לא מסתיר ממני דבר . מספר לי על מיילים שמקבל, סתם חיזורים שמחזרים אחריו. הוא גבר נאה חסון , בנוי טוב , נימוסים מעולים , אמיד , ומודעת לכך שיש לא מעט שלוטשות עין לקנין הפרטי שלי .
אני לא קנאית , ממש לא . אבל...חוק ובל יעבור . חייבים לספר לי הכל . אחרת העשן יוצא לי מהאוזניים , הדם מגיע לעיניים . וחבל"ז על השערוריה שעורכת לו.
ותסכימו איתי , 10 שיחות זה לא דבר רגיל. זה לפחות 9 יותר מידי.
טוב, מניחה לזה בינתיים. יש לי את השיטות שלי לגלות.
עוצרת בקונדיטוריה , קונה לו את 2 העוגות שהוא אוהב , פרג שמרים. וקרנץ שוקולד.
מגיעה בדיוק בזמן שהנסיך יוצא , מעבירה לו את המפתחות . מעדיפה שהרכב של החוקי לא ישאר בחניון . ענק ויקר מידי .
הנסיך נהג מיומן , ועוד חודש גם סוף סוף מסיים את הנהג חדש , הקלה משמעותית בתשלומי הביטוח . לכל הרכבים עשינו ביטוח כולל נהג חדש צעיר , על מנת לא להגביל .
מגיעה לחדר של החוקי , הדלת סגורה . מקישה ופותחת .
ו...מה אני רואה?
דודו , החוקי , ומישהי לא מוכרת.
בלונדה גבוהה, חטובה , נראית טוב. בסביבות 40 , שמורה היטב.
החוקי במיטה , דודו יושב על הכורסה ליד המיטה , והבלונדה על המיטה , יושבת ממש קרוב .
החוקי מחייך , תכירי זו שיבולת . כמובן שם בדוי שאני הצמדתי לה . גוון השיער שלה ממש צהבהב לבן , מורגש שלא צבוע , טבעי.
מושיטה לי יד, נעים מאוד .
יש לך בעל מקסים.
ספרי לי , תוצאה של חינוך ארוך שנים.
טוב , הבלונדה מתרוממת , רגליים שלא נגמרות, אני אקפוץ מאוחר יותר ונסיים.
נסיים? יש משהו שהתחילו ...??????
דודו נראה אשם, משפיל מבט , מעיפה עליו מבט, מעבירה יד על הגרון . יודע שהחשבון יגיע יותר מאוחר . נמלט בעקבותיה.
מביטה על הפרחח , הוא בכלל לא נראה אשם . כרגיל חיוך ענק , חיבוק דב .
יש משהו שאתה צריך לספר לי ?
לא ממש , יותר מאוחר כשיגמר אספר לך.
כשיגמר ?
כן, זה רק בהתחלה. ואת מכירה אותי . עד שלא מסיים לא מספר.
?????
טוב, שיהיה.
יודעת שפה בבית חולים לא יכולה להפעיל את שיטת שכנוע "עדין" שלי . אז משאירה זאת כך.
בארבע שעות שהייתי איתו , הגיעו לפחות עוד 6 שיחות מהמפגרת. ובכל פעם נכנס למרפסת עם ניירת . ולאחר מכן ערך כמה שיחות טלפון . שמעתי בחטף בזווית האוזן , זמני פגישות , את שמו של קובי העו"ד שלו .
והשיא, בדיוק כשיוצאת . מי מגיעה בעיתוי מושלם ....בינגו , שיבולת המפגרת. מחשוף מפה להודעה חדשה , עם ריח של בושם יוקרתי , ועקב דקיק שגם מלכת סאדו לא היתה בוחלת בו.
זהו, עד פה.
אני חייבת לדעת במה מדובר .
בתחנת אחיות מוודאת שדודו מתחיל תורנות בשעה 11.
עוד חצי שעה אתפוס אותו לשיחה נוקבת ואגלה מה בדיוק קורה.
בינתיים , החוקי נראה שלו ונינוח . לא נראה כאילו מסתיר משהו .
עוד חצי שעה תיפתר התעלומה .

