החלטות

והנה כך פתאום...באמצע הפסטיבל,מול כל האנשים רכנתי אליה והחלתי לנשקה בתאווה בלתי מרוסנת על פיה.כאילו קראה את מחשבותיי שפתיה היו מוכנות לקראתי ונצמדו בכוח אליי.התמסרות מחשמלת.השפתיים משתעבדות אחת לשנייה,לשון פוגשת לשון וחודרת פנימה לחלל רטוב.ינקתי אותה לתוכי.רוצה לטעום אותה כמה שיותר.ללכת עם כל המחשבות למחשבה אחת יחידה ובהירה.הרגשתי את ידה נעה בהיסוס על ראשי ובכוח הצמדתי אותה אליי,רוצה שתרגיש משוייכת אליי במעין אנוכיות בלתי מפוענחת.שילכו להזדיין כל אלה מהצד.אנחנו חיים למען תאוות הבשרים של הנפש והגוף.שן מתנגשת בשן כשלאחר מכן שיניי טיילו על צווארה וננעצו בכח ולא הירפו כששפתיי ננעלות על שיניי ולשוני סופגת את טעם הבשר המענג.שמעתי אותה גונחת ומתענגת על שיניי הננעצות בגופה החלבי.נטיות ערפדיות תאמרו?אולי... אהבה תשאלו? אינני יודע.אני רק יודע שהיו אלה 10 דקות של אקסטזה

לכל הדומים שמבינכם ולכל הסאבים שמאמינים בשליטה עיוורת בתור משהו שצריך לשאוף אליו,הנה משל קטן שליקטתי אותו מקובץ אגדות אנגלי ויסלחו אנשים שאיני יודע במדויק את המקור שלו.
......לריצ'ארד מלך אנגליה היתה פמלית חצר אשר היתה ידועה באנשיה שהיו מלחכי פנכה וניחנו בחנפנות יתר.כל דבר שהמלך עשה,אמר או ציווה התקבל בתשואות רבות ובהסכמה כוללנית ותשבוחות יתרות.יום אחד למלך ריצ'ארד נמאס והוא החליט לשים לכך סוף.כשיצא יום אחד המלך ריצ'ארד עם פמליייתו לטיול באחד החופים המערביים של אנגליה עמד המלך מול הים הסוער ולאחר שהביט בו ממושכות הסתובב על אנשי החצר ואמר "האם הים הזה שאתם רואים מולכם נמצא תחת שליטתי?" "בוודאי מלכנו האדיר" השיבו כולם פה אחד."ואם אצווה על הים לחדול מגליו הוא יחדול?" בוודאי מלכנו" ענו כולם בלא היסוס."אם כך" רעם בקולו המלך "ים!!! חדול מגליך" שתיקה השתררה בזמן שכולם ציפו להמשך אולם דבר לא קרה.המלך המשיך והפעם יותר בתקיפות "עליך להפסיק מגליך כיון שאתה נמצא תחת שליטתי ואני הוא מלך אנגליה כולה של היבשת והימים" והים כמובן המשיך לסעור."פוחז,בן נעוות המרדות"זעק המלך ריצ'ארד בזעם "עכשיו תדע את חרון אפי" הניף את חרבו בכוח בכוונו לים והשליכה לגלים.החרב צללה לתוך הים והגלים בלעו אותה אולם הים המשיך לסעור כמימים ימימה.כל אנשי הפמלייה היביטו במחזה ושתקו בזמן שהמלך הסתובב מולם והרעים בקולו "שוטים,מלחכי פינכה,הבאמת חשבתם שהים יעצור את גליו רק בגלל שאני אמרתי זאת? מלך או שליט גם כשיש לו הרבה כוח ברשותו הוא רק בן תמותה לפני הכל ולכן אינו יכול לשנות סדרי עולם ורחוק הוא מלהיות כל יכול".
מרגע זה ואילך פסקו כל גילויי החנופה בחצרו של המלך ריצ'ארד.

