בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

חדר המראות שלי

אני.
הכי שקופה והכי אמיתית שאני יודעת.
לטוב ולרע.
איך שאני רואה את עצמי במראה.
לפני 11 שנים. 16 בספטמבר 2013 בשעה 0:13

חלק משיחה עם ידיד נשלט

לדעתי עלו בשיחה תובנות מעניינות וחשובות ולכן משתפת אחרי שביקשתי את רשותו.

מזהירה שוב: זה ארוך :)

 

 

הוא: לגבי הפוסט שלך מהיום אפשר לכתוב לך משהו?

אני: ברור

הוא:  אם האדון אוהב ויש לו רגש כלפי הנשלט אני בטוח שהוא עושה זאת רק ממקום של לספק לנשלט את הצורך הזה

אלו שיעשו את זה בלי רגש זה גם יורגש וזה יהיה משהו מאוד לא נעים ברמה של לרצות להפסיק את זה בכל זמן וכמה שיותר מהר

אני: אני כנשלטת לא אוהבת שעושים את זה נטו בשבילי. זה מוריד לי מההנאה

הוא: אבל אם יעשו את זה ממקום חסר רגש , את לא תהני מזה , זה כמו לחטוף מילים משפילות ממישהו בתור בבנק

זה לא עושה כלום

אצלי כנראה שזה הפוך ממך

בשבילי להכיר מישהי שמוכנה להשפיל אותי ולשים אותי במקום הכי נמוך בעולם מנטלית ומילולית זו מישהי שמוכיחה לי את אהבתה

אני: ברור שאני לא רוצה השפלה ללא רגש

ולכן אני גם שואלת איך הוא באמת רואה אותי כשאני שם למטה

הוא: לדעתי הוא מסופק מיכולתו לשים אותך שם ומהיכולת להנות איתך וממך

אני: אבל אם בכלל לא מעניין אותו ומושך אותו להשפיל וזה נעשה רק בשבילי אז זה מוריד לי כי אני שם כדי לרצות אותו וכשההפך נעשה זו רק תופעת לוואי

הוא: כן אין מי שיבין אותך יותר ממני בזה

 אבל לדעתי השולטים לא באמת נהנים מהיכולת הזו , הם נהנים מהתוצאה

אני: בהחלט שאלה

הוא: כן...אני דווקא עסקתי בה המון לאחרונה

תהיתי אם אוכל להכיר מישהי שתרצה קשר שליטה שבנוי על זה

אני מרגיש שזקוק לשליטה מנטלית

ואני מכור להשפלות

יותר מהכל

וחשבתי לעצמי

אם קיימת אי שם בחוץ מישהי שתחפש קשר עם בחור בסטטוס שלי שבנוי על זה

על ההשפלות ועל המנטלי

שלא נדבר על הפנטזיות הכי סוטות שלי שקשורות לזה

נראה לי שתמיד זה הכל סביב קשר זוגי ולרב כשהרגש מתפתח ההשפלה....נעלמת

אבל הלוואי ואני טועה

אני: אני לא יודעת איך זה אצל שולטות ונשלטים.... אני יודעת שאצל שולטים מאוד קשה למצוא את זה.

הוא: גם אצל שולטות

אני: אני מסכימה איתך. ואם תקרא את הבלוג שלי תראה שאני בעד הפרדה

הוא: הפרדה בין זוגיות לשליטה?

אני: כן

הוא: כן בהחלט מובן לי

אני: שניה... אני אחפש לך את הפוסט שבו נמקתי את דעתי

הוא: תודה

אני : : http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=306466&blog_id=56719

הוא: תודה שניה אקרא

אהבתי וזה נכון מאוד

אני: כן....

הוא: אשתף אותך במשהו שלי

אני חושב ששליטה לשם קשר שליטה צריכה להיות עם אשה זרה

לא בת זוג מכמה סיבות

כמו שכתבת : שלא נחשפים ליום יום והדמות נשארת כדמות אלוהית

זה דבר ראשון שתמיד מעצים הכל

דבר שני

בין בני זוג יש ויכוחים או דברים ביום יום שלא קשורים לעולם וגם אם לא מקשרים אותם הם משפיעים עליו

אני: מסכימה

הוא: ודבר נוסף בעיניי הוא היכולת להגיע למקומות שקשה להגיע איתם עם בת זוג. למשל:

אני: ביזאר

הוא: לא זה אני לא מקבל מאף אחת

אני: חחח

אז?

