החלטות

אני רוצה פייה שתנוח לי כך על קצה היד
כה שברירית ועדינה
בוחנת אותי בעיניים גדולות יפות של אשה ילדה
ממיסות אצלי כעסים וחוסר אמון
רוצה להרגיש איתה צעיר נצחי
כי לפעמים אני מרגיש זקן מכפי שנותיי
כשאני שומע את השיר Change of Seasons של Dream Theater
יש תמיד מילים שעולות מתוכו שוב ושוב בנבכי נפשי

"Seize the Day"
I heard him say
Life will not always be this way
Look around
Hear the sounds
Cherish your life
While you're still around

אני חושב עלייך כשאני שומע אותן
כשאת נמצאת בין ידיי מוגנת
לעולם לא יקרה משהו שישנה את זה
אני תופס את הרגע כמו בשיר
נאחז בזנב של עפיפון בזמן מעופו לתוך סערה
בתוך טירוף של קסם אפל
מפזז במחול השדים איתך
פייה שלי
הרי את יודעת שאין זה חלום
אך גם אני יודע שלעופף תמיד את יכולה
לא בבקבוקון כסוף אחזיק אותך
הזיכרון שלך תמיד נשאר אותו הדבר
תמיד את אצלי למרות חולות הזמן ההרסניים
כף ידך בידי
האם פיות מאמינות למכשפים?

יש פשוט סאביות שלא יודעות מה הן רוצות

היית שם כל כך שקטה
כמו זומבי שכבר מזמן נפשו לא נמצאת עימו
עינייך היו קרות ומלנכוליות
גם כשחייכת וצחקת זה היה צחוק חלול
מצאת לעצמך שפה משותפת רק עם אנשים באותה אוטופיה
אך כבר לא איתי
הרגשתי שאני המוזר שם ולא הם
אמרתי שבאתי לבקר בשביל להעניק אהבה
ואילו את רק אמרת בקול יבש ש"זה לא בא לך טוב"
צחקתי צחוק מריר ואמרתי שאת דומה לידידה שמשותפת לנו
גם היא מתנסחת ככה
אמרת לי שאת לא מסוגלת להעניק אהבה,שאת מחפשת את הסיבה לכך
ישבנו וציירנו בשקט כדי להעסיק את המחשבות הקודחות שלנו
ציירתי אישה יפה מפרסומת בעיתון. הסתכלת ואמרת שאני מצייר ציורים מאוד קרים
כמעט לא אנושיים.
מעולם לא לקחתי ביקורות על ציורים ברצינות חוץ מביקורות שלך
היה משהו מאוד כואב בלשמוע זאת
כי תמיד נתת לי את ההרגשה שאני קר ומסוגר
אך תמיד ידעת שלמעשה אני התגלמות סערת הרגשות
אולם אני לא סוחר ברגשותיי
אני יודע שכעת את בידיים טובות ואני רגוע
אך תמיד אקווה שתמצאי את השקט בעצמך ואת השלווה
שתפסיקי לסבול ולכאוב ולרצות לשים לכך סוף
שתאהבי שוב ושתחושי נאהבת כדי לדעת כי את חיה
שאת מלאה שוב באושר טהור
שהנה הרגשת מתיקות של צחוק ושל רגש

המנסה להשביע רצון של אחרים ימצא עצמו כלי משחק בידיהם ולא יזכה להערכתם

המנסה לשלוט במחשבות של אחרים וברצונותיהם ולהכפיפם אליו,ימצא את עצמו יום אחד

מותקף על ידם ומשוסה על ידי כלבי ה"מוסר". כי גם אם הוא בטיבו אדם טוב,עדיין אחריות

אחריות כבדה קיימת עליו כשהוא מנסה להיות אלוהות

המנסה לטמון ידו בהכל והכל בו,מוטב ויסתכל על עצמו בבחילה קלה, או לחילופין ישמע מעט

ישמע מה קורה מאחורי גבו כשהוא לא נמצא שם לחפות על עצמו

וזה המנסה לחשוב בכל כוחו ורצונו כי אלו הנמצאים לידו הם חבריו,ויחד עם זאת,מדיחים אותו

מדיחים אותו לשמש בתור כלב מוסר צדקני ונשכן כנגד אוייביהם

על כל אלו יהיה להסתכל על העליבות בה הם נמצאים,כשחנפנים וצבועים מקיפים אותם

מקיפים אותם בעולם בו הם אלים,אך אלים עניים ידידיי. אלים עניים

תמיד חיפשתי לאהוב
לא ידעתי לאהוב
לא ידעתי כיצד אתמודד עם סערה שנקראת אהבה
הדבר היחיד שהיה קרוב לרגש היה הדמיון
הברק היכה ורסיסי כוויות עמוקים שלא החלימו
רק השקט המאיים שתמיד מוציא את הרוע הטהור
סלחי לי אהובתי על שלא השכלתי לדעת אותך
כך הפלתי גשר אחרי גשר עד שתהום עמוקה נפערה
כל חומותיי נפלו בפני רגשות טובים,אכזריים,רכים...
בסופו של דבר יהיו חומות חדשות אך הן יהיו גבוהות יותר
אני מפחד מהאדם שאהיה לאחר מכן.
מלא בציניות של אותו הרגש הנקרא בליבי אהבה
את בכית שם כל כך קרוב לידי ואם זאת כל כך רחוק
משהו בתוכי נשבר כשלא יכלתי להיות שם
משהו בתוכי התפורר כשידעתי כי ריסקתי משהו אצלך
אני זקוק לך,אך אבחר להגלות את עצמי למקום אחר
עד כי אשתחרר מכבלי התיל
עד שתמצאי בליבך לראות בי את אותו אדם שהכרת אז
אי פעם אם בכלל,אי פעם...
לא מחפש סימפתיה רק אמפתיה
זה הכל

