1. פעם ראשונה שאני עולה על אוטובוס מקומי. שורות שורות של גברים מפנים את פניהם אלי כשאני עולה על האוטובוס. המוצ'ילה על הגב, המקל ביד, ואני צועדת לאט לשורות האחרונות. מחפשת מושב פנוי, עדיף ליד אשה.
בשורה האחרונה פנים לבנות ומוכרות.
2. הוסטל קצת יקר ללילה לבד. אחרי ששילמתי חצי מהמחיר במקום אחר. הסדינים מלוכלכים, ויש מקלחת אחת משותפת לכל הקומה. "תגיד" אני פונה לישראלי אחר, "יש מספיק מים חמים פה לכולם?", "פעם ראשונה אני מבין", והוא מסביר שיש בריכה סגורה, עם מים ממעיין חם ושאפשר לקחת לשם מפתח מתי שרוצים.
3. החושך מתחיל לרדת. קר לי ואני צופה לילה של בדידות. הלילות הם הכי קשים כשמטיילים לבד, כשאין שיחה טובה להעביר איתה את הערב. בחור אחר שדיברתי איתו מול הנהר צועד אלי, מחזיק ידיים עם ילד קטן. הילד הבלונדיני שואל "את יוצה יאכול איתנו איוחת עייב? יש מאק ואטייות".
שעתיים לאחר מכן האבא נכנס למטבח להכין תה. האמא משכיבה את הילדים לישון. לראשונה מזה הרבה זמן אני מרגישה בית, ואני מוחה דמעה.