הוא: אבל אני מכור להשפלות ויש לי פנטזיה להיות קוקהולד , מושפל ולשרת את השולטת שלי כשהיא עם עוד גבר ומשפילה אותי מולו

אני: הבנתי

הוא: אם היא בת זוג שלי? אני לא מסוגל להמשיך אחר כך בקשר האינטימי בנינו כאילו לא קרה דבר

אני: תגיד

הוא: יש דברים שאו שהם נשארים בפנטזיה או שהם מתקיימים רק בקשר בין שולט לנשלט

הוא: מה לומר?

אני: אתה חושב שאנחנו הנשלטים, עושים לעצמנו איזשהי אידאליזציה בראש לגבי שליטה מנטאלית ומפנטזים על משהו שאף שולט לא באמת יכול לתת לנו?

הוא: יש סכוי מאוד גדול שזה המצב כן

אני: מבאס, אה?

הוא: אני דיי בטוח בזה אבל כאופטמיסט אני מקווה שאני טועה

ואת יודעת מה הבעיה ?

אם קיים כזה שולט ומגיעים למקומות הללו הכי עמוקים

מתפתח רגש שאנחנו לא יכולים לשלוט בו

ואז תמיד הסכנה מול הבן זוג קיימת

אני: השאלה אם הוא ידע לשלוט בו ולנתב אותו כראוי.... את הרגש הזה

הוא: ואם הוא יידע ואנחנו הנשלטים לא?

אני: לא הבנתי

הוא: נניח שמצאת שולט שכזה והגעת איתו למקומות הכי הכי עמוקים

והתפתח אצלך רגש כלפיו

וגם לו אלייך

וכחלק מהכנות ביניכם אתם מודעים לרגשות ההדדים הללו ביניכם

וניח שהוא שולט ברגשות הללו ואת לא?

וגם אם את כן

איך לדעתך זה ישפיע על הרגש שלך כלפיי בן זוגך?

אני: התכוונתי שמתפקידו כשולט, לנתב גם את הרגשות שלי

הוא: את תהיי מסוגלת להביט בו מבלי לשפוט אותו מול השולט?

אני: אוקיי זו שאלה נפרדת

הוא: אבל ברור לך שבסופו של יום הרגש שלך הוא שלך והוא מה שאת הולכת לישון איתו

אני: אני אענה לך

אני חושבת שכן, אני מסוגלת להפריד בין רגשות לבן זוג לרגשות לשולט.

הוא:  את חושבת או בטוחה?

אני: אני אסביר.... תן לי

הוא: סליחה מקשיב

אני: 1. יש הבדל בסוג הרגשות כמ שיש הבדל בין אהבה להורים/לילדים/לידידים וכו'

הוא: נכון

אני: 2. אם אתה בא לקשר עם שולט לאחר ניסיון ותובנות ששולט צריך להיות רק שולט וברגע שיהיה משהו נוסף פרט לשולט אז חלק מהקסם יאבד

ואם מראש אתה לא מגיע לקשר כזה כי המערכת יחסים הזוגית שלך מקולקלת ואתה רוצה להחליף אותה

אז מראש אתה לא מגיע למקומות האלה של לפנטז על השולט כבן משפחה/כבן זוג/כמישהו להכיר להורים/כמישהו לעשות איתו ילדים

הוא: אפשר?

 אני: והרגש כמה שהוא גדול ומתפתח הוא רק אליו כשולט.

אפשר.

