כבר הרבה זמן שרציתי לכתוב את מה שעובר עליי
והנה הגיעה השעה :)
הבהרה: הכל נעשה מרצוני החופשי ולא נעשתה שום עבירה פלילית.
ההחלטה
זה היה עוד יום ראשון יום סתמי. תחילת שבוע, ישבתי במשרד ועברתי על הדוחות, על הביצועים ועל החומר שנערם על השולחן במשרד בזמן שלא הייתי. לקראת השעה 11 אתי המזכירה שולחת לי מייל עם זימון דחוף לפגישת הנהלה בעוד כשעתיים.
ניסיתי להבין מה ככ דחוף, הכנתי את עצמי לכל מיני תרחישים, אבל לכדור השלג שהחל להתגלגל לא היה לי מושג...
לאחר כשעתיים נכנסתי באיחור אלגנטי של 2 דק לחדר הישיבות הגדול. כולם ישבו סביב השולחן הגדול, שותים זירו ומוכרים לעצמם שהם שומרים על הבריאות :).
רוני המנכ"ל בדיוק התחיל לדבר על המצגת שהתנוססה מאחוריו, ומהר מאוד הבנתי לאן הדברים הולכים...
בשורה התחתונה: הרכישה של החברה האמריקאית נתקעה. החברה שם עושים בעיות ומתעקשים על עוד כמה אחוזים.
רוני סיים להסביר כמה זה משמעותי עבור החברה, וכמה הרכישה הזאת היא קריטית ואסור שתיפול, בטח לא בשלב זה, ואז הפנה את מבטו אלי ואמר לי: אני רוצה שתיסע לשם כבר ביום רביעי הקרוב כדי לפתור את המשבר הזה. יש לך עד יום ראשון לסיים עם הכל.
חשבתי שאני לא שומע טוב. אני? "כן אתה! דבר עם אתי, היא תארגן לך את כל מה שצריך עבור הנסיעה. הישיבה הסתיימה!".
וככה מצאתי את עצמי נוחת אצל אתי ועוד באותו יום החזקתי כרטיס לניו יורק ברביעי, וחזרה לארץ בראשון.
היו לי בסה"כ שלושה ימים להכין את כל החומרים לפגישות, ולדעת לקראת מה אני הולך.
האמת שניו יורק תמיד הייתה פנטזיה עבורי. התפוח הגדול, האפשרויות הבלתי נגמרות, והכי חשוב - המרחק.
כן כן, הגיע הזמן לשים את הדברים על השולחן. אני נשלט. פה ושם היו לי מספר אדונים לתקופות שונות, אבל לא משהו שהצליח להחזיק מעמד ורק העצים את המחשבות שלי והפנטזיות שלי על מה שאני באמת מוכן ומוסגל לעשות.
ביום שלישי סיימתי להכין את כל החומרים לפגישה, חזרתי הביתה, הורדתי בגדים, נשארתי ערום לגמרי (מין הרגל שהאדון שהאחרון שלי לימד אותי) הוצאתי בקבוק בירה מזיע מהמקרר ותוך כדי שאני מסדר את הדברים רצות לי בראש מחשבות... פאקינג סוף שבוע בניו יורק!!! הזין מתחיל להיעמד והפנטזיות התחילו לרוץ לי בראש...
המודעה
תמיד היתה לי פנטזיה שעוד לא מימשתי והיא: להשתעבד לזוג או אפילו יותר למספר ימים. השתעבדות מוחלטת. בלי יכולת לצאת, להתקשר, להחליט בעצמי, כלום! להיות נתון לחסדי אחרים למשך מספר ימים. להיות כלבה אמיתית. בלי שליטה על הגוף שלי ובלי רצונות משלי.
ומה יותר מתאים מסוף שבוע בניו יורק ???
התיישבתי מול מחשב והתחלתי לחפש פורומים וקבוצות של ישראלים בניו יורק, אנשים שנמצאים בסצינת הבדסמ וגם סתם אנשים שיכולים לעזור לי ולחבר אותי...