כשאתה נבגד זה הדבר הכי גרוע עלי אדמות שיכול לקרות לך.... לא מכיר הרגשה יותר גרועה מזו
אתה מרגיש שכל הנפש שלך נסחטה מהגוף עד שאתה מרגיש בעל כורכך כמו סחבה.הפצעים שלך רק נפתחים וצורבים.עדיף כבר שיצלבו אותך כשכל מסמר שינעץ בידיך או רגליך יוכל להשכיח במעט את הכאב שבלזכור את זה.
אין ספק שחווים את ההרגשה הזאת יחד עם הגוף כיון שהגוף כואב איתך.מיחושים שעד כה לא הרגשת שבים ומטפסים לך לראש.עוד כוויה שצריך לסבול על מנת שלא תשתגע.כי עליך להיות כמו גיבור סטואי כלפי חוץ אולם לפחות הכתיבה עוזרת ורק הזמן מגליד את הפצעים כמו תמיד.

בתוך הערפילית
הנה את נגלית...
בת הלילית
פנייך אומרות תאווה אדומה
מתוך עצים שחורים גופך הלבן בולט
היום תרווי צמאונך בערגה
חיוכך מלא הניצחון
על גבר מלא און
כל הלילה ארקוד איתך את ריקוד הפריון
בעידן קדום יותר
בו אין קיום למציאות של אחר

אני זוכר ביום חמישי לפני כמה ימים....יש בתי במכללה מול הפרוייקט שלי התלוי בכל תפארתו על קיר התערוכה ומולי ישבו שתי המרצים שהיו צוות המנחים של פרוייקט סיום שנה ד' באדריכלות.ידעתי שאני הולך לקבל מהם ביקורת ולכן נעתי באי נוחות בכיסא.מה לעשות? אני אדם ששונא לקבל ביקורת.לא אכחיש זאת.צריך להיות צבוע כדי לאהוב או לרצות לקבל ביקורת.אך לא לביקורת הזו פיללתי.ביקורת שבאה מכיוון המרצה שלי."איך ויתרת על הרעיונות שלך? היו לך כל הסימסטר רעיונות מאוד חזקים שלא מומשו".רוב הסימסטר עשית מה שאמרנו לך ולא עמדת על שלך".הרגשתי את הזעם גועש בי וידעתי שבמשך הסימסטר אולצתי להתפשר על מנת שהפרוייקט שלי "יזוז" הלאה כהגדרת המרצים.אמרתי למרציי בחדות שלא לפרוייקט הזה פיללתי וכי זהו פרוייקט של פשרה כיון שרעיונותי לא היו מצליחים לצאת לפועל עם מה שהם רצו שאני אעשה וכי היה עלי להיכנע לרעיונות שלהם על מנת שהפרוייקט לא היה נכשל.כשאמרתי זאת,רגשות של תסכול עלו בי.ידעתי שבי האשם.הייתי צריך להיות אדון לעצמי.לעולם לא לוותר על רעיונות גם כשהם נראים פנטסטיים ומופרכים לכשעצמם.הכי חשוב זה לעמוד מאחורי עצמך.ולא משנה מה המחיר.לשנה החמישית אני הולך בראש מורם להצלחה או לכישלון.אחלו לי הצלחה רבותיי :)

אני רוצה אותך בלתי מושגת
בעלת תום של נערה וחוצפה שדונית
המבט שלך המלווה בערגה בעת שענייך מצועפות בכאב.
את באה לשים ראשך על חזי ושערך נושק את שערי
נותנת לידי לערטל אותך,להסיר את הצלקות וללטף ברוך את נפשך הדוויה.
תהיי בשבילי סופת מדבר דוקרת וצורבת של רגשות וכנות בוערת.
ובראותך אותי הולך ממך לאחר שכאבת אותי בליל ירח,דמעתך אז תבהיק על לחייך...
על מה תבכי יקירתי?
הרי את כלואה לעד בתוך ליבי

כשהייתי קטן תמיד קראו לי "הילד שנולד עם העיפרון ביד".ממתי שאני זוכר את עצמי החזקתי עיפרון ביד.הדרך שבה העיפרון יוצר קו על הנייר... הצליל החרישי שמשמיע החיכוך על הנייר,הצורות והקוים שאני יוצר באמצעותו.משחקי האור והצל שאני יוצר באמצעות עיפרון הפחם הגס יותר וקוי השרטוט העדינים שנוצרים עקב שימוש בעיפרון קשה ועדין.