הוא: תודה

את צודקת באופן כללי שאפשר להחליט שזה רק שולט , ואפשר להחליט לא להתאהב ובטח שלא באופן שייפגע בבן הזוג או בתא המשפחתי וכו

אני: לא אמרתי לא להתאהב

אני חושבת שהתמסרות היא רק מתוך רגש

הוא: כן נו זה ברור

אני: כשאין רגש זה לא הולך

דברתי על סוג הרגש

הוא:  התכוונתי לא להתאהב במובן של לעזוב את הבית מחר בוקר כי רוצה רק אותו

ברור שחייב להיות רגש.

אבל את יכולה להחליט כל מה שאת רוצה כשזה תלוי בך

כאשר הקשר מתחיל הדברים נבנים לאט לאט

עניין של זמן והנסתר הופך להיות ברור מאליו

המקום שלנו ידוע

הדרך בה אנו נוהגים היא שקופה וברורה לצד השולט

הדברים מתפתחים והרגש גובר

והכל כבר לא תלוי רק בנו

עכשיו נכון שקשה מאוד להכיר מישהו שיכיל את כל זה וישאיר אותו רק כך

אבל נניח וגם נמצא כזה

למה את חושבת שזה לא ישפיע עלייך? על מה שסובב אותך?

ומה עם ההתנגשות הראשונה?

בין מה שהוא דורש לבין התא המשפחתי?

עלולה להגיע סיטואציה כזו.

 

אני: אז אולי זו גם אחריות שלנו, לפחות בהתחלה, לבחור מישהו שיש לו חיים מלאים וטובים ושבא מאותו מקום. מישהו שאנחנ מרגישים שיהיה מספיק אחראי כדי לקחת את החיים שלנו ולעשות בהם טוב ולא בלאגן

הוא: ולא במכוון בכלל

אני: ולעשות תיאום ציפיות לפני

הוא: זו בטוח האחריות שלנו גם

אבל בעיניי שום דבר לא בטוח

(נזכר כמה אני נהנה מהשיחות איתך)

אני: וכששואלים אותך אם אין לך גבולות אז זה יהיה הגבול - שהחיים הפרטיים - עבודה, משפחה וילדים לא יפגעו ושמראש לא יעמידו אותך בדילמות כאלה

 (תודה )

הוא: זה כבר תלוי מי השולט ואם הוא מקבל תכתיבים כאלו או לא , כי זה שתמצאי ותרצי להגיע איתו למקום הכי עמוק ייבקש ממך המון

אני: אלה תכתיבים שמכתיבים לפני שמתחילים ולא באמצע. אחרי שאתה שומע את התגובה אז אתה מחליט אם מתאים לך להכנס לזה

הוא: אבל אלו דברים שיכולים גם להתפתח במהלך הקשר

את יודעת החיים דינאמיים

אני: אני חושבת שאנחנו צריכים להשתמש בניסיון החיים שלנו ובניסיון שלנו כנשלטים ולעלות את כל הנקדות האלה בשיחה של תיאום ציפיות שצריכה להערך טרם כניסה לקשר של שליטה

 ואחרי ששמים את כל הקלפים על השולחן מקבלים תשובות שמקובלות עלינו אז אפשר להגיד: מכאן אנחנו טוטאלים

הוא: אני מסכים איתך אבל רוב השולטים לא ייתנו לך להציב כל כך הרבה דברים כשאת מצפה לטוטאליות

יאמרו שאת מחפשת טוטאליות במקומות שהם נוחים לך

 

אני: כן... זו הבעיה... אבל אין מה לעשות

משפחה זה אחד ה-גבולות

הוא: ברור אבל את יכולה לתאר לעצמך את הכאב הנפשי שזה מתנגש

אני: תראה

כשאני משוחחת עם שולטים

והם שואלים אותי מה אני מחפשת

אני עונה שאני חולמת על שולט שיכיר אותי מספיק טוב כדי לדעת מתי אני קצת מתפנקת או סתם מפחדת ומתי זה באמת מעבר ליכולתי

ושידרוש ממני ולא יוותר לי איפה שאפשר.

