יומני הקטן

אני צריכה שקט

אני כלואה בתוך תוכי

הייתי נשלטת

הפכתי לשולטת 

כשעדיין בתוך תוכי הייתי נשלטת

מעודי רציתי ידיים חזקות

אבל מאידך

מעודי הייתי בפריק קונטורול

מחייטת לבבות אנוכי

מסיטה ראשים

אבל אין בכך כלום

לנקות את הכרית הספוגה בלילה

 

אני ציפור בכלוב של זהב

משוטטת

בעולם כל כך גדול

שאף אחד לא בטוח במשבצת שלו (תרתי משמע)

רואה אנשים צוהלים

חיוכים נזרקים במסיבות

צרחות של סשנים

 

אבל הסשן בתוך הלב

מה איתו?

הוא הרי הכי מזוכיסטי

 

ואני נוסעת 

פעמים בבוץ 

פעמים באספלט רהוט

 

קופצת לכרכרות עטורות

עדיין כמהה לסוס לבן צחרחר

עולה ויורדת

יורדת ועולה

 

אחת למעלה ושבע למטה

ועדיין מחפשת

חופש מהחופש..

 

 

וכנראה שתמיד..

 

 

 

 

בית מקדש

לשליטה!! 

 

ישנה ישות בעולם

שעולם הבדסמ שלה..

הוא קצת אחר..

 

לאחר כמה צעדים איתה

היא

מכניסה אותי

לטרמינולוגיה מטורפת

מטאפורה של פולחן קדוש..

קוראת לעצמה אלוהים

ומאמינה באמונה שלמה

שחלק מהעסקה

היא

להתפלל אליה 3 תפילות ביום

ולצטט אותן בכתב ..

 

להקליט לה מידי בוקר

את פסוקיה 

ולנשק את תמונתה..

 

בארמון המקודש שלה

יש הרבה חושך

הרבה נרות 

מזבח להקריב את עבדיה על המוקד..

כסא מפואר..

עם שבע מדרגות

מפוסלות בפסלי חיות טורפות..

 

גובהה מתנשא אל על

וריחה הטוב מהדהד למרחקים..

לעולם לא תראה את גופה!!

צווארה עונד בד שחור

ורביד זהב

 

אתה תשתוקק לקולה הנעים

הסמכותי

ובעיקר האלוהי

היא שולטת בחייך

תבקש את רשותה 

תלמד ותשנן את כתיבתה..

 

תסיים את הסשן כשהיא יושבת על

כיסא רם ונישא..

 

ואתה בכריעה

בהשתחוויה..

ובפישוט ידיים ורגליים..

 

ליבך וגופך כבר לא שלך

נתון בידה כחומר ביד היוצר..

 

היא קוראת לעצמה אלוהים

ואתה..

בתוך מבוך בנבכי בית המקדש שלה!!

 

אל תקראו את זה שטחי!!

מחפש לי..ילדה/חתולה/בייבי גירל/תלמידה חרוצה/וכו'

שהלכה לאיבוד מזה זמן..

היא בעלת מוח בשל להכיל
משחקים מנטאליים
בצורת שחמט
וארבע בשורה

היא בעלת חיוך מרשים
כדי לזהות הנאה צרופה..

היא בעלת לב רחב
להכיל ולהבין שבדסמ מגיע מתוך נתינה של אהבה

היא בעלת תעודת בגרות של חיים
מבלי להיכנס
למין גזע דת סטטוס ושאר ירקות

היא בעלת יכולת.. פיסול.. נישוך..
כירבול..כיפוף..קיפול..נישוק..קישור .זינוק..תיעול..טיול..

אם מצאתם לי אותה..
תעדכני
תעדכנו..

שלכם באהבה מסחררת
יואב

מטפטפת דמעות..

 

הנה את שם

כרגיל

חוזרת לאותו מקום שההוא זרק אותך..

לקח לך זמן להתאושש

והנה בא המניאק התורן

סובב אותך בקרוסלת ריגושים

עפת לשמים

התכתבות סוערת שגרמה לך לדרוך על כולם..

ויותר מזה

דרכת על עצמך בשבילו

 

הוא רק רצה לז...

ואת כמו טיפשה

מכרת לבבות

פיתחת להבות

ועכשיו

את מטפטפת דמעות..

 

דמעה ועוד דמעה

ואני פה

אוסף אותן

ילדה קטנה שלי..

 

בקבוקים של דמעות

אוצרות של כאב

בעודך

המרת את פי

ואף כי אחרי מותי..

