יומני הקטן

"יונתי בחגוי הסלע"

יושבת כאן לבדי..

אתה באת

היית

הלכת..

נתת כמה שריטות בנפש שלי..

וקמת לך לדרכך..

מעולם לא תבין את הנפש שלי..

הרגלת אותי להתרגל אליך

התרגלתי לרגל אחריך

לחפש אותי ואותך בכל נקיק בסלע..

לא קינאתי חלילה

פשוט רציתי כל סנטימטר של אושר ממך..

פחדתי..

פחדתי לאבד אותך

פחדתי שהאושר הזה יגמר מתי שהוא..

והן אמת "את אשר יגורתי..בא לי.."

אני סלחתי

על כל שריטה וצלקת שגרמת לי..

על כל זריקה שהזרקת לי

לגוף למוח וללב..

על כל זריקה שזרקת אותי 

לאחר שמימשת

את תאוותך..

ואתה בשלך

בא הולך ושב

צוחק לי בפנים..

לשונך חלקלקה

ציפורנך ארוכות

חודרות אליי בכל זמן שרק תרצה..

אתה עשוי מאש

שורף כל הנקרה 

מבעיר את כל הנקרא.

ואני ונפשי בוערת

בוערת איתך

בוערת ממך..

בבוקר אני קמה עם תפילה שייתן לי כוח להיפרד ממך לנצח

ובערב אני שבה לזרועותיך

אני כרגע כיונה בחגוי הסלע

בסתר המדרגה..

אבל עוד אשמיע את קולי

כי קולי ערב ומראי נווה..

ואו אז אורי יזרח..

עורי יפרח

ונפשי תטהר..

"ולא מצאה היונה מנוח לכף רגלה.."