להעמיד אותי בפני מכשול שהוא מעל ליכולתי ולשבור אותי - זו לא חוכמה

 

הוא: אני מבין וזה נכון

אני: זה נכון גם לגבי הפיזי וגם לגבי המנטלי

הוא: אמת

העניין הוא שלא תמיד תראו את הדברים באותה המידה

לכן אני חושב שמה שאמרת קודם , שאנחנו מחפשים לעצמנו משהו שאולי הוא כלל לא קיים.....אני מקבל את זה

כי מה שנכון יהיה לך מול אחד לא חייב שיהיה לך נכון מול אחר

יכול להיות שיבוא אחד שידרוש משהו ותעמדי בו ומול אחר לא

יש לי שאלה

עזבי רגע את עניין המשפחה

תארי לך מצב שהוא מבקש ממך משהו

שקשה לך

ואת מדברת עימו

מסבירה

הוא מאזין

יכול להיות שמקבל ויכול מאוד להיות שלא

איך את מרגישה?

מרגישה שאכזבת?

מרגישה שאולי טועה?

האם אנחנו צריכים לקחת על עצמנו גם את רגשות האשם הללו אחרי המקום שאנו שמים את עצמנו בו?

זה לא מקום קל

אני: רוב הסיכויים שארגיש שאכזבתי ואהיה עצובה

אבל

אני חושבת שהשאלה היפוטטית וכללית מידי ליחסי שליטה באופן כללי

הוא:בהחלט כן

את צודקת

 

אני: אני חושבת שיש הבדל בין יחסי שליטה בשלבים הראשונים שלהם

 

הוא: ובכוונה שאלתי אותה כזו

 

אני: לבין קשר שליטה עמק וארוך

הוא:ברור שיש

אני: במקרה של קשר שליטה עמוק ארוך שבו ארגיש שאני יכולה לסמוך על השולט שלי במאה אחוז

שאני יכולה לסמוך עליו שחיי חשובים לו

אני: לא רק ברמה של לשמור אותי בחיים

אלא שחשוב לו שחיי יהיו גם טובים

אשתדל ללכת אחריו בעיניים עצומות ולעשות דברים שגם קשים לי מאד

הוא: כשתהיי במקום הזה איתו את גם תרצי להיות שלו במלוא מובן המילה

אני: אבל זו רק תיאוריה....

הוא: כי לא היית שם..

אני: "שלו במלוא מובן המילה" לאו דווקא אומר להתחתן איתו ולהקים איתו משפחה

לצערי עד לא הייתי שם

הוא:  שלו במלוא מובן המילה אומר שתרצי להיות זמינה לו 24/7 וכל דקה ביום רק לשמוע אותו או להיות זמינה לו

אני: אני אולי ארצה, אבל הוא בתור שולט יצטרך לדעת לשים לזה גבול ולא לנצל את זה

לפני 11 שנים. 15 בספטמבר 2013 בשעה 11:09

אני חושבת שגם בתוך עולם הבדס"מ ובין העוסקים בו, יש דברים שיותר קלים לעיכול ומקובלים ויש כאלה שפחות.

לדוגמא: ספנקינג - מקובל ושגרתי לעומת הצלפות עד זוב דם וחתכים עם סקלפל - שיש מעט יותר שעושים והרבה שמעקמים פרצוף למשמע הרעיון.

 

יש לי הרגשה ותקנו אותי אם אני טועה, שגם השפלה מנטלית, היא יותר קשה לקבלה ולעיכול מאשר כאב פיזי.

יתר קל (לאדון/לקהילה) להבין נשלטת שצריכה את מנת הכאב שלה, גם היא גדולה, כואבת, אקסטרימית אכזרית 

ויותר קשה להבין נשלטת שצריכה מנה של השפלה... להרגיש סמרטוט, הכי נמוך שיש שמבקשת לשמוע עלבונות מילוליות.

 

מעניין אותי איך האדונים שמעניקים כזו השפלה חשים כלפי אותה שפחה...

האם גם להם זה נותן משהו או שהם עשים את זה בעיקר בשבילה?

האם הם מבינים את הצורך הזה שלה ומתגרים מזה שהיא מגורה במצב כזה?

האם קשה להם להבין את זה ונראה להם שמשהו לא בסדר איתה אם היא צריכה ואוהבת להיות כ"כ מושפלת? 