תמיד אנשים התהפנטו מהדרך שבה רשמתי או איירתי.בדרך כלל אני לא אוהב תשומת לב כזו.אחרי הכל הציור בשביל האמן זה משהו שהוא מעין השתפכות של מחשבותיו ורגשותיו על הנייר.זאת תהיה טעות לחשוב שרישום הוא מעין העתקה של מציאות כיון שהטכניקה שבה האמן מצייר נקבעת לפי עוצמת רגשותיו והתת מודע שבו ולכן הרישום הוא דבר אישי ביותר.הדרך שבה העיפרון יוצר את הפנטזיות המופלאות ביותר שבראשי מקסימה אותי כל פעם מחדש.היכולת ליצור משהו שיכול להביע עוצמה וכוח אך עם זאת רגישות ואסטטיות.אכן....עלי להודות על מתת זו שנולדתי איתה.

"ראשי מגרד את העננים אך רגליי נטועות עמוק בקרקע,מי אני"? אירה קימטה את מיצחה כשראשה שפוך על השטיח ולאחר שתי דקות שאלה בהיסוס קל,"עץ"? "תשובה לא נכונה" קטעתי אותה בסיפוק."התשובה היא הר,עץ לא מגיע לעננים.עלייך עכשיו לספוג עשר הצלפות ובסוף כל הצלפה לספור אותה ולומר תודה אדוני ברור"? "ברור אדוני" היא אמרה בלחש.ליטפתי את ישבנה ברוך כדי להרגיעה אולם ידעתי שאני הולך להכאיב לה.ידי עם השוט היתה מוכנה.השוט שרק שריקה מצמררת באויר כנץ שעט אל טרפו והשמיע קול חד כשנחת על ישבנה.זעקה חזקה נפלטה מהפה של אירה.עושה רושם שהיא הייתה המומה מהכאב החד שצרב על ישבנה.לאחר כמה שניות רכנתי לכיוונה ושאלתי אותה ברוך "לא שכחת משהו אירה"? "אחד.... ת-תודה אדוני" היא גימגמה."מצטער" אמרתי "אבל זה מאוחר מידי...עכשיו אני אצטרך להתחיל מחדש"."כן אדוני" אירה אמרה בשקט.חשתי כלפיה הרבה אמפתיה באותו רגע.ידעתי שהיא נמצאת בפעם הראשונה במצב שבו היא טועמת את הכאב על בשרה וכי זה לא פשוט לדעת שאתה הולך לחוות כאב לראשונה מהסוג הזה.באותו רגע הערכתי את אומץ ליבה.השוט שלי נחת בפעם השנייה ואירה החניקה צעקה ולא שכחה לספור אחד ולומר תודה אדוני.הייתי באותו רגע גאה בה.פשוט הרגשה של סיפוק שקשה מאוד לתארה במילים.במובן מסויים זה דומה לטריק שאתה מלמד את הכלב שלך והוא מבצע אותו בשלמות אם כי אני לא אוהב את ההשוואה הזו.בכל פעם שהשוט הצליף על ישבנה הרך הוא הותיר פס ארגמני ענוג וצורב עליו עד שנוצרה רשת לא מובנת של קוים.בכל הפעמים אירה כמעט צעקה את מספר ההצלפה ולא שכחה להודות על כך במבטא שהקסים אותי.הורמונים מילאו אותי והרגשתי שאני צריך יותר ויותר לכבוש את ייצרי.נדנדתי עם הקצה של השוט שלי את שדיה המלאים ובאותו זמן מיששתי את איבר מינה הקטיפתי שהיה ממש רך בין האצבעות שלי ולח מעט.אירה החלה לגנוח מעט בהנאה."זה טוב"? שאלתי."כן" היא אמרה בקול רך.אחרי דקה הפסקתי.אירה נאנחה באכזבה."אני מצטער יקירתי אבל כדי לזכות בעינוג תצטרכי להתאמץ" חייכתי אליה."ועכשיו לחידה הבאה" (פה העדפתי לכתוב באנגלית היות וזה נשמע יותר טוב במקור).Spell to me mouse trap in" three letters." אירה חשבה כחמש דקות ולאחר מכן בחיוך של ניצחון אמרה "Cat"."