לפני שאני פותח בבלוג של כנות,רגש ומלודרמטיות מתובלת ארצה לפתוח בכמה מילים
לידידיי הטובים שבכלוב. אני מצטער על כך שבתקופה האחרונה אני נעלם. מתנצל על כך
שאינני שונר על קשר רציף עם אף אחד מכם. אתם יודעים שאהבתי אליכם איננה תלוייה בגורמי זמן או מקום. אני זוכר את הפנים של כל אחד מכם ואת השיחות שניהלתי איתו.
פשוט יש תקופות שצריך לעבור אותם לבד. בין מצוקי השמחה וגלי הרגש הנשגבים של אהבה
ועונג לבין סערות העצב והדמעות המלוחות כך אני מנווט את הספינה שלי. לעיתים כרב חובל
גאה ומלא כוח ולפעמים כמו מלח שיכור,נותן לעצמי להיסחף להרפתקאות חדשות
אני בקשר חזק עם עוד 2 אנשים מקסימים שתמיד יש לי ההרגשה כאילו כבר הכרתי אותם [
ימים ימימה. חוויתי איתם ועדיין חווה חוויות מדהימות שאין לי את המילים להעלותם על הכתב.
אך כשם שמשולש זה חזק הוא גם שביר. אני מכין את עצמי ליום שאחרי. אחד הדברים שקשר זה לימד אותי הוא העובדה שאל לי וגם לנו להישאר בסטטוס קוו קיים יותר מדי זמן
מבלי להתפתח בתור בני אדם. אנחנו תמיד צריכים לשאוף ללמוד,להתרגש ולהתעלות כל פעם מחדש מעל עצמינו. ישנו משפט שאותו ציטטתי מהספר "DUNE" של פרנק הרברט:
The Sleeper must Awake או בתרגום כפי שהכותרת של הפוסט אומרת.
כמה קושי כרוך בכך כדי ליישם זאת. כמה מסובך לעשות זאת מבלי לשנות את המהות הפנימית שלך.
כמה קשה לוותר על דברים שאהבת ואינם עוד שלך
אני עוד מגשש את דרכי בעולם הלא וודאי של הBDSM.
מחפש את העששית שתאיר לי את דרכי

כמה קל לראות אדם בתוך עיניו ולראות את חולשותיו
כמה קשה לתקן את ראייתו המעוותת לגבי העולם
כמה קל לפגוע ולנפץ עולם של שורשי חשיבה בלי אחיזה
כמה קשה לעקור תבניות מחושבות של הגיון קר מאחיזתם
מה קל הרצון לשלוט ולהכפיף אדם לרצונותיך
מה קשה לגרום לאותו אדם לרצות לבטוח בשליטתך
כמה קל להכאיב בידיך על עור חשוף וצרוב מהצלפות של יום קודם
כמה קשה להרגיש ולחוש כאב שאינו ניתך עליך

אני רוצה להודות לך על מי שאת היית בשבילי במשך שלושה חודשים
גרמת לי לפתוח את העיניים לדברים חדשים
הכרחת אותי לפקוח את העיניים לגבי עצמי
היינו שרויים בתהליך מפרך אך מטריף של הכרת האישיות שלנו
מנת מרורים היתה פעמים רבות מנת חלקינו
אך גם היו שם הרבה רגשות עצומים שהרבה זמן לא גילינו אותם
זהו סיום אך גם התחלה נהוג לומר
אני יודע זאת, כיון שעכשיו אנחנו מרגישים את עצמינו ולא מחוייבים להתאים עצמינו לדבר
רק עתה שנינו יכולים לקבל אחד את השניה בלי עכבות
אני יודע כעת שצללים לא יעברו ביננו
אנחנו חזקים כמו סלע אך לעיתים גם הסלע נשבר לרסיסים
אך תמיד נהיה שם אחד בשביל השניה
ליצור מחדש את הרסיסים ולעצבם בדמותינו שכל כך אהבנו
ואולי יום אחד כשהשמש תאיר חופים ארוכים וזהובים, נמצא עצמנו בתוך גלים כחולים
משתוקקים בעיניים נוצצות, צפים על גלים של רגש

פייה מדפי הספר
פני מלאך
גוף בשל
עיניים חכמות של עשורים
פנים תמימות וילדותיות
חיוך נדיב
גומת חן מיוסרת
למדי אותי ילדונת
ספרי לי על אהבה דוקרת
חממי אותי בלילותיי הקרים
שברי את ליבי הדומם
תני לי לדמם
לחוש שוב חיים מהם
למות ולחיות שוב
לדמוע עד כאב

אני מכיר אותך..
אני זוכר את זה כאילו זה היה היום
אני זוכר כל כעסי מתפרץ אליך בזעקה אילמת
אתה הוא הגבר, בעל התנשאות מזוייפת
כסף רב בכיסיו להשליט את מחשבותיו ואת חטאיו
לקחת בני אדם ולשבור את תמימותם
גזלת גם חלק מנפשי באותו יום
השתמשת באשה אותה אהבתי, לנצחני ברגשותיי שלי
ניסית לכפות את קולך עליי ולא הצלחת
אבל.. פצעת בי פצע שדרכו מדממת שינאה
היום נזכרתי בך
פצעת את נפשם של שתי עלמות
השפלת אותי, כי בתמימותי נוצחתי
אך לא עוד
לא תוכל להסתתר שוב בין הצללים
לא תהיה שוב רוח רפאים או פאנטום בין הכתלים
אתה הטינופת האנושית
אני רואה אותך