 

 

לפני 11 שנים. 6 בספטמבר 2013 בשעה 13:29

בחופשה באילת, אבל מרגישה כמו בכלא:(

פיצוץ אוכלוסין כאן... כל כך לא בשבילי.

אין לאן לברוח.

מלא אנשים בכל מקום.

במלון ומחוץ למלון.

חמישה ימים מהחיים הקצרצרים שצריך לשרוף ואני מחכה שיגמרו כבר.

מרגיש לי כזה בזבוז...

לפני 11 שנים. 25 באוגוסט 2013 בשעה 2:04

אני מנסה לחשוב ביני לבין עצמי, למה כשאתם חרמנים, יורד לי מכם?

מה רע בחרמנות?

מי לא חרמן?

גם אני חרמנית, הרי..

זה מה שמניע את כולנו להכנס לכאן.

אם הייתי רוצה לדבר על הטבח בסוריה או על חיסון הפוליו, הייתי עושה את זה בפייסבוק או בפורומים ייעודיים אחרים.

אני כאן כי אני חרמנית, כי אני נמשכת לכוח ודומיננטיות,

אז מה אני עושה את עצמי?

כשבא לי לדבר על סקס או שליטה  ישר ולעניין בלי הקדמות, אני נכנסת לצאט של תפוז עם כינוי לא מוכר (ולרוב גם שם רק סוגרת חלונות כי כל החרמנים לא מעניינים אותי) ופה אני שומרת על שמו הטוב של ה"nick name" שלי.... 

חס וחלילה לא ללכלך אותו ולקלקל את הרושם האנטלקטואלי, השקול והכנה שיצרתי לי פה בבלוג.

כאילו אנחנו עוד בימי התיכון ויצא לי שם של "נותנת" או משהו כזה.

 

צאי מהסרט שלך! (אני אומרת לעצמי)

זה אתר של סוטים. בשביל זה את כאן ובשביל זה הם כאן.

לא בשביל איזו שיחה בשפה גבוהה ומתיפיפת.

את הרי אוהבת שמדברים אלייך מלוכלך.

אז מה?

אם זה לא בדיוק לפי התסריט והבימוי שלך, זה לא לוקח?

מה זו השיפוטיות הזו?

 

את כנראה רוצה להשאר רק בוירטואליה (אני ממשיכה לרדת על עצמי)

נוח לך לקטול כל אחד על סיבה אחרת.

את אומרת שחסרה לך שליטה ושאת מתה כבר לממש אבל כנראה שזה לא ככה

כי אם באמת היית רוצה, היו לך כבר עשרות הזדמנויות.

דווקא את אלה שאומרים לך בנימוס שלא מתאים להם - דווקא אותם את רוצה, אה?

ברור.

הכי נוח. לרצות את מה שאי אפשר.

להתחרמן מהדחייה ולרצות עוד יותר.

לנסות לפתות אותם שוב ושוב, אחת לכמה זמן ולשמוע שוב את ה"לא"

ככה הם הם עושים לך את זה.

ככה הם מרטיבים אותך.

אבל אם יום אחד הם פתאום יפתיעו ויכתבו לך,בתגובה:

"יו, איך עומד לי עכשיו.

איך הייתי רוצה שתמצצי לי עכשיו.

מת לפתוח לך את התחת עכשיו"

בבת אחת יצא האויר מכל הבלון הנפוח שניפחת במשך כל כך הרבה זמן.

תתאכזבי ותגידי לעצמך: איזה באסה... עוד חרמן. בכלל לא דומיננטי ואיכותי כמו שחשבתי שהוא.

 

 

פאטתית.

זה מה שאת. / (אני)

 

 

לפני 11 שנים. 18 באוגוסט 2013 בשעה 2:57

הרגע הזה, שמתחשק זיון, אבל אין כח להעיר את בן הזוג במשחק מקדים...