אכן"אמרתי בהערכה."עכשיו נענג אותך"... ניגשתי לעבר הכוס שלה והתחלתי לפשק את השפתיים וללקק במרץ את הכוס שלה והדגדגן.אירה התחילה לגנוח בלהט והגוף שלה התחיל להתפתל כמה שיכל בתוך הקשרים שלי.לאחר מכן הכנסתי אצבע לתוך הכוס שלה ולאחר מכן אצבע נוספת,ועם היד השנייה שלי משכתי ודחפתי את העט שהיה בתוך ישבנה.אירה היתה באקסטזה.הרגשתי איך האצבעות שלי נכנסות בקלות פנימה כשהן רטובות.ליקקתי לה את הדגדגן ושאלתי "את אוהבת שמזיינים אותך בשני החורים"? אירה כמעט צעקה "כן....כן אדוני".המשכתי עוד שתי דקות והפסקתי.אירה הייתה מאוכזבת ושאלה "אפשר לגמור אדוני"? "לא" אמרתי בפסקנות. "רק מתי שתהיי ממש טובה את תקבלי את הבונוס הזה".הגשתי אל פיה את שתי האצבעות הלחות שלי ממיצי הכוס שלה."רוצה לטעום"? שאלתי."כן אדוני" היא ענתה לי בעודה מלקקת את אצבעותיי בצורה יסודית.ליטפתי את שערה המתולתל בהנאה והמשכתי עם החידה הבאה."Give her food and she will live.Give her water and she will die."כעשר דקות ארוכות עברו ואירה לא הראתה סימן לכך שהיא יודעת את התשובה.ניגשתי אליה כשהשוט שלי מטייל על גבה."את יודעת את התשובה"? "לא" אמרה אירה בייאוש."התשובה היא אש ועכשיו העונש יהיה יותר חמור.חמש עשרה הצלפות"."כן אדוני"אמרה אירה בשקט כהיא בולעת את רוקה.הסתכלתי עליה בריכוז."את יודעת מה,היות ועד עכשיו התנהגת כמעט למופת אני אקל עלייך את העונש.אני אתן לך לאונן אם האצבעות על הכוס בזמן שאני מצליף עלייך מובן"? "כן אדוני"..."תודה אדוני".אירה החלה לאונן במרץ עם ידיה הקשורות,כשהיא עוצמת את עיניה בעונג.זה היה מחזה מדהים ביופיו.הרגשתי שאני מתקשה ומחשבות רבות של זימה השתוללו אצלי בטירוף בסערה נעימה של רגשות.השתהיתי עם השוט כשני דקות ולאחר מכן הנחתתי אותו בפתאומיות על ישבנה."אחחחחד...תודה אדוני" היא אמרה בהתרגשות מהולה בכאב.הרגשתי איך הכאב והעונג התחילו להתערבב אצלה.המשכתי להצליף על ישבנה והוא בתגובה החל לקבל גוון ארגמני עז.הזעקות של אירה מילאו את החלל.לקראת ההצלפות האחרונות כבר נדמה היה שלאירה לא אכפת מהכאב.והיא אמרה את המילים תודה אדוני באנחות רוויות תשוקה.בהצלפה האחרונה הפסקתי ושאלתי "רוצה עוד אירה"? "כן אדוני" אירה הסתכלה עלי במבט חולמני כשידיה משפשפות במרץ את איבר מינה.חייכתי אליה בזדוניות."כבקשתך".וכך אירה זכתה לטעום מהשוט שלי עוד חמש הצלפות בקצב איטי יותר.לאחר שסיימתי רכנתי לכיוון ישבנה ודחפתי את שתי אצבעותיי לכוס החם והרטוב שלה.האנחות של אירה התגברו וגופה התחיל להתפתל כמו נחש.ידעתי שהיא קרובה לגמור ואצבעותיי הגבירו את החדירה."