 

שבה אל חקי

עצמי ובשרי

הולכת בין מתקני לונה פארק

מסוחררת

באה והולכת

עולה ויורדת

מקיאה את נשמתך מעצמך

 

החיים הם כמו סולם

נתתי לך דרך לעלות אליי

להגיע איתי לגבהים

ואת בחרת לרדת

ואת יורדת ויורדת

ואין לך מנוחה

מעמקי השאול

 

מצחקקת על סטורי בבוקר

מטפטפת לי דמעות בלילה..

 

הייתי לך אבא

הייתי לך בעל

הייתי לך מאהב

 

והן עוד עודני..

 

תני לי את ידך

ואעלה אותך שלב אחר שלב

בסולם החיים..

 

כי עייפתי למלא את כדי דמעותייך

טיפה

ועוד טיפה

ועוד

טיפה

 

של דמעה!!

שחמט

 

דברנו על שחמט..

 

היא הבטיחה לי להיות ילדה טובה

הבטיחה שתלמד לשחק כמו שצריך

ועוד שתביס אותי..

 

חייכתי..

 

אני מיישר מבט חודר 

ומחייך..

 

לא נביא אנוכי

נבואה ניתנה לשוטים..

כך אמרתי לה.

 

אבל בואי..

בעוד שאת שיחקת

דמקה 

סולמות ונחשים

וארבע בשורה..

 

אני חרטתי לוחות שחמט

על גופי

מיספרתי נצחונות..

הפלתי חללי אויב..

 

ימים חולפים..

ואני מלמד אותה שחמט

מלמד אותה את העיקרון..

 

העיקרון..זה לשמור על המלך..

בעוד שהמלכה יכולה לזוז בכל שטח הלוח כאוות נפשה..

לאכול כל הנקרה בדרכה..

ברם..

אסור לה להסיט את עיניה מן המלך..

 

הוא לעומתה

צעד אחד לכל כיוון..

צעד קטנטן ולא נכון..

הלוח נסגר בבושת פנים.

 

לביאה קטנה שלי..

לכי בכוחך זה..

תכבשי לי את הלוח

תאכלי כל שאהבה נפשך..

 

אך זכרי..

בצעד אחד קטן שלי..

והלוח המשובץ 

יתמוסס כלא היה..

 

אני לא רוצה לאבד את המלכה

אחרת אני אהיה חשוף לעיני כל..

עירום כביום היוולדו

נטול נשק..

 

מלך

צייד

זאב

 

או כל אחד אחר

 

פשוט צריך את המלכה שלו לצידו..

 

והשחמט הזה

מלא מהמורות..

מחשבות

תהיות

מהלכים

 

כבשדה קרב

כן שדה האהבה..

 

כלוח השחמט..

כן לוח האהבה..

 

צעד אחד

ואתה לא מלך..

 

אה..

כן!!

וגם את כבר לא מלכה!!

 

"ברגע קטון עזבתיך 

וברחמים גדולים אקבצך"

"יונתי בחגוי הסלע"

 

יושבת כאן לבדי..

אתה באת

היית

הלכת..

 

נתת כמה שריטות בנפש שלי..

 

וקמת לך לדרכך..

 

מעולם לא תבין את הנפש שלי..

 

הרגלת אותי להתרגל אליך

התרגלתי לרגל אחריך

לחפש אותי ואותך בכל נקיק בסלע..

לא קינאתי חלילה

פשוט רציתי כל סנטימטר של אושר ממך..

 

פחדתי..

פחדתי לאבד אותך

פחדתי שהאושר הזה יגמר מתי שהוא..

 

והן אמת "את אשר יגורתי..בא לי.."

 

אני סלחתי

על כל שריטה וצלקת שגרמת לי..

על כל זריקה שהזרקת לי

לגוף למוח וללב..

על כל זריקה שזרקת אותי 

לאחר שמימשת

את תאוותך..

 

ואתה בשלך

בא הולך ושב

צוחק לי בפנים..

לשונך חלקלקה

ציפורנך ארוכות

חודרות אליי בכל זמן שרק תרצה..

אתה עשוי מאש

שורף כל הנקרה 

מבעיר את כל הנקרא.

 

ואני ונפשי בוערת

בוערת איתך

בוערת ממך..

 

בבוקר אני קמה עם תפילה שייתן לי כוח להיפרד ממך לנצח

 

ובערב אני שבה לזרועותיך

 

אני כרגע כיונה בחגוי הסלע

בסתר המדרגה..

 

אבל עוד אשמיע את קולי

כי קולי ערב ומראי נווה..

 

ואו אז אורי יזרח..

עורי יפרח

ונפשי תטהר..

 

"ולא מצאה היונה מנוח לכף רגלה.."

לעצום את עינייך!!

אינספור פעמים שזה עלה ועולה
וכנראה גם יעלה במוחי המאותגר..