לפני 11 שנים. 16 באוגוסט 2013 בשעה 0:46

היום

באיחור רב

גיליתי את הקנדי קראש

ז"א, כבר מלא זמן אני שומעת על המשחק הזה אבל בכוונה לא התחלתי איתו, בדיוק מאותה סיבה שלא נכנסתי לפארם וויל ודומיהם בתקופה  שכולם שיחקו.

יש לי נטייה להתמכרות למשחקים המפגרים האלה אז עדיף בכלל לא להתחיל איתם.

 

היום איכשהו נסחפתי והתחלתי עם הקנדי קראש

ושלב רדף שלב 

ושעה רדפה שעה

והקטע הגאוני של ממציאי המשחק הזה זה זמני ההשהייה לאחר שנפסלים...

זה גאוני כי זה מה שיוצר את הקראש לאנשים חלשים בעלי נטייה להתמכרות כמוני.

 

אז עכשיו אני בהשהייה.

נותרו לי עוד 8 דקות עד שאוכל לשחק שוב.

וכל הזמן אני אומרת לעצמי שזו הפעם האחרונה ואז אלך לישון.

העיניים שלי שורפות ואמת היא שאני מאוד עייפה.

זה גם לא שמחר אוכל לישון עד אחה"צ.

יש פה זעטוטות שמעירות אותי עם אור ראשון.

 

האמת היא שאני יודעת מה מחזיק אותי ערה למרות העייפות בכמעט 4:00 לפנות בוקר...

זו התמכרות אחרת

נוספת

לא ההתמכרות למשחקים המפגרים.

 

ההתמכרות לשקט.

 

לשקט של הבית בשעת לילה מאוחרת כשכולם ישנים.

 

קשה לי להפרד מהשקט הזה וללכת לישון.

 

כי כשאתעורר

 

הוא כבר לא יהיה כאן.

 

השקט.

לפני 11 שנים. 12 ביולי 2013 בשעה 13:22

שמתם לב לזה שבשנים האחרונות, כוס חלק הפך להיות בסטנדרט?

לא רק בסצנת הבדס"מ. 

נראה שגם גברים ונילים מצפים לכוס חלק ונראה שמתאכזבים להתקל בשיער ערווה נשי.

לפני איזה חמש עשרה שנה, נסעתי לטיול במזרח וגלחתי את הכוס (האמת מתוך מחשבה שזה יהיה יותר נוח עם הבגד ים וזה)

כשהכרתי איזה בחור והעניינים התחממו, הוא שאל אותי במבוכה "למה גילחת את הכוס?"

הרגשתי מה זה זונה באותו הרגע. חשבתי לעצמי שהוא בטח חושב שגילחתי כי אני מזדיינת על ימין ועל שמאל.

פעם, כוס מגולח, היה באמת קטע של זונות.

אולי כדי להמנע ממנדבוצ'קס.

היום זה נהיה סטנדרט.

כשגבר שואל אותך בשיחה וירטואלית איך את נראית, ציון מצב התגלחת בכוס, אמור להיות בין רשימת המלאי: גובה,משקל,צבע עור, צבע עיניים,שיער, מידת חזיה וכוס מגולח כן או לא.

 

יחסי לכוס מגולח הוא אמביוולנטי.

 

כשהוא ממש חלק, אין ספק שזה יפה ונעים. אם כי גם קצת פדופילי

 לתחזק את זה, זה ממש לא קל.

כשמתחילים לגדול קוצי שיער, זה סיפור מהפטרה.

העור רגיש ומתחיל להוציא פצעונים  מגילוח חוזר.

השיערות גודלות מתחת לעור וגם אם הוא חלק למגע, עדיין רואים נקודות של שערות (אולי לבהירות שיער אין את הבעיה הזו)

והבעיה הכי גדולה שגברים לא מודעים אליה ואני פשוט לא מבינה איך אף אחת לא שברה את קשר השתיקה עד היום וצעקה את זה:

זה סיוט להשתין עם כוס מגולח בכריעה (במקומות ציבוריים).

פשוט אי אפשר!!!

 השתן בורח לכל הכיוונים חוץ מלרדת למטה לשירותים.
נוזל הצידה על הרגל עולה במעלה הבטן.

אין את השיער שיכוון את דרכו.