את רוצה לגמור כלבה שלי"? "כןןןןןן"צווחה אירה כמעט פורצת בדמעות."אז תגמרי כבר כלבה" שיסעתי אותה בחדות.לאחר כשתי דקות בערך הרגשתי אותה רועדת בלי שליטה.אצבעותיה רפרפו בכוח ליד הכוס מרחיקות כבמעין אינסטינקט פראי את האצבעות שלי מהכוס שלה.סלחתי לה על כך.היא היתה סחוטה וכל הגוף שלה הזיע זיעה קרה.הוצאתי את האולר שלי וחתכתי את החבל הדק מידיה ורגליה והוצאתי את העט מישבנה.אירה נאנחה לרווחה.נתתי לה לנוח כך כחמש דקות כשאני בוחן את גופה הלבנבן והיפהפה כמו אמן הבוחן יצירת מופת.התישבתי על הכורסא והורדתי את מכנסיי ותחתוניי.הזין שלי הזדקף ישר לתפארת כמו מסדר דגל."עכשיו הגיע תורך לענג את אדונך.אני רוצה שתעשי לי מין אוראלי בצורה הכי טובה שאפשר,אם זה לא יהיה טוב או שאני ארגיש שיניים את תטעמי את השוט שלי בסדר?" "בסדר אדוני" אמרה אירה ועמדה על בירכיה והחלה מלקקת את הזין שלי תוך כדי שהיא משתמשת בידיה לכך ומחליקה אותן עם הרוק שלה כשחלל פיה ממלא אותו.רבותיי,עליי לציין שזה היה המין האוראלי בין המושלמים שעשו לי בלי להגזים.לא נאלצתי להשתמש בשוט שלי.לאחר כשבע דקות של גן עדן מטריף הרגשתי שאני הולך לגמור."תפתחי את הפה" קראתי.אירה הבינה את הרמז ופתחה אותו כשלשונה משורבבת החוצה.וכך גמרתי לה בתוך הפה כשאני משחרר פנימה זרם עז.הרגשתי מרוקן לגמרי והבטתי בסיפוק איך אירה בולעת את הנוזל שלי לתוך גרונה.ליטפתי את שערה ואז ציוותי עליה ללכת לחדרה לקשור את הקולר למעקה המיטה שלה ולחכות לי שם."אני צריכה לפנות את הכלים אדוני" אירה אמרה בקול מבוייש כשהיא מסתכלת על כלי האוכל."זה בסדר יקירתי,אני אפנה את הכלים ואשטוף אותם,את תלכי לחדר ותעשי מה שאמרתי לך.מותר לך גם לאונן אם את רוצה,אפילו רצוי".אירה ניסתה להביע מחאות נוספות בעניין אולם כשראתה את המבט הזועף שלי הבינה אין הרבה ברירות והלכה לכיוון החדר.בינתיים שטפתי את הכלים.אחרי הכל למרות שאני דום וזה נראה כמעשה לא ראוי לדום תאמרו בוודאי הרגשתי צורך מתוך נימוס ותודהעל הארוחה הטובה לתרום משהו :).לאחר שסיימתי ניגשתי לחדרה.הדבר הראשון שתפס את המבט שלי היה הישבן האדמדם שלה שניצב מולי כשרגליה מפוסקות מעט,השרשרת של הקולר קשורה למיטה ואצבעותיה משפשפות בעדינות את הכוס שלה ואנחות חרישיות יוצאות מפיה.התפשטתי במהירות.הרגשתי איך אני רוצה לשחרר את היצר שלי לחופשי.תפסתי בכוח את שדיה הרכים וטפחתי על ישבנה.אירה גנחה בקול ואמרה "תודה אדוני"."שבי על המיטה" פקדתי עליה.היא מייד התיישבה על המיטה מחכה לפקודות ממני."עכשיו אני רוצה שתמצצי לי שוב.אני הולך לזיין אותך כמו כלבה ברור"? "כן אדוני" אמרה אירה ובלי עוררין ניגשה ישר למלאכה.הפעם זה היה אפילו יותר טוב.הצלפתי על הגב שלה."יותר מהר" צעקתי עליה.