אני מחפש ומחפש, כותב הודעות לכל מיני אנשים, אבל כלום!
בסוף החלטתי לפרסם מודעה באתר הכלוב בנוסח הבא:
"אני, עבד, כלב, צעצוע מין, מגיע לסוף שבוע בניו יורק, ומחפש אדון/זוג שיהיו הבעלים שלי.
שיאלפו אותי וישתמשו בי. 24 שעות למשך 3 ימים. אם זה מסקרן אתכם או מדבר אליכם - פנו אלי"
האצבע רעדה לפני ששלחתי את המודעה אבל החרמנות גברה, וגם אדי הבירה שטיפסו לחלל המוח עזרו, ולחצתי "שלח".
בשעה שלאחר מכן הייתי עסוק בארגון ובאריזת הדברים שלי עד שלפתע נשמע צפצוף מהמחשב: "התקבלה הודעה חדשה"
זינקתי למחשב, הזין גם הוא אמר את דברו ונעמד ואני רץ על השורות על המסך שוב ושוב, קורא ולא מאמין.
"סיקרנת אותנו. אנחנו זוג אמיד גרים בניו יורק בשדרה ה 7 וכבר זמן מה מחפשים כלבלב קטן וחמוד שיענג אותנו.
אם אתה מוכן ללכת על כל הקופה ולהגיע בסוף השבוע מיום חמישי עד יום יום ראשון - אתה מוזמן, אבל אלו התנאים שלנו:
1. אתה לא צריך להביא איתך כלום
2. אתה מגיע בדיוק איך שאנחנו אומרים לך
3. אתה ממלא את כל ההוראות שלנו. אבל הכל ! כל חריגה תגרור ענישה.
4. גופך לא יהיה ברשותך, אנחנו נוכל לעשות בו ככל העולה על רוחנו.
5. אין מילת ביטחון. תצטרך לסמוך עלינו.
6. יש לך 10 דק מרגע קבלת הודעה זו להחליט אם אתה בעניין או לא. אם אתה בעניין שלח הודעה חוזרת.
7. במידה והתשובה על סעיף 6 חיובית, החל מרגע שנקבל את הודעתך אתה צריך להיות זמין בוואטסאפ בכל רגע נתון, תקבל רשימת מטלות ומשימות להכין. תצטרך לעמוד בכולן. (ראה ס' 3).
בהצלחה!"
"פאק!" זה הדבר הראשון שיצא לי מהפה. קראתי שוב ושוב את ההודעה ולא האמנתי למה שאני קורא.
הסתכלתי על השעון. עברו 3 דק. יש לי עוד 7. "שיט! מה אני עושה ??"
רצתי למקרר ורוקנתי עוד בקבוק בירה, החרמנות שבי הגיעה לשיאים מטורפים, הזין עמד כמו טיל, הלב דפק כמו משוגע ורק המוח ניסה להישאר צלול...
ללכת על זה או לא ללכת ? מסתכל שוב על השעון שמורה שנשארו עוד 2 דק...
התיישבתי על הכסא מול המחשב, מלטף את הזין בחדווה, יודע שהפור כבר נפל...
האצבעות כמו עובדות על אוטומט רצות על המקלדת וכותבות תשובה לזוג המלכותי:
"וואו. בעניין לגמרי! מת כבר להיות אצלכם 😄 זה המספר שלי 054-XXXXXXX, בהכנעה."
ושלחתי.
התנשפתי בכבדות. הרגשתי שאין לי אוויר בריאות. "מה עשיתי לעזאזל? ועוד הבאתי את המספר טלפון שלי?? בחיים לא עשיתי דבר כזה, לתת מספר טלפון בשלב ככ מוקדם!"
עוד המחשבות רצות ועוד צפצוף עלה מהמחשב.
זינקתי למסך, ואם עד עכשיו הלב שלי היה על 120 אז עכשיו הוא זינק ל 200 !!!
המשך יבוא...
נ.ב. מוזמנים להגיב ולהעיר.