זהו זה, צריכה לעשות סדר בבלגן. הלכתי לראות מה קורה עם החוקי .
ומה אני רואה?
התאקלם חבל"ז.
כמו תמיד , יש לו מעין כישרון מדהים להסתגל לכל דבר .
ואנשים פשוט אוהבים אותו . בלי שום מאמץ הוא מתיז סילונות קסם לכל הצדדים. וכולם נשבים בקסמו.
התאשפז ביום שלישי , דודו דאג לו לחדר בודד. ולאחר יום אחד לצערו נאלץ להכניס עוד פרוטקציונר ,
ומה מתברר ? צמד פרחחים. כבר יודעים הכל , מהיכן אפשר להכניס אורחים כאשר "כאילו" מסתיימות שעות הביקור. מי האחות הכי נחמדה, על מי אפשר לעבוד .
בקיצור....פתחו בית ספר .
והכי מרגיז. שכולם נותנים יד לזה . ומתחת לחיוך של דודו זורמים נחלים של מבקרים.
על הקיטריניג של דודו ויתרו. שליח הפיצה מכיר בעל פה את הדרך . מתגנב דרך הדלת האחורית . מקיש באלגנטיות על דלת החדר , לוחש "סיסמה" ונכנס.
מנסה להשליט סדר , קצת קשה בשלט רחוק .
האחיות מדווחות לי שהחוקי מתוק ומקסים אבל....לא ניתן לשליטה .
ביום הראשון חובר למערכת אלקטרודות , לבדוק קצב , פעימות , וכל מה שצריך.
הכל היה בסדר , עד ש....אמא טבע דרשה את שלה.
ומה? הוא יקרא לאחות? הוא יתן שתן במיטה?
מה עשה החכמולוג? פשוט קם, ניתק הכל , פסע בנינוחות לשירותים של הסגל, ידע ששם יותר נקי. רוקן את השלפוחית בנחת . שמע מבחוץ את ההמולה. ברור שלא הזיז לו .
יצא, והכריז ...שמבקש לחבר אותו למערכת שניתן לנייד , אחרת...
במקום לכעוס עליו , רצו למחלקה סמוכה וארגנו לשיך את מבוקשו.
שומר פחות או יותר על סדר יום רגיל, קם ב5,
מנתק את המערכת , עושה כפיפות בטן. נכנס למקלחת , יוצא עם חיוך , מחייך את החיוך המתוק לאחות התורנית שמסבירה לו שאסור להתנתק , ואסור להתקלח .
נכנס למיטה , מדיף ניחוח אפטר שייב . מניח לאחות לחברו למערכת הניידת. מעניק לה חיבוק , וכמובן שמתרככת מיד . ו.....מביאה לסולטן הוד רוממתו קפה למיטה.
טפייייייייי, הורסות לי את כל החינוך.
מילא בצבא מפנקים אותו , ניחא במשרד מעניקים לו שירות וי. אי . פי , אבל בבית חולים?????????
ב6 מגיע דודו עם העיתון , וכוס נס עם קראסון מהקונדיטוריה למטה , לועסים מכרסמים שותים בנחת , מחליפים חוויות . צחוקים בדיחות . דודו עוזב אותו אבל לא להרבה זמן , חוזר לביקור .
ושוב, צמד נוכלים מתכננים את המשך היום.
כששאלתי מופתעת את האחיות, איך אתם מאשרים לו ?
ענתה לי , הוא מקסים , אי אפשר להגיד לו לא .
פתח במחלקה מרתון ששבש, ודרך המחשב משחק שחמט עם הרופאים במחלקה הסמוכה.
וזרם המבקרים פשוט נורא , רבאק הבנאדם צריך לנוח . איפה לנוח? ואיפה נעליים? ים של מרץ .

