יומני הקטן

ילדה קטנה

את
ילדה קטנה בכל גיל
חדר קטנטן
פינה חשוכה
מדחיקה רצונות
שכבות אבק ועפר
מכסים את שלל פנטזיותייך

נזרקת לחיים
שיער לבן מתולתל
מטולטלת במבואות הזמן
שגרה כפויה
חלומות במגירה

נשענת על ענף רעוע
אם יפול
תקרסי לתהומות
ללוע הארי
למלתעות של זאבים..

ואת
נאחזת לך בקרנות המזבח..

מחפשת לך כהן גדול
שיזה עלייך מן הדם אשר באצבעו..

"הייתי קשורה
הייתי אזוקה
הייתי קרבן
הייתי דם..

וליבי שותת.."

והוא מגיע..
הדור בלבושו
קיים במאמרו
פיו וליבו שווים..
בשפתיו כבדני
ימינו תחבקני..

ואת?
מתמסרת
ומתמסרת
משחררת את הנפש שלך
משתוקקת
פותחת חדרים שלא ידעת שקיימים בך

כמו דיו רשום על ניר חדש
את לומדת אותו
שותה בצמא את דבריו
מסתכלת גם בקנקן ההדור
וגם במה שיש בו
עולם שלם
שנכנס לתוך חדר חשוך

תלמידת בית ספר מאוהבת
עם ילקוט עט ומחברת
כותבת
את חייך
את נשמתך
ואת ליבך

אזוקה מרצון
פושטת את צווארך
נכנעת לצווארו

המילים שלו
הקול שלו
הריח..
אחח הריח..

הענף הפך להיות עץ איתן
החדר הקטנטן הורחב לטירה ענקית
מלוא כל הארץ לבבך..

את?
ילדה קטנה היית
וילדה קטנה תישארי..

ואני?
אני
הכהן הגדול מאחיו!!