היא התחילה למצוץ אותי ולינוק אותי.תוך דקות אחדות הרגשתי ששוב הזין שלי מתקשה כמו אבן."מספיק" אמרתי לה והצלפתי על גבה.אירה הפסיקה והזדקפה.עכשיו תשעיני את הראש שלך על הכרית ותכווני את הישבן אלי.אירה הניחה את ראשה על הכר ופיסקה את רגליה מולי כששדיה על המיטה וישבנה המפנק מולי.בלא שהיות מיותרות הכנסתי את איברי בכוח לתוך הכוס שלה כאשר בתוך שניות הוא החליק פנימה.שמעתי את אירה זועקת מרוב עונג."את אוהבת שמזיינים אותך כמו כלבה"? הרעמתי."כן אדוני" צעקה אירה."את רוצה שאני אזיין אותך חזק"? "כן אדוני,חזקקק...אל תרחם".הרגשתי שהזיין שלי משפד את הכוס שלה והישסן שלה נחבט בכוח ברגליי.התחלתי להכות עם כף היד שלי על הישבן שלה בעקביות.אירה כבר התחילה לבכות מרוב עונג,כשהיא כל הזמן ממלמלת ..."כן ...כן ...יותר חזק".עד שלבסוף לא יכולתי וגמרתי לה על הגב בזרם סילוני."אל תזוזי" אמרתי לה.עם אצבעותיי התחלתי לקחת את הזרע שלי וקרבתי אותן לפה של אירה.אירה החלה ללקק אותן בתאווה."כלבה טובה שלי" אמרתי לה ברוך כשאני מנשק את שפתיה המלאות ובראשי חשבתי לעצמי בסיפוק רב."This is a begining of a new Slaveship".
סוף

סתם למי שמתעניין...ורוצה לדעת.לצערי הרב לאחר חצי שנה אירה חזרה להונגריה בגלל שלא הסתדרה בארץ והיא עכשיו לומדת באוניברסיטה בבודפשט.מיותר לציין שחלק ממני עזב יחד איתה.מצטער גם שקיצרתי במשחק החידות.חלק מהן אני שומר לעצמי :)

"אלוהים"צעקתי.....לא היתה תשובה."אלוהים" צעקתי שוב "אני יודע שאתה שומע אותי,לפי כל הדתות אתה שומע ורואה הכל".לאחר כדקה ארוכה שמעתי את אלוהים אומר בציניות לא מוסתרת בתוך ראשי "לצערי זה כך".לפתע הופיע מולי איש זקן ומזוקן עם שיער לבן ארוך ועיניים חכמות ולא אנושיות,ממש כמו תאור שנלקח מהברית החדשה."אם קראת לי ואני נמצא כבר פה מה רצית לדעת?"ובזמן שדיבר איתי החל להניף את ידיו באויר כשבאחד הידיים שלו החזיק מחוגה גדולה ושרטט בה עיגולים דמיוניים."רציתי לשאול אותך שאלה שבטח שואלים אותך כל יום אבל זאת בכל זאת שאלה שתמיד רציתי לשאול".אלוהים הפסיק לרגע ממלאכתו ועשה עצמו כמקשיב בקשב רב(אני בטוח שהוא לא חסך ממני ציניות)."למה העולם שלנו כל כך דפוק?אתה שנחשב למתכנן ומעצב דגול לא יכולת קצת להתאמץ... באותו רגע קיללתי את עצמי על טיפשותי.איך אתה יכול לתת ביקורת לאלוהים?ידעתי שהשחצנות שלי השתלטה עלי שוב.נו טוב...אמרתי לעצמי,אם כבר למות אז למות ע"י אלוהים.וכך חיכיתי לתומי למכת ברק מרהיבה כשלהפתעתי אלוהים פשוט חיכך את ידו בזקנו ומלמל "העולם הזה באמת יצא כישלוני במידת מה..." לא יכולתי להתאפק ושחררתי משפט נוסף "אם כך למה שיחררת כזה פרוייקט עצום בלי לדעת שהוא מחושב ומדוד עד הפרט האחרון"? אלוהים שלח בי מבט ממזרי ."