לפני שנתיים. 28 בינואר 2023 בשעה 1:35
זה היה שבוע כזה, בו נשפטתי, העבירו עלי ביקורת, פקפקו בבחירות שלי, באורח החיים שלי. שבוע כזה בו הגדירו אותי (אישית, ואת אורחות החיים שלי בכלליות) כמישהי שאיבדה את זה, כאחת שמשהו דפוק בה וכאישה בודדה ופגועה.
ואני סבלנית, מאוד. הסברה זה האקטיביזם שלי. אני נושמת, שומעת, מרגיעה, מסבירה. אני מקבלת את הזעזוע שמגיע כשמבינים כמה אני "מוזרה". אבל הערב נשברתי.
יושב מולי (דו מינית) גבר, שמכיר אותי קרוב לעשר שנים, ומול חברה טובה (לסבית) ואומר לנו: "אין לי בעיה עם כמוכן, אבל אם הבת שלי תגיד לי שהיא לסבית אני אתלה את עצמי". ואני? אני כועסת בעיקר על עצמי. אני כועסת על שהסברתי ולא פשוט אמרתי: "למה לחכות? יפה שעה אחת קודם. תתלה כבר עכשיו".
אומרת מעכשיו, אל תטרילו, אל תתחכמו. אני כועסת וחסרת סובלנות.