אני מאמין
שלכל אחד ואחת מאיתנו יש
תחושה של סקרנות
של ציפייה
של רגש..
תחושה עילאית כזאת
מללכת אל הלא נודע..
להיות מופקר לרצונותיך..

הרי אין אדם שלא אוהב מידי פעם לאבד שליטה..
כן!
הכרתי אנשים סופר דומיננטיים בחיי..
אבל גם אצלם איפה שהוא שם..
מסתתר לו
חדר קטנטן
שבו
אנחנו רוצים להפקיר את עצמנו
שבו
אנחנו רוצים לעצום עיניים..
שבו
אנחנו רוצים
להתרפק ולהתפרק בדרך לא ידועה..

דמייני לך
היכרות מסוג אחר..

היכרות שבה את לא יודעת עליי כלום..
אף לא פרט אחד קטנטן
בעוד
שאני אדע עלייך הכל
(לא ברמה המסוכנת אל דאגה..)

אדע את היום שלך
אדע את האהבות שלך
אדע את כאבייך
אדע את פנטזיותייך
את תהיי פרושה לפניי כשמלה לבנה בוהקת

אני אוביל אותך
בחדרים חשוכים
בתוך הרמון מפואר
בכניסה תחכה לך..
עניבה שחורה מפוארת..
שתאטום את עינייך כליל.

את צעדייך ילוו
ידיי האיתנות והבטוחות..

קולי המחוספס והצרוד קמעא
ידריך אותך
במבוך התשוקה..

המוזיקה שאת אוהבת
תתנגן לה..

והלב שלך יפרפר..ירטיב לו אי שם..

ריח אפך כתפוחים
וחיכך כיין הטוב..

לא תורשי לגעת בשום חלק מגופי..

ברם
גופך יהיה חשוף בפניי ברצוני
ולבוש לתפארה כרצוני..

אפסל אותך אט אט במשעול הכרמים
אבצור איתך יין משובח

אלגום מכוסי המהודרת..
כשברכייך
נושקות לרצפה
וראשך
מורם לעבר שפתיי..

משל
את מבקשת
רק שאנשוף בעורפך..
רק לטעום מעט משפתיי

לא
אין לך מושג איך אני נראה
ומי אני בכלל..

ואולי גם לא תדעי..

מה שאת כן יודעת..או תדעי..

שאחרי שאשחק עם הגוף שלך
אפסל אותו..
ואחזיר כל דבר למקום!

אז את תביני..
מהו
עומק של שליטה ערכית..

החכמה שלי
זה לא לשחק עם הגוף שלך..
תביני
איני חפץ במשחקים וונילים פשוטים..

החכמה שלי
זה לשחק לך עם המוח..
ולנווט
לך את החוטים שמחברים
בינו לבין ליבך..

את
את כל כך צמאה אליי

ואני
בסה"כ

רק

אעצום את עינייך!!

על ארבע!!

אי שם בתוך תוכך
יש לו חדר קטנטן
שם..
אף אחד לא נמצא
שם זה את ואלוהים..

את והפנטזיות הסוערות שלך..

מיטב במאי סרטי התעוזה
לא יוכלו לביים את שאהבה נפשך..

כמוך כמו כולן
מעטפת חיצונית של חששות..
אבל בפנים?
יהום הסער
תוהו ובוהו
יצרים שמרקדים בין אש למים..
בין אמונה לתשוקה..

אני זוכר כשנפגשנו..
הנחת עליי את הראש..

האצבעות שלי..התמקמו לך על השפתיים..
באת לדבר..ללחוש..
ואני??
משתיק אותך..
ששששש...

התרעמת..
"עוד לא קם הגבר שישתיק אותי"
אמרת..

ואני..
רמטכ"ל בשדה קוצים ודרדרים
שעברתי מלחמות עקובות מדם..
אני..שלקחתי לי בשבי..מוחות סוערים..

מחייך להנאתי..
ולוחש לך..

רק הפעם הזאת..

רק הפעם הזאת..תפקירי את עצמך..
תאבדי איתי שליטה..
כן!..את הסופר דומיננטית..
תני לי רק כמה רגעים
לפרוש ולפרוס אותך על שולחן הניתוחים..

על ארבע!!
פקדתי..

ואת..
כשהורדת את כל המסכות..
הפכת להיות מי שאת באמת..

כמו באופן טבעי לך..
התייצבת..
נכנעת לקולי..

סכין המנתחים שלי..
מלטפת את גופך
כשעוד לא הספקת להרגיש..
אני כבר הייתי בפנים..

עמוק בתוכך..

חדרתי
שיחקתי
ליטשתי
ריפאתי
לחשתי (תרתי)
סדרתי
וסגרתי..

את עצמת את עינייך
כשהתעוררת
אני זוכר את החיוך שלך
חיוך של ילדה קטנה
שבאה על סיפוקה..