אני נראה לך גרמני או שויצרי שמחשב כל סנטימטר שיוצא תחת ידיו ובודק תוך כדי שהחפתים בשרווליו לא גלויים מעבר לחמישה סנטימטרים"? ואז הוא גיחך מעט ואמר "אבל מי אמר שהפרוייקט גמור...כל הזמן אני עושה בו שינויים,כל פעם אני מתכנן אותו מחדש".ניסיתי לרדת לעומק דעתו ואלוהים שראה אותי במצוקתי חייך."אני אסביר זאת בשפתך.זוכר את המבול הגדול בתנ"ך עם תיבת נוח"? הנהנתי בראשי."ובכן המבול הזה היה נסיון אחד מיני רבים לשנות ולעצב את העולם מחדש"."אני חושב שאני מתחיל לקלוט אותך" אמרתי "אבל אני לא מבין למה פשוט לא יצרת עולם חדש"?."למה לי?" ענה לי בישירות אלוהים."לא הכל היה כל כך גרוע" אמר אלוהים ולרגע היה נדמה לי שהוא מתגונן."תראה, הסביר אלוהים."קח את העולם ותשווה אותו לConstruction (מבנה) לאחר מכן תהרוס אותו ותפרק אותו לחלקיו הבסיסיים כלומר.. Deconstruction (פירוק) ולאחר מכן קח את כל החלקים האלה ותעצב מהם משהו חדש מה שאומר Reconstruction(בנייה מחדש)וזה מה שאני עושה עידן ועידנים"."אם כך,מה שאני מבין ממך" אמרתי בהתרגשות מבעיתה "זה שבזמן הקרוב תבוא עלינו אפוקליפסה נוספת לפי מה שאתה אומר"... "אכן" אלוהים צינן את התלהבותי בקול יבש "באמת שכבר כמה זמן אני שוקל לעשות עיצוב מחודש לעולם הזה,אולי בסגנון של פנג שווי" צחק בצחוק חלול."רגע" עצרתי את אלוהים,הרי ידוע שתמיד הוא נעלם משאיר אותך עם סימני שאלה יותר רבים ממבחן פסיכומטרי,"אין סיכוי שפעם אחת אחרי שתעצב את העולם מחדש לא תצטרך לעשות זאת שוב"? אלוהים עצר שנייה והסתכל לכיוון נקודה בלתי נראית בחדר ואז משך בכתיפיו "אינני יודע זאת,אחרי הכל אני רק האדריכל ולא הבנאי.

יצא לי כבר לדבר עם אחדים מחברי האתר ולספר להם על הפרוייקט החדש שלי.אני לומד אדריכלות שנה רביעית כאשר בתור פרוייקט סיום אנחנו מתכננים קומפלקס של מבנים הקשורים למתחם מוסיקלי.זה כולל אודיטוריום לקונצרטים,ספרייה,מרכז מסחרי וכו'.אתם שואלים את עצמכם...מה זה קשור אלינו? אז ככה.אני מתכנן ומעצב מתחם מוסיקלי לקהילת הרוק,המטאל והגותיים.ובתוך הקומפלקס אני מתכנן מועדון של סאדו-מאזו עם עיצוב פנים.מיותר לציין את התגובה של המרצים שלי ואת הבעת הפנים שלהם שאמרתי להם זאת :-).אבל מצד שני כבר מישהי אצלנו תיכננה פעם בית זונות כך שזה לא היה עד כדי כך יוצא דופן.אבל המרצה שלי אמר שהכי טוב זה לשאול אנשים שעוסקים בתחום כדי לקבל תמונה מורכבת שתוביל אותי לעיצוב טוב של המקום ויתאים לצרכי הקהילה של הסאדו-מאזו.אם למישהו יש רעיונות ורוצה לכתוב הוא מוזמן.אם יש למישהו רקע בעיצוב או באדריכלות הוא יותר ממוזמן.הפנייה היא כמובן לכל הסאבים/סאביות/שפחות/דומיות/דומים ועבדים
מקווה לעשות בזכותכם פרוייקט טוב :-)