 

סיוט!

אני מצאתי את עצמי מתאפקת שעות.

גם בטיולים בחו"ל.

כשלא יכולתי יותר, הייתי מנסה לעשות את זה לאט.

להשתין לאט ולשלוט בזרם.

אבל זה לא עוזר!

תמיד אני נרטבת ומתפתלת.

כשאין ברירה והמקום סביר, פשוט נשברת ומרפדת את האסלה במלא נייר טואלט ומתיישבת בייאוש.

 

חברותיי הסאביות ו/או הנשים באשר הן:

אני קוראת לכן להזדהות ולהשמיע את קולכן.

שלא אצא מטומטמת ומפונקת שרק מתרצת למה לא.

שברו את קשר השתיקה.

 

מה רע בכוס מסופר ויפה?

 

ועכשיו, ברשותכם, אני הולכת להשתין.

לפני 11 שנים. 17 בפברואר 2013 בשעה 20:15

 

עכשיו גיליתי ששמוליק קראוס נפטר...

לפני 11 שנים. 9 בפברואר 2013 בשעה 3:39

אז אפתח ואומר שאין לי תשובה לשאלה לעיל. רק עוד שאלות ללא תשובות.

 

 

מגיל מאוד קטן, מרגע שהבנתי את המשמעות של "מוות" פתחתי אליו פחד.

פחד שיהיו כאלה שיגידו שהוא לא הגיוני אבל הגיון לא עוזר לי נגדו.

כמובן שאני מפחדת וחוששת לאבד אנשים יקרים וקרובים אבל הפחד שאני מדברת עליו הוא מהמוות הפרטי שלי.

מהמוות עצמו.

לא מהזקנה או מהגסיסה.

מהרגע עצמו של המוות ומה שאחריו.

אז כמובן שכל מי שאני מדברת איתו על זה אומר: מה יש לפחד? ברגע שתמותי כבר לא תיהי ופשוט לא תרגישי כלום.

וזו אמירה שלא מרגיעה אותי ולא מניחה את דעתי.

בעיקר כי היא לא נתפסת בעיניי כנכונה וכמשהו שאפשר לסמוך עליו.

אף אחד לא באמת חזר משם כדי לספר איך זה הרגיש. גם הסיפורים על מנהרה וכאלה, של אנשים שחוו מוות קליני ועברו החייאה מוצלחת, לא תופסים בעיניי.

 

יש לי גם בראש, סרט דוקומנטרי שראיתי לפני שנים, על אנשים שיש להם איזשהי תסמונת שבזמן התקף הם נראים מתים לגמרי (נראה כאילו הם לא נושמים והדופק שלהם חלש כ"כ עד כדי כך שלא ניתן לשמוע אותו) ולמרות שהם בהכרה ושומעים מה מתרחש סביבם הם לא יכולים לזוז ולסמן שהם בעצם חיים ולכן יש סכנה מאוד גדולה שיקברו אותם חיים.

כמובן שמרגע שראיתי את הסרט הזה, זה הצטרף לרשימת הסיוטים שלי.

זו גם אחת הסיבות שיש לי דילמה עצומה לגבי תרומת איברים.

מצד אחד, מהבחינה ההגיונית, אני מבינה את החשיבות שבתרומת איברים.

מצד שני, יש לי שתי בעיות עם העניין. שתיהן קשורות לפחד העצום הזה שלי.

האחת: החשש שהרופאים ימהרו ליקצור את אבריי (ואיזה מושג נוראי זה "קצירת איברים") במקום לנסות להאבק על חיי (ואני מכירה את כל ההסברים לגבי מוות מוחי, ובכל זאת, תזכרו שמדובר פה בפחד לא רציונאלי).

השניה: הפחד שארגיש את הכאב. כי לתפיסתי לא מפסיקים להרגיש ולא מפסיקים "להיות" ברגע שמתים.

 

אני יכולה להמשיך ולהרחיב על הפחד הזה עוד הרבה. על הפחד והחשש ממה שיקרה אח"כ עם ה"אני" הגשמי שלי.

