"הפעם זה יהיה מעט שונה", אני אומרת לך כשהיד שלי מלטפת לעצמי את הירך על הכסא. אני רואה את המאבק מתחולל בך, את העיניים נמשכות ליד שזזה על הירך החשופה אבל מנסות להסתכל עלי כשאני מדברת. אני מבקשת ממך להזמין לי עוד כוס ועוד צ'ייסרים בשביל שנינו ומפנה את תשומת הלב שלי לטלפון שלא הפסיק לרטוט על הבר. כשהברמן מניח את המשקאות מולנו הוא שם צ'ייסר גם בשביל עצמו ואתה מסב את תשומת ליבי לכך שהוא ממתין לשתות איתנו. אני אומרת לך תודה ומנשקת אותך, לברמן אני אומרת "תודה שחיכית, אתה יודע איך זה מחזרים", מחייכת ומצביעה על הטלפון שממשיך להקפיץ הודעות על המסך. "לחיים", אתה אומר בפנים סמוקות ושלושתינו שותים. כשהברמן הולך אתה מסתכל עלי בפנים הנעלבות שלך ושואל עם מי אני מתכתבת. כשאני אומרת לך שמצאתי מישהו שייתן לי את מה שאתה לא יכול אתה נע באי נוחות בכסא ואני לא יודעת אם זה מריגוש או עלבון.
אני מניחה יד עדינה על הפנים שלך ומסבירה לך שאין לך מה לדאוג הפעם, לא תצטרך לשמוע אותי נהנית מזין אחר, זין אמיתי. אתה מחייך חיוך של הקלה שישר נמחק מהפנים שלך ואומר: "תראי אותי, שמח כמו ילד שקיבל ממתק. מה קורה לי איתך?" אני מחייכת בחזרה ואומרת לך לשתוק קצת כי אני רוצה להסביר מה הולך להיות. אני מתקרבת אליך, מניחה יד על הירך שלך, כמעט נוגעת ומתחילה. "כשניכנס אליו אתה תראה גבר על הברכיים, עירום, עם כיסוי עיניים וקיין בפה. אני אציג אתכם אחד לשני, אתם תגידו יפה שלום ואתה תאזוק לו את הידיים מאחורי הגב. לאחר מכן אתה תרד לברכיים ואני אשים עליך את כיסוי העיניים שלך." אני מפסיקה כדי לשתות ואתה שואל אותי אם הקיין בשבילך או בשבילו, אני יודעת שאתה שונא את הקיין. אני מסיימת את המשקה וממשיכה: "בשלב הזה אני אבקש ממנו להוריד ראש לרצפה, להרים אגן ולפשק רגליים, אני בטוחה שתשמע את החיוך שלי שיעלה כשאראה אותו מנסה להגיע לתנוחה בידיים אזוקות. הדבר הבא שתשמע זה את הקיין עולה ויורד ואותו כואב. בצרחות שאתה לא יודע לתת".
אני מניחה שטר על הבר, מזמינה מונית ואתה פשוט יוצא אחרי. את הדרך לשם אנחנו עושים בשקט ורק כשאנחנו יוצאים מהמונית אתה מבקש ממני לפחות לראות אותי נהנית ככה ואני עונה לך שזה כמו עם זין אחר, עד שלא תסכים לחוות בעצמך לא תראה אותי נהנית ממה שאחר נותן לי. סוף המשפט נאמר ממש בשנייה שאני דופקת על הדלת ופותחת אותה בלי לחכות לתשובה. אתה נכנס אחרי ואומר: "טוב. סליחה." נעלב והבחור על הבירכיים מזדקף במקום.
כשהדלת נסגרת אני אומרת: "שלום אפס מס' 2, תכיר, זה אפס מספר 1."
ומחייכת כששניכם, כאילו הייתם אחד אומרים: "נעים מאוד אפס."
לפני 7 שנים. 16 באוקטובר 2016 בשעה 4:37