היום..
לאחר שפשטתי את מערומייך..
שחדרתי את נפשך
את
מתחננת..

אני רוצה להיות על ארבע!!

כן..
תמיד..
בשבילך!!

יפה שלי!
את יודעת..הם כולם כנראה יקראו את זה שטחי..
אבל
לכי תסבירי להם שבכלל שמרנו נגיעה!!..

וזה הסוד הקטן שלנו!!

שרשרת החרוזים שלי..

שירים משירים ששוברים שיאים
כתבתי בחיי
מי נועז יותר מי נועז פחות
משחקי מוחות
לשון מדברת גדולות
יש שיגידו
מחוללת פלאות..

אני לא אוהב כתיבת חרוזים
מרגיש לי חיפוש מילה
מתחרזת..
הרבה יותר מעוצמה מתפשטת..

אני מעדיף לחרוז את החיים
בכדורים קטנים
שהופכים לגדולים
כדורים שכל כדור
הוא יותר טוב מאתמול
והרבה פחות ממחר..

את יודעת..

גם אתכן אני חורז..
שרשרת החרוזים שלי
היא ארוכה עד אין סוף
מכל נשותיי השכלתי
ומתלמידותי יותר מכולם..

בחוט שמשתרך לו
מעמקי המוח ועד מעמקי הלב
עובר דרך נפתולי החיים
משאיר קשר של קיימא
בבורות נשברים..

חוט שמטייל
בין בתי תפילה טהורים
בין פחי אשפה נוצצים
כמו אותם שני תאומים
שהיו רצים אצים
מתקוששים
על חיים שלמים..

שוזר
חורז
קוצף
גועש
ורועש..

לכל כדור יש מסע שלם
עולם שלם..
לכל כדור
נתתי את הלב
השתדלתי לא לאכזב
גם אם זה בסוף היה כואב..

ואת..
את כל כך רוצה להיות מיוחדת
שזורה היטב בשרשרת
גדולה יותר מכל מבקרת
לתומך חושבת
שאני היחיד בעל המחרוזת

ולא השכלת להבין..
שבחיים האלו
יש חורזים ונחרזים
מי בחוט דק
מי בחבל עב
מי מחרוזת שתנצנץ לתפארה
בחלון ראווה
ומי תושלך אחר כבוד לפח אשפה..

כדורית קטנה שלי..
את חייך תנתבי בנתיבי
מחרוזות האושר
אל תלכי שולל
אחרי עולם מדומיין
מפולטר
מעובד..
מפוסטר (תרתי משמע)
ובעיקר
מחולל!!

תהיי את!!
ורק את!!
או אז
אחרוז ידי בידך
ליבי בליבך ישכון
אקשור אותך אליי בדם שפתיי..

ומכדור קטנטן מבצבץ
אהפוך אותך לכדור הארץ שנוצץ!!

ילדה קטנה

את
ילדה קטנה בכל גיל
חדר קטנטן
פינה חשוכה
מדחיקה רצונות
שכבות אבק ועפר
מכסים את שלל פנטזיותייך

נזרקת לחיים
שיער לבן מתולתל
מטולטלת במבואות הזמן
שגרה כפויה
חלומות במגירה

נשענת על ענף רעוע
אם יפול
תקרסי לתהומות
ללוע הארי
למלתעות של זאבים..

ואת
נאחזת לך בקרנות המזבח..

מחפשת לך כהן גדול
שיזה עלייך מן הדם אשר באצבעו..

"הייתי קשורה
הייתי אזוקה
הייתי קרבן
הייתי דם..

וליבי שותת.."

והוא מגיע..
הדור בלבושו
קיים במאמרו
פיו וליבו שווים..
בשפתיו כבדני
ימינו תחבקני..

ואת?
מתמסרת
ומתמסרת
משחררת את הנפש שלך
משתוקקת
פותחת חדרים שלא ידעת שקיימים בך

כמו דיו רשום על ניר חדש
את לומדת אותו
שותה בצמא את דבריו
מסתכלת גם בקנקן ההדור
וגם במה שיש בו
עולם שלם
שנכנס לתוך חדר חשוך

תלמידת בית ספר מאוהבת
עם ילקוט עט ומחברת
כותבת
את חייך
את נשמתך
ואת ליבך

אזוקה מרצון
פושטת את צווארך
נכנעת לצווארו

המילים שלו
הקול שלו
הריח..
אחח הריח..

הענף הפך להיות עץ איתן
החדר הקטנטן הורחב לטירה ענקית
מלוא כל הארץ לבבך..

את?
ילדה קטנה היית
וילדה קטנה תישארי..

ואני?
אני
הכהן הגדול מאחיו!!