כל האפשרויות נשמעות לי גרועות ביותר. אחת יותר גרועה מהשניה: קבורה/שריפה/הקפאה/חניתה (פספסתי משהו?)

אבל נראה לי שעדיף שאתקדם לעניין האחר  שלשמו התחלתי לכתוב את הפוסט הזה...

 

אם הייתי נכנעת למחשבות האלה על הפחד מהמוות, כנראה שלא הייתי מסוגלת לעשות שום דבר עם החיים האלה.

ולכן אני משתדלת להדחיק ולא לחשוב על זה.

יש תקופות שאני מצליחה ותקופות שפחות.

כי אם אני חושבת על זה בהגיון (או לא בהגיון, תלוי איך מסתכלים על זה) אז בשביל מה?

בשביל מה אנחנו משקיעים בדברים גשמיים בעולם הזה אם גם ככה זמננו קצוב כאן ועוד מעט לא נהיה?

בשביל מה לבנות בתים, להשקיע בקריירה והכי חשוב: בשביל מה להביא עוד חיים לעולם הזה אם גם הם נדונו לאותו מסלול?

 

יש לי שתיים מקסימות ואנחנו רוצים עוד אבל אני חייבת לומר שאני לא סגורה על זה לגמרי.

לאחרונה ביתי בת השש התחילה לשאול שאלות מאוד נוקבות בקשר למוות.

ואני מנסה לענות לה בענייניות בלי להעביר לה את הפחדים שלי.

אבל אני לא יכולה שלא לחשוב ולשאול את עצמי, מבלי למצוא תשובה מניחה את הדעת, למה?

מצד אחד, הרצון לתינוק/ילד נוסף דיי בוער בי. אני נהנת מבנותיי ואני רוצה משפחה גדולה.

מצד שני, זה מרגיש לי אגואיסטי.

מה הטעם בהבאת חיים לעולם אם כמוני, מרגע שהם יבינו שזמנם בעולם הזה מוגבל, הם יפחדו מהרגע הזה.

רק בגלל שלי מתחשק? רק כי הם מסבים לי אושר כרגע?

ו"המשכיות" זו גם לא תשובה שמניחה את הדעת. גם בגלל מצבו של  עולמנו כיום וגם כי לא.

כי כשאני חושבת על כל העניין הזה במושגים "בסוף מתים" הכל נראה ומרגיש הבל הבלים ומיותר מראש.

 

 

 

 

לפני 11 שנים. 18 בינואר 2013 בשעה 3:07

כמעט 5:00. הבית שקט ועוד לא ישנתי הלילה. הטלויזיה פתוחה על שידור מחזורי של ערוץ הכנסת, אני במיטה מזפזפת באייפון בין הכלוב לפייסבוק לynet. כבר שעות. נוברת בפורומים ובלוגים. מחפשת משהו מעניין ולא ממש מוצאת. העיניים קצת מתחילות לשרוף ולדמוע מעייפות אבל מרגישה שגם אם אסגור אותן ואת הטלויזיה, לא ארדם בקלות. עוד שעתיים צריכה כבר להתעורר. בראשי מריצה את הדברים שמצפים לי מחר. החצי השני נפל למשכב ולא יכולה להסתמך על עזרתו. עוד לא ישנתי הלילה וזה הולך להתנקם בי. אני, כרגיל, אבזבז את שישי בבוקר (אחרי שאפזר את הילדות לגן ובית ספר) בשינה ולא אעשה את אף אחד מהסידורים שתכננתי לעצמי במהלך השבוע. בלילה שוב לא אהיה עייפה ושוב לא ארדם עד הבוקר. וחוזר חלילה בשבת (רק שלא בטוח שהתאפשר לי להשלים את שעות השינה במהלך היום) וככה אתחיל עוד שבוע עם עייפות מצטברת....עכשיו שוקלת ללחוץ על ״מחק״ ארוך ולוותר על הפוסט המיותר הזה. מה הוא קשור לכאן? מה לו ולבדסמ? מה לי ולבדסמ? בינתיים אשאיר... למחוק תמיד אפשר.