וכשאני מגיעה , כמובן שעורכת מסדר המפקד. מטאטת את כולם החוצה. נותנת לו שטיפה . והוא..? נועץ עיניים , מחייך , ובסוף ההרצאה . עם עיניים מושפלות וחיוך רחב מחמיא לי על החולצה .
אומר שסגול מתאים לי הכי הרבה . ונותן לי לקרוא שיר שכתב, כמובן עלי .

הסגל שם מת עליו , והאחיות מרכלות על האהבה העזה שרוחש ל"מכשפה " כך הוא קורא לי .
והאמת כשמגיעה , לא חשוב עם מי הוא נמצא , ומה הוא עושה , לא כל כך צריכה להתאמץ לסלק , כי הוא מיד מזנק אלי , מביט רק אלי . הכחול שאוהבת מבריק לעומתי .

בבקשה, מרשה?

טוב קרציץ , מרשה.

מתיישבת על הכסא , הוא מאחורי נעמד , ובאדיקות מבריש את השיער . באיטיות , שערה אחרי שערה .
בבית אין לי זמן לזה , רק בשבת נותנת לו לקיים את הטקס הזה .
בגלל שנמצא בבית חולים , מרשה לו , והפרחח מנצל זאת.

ברקע האחיות מחייכות , נהנות לראות את הענק הזה , שהמברשת נבלעת בכף היד הענקית, מסרק לאט לאט , מבריש ומחייך, מחייך ומלטף. ומאושר עד הגג.
בהתחלה חשבו שזה תחביב שלו , ונהנה מזה , ואחת אפילו ביקשה ממנו שיעשה לה צמה . הסביר שזה שמור רק למכשפה שלו .
זו מסורת שהתחילה עוד מזמן שגרנו ביחד . שעות היה יושב ומבריש .
נחמד להיזכר , מפנה ראשי למעלה נתקלת במבט מחייכת והוא לעברי , גם הוא נזכר בתקופה הזו.

יאללה, שיגמר כבר . עוד 2 בדיקות , סי טי , בדיקת סיבולת . ואם הכל תקין אז יום ראשון בבית .

נתתי לו לנוח מעט , יצאתי למרפסת הענקית . הלפטופ מולי . סיגריה ביד .
וסתם בוהה בנוף.
הנוף קסום , הכוכבים כל כך קרובים. ממש להושיט יד ולגעת.

מרגישה עייפה כל כך, תשושה מהכל.

אסור לי להיות עייפה, חייבת להיות חזקה .
יודעת את זה.

אבל, עכשיו ....כשאף אחד לא רואה .
אז מותר קצת להתפרק.

נזכרת במוטו שהיה אצלנו בבית.
אסור לבכות בחוץ , אם עצובים ...נכנסים הביתה .
וכשאף אחד לא רואה, אז מותר להזיל דמעה.

דמעות ...לא זוכרת מתי הזלתי , הרגל של שנים עושה את זה,
וגם עכשיו, אין לחלוחית. אבל יש עייפות.

מנוחה קצרה , והכל יסתדר .
מכירה את עצמי ,
רבע שעה מנוחה ,

ואין דבר שמחזיר אותי לענינים יותר מתכנון.

החוקי עד יום ראשון ישאר.
מארגנת תורנות ,
דודו דאג לקייטריניג .
המפונק אנין טעם שלי , כנראה כבר מרגיש טוב , התחיל להתלונן על האוכל.
טלויזיה יש , לפטופ יש .
החברים מגיעים בחמולות.

היום צריכה להתחפף מפה לקראת אחת עשרה. על מנת לא להרוס להם את התוכניות. "כאילו" לא שמעתי את דודו מדבר בפון עם החברה לקפוץ לאיזה פאב סמוך. ממש רופא , 😄 .
לא שמעתי , אבל וידאתי שיש לו חולצה ומכנס נקיים ומגוהצים.
שילך ויהנה קצת , מחר אהנה לראותו מתפתל , הוא לא מסוגל להסתיר ממני דבר .

אוף, זהו זה. מספיק להיות רגשי.
נכנסת פנימה .